בשבוע שעבר היינו אמורים לגלות מי אנחנו ומי אנחנו רוצים להיות. ההגדרה של מי שאנחנו אמורה להיות משהו שאין לנו שום צורך בהכשרה בשביל לממש אותה כי היא משהו שנולדנו איתו. למעשה, כבר עכשיו, בתנאי חיינו הנוכחיים, אנחנו יכולים להתחיל להגשים את היעוד הזה אבל כיוון שאנחנו לא ממש שמחים בתנאים האלו (אחרת למה אני מנסה לעבוד על זה?) הגיע הזמן לחפש דרכים מתאימות יותר למימוש מהותנו. בשבוע הזה אנחנו צריכים להתחיל לחפש אופציות לעטיפות שבהן אנחנו יכולים לממש את המהות הזו. התרגיל הראשון הוא מעין סיעור מוחות, שיש להשתדל לעשות אותו ללא צנזורה פנימית, שבו אנחנו רושמים כל עטיפה אפשרית. בשלב זה הרשימה צריכה להיות כמה שיותר עשירה. הקריטריון היחיד לפסילה של אפשרות היא שהיא לא מעוררת בנו שום חשק לעשות אותה. למרות שאני עדיין לא משוכנעת מי אני באמת ומי אני רוצה להיות החלטתי להמשיך בתהליך. הגעתי בערך להגדרה הבאה: אני מישהי שאוהבת להתבונן במיומנויות טכניות של אנשים ומישהי שרוצה לגרום לאנשים להבין משהו באופן אחר. ההגדרה כוללת שני דברים שאני לא בדיוק יודעת איך אפשר לקשור בינהם ואני גם לא משוכנעת שהיא קולעת בול. האופציות לעטיפה שעלו לי בנתיים היו:כותבת טור בעיתון, בלוגרית, קאוצ'רית לענייני חיים ויצירה, כותבת ספרי האו טו, יועצת רעיונית לארכיטקטים שעושים תערוכות, יועצת ברדיו, מבקרת ספרי האו טו, רעיונאית לסרטים דוקומנטריים, יועצת פילוסופית,אנטרופולוגית שחוקרת מלאכות יד מסורתיות,מפקחת בנייה,מעצבת תערוכות או תפאורות,סטודנטית נצחית, ... איכשהו אני מרגישה שחסר משהו – יש למישהו רעיון? |