הפוסט הזה נועד להצהיר שטעיתי.

זה לא קורה לי הרבה, הצהרת טעויות אני מתכוונת.
יש לי איזה גן של גאווה טיפשית שלא ממש מאפשר לי להודות בטעויות, ככה שזה בלוג ייחודי, והוא לבטח ישמיד את עצמו שניה אחרי שתסיימו לקרוא אותו...

ובכן, אני מודה: טעיתי!!!! בעצם, מדובר פה בשרשרת של טעויות רצופות:

הטעות הראשונה שלי היתה שחשבתי שאין דבר כזה אהבה אמיתית.
חשבתי, שכל הסיפורים האלה על הרומן הרומנטי הם שטות מוחלטת שהומצאה ע"י הסופרים והוצאות הספרים כדי לגרום לנו לקנות את הספרים שלהם. שזו המצאה שהומצאה ע"י התסריטאים והמפיקים כדי שנבוא לראות את הסרטים שלהם. אהבה? נו באמת, מה זה השטויות האלה??? יש אהבה וחוויתי כמותה, אבל היא לא כמו בסיפורים ובסרטים. נפש תאומה? החצי השני?! פחחח... אל תצחיקו אותי!
וככה חייתי לי בשקט ובנחת במשך כל שנות חיי, אלא שלפתע פתאום, אבוי לי! התאהבתי. ולא סתם התאהבתי, אלא התאהבתי מעל לראש. אהבה ממש מטורפת. כמעט יצאתי מדעתי מרוב אהבה. למזלי, מושא אהבתי התאהב בדיוק כמוני, ואנחנו חיינו לנו על איזו פלאנטה אחרת, מאוהבים ומאושרים כאילו אין מחר.

הטעות השניה שלי היתה שחשבתי שזה יכול להמשך לנצח.
כי אם כבר התאהבתי כמו בסרטים/ספרים – אז האהבה שם שורדת לנצח, לא? אז זהו, שלא. האהבה לא שרדה אפילו שנה. היא התרסקה ואנחנו נפרדנו.

הטעות השלישית שלי היתה שחשבתי שאוכל להתגבר על זה.
פשוט משום שעד היום התגברתי על כל האהבות שהיו לי. אז למה לא על זו? רק שכחתי לציין בפני עצמי (או שאולי עשיתי את זה בכוונה?) שכל אהבות העבר לא היו אפילו קרובות בעוצמן לזו שחוויתי בשנה האחרונה לחיי. אז לא ממש הצלחתי להתגבר. לעיתים היה נדמה שכן, הנה-הנה זה קורה ואני מתגברת, אבל בעצם לא ממש.  

הטעות הרביעית שלי היתה שחשבתי שזה נגמר.
אולי בגלל זה לא הצלחתי להבין איך זה שהשיר ההוא "יש בי אהבה והיא תנצח" לא נכון במקרה שלי. איך זה שהאהבה שלי לא מנצחת? איך?! ואפילו, כשבחיר ליבי התקשר שוב, אחרי חודשים של שתיקה, ואמר לי נחרצות שאותי הוא אוהב, שהוא לא שכח אותי בכל התקופה שלא היינו יחד, שהוא רוצה לחיות איתי עד יומו האחרון, שאין בעולם עוד נפש חיה שמתאימה לו כמוני, אפילו אז חשבתי שזה נגמר.

אז זהו. אחרי שרשרת רצופה של טעויות שכאלה, גם אני מוכרחה להודות שטעיתי. ואחרי שמודים בטעות, מתקנים. אז עכשיו אני מתקנת ומודה: אני מאוהבת. לגמרי. אני לא בטוחה שזה ימשך לנצח. לא הצלחתי להתגבר כשהייתי לבד, ולא. אני לא רוצה שזה ייגמר. אף פעם.

אז כדי שלא אצטרך לכתוב: "הטעות החמישית שלי היתה שלא נתתי לו הזדמנות שניה" אני משנה את הכיוון, נותנת הזדמנות שנייה ומצפה לעתיד טוב יותר ומאושר לצד בחיר ליבי.

* * *

נ.ב. מסתבר שהשיר ההוא כן נכון: יש בי אהבה, והיא מנצחת.