כבר למעלה משנתיים השקל מתחזק מול מטבעות אחרים: הדולר, הלישט והיורו.

מה זה אומר לגבי עסקים רבים בארץ שהיצוא למדינות אירופה וצפון אמריקה היווה חלק גדול מהכנסותיהם? הכנסותיהם בשקלים ירדו בצורה חדה, רווחיהם קטנו ובמקרים רבים הפכו להפסד. היצוא מהווה למעלה מ-40% מהכלכלה שלנו. מדוע איננו שומעים כמעט על עסקים שקורסים כתוצאה מכך ועל הפגנות של עובדים ובעלי עסקים הנפגעים מכך? 

הסיבה הראשונה הינה זמן ההסתגלות. כאשר מתחילה ירידה בשערי החליפין של המטבעות בשלב ראשון המפעל סופג את ההפסד הנובע מכך. בשלב שני מגדילים האשראי כדי לממן ההפסד. בשלב השלישי מתחילים לקצץ בהוצאות ובכח אדם. לאורך שלבים אלו קיימת כל הזמן תקווה כי הכיוון ישתנה ונחזור למה שהיה בעבר. כאשר הזמן עובר וההפסדים מתגברים מחליטים לסגור את המפעל. תהליך זה יכול לקחת למעלה משנתיים, כלומר ייתכן והשנה הגענו לשלב שבו נתחיל לשמוע על סגירת עוד עוד מפעלים ועסקים שעסקו ביצוא.

הסיבה השניה הינה המחשבה כי האוצר ובנק ישראל אינם יכולים לסייע באמת בנושא זה. לרוב בעלי העסקים, בעיקר הקטנים, נראית התחזקות השקל תוצאה של יחסי כוחות כלכליים בינלאומיים החזקים מאיתנו בהרבה ושאין טעם להלחם בהם. בנק ישראל ניסה ומנסה לעצור את התהליך על-ידי רכישת דולרים בהצלחה מאד מוגבלת. צעדים אחרים לא נעשו, ויש מה לעשות (חיוב קופות גמל לרכישת נכסים בחו"ל, מס על השקעה מחו"ל ועוד).

הסיבה השלישית הינה היצואנים הגדולים, חלקם בתחום הבטחוני, שכנראה נהנים מהטבות וגיבוי ממשלתי המאשפר להם להפסיד כמה שנים.  

אז מי חוגג ? היבואנים - שלא ממש הורידו את המחירים במקביל לירידה בעלויותיהם, העשירונים הגבוהים שפתאום יכולים להרשות לעצמם יותר מוצרים מיובאים ונסיעות לחו"ל הרבה יותר זולות.

לדעתי החגיגה תהיה קצרה מהמצופה ולקראת סוף 2010 נראה הפסדים גדולים, פיטורי עובדים, קריסת חברות ומיתון שיימשך לפחות בשנת 2011