כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    0

    פיטורין נוסח ישראל, המסך יורד

    1 תגובות   יום שני, 17/5/10, 09:36



    פיטורין נוסח ישראל ,המסך יורד

     המסך יורד, זו לא הצגה בקמארי זו ההצגה הפרטית שלי.

    בזה הרגע סיימתי 13 שנות עבודה ועוד כמה חודשים,הכל נגמר תוך שניות ללא ויכוחים , ללא צעקות .

    משפט, שנערך שלא בפני, פסק דין ללא ידיעתי, לגזר הדין קראו לי שאשמע.לא קיבלתי את חמש דקות התהילה הקטנות הללו שנותנים לכל שחקן, החליטו גם על כך .

    לא נתנו לי את השהות לחשוב על אסטרטגיה שאולי תוכל להציל אותי .

    ברגע כזה כשאני יודעת בתוך תוכי כי הם עושים לי עוול, הדבר היחידי שנותר לי ללחום את מלחמת זכויותי, אני נמצאת בתקופה קשה בחיי הפרטיים ולא נלחמת מספיק .

    אני לוחמת הצדק מוותרת.

    הגעתי לארגון קטן שהיו"ר ישב במשרדו הפרטי,    הוא הפנה אותי  לבחורה בשם יפעת  והסביר לי כי ממנה עלי לקבל את מפתחות המשרד, וכמו כן היא גם תעביר לי את התפקיד.קיבלתי ממנה את המפתחות , ואמרה לי אתן לך כמה טיפים, האחד לא לשכוח להביא ספר למשרד בכדי שלא ישעמם.השני לא לשכוח לרשום בתלוש המשכורות הוצאות נסיעה.והדבר השלישי הוא תמיד לענות לטלפון, אל תתרגשי הטלפון מעולם לא מצלצל.

    המשרה הייתה קטנה שעתיים בשבוע, חשבתי לעצמי מה באמת אפשר לעשות בשעתיים בשבוע, הבנתי שזו משרה שהאנשים שמנהלים את הארגון החליטו להשאיר אותה ככזו כי הדבר נח להם, הם לא יאלצו להתעסק עם חברי הארגון, לא יאלצו לפתור בעיות שקיימות בתחום הנ"ל  וייהנו ממה שארגון הגג נותן להם,סמינרים ללא תשלום, סופי שבוע, פגישות עם ראשי המשק הכלכלי, ודברים נוספים שלא כאן המקום לפרטם בעצם כל ה "לימודים" הם חופשות בבתי מלון יוקרתיים , ומדוע  שעוד אנשים ששייכים לתחום ייהנו מכך הם הרי לא שייכים לארגון.וכך כמה אנשים צברו את הכח בידיהם.

    ביום המחרת גייסתי את בני המשפחה שלי, המשרד סודר ואני בשעתיים הראשונות  פתחתי קלסרים קראתי רק בכדי לדעת ולהבין מה העבודה הזו דורשת ממני, רשמתי רשימות. לא , לא פתחתי ספר.

    ההתחלה הייתה קשה אולם אני האמנתי בעצמי כי אוכל להקים ארגון  שיעניק הרבה לאנשים שמתעסקים בתחום זה, אם לא הבנתם, הארגון חי ממיסי חבר ובכדי שלאותו אדם יהיה אינטרס להיות חבר בארגון הוא צריך לקבל משהו בתמורה.

    התמורה לפעמים נמדדת בכסף ולפעמים ביידע .

    תוך תקופה לא ארוכה עברתי לעבוד במשרה מלאה.

     הגיעה השנה ה-13 , השנה הגורלית מבחינתי .

    בשנה זו התגלתה אצלי מחלת הסרטן,  עדין המשכתי לעבוד בין הטיפולים, לאחר כשלושה חודשים קיבלתי אירוע מוחי, הייתי מחוסרת הכרה 24 שעות, אני גרה בעיר קטנה , השמועה כי אני על סף מוות רצה מהר מאד, לא שמישהו מהבוסים בא לבקר אותי, או לפחות לברר בטלפון אצל מי מבני משפחתי מה מצבי.

    למחרת אותו יום כשאני בבית חולים כינסו ישיבת הנהלה והחליטו שאני חולה במצב די קשה וכדאי להביא מחליף.אף אחד מחברי ההנהלה לא הרים טלפון, על ביקורים אין מה לדבר. כשיצאתי מבית חולים לאחר 4 ימים קיבלתי זימון לישיבה שבה נאמר לי כי הארגון במצב קשה, איננו יכולים לשלם את המשכורת שלך ועל כן אנו מציעים לך לקבל את הצעתנו שבו אנחנו נצהיר כי פיטרנו אותך. (על פי דבריהם אפשר לחשוב שאני זו שביקשתי להתפטר)

    לא עזר כל טיעון שלי שלא יתכן שהארגון במצב קשה שהרי אני הייתי אחראית עליו, הם לא רצו לפטר אדם חולה ומצאו תירוץ עלוב ושקרי בסופו של עניין פוטרתי.

    לאחר ויכוחים מה הם הזכויות  שלי ואיומים שאגרור אותם לבתי משפט והם ישלמו כל שקל שישנו בקופה, והאמינו לי שהיה הרבה כסף.

    כל דרישותי הכספיות נענו, ודרישותי הנפשיות שאין אפשרות להעריכן בכסף , לא.

    עזבתי את עבודתי, הרגשתי שנגדע עוד חלק מגופי,החלק הראשון היה גדיעת השד שהיה נגוע בסרטן,ביקשתי לכתוב מכתב פרידה מן החברים ,לא אושר לי כמובן, ולאחר כשנה הובהר לי כי הם השתמשו בי כל השנה ולא הודיעו שאני לא שייכת יותר,אלא אמרו שאני חולה.

    הביאו מחליף מקורב לצלחת (מתאים לשחיתיות של היום), השארתי ארגון מתפקד מקום שלישי בגודלו בארץ עם לא מעט כסף בקופה הציבורית .

    הנקמה המתוקה

    הגיע לארגון בחור המקורב לאחד מחברי ההנהלה, אישיות ידועה בעירי, בעל קשרים לאחר כשנה וחצי שהבחור עבד, אכן עבד תרתי משמע, עשה את עבודתו בארגון, ובמקביל רוקן את חשבון האירגון,  (בלחש שלא ישמעו, קרוב למיליון שקל ) הם כל כך סמכו עליו שלא שאלו כלום עד שהגיעה האסיפה הכללית בה צריך לדווח על הכספים ופה ההנהלה קיבלה את שוק חייה.

    היו שלום
     הפוסט נכתב בלשון הווה, הדבר קרה לפני כחמש שנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/10 23:01:


      אהלן יקירה,

      קודם כל מקווה מאוד שאת בריאה, ועושה דברים שאת אוהבת זה הכי חשוב בעולם, את בטח יודעת, את יודעת אומרים שדלת נסגרת נפתחות 100 במקומה, אני בטוחה שתמצאי משהוא הרבה יותר טוב מזה.

      בריאות והרבה בריאות חיבוקים שרון.

      פרופיל

      אוריתי1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון