הַצֵּל שֶׁעַל הַקִּיר עוֹשֶׂה בִּי הַוַיָה שֶׁאֵינָה קַיֵּמֶת,אֲבָל בִּטְנִי רוֹחֶצֶת בְּתוֹכִי אֶת כָּל תְחוּשׁוֹתַי. מְעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִי שֶׁאוּכָל לְנָתֵּר כַּך לְגוֹבָה בּוֹ אֶנְפּוֹשׁ אֶת זִרְמֵי אֲהַבוֹתָי מִתוֹכִי הַחוּצָה מִתוֹכִי הַחוּצָה וַאֲדַגְדֵג אֶת קַו הַתֵּפֶר שֶׁל יַשְׁבָנִי וְגַּבִּי הֲלוֹך וְנִשְׁנָה, עַד אֶגְמוֹר |