אני: מותק, אתה חסר סבלנות להורים שלי

הוא: אוי למה? הם אמרו לך משהו?

אני: לא, הם לא צריכים להגיד. מספיק שהתחלנו ארבעתנו לדבר אתמול, ואתה בקושי השתתפת ופשוט קמת והלכת באיזשהו שלב

הוא: אני ממש מצטער, אבל שעמם לי

אני: אני מבינה, אבל זה מעליב

הוא: אני יודע חמודה, אני ממש אשתדל להיות יותר קשוב, אבל כל מה שדיברתם עליו היה על האחיינית שלך ועל הבוס של אמא שלך. זה לא נורא מעניין

אני: אז תעשה שיהיה מעניין. תדבר על מה שמעניין אותך ואני בטוחה שהם ישתפו פעולה.

הוא: אני לא יודע, אני מרגיש כל הזמן לא בנוח

אני: למה מותק? למה אתה מרגיש לא בנוח? הם ממש אוהבים אותך

הוא: אני יודע, אבל יש לי תחושה שהם כל הזמן מתאפקים איתי ולא אומרים לי את מה שהם חושבים באמת.

אני: ומה הם חושבים באמת לדעתך?

הוא: נראה לי שהם חושבים שאנחנו צריכים כבר להתחתן ולהתחיל להקים משפחה חדשה .

אני: למה אתה אומר את זה?

הוא: כי הם כל הזמן מדברים על אחותך ובעלה ועל התינוקת שלהם, וכמה שזה חשוב וכמה שכדאי לעשות את זה כשצעירים. לא נראה לך שהם מתכוונים אלינו?

אני: יכול להיות, אבל מה זה קשור בין  זה לבין זה שאתה חסר סבלנות איתם לבין זה שהם רוצים שנתחיל כבר לחוות הורות?

הוא: כי אני מפחד שהנושא הזה יעלה באופן גלוי, ולא בא לי לדון בזה.

אני: מותק, לא נראה לי שהם לוחצים עלינו, וגם אם כן זה עניין שלנו. אתה הבן זוג שלי ואני שלך- ואנחנו מחליטים בנושא הזה ולא הם.הוא: אני גם מרגיש שהם משווים אותי כל הזמן לגיסך- הוא עובד כראש צוות בחברה ל שירות מחשבים , ואני רק מתחיל להיות קופירייטר . יש לי תחושה שהם מרגישים שהקריירה שלי לא טובה לעומתו.

אני: מותק, תקשיב למה שאתה אומר- זה נראה לי תחושות שלך ולא שלהם. וחוץ מזה מה פתאום הדעה שלהם כל כך משנה לך?

הוא: כי נראה לי שזו הדעה שלך גם

אני: מותק, די עם השטויות, אתה יודע שאני אוהבת אותך ומעריכה אותך

הוא: גם אם אני לא יכול לתת לך רמת חיים כמו של אחותך?

אני: גם. חוץ מזה שנינו אחראיים על רמת החיים שלנו, לא רק אתה.

הוא: אני אוהב אותך מותק