כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    לך אהובתי / ניצה צמרת

    63 תגובות   יום שני, 1/10/07, 03:13

    את יודעת מה התנוחה האהובה עלי?

    לא. אין לה קשר לקמא-סוטרא.

    את זוכרת שהיינו קטנות, איך שכבתי על השטיח, על הבטן, עם הכרית מתחת לחזה, הסנטר היה שעון בין כפות הידיים שנשענו על המרפקים וספר קריאה היה מונח פרוש פתוח לפניי.

    בכל הבית היו נורות חשמל רגילות, אחת מכל תקרה והאור הספיק לי, גם אם היה חשוך טיפה.

    גם את קראת. ישבת ליד השולחן במטבח וקראת. אני חושבת שהתלוננת.

    על מה?

    על האור המועט והכיסא הנוקשה.

    הזמנתי אותך לשכב לצדי, אבל את חשבת שזה טיפשי.   

     

    לארוחה "המיוחדת" שאימא הכינה לי, יש קשר לחולי וחום.

    את שואלת על מה אני מדברת?

    את זוכרת שהייתי חולה?

    לא הרגשתי טוב, היה לי חום ונשארתי בבית. במיטה. אימא הייתה מכינה לי ביצה רכה, מועכת אותה בצלוחית ומפוררת לתוכה פיסות קטנות של לחם לבן, זורה מלח מלמעלה ומביאה לי על מגש למיטה עם כוס תה ויסוצקי פשוט ופלח לימון בקרקעית. זה היה כל כך טעים וחגיגי ובשבילי, זו הייתה התרופה שלי. לא מזמן אמרת לי, שממש תיעבת את הריח של הביצה הרכה, ואני אמרתי, הרי זה היה ניחוח נפלא, איך ייתכן שלא אהבת להיות חולה? 

     

    את זוכרת איך היינו מקשטות את הסוכה שלנו?

    כמה ימים גזרנו והדבקנו?  

    את זוכרת איך עשינו דבק מקמח ומים?

    איך רבנו על זוג המספריים?

    איך אבא היה מחבר את הכלונסאות אחד בשני כמו שולחן גדול וגבוה עם ארבע רגלים, ואימא הייתה מוציאה את שמיכות הפלאנל הישנות מהנפטלין? אנחנו היינו מחזיקות את הפינות צמודות לעץ, ואבא דפק את המסמרים. ואחרי שהייתה מעטפת היה לנו בית קטן משלנו. כבר אז אמרת לי, שאני "מקושקשת" והתכוונת להגיד, שאני צבעונית. הייתי משלהבת את הקולאז'ים שלי בשלל צבעים, ואת? את הקפדת על האפורים והחומים.

    אצלי לעץ היו פרחים ופירות ססגוניים ואצלך הוא עמד בשלכת. 

     

    כשאני כתבתי חיבור, את שיבחת אותי והבטחת לשלוח אותו לנשיא יצחק בן צבי, ואני הייתי גאה כמו טווס וסיפרתי לכולם, שהנשיא קרא אותי. אין לי מושג אם שלחת בכלל, אבל את ההרגשה המלכותית הזאת אי- אפשר היה לקחת ממני.

    כשאת כתבת שיר על האישה ההרה הטופפת, העיר לך הדוד מהקיבוץ, שאישה בהריון אינה טופפת, כי היא אמורה להיות כבדה ונשרכת. ומאז אני כותבת ואת כבר לא.  

     

    פעם אחת אימא קנתה לי בלון במתנה. אני זוכרת אותו בצבעו הלבן, מוכתם בכתמי כחול ואדום. זה לא היה בלון שקוף חד-צבע שגרתי. הבלון הזה היה צבעוני וגדול, הוא הבטיח נפח וגמישות. ואת, בסך הכל רצית לשמח אותי וניפחת וניפחת.

    ישבתי לידך וצפיתי פעורת עיניים בפלא. עד שפתאום נשמע פיצוץ ופיסות גומי התעופפו לכל עבר ופגעו לי בפרצוף.

    אני זוכרת שבכיתי.

    אימא נכנסה לחדר וכעסה.

    בוודאי שאת היית אשמה.

    אני זוכרת שביקשת סליחה. 

     

    היום שאלת אותי, האם לקחתי ויטמין  C , שאלתי, מה הייתי עושה בלעדייך, צחקת אליי מבעד לשפופרת, "הרי זו שאלה מיותרת".

    אינך יודעת עד כמה אהבתי אותך ברגע הזה.

    היינו שתיים.

    בית אחד.

    שני עולמות.

    את על האדמה, האוויר בינינו, ואני בשמים.

    הכל התרחש במקביל, הכל קרה לשתינו באותם הרגעים.

    אז איך זה, שהזיכרונות שלנו לא דומים?

    ---------------------------------------------

    כל הזיכרונות שמורים לניצה צמרת עט להשכיר  www.words4u.co.il

     

                                      אני מזמינה אתכם לקרוא את

                                              אורית הסמויה,

                היא כתבה היום פוסט עצוב ומרגש עד דמעות על אחותה.

                       http://cafe.themarker.com/view.php?t=160908

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

      צטט: itay_m 2007-10-05 14:18:53

      אתן רבתן על מספריים אני ואחי רבנו על לגו...(ועל כל שאר הדברים)

       כל אחד הוא עולם ומלואו יחיד, מיוחד ויחודי. ככה גם המחשבות והזכרונות שמרכיבים אותו. 

       

      שבת שלום

      איתי

      איתיי היקר, זה מעודד לחשוב שאנחנו לא דומים. אני גם אחות. גם אימא. רואה את ההבדלים בין ילדיי ושמחה בהבדלים הללו. כל אחד ועולמו, כל אחד נוצר בתבנית אחרת של בריאה מחודשת. כמה יפה ומעניין להיות, לחוות, לצפות, ליהנות.

      תודה לך

      יפעת מתוקה, כך כתבתי לך עכשיו שם,

      בכלל לא אכפת לי שלא תאמיני. אני זוכרת את הפוסט הזה ואת המחשבות שהיו לי בעטיו. רציתי לחזור אליו והימים נקפו מאז. וכבר, ואני מבקשת סליחה, לא זכרתי מי כתבה אותו. אני כל כך מודה לך. יפעת, זה פשוט מדהים שהיית והגבת והזכרת וגרמת לי לדמוע כך לרגע ממקום של שמחה.

      תודה

        6/10/07 17:27:

      היה מרגש לקרוא.. ולהיזכר.. גם אם בזכרונות שונים.

      גם לי אחות שחיתה ונשמה ואכלה כמוני.. ויצאנו כ"כ שונות, שזה מדהים.

      גם הזכרונות.. :-)

       

      הנה משהו שכתבתי לה ביומולדת

       

      אין על אחיות. הלא כך? :)

      תודה שהזכרת (היא גרה כ"כ רחוק. ביומיום לפעמים אני שוכחת..)

        5/10/07 14:18:

      אתן רבתן על מספריים אני ואחי רבנו על לגו...(ועל כל שאר הדברים)

       כל אחד הוא עולם ומלואו יחיד, מיוחד ויחודי. ככה גם המחשבות והזכרונות שמרכיבים אותו. 

       

      שבת שלום

      איתי

       

      צטט: dafdaf 2007-10-04 10:53:30

      ניצה היקרה. את תמיד דואגת להאיר את עיניי במר ובמתוק.

      בבכי ובצחוק. כל פעם מחדש את עושה את זה כמו גדולה.

      מוקירה לך תודה. ענקית.

      בחיי שעל זה נאמר, "זה שכר עמלי".

      תודה יקרה.

      אני מרגישה את הכרת התודה שלך.

        4/10/07 10:53:

      ניצה היקרה. את תמיד דואגת להאיר את עיניי במר ובמתוק.

      בבכי ובצחוק. כל פעם מחדש את עושה את זה כמו גדולה.

      מוקירה לך תודה. ענקית.

      הפוסט הזה עשה לכמה אנשים חשק לילדים,

      לכמה העלה חיוך וזכרונות טובים,

      לאחרים צר לי, אך כן, זה ברור, ככה העולם שלנו, אז גם דברים עצובים עלו בעקבותיו, מרים וקשים.

      אני המומה. התכתובות שקיבלתי בעקבותיו בפרטי,

      הן עולם מדהים של רגשות גלויים ובעיקר סמויים מעולם המשפחה הפרטי, מעולם האחים והאחיות.

      כל תגובה סיפור, על הדברים האלה אי אפשר לכתוב כאן. לא אני.

      תודה לכם,

      לך דפנה תודה שמיצית וסיכמת.

      לך ולכל מי שנגעתי בו ולכל המגיבים כאן מעל. אתם רגשתם אותי עד כדי פרפורי בטן ודמעות, תודה לכם על השיתוף וגילוי הלב.

      ניצה

        3/10/07 02:24:

      אנחנו היינו ארבעה ילדים בבית.

      נחלקנו לשניים גדולים ושניים קטנים.

      השיחות הנוסטלגיות שלי עם אחי הולכות בערך ככה כמו שכתבת

      כל אחד זוכר דברים אחרים ומתפלא שהשני לא זוכר אותם גם.

       

      יפהפה ואין לי כוכבים, היה מתאים כאן אחד מיוחד.

       

      דפנה

       

      צטט: אורטל 2007-10-02 10:58:52

      ריגשת אותי מאוד.

       

      את כותבת בחסד עליון.

       

      תודה שחלקת.

      היי אורטל, אני כל כך שמחה לגלות שהצפת הזיכרונות מאפשרת רגעים מרגשים גם אצל אנשים צעירים. בכך שכרי.

      תודה רבה מקרב לב

       

      צטט: 1noga 2007-10-02 08:48:45

      כמדריכת תיור במחוזות זכרונך

      הובלת אותי,

      במילים שהעלית

      ציירת מולי

      תמונות מימי ילדותך,

      הריח של הביצה עם הלחם,

      תחושת הגאוה על החיבור שכתבת

      הסוכה שאותה קישתת,

      המספריים שעליהם רבת עם אחותך

      והבלון שהתפוצץ ברעש

      שהתפוגג מיד עם בקשת המחילה..

      ועוד צילומי תקריב של המשפחה..

      הצלחת להנציח רגעים קטנים

      והפכת אותם לקסומים..

      ובעט האומן שלך ניצה

      הדיו אף פעם לא יבשה..

      תודה גדולה לך

      על סיפור נפלא

      תודה

       

      כל כך יפה מה שכתבת לי. באמת. אני ריגשתי? את ריגשת. וגם אצלך עם הפסנתר באו וצצו להן מחשבות של יופי בצלילים רכים.

      תודה לך

      חיממת לי את הלב

       

       

      צטט: mai7@ 2007-10-02 07:30:40

       

       

       

      ריגשת אותי הבוקר.. לקחת אותי אל מסע הילדות שלכן- מסע הילדות שלנו. עצרתי בקריאה מידי רגע, וחשבתי עלינו- איך זה היה אצלינו - שלוש אחיות, דומות אבל שונות. אנחנו לא קרובות במיוחד, אבל כנוסטלגית זכרונות הילדות שלי חזקים. והערגה, אל אותה הילדה, אל אותה התקופה.. לקחת אותי לשם ברגישות מקסימה. תודה לך.

      ולכל אדם סיפור ואת תספרי את שלך מנקודת המבט שלך. מי יודע מהי נקודת המבט שלהן? דברים כאלה מתחילים להתברר במשפט האלמותי - את זוכרת?

      תודה מאי

       

      צטט: תעלומה ושמה אישה 2007-10-02 01:50:58

      קשר בין אחים הוא קשר נדיר!!!

      מחייך

      ואכן כל אחד בהתאם לתפיסת עולמו, חוויותיו, זכרונותיו מהגלגול הקודם (אספר על כך בהמשך...) אישיותו ורגישותו, לוקח חוויה משותפת לכיוון אחר

      נשיקה

      ואם הבן שלך כתב ששתיכן מקסימות

      אני מאמינה לו...

      באנו לכאן לעולם הזה כדי להיות יחד.

      איזה מזל שאבא פגש את אימא

      תודה יקירה

        2/10/07 10:58:

      ריגשת אותי מאוד.

       

      את כותבת בחסד עליון.

       

      תודה שחלקת.

        2/10/07 08:48:

      כמדריכת תיור במחוזות זכרונך

      הובלת אותי,

      במילים שהעלית

      ציירת מולי

      תמונות מימי ילדותך,

      הריח של הביצה עם הלחם,

      תחושת הגאוה על החיבור שכתבת

      הסוכה שאותה קישתת,

      המספריים שעליהם רבת עם אחותך

      והבלון שהתפוצץ ברעש

      שהתפוגג מיד עם בקשת המחילה..

      ועוד צילומי תקריב של המשפחה..

      הצלחת להנציח רגעים קטנים

      והפכת אותם לקסומים..

      ובעט האומן שלך ניצה

      הדיו אף פעם לא יבשה..

      תודה גדולה לך

      על סיפור נפלא

      תודה

       

        2/10/07 07:30:

       

       

       

      ריגשת אותי הבוקר.. לקחת אותי אל מסע הילדות שלכן- מסע הילדות שלנו. עצרתי בקריאה מידי רגע, וחשבתי עלינו- איך זה היה אצלינו - שלוש אחיות, דומות אבל שונות. אנחנו לא קרובות במיוחד, אבל כנוסטלגית זכרונות הילדות שלי חזקים. והערגה, אל אותה הילדה, אל אותה התקופה.. לקחת אותי לשם ברגישות מקסימה. תודה לך.

      קשר בין אחים הוא קשר נדיר!!!

      מחייך

      ואכן כל אחד בהתאם לתפיסת עולמו, חוויותיו, זכרונותיו מהגלגול הקודם (אספר על כך בהמשך...) אישיותו ורגישותו, לוקח חוויה משותפת לכיוון אחר

      נשיקה

      ואם הבן שלך כתב ששתיכן מקסימות

      אני מאמינה לו...

      הלני היקרה,

      תמיד אהיה בשבילך כוכב צמרת וזה מאוד נעים, כי אני יודעת שאת מתכוונת (:-

      אכן.

      אין.

      כל אחד בייחודיותו נברא, כל אחד בצלמו ובדמותו. לפעמים הדמיון החיצוני עושה את האשליה לדמיון פנימי אך, לעולם לא כך הגבר.

      תודה  אישה יקרה.

      לילה טוב

        1/10/07 23:54:

      מחייךכוכב צמרת!

      היש שני תפוחים זהים?

      היש שני כוכבים דומים?

      האמנם תאומים תואמים?

      כל בריאה היא יצירה

      מופלאה ויחידה

      בעולם.

      אבל השורשים

      שינקו מאותה אדמה

      מבושמת

      ונושמת

      מודים: אחים

      בדם, יזע ואהבה..

      הלני

       

      צטט: yuval z 2007-10-01 22:56:50

      ניצה,
      נראה שאתן משלימות האחת את השנייה,
      ומשלימות האחת עם השנייה,
      תיאור יפה של קשר בין אחיות אוהבות.

      היי יובל, אזכור את הפעם הראשונה שלך אצלי. מעתה, יש בינינו ברית. חברים.

      תודה.

      גם כאן אפשר ליצור הדדיות , ננסה. התואיל?

      אשמח.

       

       

      צטט: ג'ו מ 2007-10-01 22:46:20

      ניצה, היכולת שלך לתאר דברים פשוטים בחן רב כל כך היא מופלאה.

      זכרונות ילדות בנויים מסיפורים פשוטים, שבהקשרים הנכונים מקבלים משמעות אדירה. במקרה שכאן, הדאגה שלה לך עד ימינו אלו מסבירה את החום הרב שיוצא מהמילים שלך.

       

      נהנתי מאוד (*)

      אין ספק שדברים מעין אלו עצבו את חיינו הבוגרים. נתנו לנו חומר ליסודות שנבנו וארגו את אשיותינו למה שהיא היום. זכרונות מעצבים. אכן. וכל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר את מהשאני מרגישה באמת. ניסיתי.

      תודה ג'ו

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2007-10-01 22:37:07

      איזה כיף של אוירה.

      תענוג לקרוא ולדמיין ולהרגיש.

      כמעט ממלא חוסרים מחיי....

      תודה 

      אני שמחה שקראת. שמחה שהתרגשת. שמחה שדמיינת.

      אלה פערים שהדמיון מנחם בקיומו. ברוך הוא בבואו.

      תודה חגי.

      חג שמח

       

      צטט: אליה הדרורי 2007-10-01 22:30:24

       

      המלאי נגמר,אבל התשבוחות קיימות ובועטות.

      אולי את הפוסט הזה אשלח אני לשמעון פרס ?

      אהבתי את שזירת המילים בין האמא לילדה.

      כרגיל נו..

      הנצה,

      שמתי לי פיתקון קטן על המסכון הקטן שלי,

      לחזור אלייך.

      אין על אמא- אין !

       

      פתאום אתה קורא לי הנצה. כאילו מה ? נחמד. תודה. גם בפנימי. שוב תודה.

      לשמעון פרס? אין לו רגע דל. עזוב. בימים שאני הייתי ילדה, נשיא היה נשיא.

      ותודה על ההבטחה ועל הפרגון ובכלל.

      תשמור על עצמך. נשיקות.

       

       

      צטט: אורית גפני 2007-10-01 21:35:59

      ניצה - אחותך שאלה אותך שאלה קטנה ותראי איזה פוסט יפה ועשיר יצא מזה...!

      איזה קסם יש בזכרונות ובאהבה !

      ופרגון כזה מהבן... מי צריך יותר...?

      זה השורשים, הגזע והענפים שהצמיחו פרחים ותפוחי אהבה .

      תודה יקירתי.

      מועדים לשמחה

        1/10/07 22:56:
      ניצה,
      נראה שאתן משלימות האחת את השנייה,
      ומשלימות האחת עם השנייה,
      תיאור יפה של קשר בין אחיות אוהבות.
        1/10/07 22:46:

      ניצה, היכולת שלך לתאר דברים פשוטים בחן רב כל כך היא מופלאה.

      זכרונות ילדות בנויים מסיפורים פשוטים, שבהקשרים הנכונים מקבלים משמעות אדירה. במקרה שכאן, הדאגה שלה לך עד ימינו אלו מסבירה את החום הרב שיוצא מהמילים שלך.

       

      נהנתי מאוד (*)

      איזה כיף של אוירה.

      תענוג לקרוא ולדמיין ולהרגיש.

      כמעט ממלא חוסרים מחיי....

      תודה 

        1/10/07 22:30:

       

      המלאי נגמר,אבל התשבוחות קיימות ובועטות.

      אולי את הפוסט הזה אשלח אני לשמעון פרס ?

      אהבתי את שזירת המילים בין האמא לילדה.

      כרגיל נו..

      הנצה,

      שמתי לי פיתקון קטן על המסכון הקטן שלי,

      לחזור אלייך.

      אין על אמא- אין !

       

        1/10/07 21:35:

      ניצה - אחותך שאלה אותך שאלה קטנה ותראי איזה פוסט יפה ועשיר יצא מזה...!

      איזה קסם יש בזכרונות ובאהבה !

      ופרגון כזה מהבן... מי צריך יותר...?

       

      צטט: karenv 2007-10-01 18:23:01

      יש לי אחות אחת ומיוחדת. היא החברה הכי טובה שלי, שתמיד תישאר. ואנחנו מלקטות זכרונות מכל תקופה בחיים, מתבדרות איתם ברוח, צוחקות ומגחכות על כל השנים...

      מומלץ בחום, כזו אחות!

      על זה נאמר כן יירבו וכן תרבנה. ותתרבנה. את אחות והיא אחות לך. ואני יודעת על מה את אומרת מומלץ בחום. זאת אהבה. נשיקות

       

      צטט: מאיולה34 2007-10-01 18:21:35

      יו זה היה מרגש!

      מאוד.

       

      במשפחה שלי כשמישהו היה חולה היו מכינים לו "עננים".

      זה כדורי גבינה "פלאפים" כאלה... מרפא כל חולה.

      אם תרצי מתכון אני מוכנה לקחת מאמא שלי.

       

      נשיקות

      מרגשת ומקסימה את.

      מה שלומך? איזה כיף שבאת. בטח רוצה עננים. תבקשי מאימא. זה יעזור גם למבוגרים שהתחפשו לילדים חולים. אני בטוחה.

      תודה תודה

       

      צטט: הסמויה 2007-10-01 18:20:42

       

       

      כל כך מתוק.

       

       ואצלי מעורר געגוע וצביטה בלב. אני מקנאה ואני שונאת להרגיש ככה. פעם אני אכתוב על זה. ואת תמשיכי בינתיים להיות לי לקול.

       אני נבוכה. מקווה שלא עשיתי מהומה רבה מדיי. נועדנו לשלווה. עד כמה שאפשר. קחי חופן. תלושי, תמוללי עד שיבואו המילים ואני אכתוב בינתיים.

      תודה אישה יקרה. תודה חברתי הסמויה.

        1/10/07 18:23:

      יש לי אחות אחת ומיוחדת. היא החברה הכי טובה שלי, שתמיד תישאר. ואנחנו מלקטות זכרונות מכל תקופה בחיים, מתבדרות איתם ברוח, צוחקות ומגחכות על כל השנים...

      מומלץ בחום, כזו אחות!

        1/10/07 18:21:

      יו זה היה מרגש!

      מאוד.

       

      במשפחה שלי כשמישהו היה חולה היו מכינים לו "עננים".

      זה כדורי גבינה "פלאפים" כאלה... מרפא כל חולה.

      אם תרצי מתכון אני מוכנה לקחת מאמא שלי.

       

      נשיקות

      מרגשת ומקסימה את.

        1/10/07 18:20:

       

       

      כל כך מתוק.

       

       ואצלי מעורר געגוע וצביטה בלב. אני מקנאה ואני שונאת להרגיש ככה. פעם אני אכתוב על זה. ואת תמשיכי בינתיים להיות לי לקול.

      גם לי מותר לקבל? כמה עולה? יש מבצע? איפה מתחיל התור? מי אחרון?
        1/10/07 16:55:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-01 16:52:32

      זה כבר נשגב מבינתי. אני מגיבה לך בי ואתה מככב אותי.

      שוקי?

      תודה

      הגיע המשלוח של הכוכבים

      זה כבר נשגב מבינתי. אני מגיבה לך בי ואתה מככב אותי.

      שוקי?

      תודה

       

      צטט: שו_קי 2007-10-01 15:12:41

      חבל שאין לי בת

      בנות זה כיף.

      אבל למה לצער?

       שמח במה שיש.

      ועוד יהיו לך כלות ונכדות.

      אתה תיהנה מאוד.

       

      צטט: dee-dee 2007-10-01 14:54:00

      איזו נחת!

      יפה לנו. אה?

      נחת.

      מילה אחת. המון.

      נשיקות

       

      צטט: shulamit 2007-10-01 13:45:15

      שלום ניצה

       

      איזה יופי.

      אין לי אחות וגם אף פעם לא רצית אחות  שמא תהיה יפה ממני. כך זה באגדות. בדרך כלל האחיות מקנאות זו בזו. בעיקר בקטנה שהיא תמיד מוצלחת ביותר. הדבר אמור גם באחים.  

       

      אגב, ברור שאי אפשר לקרוא בשכיבה אלא רק בישיבה.

       

      כל טוב

      שולמית

       

      לא רצית אחות? לא רצית גדולה? גם לא קטנה? איזה מקסימה את. ממש אגדה. וכנה. כל כך שזה ממש נוגע ללב, מרגש ומצחיק ונפלא.

      תודה יקרה שלי,

      היום אני קוראת בתוך הפוף הגדול. שוקעת בתוך הגרגרים וצוללת אל המילים.

       

       

      צטט: jack 2 2007-10-01 12:42:44

      מקסים ביותר ואישה מקסימה

      הנה אתה.

      איש מדהים שכמוך.

      חזרת.

      אני מאוד שמחה.

      יש לפעמים, שאות אחת כאן, עושה בי פלאים.

      אינך יודע כמה.

      תודה ג'ק. חג שמח

       

      צטט: איירבוס-max 2007-10-01 09:59:29

      איך את נוגעת, ניצה,

      עם עט הנוצה העדין

      (אל תספרי סיפורים על מקלדת, טוב?)

      במראות כה מוכרים

      ואהובים

      של הסתפקות במועט דאז,

      ושמחת החפצים הפשוטים!

       

      חג שמח

      ילדה נצחית!

      (וטוב שכך).

      טוב. בלי מקלדת ובלי קשקושים. סתם איוולת של תמונות והרהורים.

      אכן, חדוות הפשטות אינה יודעת שובע. מי היה מאמין לערגה כזאת היום?

      רק אתה.

      תודה שאתה.

      חג שמח יקר שלי ונשיקות

       

      צטט: yaronct 2007-10-01 08:47:46

      אם לכולם היו אותם זכרונות אז לכולם היו אותם סיפורים. ואם לכולם היו אותם סיפורים הסיפורים שלך, ניצה, לא היו כאלה מרגשים.

      שימחתני בביקורך. תודה. התרגשת? אני נבוכה.

       

      מראית העין מתערבבת עם הזיכרון, הכמיהה שרבצה שם כמו דרקון, שילחה את לשונות האש באופן שונה. אחת מן השתיים או שאתה נחרך ונשרף או שאתה ניצל ועף.

       

       

      צטט: cg91 2007-10-01 08:24:43

      כל אחד ונקודת המבט שלו

      תלוי במשקפיים

      תלוי ביום

      זיכרון סובייקטיבי

      מקסים

      ולחשוב שאני ראיתי הכל בעין אחת. עם משקף תריס לעין חרוצה ופתח זכוכית לעין עצלה. כך היה.

      תודה לילך.

       

       

      צטט: levana feldman 2007-10-01 07:42:09

      ניצה יקרה,

      זה מוזר איך אפשר לגדול יחד באותו בית, עם אותן התרחשויות

      בדיוק ואיך לכל אחד יש זכרונות אחרים....זוית ראיה שונה....

      ככה זה אצלי ואצל אחותי, בדיוק.

      הנה מתוך אמת שלך אני לומדת שאפשר, אף כי מוזר.

      הרי נפלא הדבר.

      וקסום משכבר.

       

      צטט: המיתולוגית 2007-10-01 07:41:52

      ו-בי סיפורך עשה עצוב...

      המספריים ההם שהקימו לכן בית-

      וגזרו את זיכרונותיכם - -

      ריח הביצה, כל השירים שלא נכתבו, הבלון שהתפוצץ (כמו בועה)

      בית הסוכה - -הצבעוניות של פירות העץ - ושלכתו, האור של היה בו די לקריאה

      וכל האהבה הזו, בויטמין אחד קטן...

      אותו בית, אותה ילדות, אותם זכרונות-

      ופער בין שני מבטים ושני לבבות

      אהבה בין אחיות, אינה פשוטה כלל - זכרונות ילדות שמהלכים בלי סוף

      ונדמה שכאילו הקולסנאות תקעו יתד באותה אדמה-

      אך הבית היה סוכה - -בית הזכרונות הוא לעולם ארעי, והם נודדים למרחבים אחרים

      שתי אחיות, מלן ת'לפים של אהבה - שעודה והווה

      ורק הזכרונות, נגזרו במספריים ונדדו ..

      כל אחת עם העץ שלה, המילים שלה,

      ורק ויטמין אחד קטן נושא מלן ת'לפים של אהבה...

      תודה.. 

      אהבה אינה פשוטה כלל.

      אהבה

      אינה

      פשוטה

      כלל.

      ועל תולדות האהבה בראי המשפחה אי אפשר ללמד או ללמוד.

      מיליון רגעים הופכים לרגע אחד של חיים.

      אל תהיי עצובה,

       הנגזרת הממוספרת נדדה והפכה לסרט

      שובליו נוגעים באהבה כל העת ובעט הזו נכתבים כאלבום תמונות לתפארת

       

       

      צטט: בת יוסף 2007-10-01 06:53:20

      זכרונות ספוגי אהבה.

      איזה קשר אמיץ וקרוב יש בינכן. וכמה טוב שיש מי שאוחז בזנב העפיפון ולא נותן לו להעלם לגמרי שם למעלה.

      ברשומון של החיים זויות המבט השונות נארגות לתמונה אחת. ואצלכן, לתמונה אוהבת וקרובה.

      זה הרשומון במיטבו. מספיקים שניים לעדות אחת. לפעמים היא זוכרת ולפעמים אני לא, לפעמים אנחנו שואלות, היה או לא . מי המציא את זה? הזמן או אחת משתינו?

      מרתק.

      באמת.

      אלה חיינו ואלה אהבותנו. לרשום ולזכור.

      תודה אישה יקרה

       

      צטט: לוטרה 2007-10-01 05:19:01

      הי ניצה'לה

      תענוג צרוף, ללקק את האצבעות.

      תודה מתוקה.

       

      זו התרופה שאני שולחת אליך.

      ככה מבריאים.

      בחיוך.

      תודה תודה

       

      צטט: rose 2007-10-01 04:20:00

      ניצה המתוקה

      אין כמו זכרונות הילדות המקסימים עם המשפחה

      טעמן משתבח עם השנים

       

       ובמיוחד אם הם מקסימים? לאו דווקא. עם השנים ניתן להבחין בבהירות וצפות הכולם ממרחק הזמן

      תודה רוז

        1/10/07 15:12:
      חבל שאין לי בת
        1/10/07 14:54:
      איזו נחת!
        1/10/07 13:45:

      שלום ניצה

       

      איזה יופי.

      אין לי אחות וגם אף פעם לא רצית אחות  שמא תהיה יפה ממני. כך זה באגדות. בדרך כלל האחיות מקנאות זו בזו. בעיקר בקטנה שהיא תמיד מוצלחת ביותר. הדבר אמור גם באחים.  

       

      אגב, ברור שאי אפשר לקרוא בשכיבה אלא רק בישיבה.

       

      כל טוב

      שולמית

       

        1/10/07 12:42:
      מקסים ביותר ואישה מקסימה
        1/10/07 09:59:

      איך את נוגעת, ניצה,

      עם עט הנוצה העדין

      (אל תספרי סיפורים על מקלדת, טוב?)

      במראות כה מוכרים

      ואהובים

      של הסתפקות במועט דאז,

      ושמחת החפצים הפשוטים!

       

      חג שמח

      ילדה נצחית!

      (וטוב שכך).

        1/10/07 08:47:
      אם לכולם היו אותם זכרונות אז לכולם היו אותם סיפורים. ואם לכולם היו אותם סיפורים הסיפורים שלך, ניצה, לא היו כאלה מרגשים.
        1/10/07 08:24:

      כל אחד ונקודת המבט שלו

      תלוי במשקפיים

      תלוי ביום

      זיכרון סובייקטיבי

      מקסים

        1/10/07 07:42:

      ניצה יקרה,

      זה מוזר איך אפשר לגדול יחד באותו בית, עם אותן התרחשויות

      בדיוק ואיך לכל אחד יש זכרונות אחרים....זוית ראיה שונה....

      ככה זה אצלי ואצל אחותי, בדיוק.

        1/10/07 07:41:

      ו-בי סיפורך עשה עצוב...

      המספריים ההם שהקימו לכן בית-

      וגזרו את זיכרונותיכם - -

      ריח הביצה, כל השירים שלא נכתבו, הבלון שהתפוצץ (כמו בועה)

      בית הסוכה - -הצבעוניות של פירות העץ - ושלכתו, האור של היה בו די לקריאה

      וכל האהבה הזו, בויטמין אחד קטן...

      אותו בית, אותה ילדות, אותם זכרונות-

      ופער בין שני מבטים ושני לבבות

      אהבה בין אחיות, אינה פשוטה כלל - זכרונות ילדות שמהלכים בלי סוף

      ונדמה שכאילו הקולסנאות תקעו יתד באותה אדמה-

      אך הבית היה סוכה - -בית הזכרונות הוא לעולם ארעי, והם נודדים למרחבים אחרים

      שתי אחיות, מלן ת'לפים של אהבה - שעודה והווה

      ורק הזכרונות, נגזרו במספריים ונדדו ..

      כל אחת עם העץ שלה, המילים שלה,

      ורק ויטמין אחד קטן נושא מלן ת'לפים של אהבה...

      תודה.. 

        1/10/07 06:53:

      זכרונות ספוגי אהבה.

      איזה קשר אמיץ וקרוב יש בינכן. וכמה טוב שיש מי שאוחז בזנב העפיפון ולא נותן לו להעלם לגמרי שם למעלה.

      ברשומון של החיים זויות המבט השונות נארגות לתמונה אחת. ואצלכן, לתמונה אוהבת וקרובה.

        1/10/07 05:19:

      הי ניצה'לה

      תענוג צרוף, ללקק את האצבעות.

      תודה מתוקה.

       

        1/10/07 04:20:

      ניצה המתוקה

      אין כמו זכרונות הילדות המקסימים עם המשפחה

      טעמן משתבח עם השנים

       

      אהבתי לחם אהבתי פול אך אותה אהבתי מכל.....

      ואתכם, השלישייה המנצחת שלי.

      שלך

      אימא

        1/10/07 03:42:

      היא מדהימה!!!

      וכך גם את!