המירוץ אחר האין.
יותר מדי צבעים מעוורים את העיניים. יותר מדי צללים מחרישים את האזניים. יותר מדי טעמים מקהים את חוש הטעם. יותר מדי רצונות מבלבלים את הדעת.
רצונות ותאווה מעוררים חמדנות. חפצים יפים מנולים את הפשטות.
על כן כמו שבבואנו לאכול ארוחה- איכלו את החיים כמידת הקיבה ולא כמידת העיין כי מי שדוחה את המיותר תמיד ידבק במהות כד חרס עיקר שימושו בחללו
האין יש לו תפקיד הריק בעל צורה
לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה והאין הוא האוצר האמיתי. |