כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רוחשת

    רגועה למראית עין.
    בתוכי הכל רוחש,
    עולה על גדותיו.

    0

    כף ידך

    60 תגובות   יום שני, 17/5/10, 19:46

    אהיה מרוכז בעצמי,

    ולא אשים לב למבטייך המבקשים ליצור עימי קשר עין,

    כשתבחיני בי במסיבת הגג.  

     

     

    אני מיד אמצא חן בעינייך,

     ואת תיגשי אלי ותאמרי לי את שמך.

     

    כשנדבר מעט,

     אשתף אותך במהלך השיחה,

    שכל הוני הושקע בסרט הראשון שלי, אשר זה עתה יצא מחדר העריכה.

     

    את תגידי שאת מעוניינת לראות את הסרט,

     ואני אשאל אותך אם את רוצה לבוא לראות אותו עכשיו.

     

    "אולי יותר מאוחר", את תשיבי בחיוך,

    ומיד תציעי - "בוא נלך מכאן לשתות קפה באיזה מקום".

     

    "אין לי כסף אפילו להזמין אותך לכוס קפה", אני אענה במבוכה.

     

    "אז אני אזמין אותך", את לא תמתיני לתשובתי,

    ותובילי אותי אחרייך בכף ידך העדינה.

     

     

    ארגיש כמה המגע שלך נעים לי,

    אבל לא אומר לך זאת,

    ולא תשערי בנפשך כמה מרגשת אותי האחיזה הזו שלך בידי.

     

    אנסה במשך כמה רגעים,

    אולם לא אצליח להזכר מתי בפעם האחרונה 

    נגעה בידי כף יד נשית כמו שלך.

     

     

    אחרי הקפה את תשאלי אם ההצעה על הסרט עוד בתוקף.

    וכך נשב קרובים זה לזה על הספה שלי ,

    עינינו נשואות אל התמונות הנעות,

     צופים בהן יחדיו בדממה.

     

    את תצחקי בדיוק ברגעים שהצחיקו אותי,

    תדמעי ותתרגשי בדיוק בסצינות שמרגשות אותי.

     

     

    במהלך הסרט, כשאביט בך מרוכזת במסך הקטן המרצד,

    את תניחי את כף ידך בנגיעה אחת רכה,

    כמעט מרפרפת, על ירכי הימנית,

    ואני ארעד למגעך הענוג.

     

     

    אח"כ כבר יהיה מאוחר מאד,

    ואת תשאלי אם את יכולה להשאר לישון איתי במיטה ביחד.

     "רק לישון" , את תדגישי.

     

    אני אסכים, אבל אתקשה להירדם כשנוכחותך הנשית כה קרובה.

     

     

    כשיעלה השחר, ואור קלוש וחיוור יחדור מבין התריסים, 

    את תתעוררי ותחבקי אותי מאחור, עוטפת אותי בזרועותייך,

    ואחוש את חום גופך הנצמד אל גבי המופנה אלייך,

    כשכף ידך תנוח בטבעיות על לוח ליבי.

     

     

    סחרחורת תתקוף אותי במפתיע -

    איך פתאום נכנסת ללא אזהרה ככה לחיי ?

    למה דווקא אני הוא זה שבחרת לך ?

    זה קורה באמת ?

    זה יחזיק מעמד ?

     

     

    כשאסתובב אליך,

    את תזהי במבטי את הספקות ואת הפחד, 

    אבל לא תשאלי מדוע.

     

    אני אעצום את עיניי

     ואשמע אותך לוחשת ברוך "בוקר טוב" , 

    בעודך מוחה את דמעותיי באצבעות כף ידך.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/10 04:41:


      תודה, ינון

      :-)

       

      כיף שקפצת לביקור

      }{

        21/5/10 19:40:
      יפה לך
        21/5/10 09:52:

      צטט: מיא 2010-05-20 16:48:38

       

       אני תמיד אקטיבית, בכל תחומי החיים. אבל גברים חששניים ופגיעים והססניים, אני מודה שזה קשה לי. ואני לא יודעת אם היפוך התפקידים שאת מדברת עליו מתרחש אי פעם. וגם המחשבה ש"מישהי תקדים אותי ואפסיד הזדמנות"... אז שתקדים. אני לא בתחרות. מעדיפה שיתחרו עליי. אני לא צריכה שהגבר יוביל. אני זוכרת שבעלי לשעבר, שהוא אלוף אופניים, היה רוכב איתי, הוא תמיד היה נותן לי לרכוב ראשונה, כי אני לא סובלת שמישהו רוכב לפניי. יש לי ממש דפקט כזה שאני לא יכולה שיובילו אותי. זה מטריף אותי לא להיות ראשונה. אבל אני צריכה שגם הגבר יהיה חזק, לא רק אני.

       

      קראתי, עכשיו תני לי לספר לך (ואולי לחדש) כמה דברים מנקודת מבט שונה.

      :-)

       

      אני דווקא מרשה לאחרים להוביל אותי, אבל זה חייב להיות בדרכי נועם, אחרת אני לא משתפת פעולה ומתמרדת.

      אני גם אוהבת להוביל, ויש לי רתיעה מגברים חזקים מדי ונטולי רכות או עדינות.

      אם הוא דומיננטיים ונוקשים וקשוחים, אז אני לא אמשך אליהם.

      דווקא בפגיעות יש הרבה כוח ועוצמה , לטעמי.

      גברים פגיעים זה סקסי - יש לי חולשה לפגיעות הזו, וזו אחת התכונות שהכי חשובות לי בגבר שלי.

      ותתפלאי, גברים ביישנים מתגלים כבעלי אופי ואישיות מרתקת ברגע שהם מרגישים נוח ומשתחררים, ופתאום את מגלה עולם ומלואו, עומק, והרבה מאד עוצמה, שמסתתרת מאחורי מגננות.

      הם פשוט צריכים יותר זמן להיפתח ולהרגיש בטוחים, וברגע שזה קורה, אז את תגלי שעומד לפנייך גבר אמיתי וחזק כמו שאת אוהבת, רחוק מאוד מהפסיביות שאת טועה לפרש אותה ככזו, רק בגלל שהוא לא יזם איתך את הקשר הראשוני, ונלחם עלייך או התחרה עלייך.

      תאמיני לי, יש לי ניסיון בזה.

      יש הפתעות.

      :-)

       

      שמעת על הביטוי "עוצמת הרכות" ? - אני מאד מאמינה בגישה הזו.

      עלי זה עובד. אפשר להשיג ממני הכל  - אם זה נעשה ברגישות, בחום, ובדרכי נועם עדינות.

      וגם אני נעשית יותר משוחררת ופחות שתלטנית, זה משפיע עלי לטובה ומרגיע אותי.

       

      לא ניסיתי לשכנע אותך, רק לשתף אותך בגישה שונה משלך.

        21/5/10 09:30:


      תודה על המחמאה המפרגנת, שרונצ'וק

      }{

        20/5/10 19:02:

       

      את נהדרת :-)

        20/5/10 16:48:

      צטט: קול קוראת 2010-05-19 13:20:35

      צטט: מיא 2010-05-19 12:53:18

       

      את יודעת שאני תמיד אוהבת את כתיבתך, וגם הפעם היא מרתקת,

       

      תודה, מיא

      }{

      אבל משהו ביאס עד דיכא אותי בפסיביות של הגבר.

       

      לשיטתך, הגבר תמיד חייב ליזום ?

      אין לו פחדים וחששות והוא לא פגיע ?

       

      אי אפשר לפעמים להחליף תפקידים ?

      גם אני אוהבת ומעריכה יוזמה גברית, חיזור, אקטיביות.

       

      אני סבורה שמיהרת לקפוץ למסקנות.

      רק בגלל שהוא לא יזם את החיבור הראשוני,

       והיוזמה נבעה מצד הבחורה,

      ממש לא מעיד שהוא פסיבי באישיותו

       וימשיך להיות ככה לנצח נצחים.

       

      במאי לא יכול להיות פסיבי באופיו.

      במאים הם אנשים עם חזון, עם דימיון, עם כריזמה, שמפעילים אחרים ועושים, ויוצרים ואקטיביים.

       

      אבל לא מוכרחים להיות בכל רגע ורגע המובילים, מותר גם לנוח.

       

      כמו שגם אנחנו הנשים יודעות להרפות,

       ולהנות מהיוזמה הגברית,

      ומזה שהם מחזרים אחרינו,

       - אז אני מוצאת שיש טעם גם לפעול מהצד שלנו,

      כי אם נשב ונמתין שיבחינו בנו, אנחנו עלולות להפסיד.

      בא לך - תעשי ותזמי.

       אחרת מישהי תקדים אותך ותפסידי הזדמנויות.

       

      פסיביות נשית זה גם מבאס לפעמים, ולא רק אותי.

      אני שומעת מהרבה גברים שגם להם יש צורך בחיזור הזה מצידנו.

      גם הם חוששים מדחייה, גם הם לעיתים חסרי ביטחון.

      לא רק אנחנו רגישות.

       

      מה שתיארתי פה - התרחיש הדימיוני הזה -

      זה לא אומר שככה יהיה מעתה ועד עולם ביחסים.

      זה רק אומר שבאותו הערב - ההתרחשות היתה כזו.

       

      אח"כ כבר הכל מתערבב,

      פעם הוא ופעם היא מובילים,

      תלוי באיזה תחום.

       

       אני תמיד אקטיבית, בכל תחומי החיים. אבל גברים חששניים ופגיעים והססניים, אני מודה שזה קשה לי. ואני לא יודעת אם היפוך התפקידים שאת מדברת עליו מתרחש אי פעם. וגם המחשבה ש"מישהי תקדים אותי ואפסיד הזדמנות"... אז שתקדים. אני לא בתחרות. מעדיפה שיתחרו עליי. אני לא צריכה שהגבר יוביל. אני זוכרת שבעלי לשעהר, שהוא אלוף אופניים, היה רוכב איתי, הוא תמיד היה נותן לי לרכוב ראשונה, כי אני לא סובלת שמישהו רוכב לפניי. יש לי ממש דפקט כזה שאני לא יכולה שיובילו אותי. זה מטריף אותי לא להיות ראשונה. אבל אני צריכה שגם הגבר יהיה חזק, לא רק אני.

        20/5/10 11:54:

      צטט: יאיר אריה שליידר 2010-05-20 03:04:41

      קצת צובט בלב לקרוא את הפוסט הזה אם לומר את האמת. כי זה מזכיר לי את תחושת הפלא שבהתאהבות, אותה התרקמות פנימית של קסם, כאילו אתה מחליק בתוך מקפא של ג'לי קריר ביום קיץ או מתכרבל עד מעל לאזניים בפוך נעים וחם.

      זר לא יבין, הרי יש המון אנשים שמעולם לא באמת חוו התאהבות ונאלצים להסתפק בפשרה, מי שזכה להתאהב כמה פעמים במהלך חייו יודע שאנשים יכולים להצמיח כנפיים ולעוף וגם יודע שהסיפור הקטן והסנטימנטלי הזה הוא נסיון לתאר את התחושה הזאת.

       

      צובט בלב משום שאני מתגעגע לתחושה הזאת, להתקרבות של שני הגופים ולשניה הזאת שלפני החיבוק או הנישוק, השניה שאין שניה לה...

       

      איזה יופי, תודה על השיתוף.

      מצאה חן בעיני התגובה הרומנטית שלך, יאיר

      :-)

       

      ברור שהזדהתי,

      גם אני מתגעגעת, וגם לי בא

      }{

       

      קצת צובט בלב לקרוא את הפוסט הזה אם לומר את האמת. כי זה מזכיר לי את תחושת הפלא שבהתאהבות, אותה התרקמות פנימית של קסם, כאילו אתה מחליק בתוך מקפא של ג'לי קריר ביום קיץ או מתכרבל עד מעל לאזניים בפוך נעים וחם.

      זר לא יבין, הרי יש המון אנשים שמעולם לא באמת חוו התאהבות ונאלצים להסתפק בפשרה, מי שזכה להתאהב כמה פעמים במהלך חייו יודע שאנשים יכולים להצמיח כנפיים ולעוף וגם יודע שהסיפור הקטן והסנטימנטלי הזה הוא נסיון לתאר את התחושה הזאת.

       

      צובט בלב משום שאני מתגעגע לתחושה הזאת, להתקרבות של שני הגופים ולשניה הזאת שלפני החיבוק או הנישוק, השניה שאין שניה לה...

       

       

        19/5/10 18:19:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-05-19 15:13:02


      הלוואי...

       

      מאחלת לך, אמיר

      :-)

       

      }{

        19/5/10 15:13:

      הלוואי...
        19/5/10 13:20:

      צטט: מיא 2010-05-19 12:53:18

       

      את יודעת שאני תמיד אוהבת את כתיבתך, וגם הפעם היא מרתקת,

       

      תודה, מיא

      }{

      אבל משהו ביאס עד דיכא אותי בפסיביות של הגבר.

       

      לשיטתך, הגבר תמיד חייב ליזום ?

      אין לו פחדים וחששות והוא לא פגיע ?

       

      אי אפשר לפעמים להחליף תפקידים ?

      גם אני אוהבת ומעריכה יוזמה גברית, חיזור, אקטיביות.

       

      אני סבורה שמיהרת לקפוץ למסקנות.

      רק בגלל שהוא לא יזם את החיבור הראשוני,

       והיוזמה נבעה מצד הבחורה,

      ממש לא מעיד שהוא פסיבי באישיותו

       וימשיך להיות ככה לנצח נצחים.

       

      במאי לא יכול להיות פסיבי באופיו.

      במאים הם אנשים עם חזון, עם דימיון, עם כריזמה, שמפעילים אחרים ועושים, ויוצרים ואקטיביים.

       

      אבל לא מוכרחים להיות בכל רגע ורגע המובילים, מותר גם לנוח.

       

      כמו שגם אנחנו הנשים יודעות להרפות,

       ולהנות מהיוזמה הגברית,

      ומזה שהם מחזרים אחרינו,

       - אז אני מוצאת שיש טעם גם לפעול מהצד שלנו,

      כי אם נשב ונמתין שיבחינו בנו, אנחנו עלולות להפסיד.

      בא לך - תעשי ותזמי.

       אחרת מישהי תקדים אותך ותפסידי הזדמנויות.

       

      פסיביות נשית זה גם מבאס לפעמים, ולא רק אותי.

      אני שומעת מהרבה גברים שגם להם יש צורך בחיזור הזה מצידנו.

      גם הם חוששים מדחייה, גם הם לעיתים חסרי ביטחון.

      לא רק אנחנו רגישות.

       

      מה שתיארתי פה - התרחיש הדימיוני הזה -

      זה לא אומר שככה יהיה מעתה ועד עולם ביחסים.

      זה רק אומר שבאותו הערב - ההתרחשות היתה כזו.

       

      אח"כ כבר הכל מתערבב,

      פעם הוא ופעם היא מובילים,

      תלוי באיזה תחום.

        19/5/10 12:53:
      את יודעת שאני תמיד אוהבת את כתיבתך, וגם הפעם היא מרתקת, אבל משהו ביאס עד דיכא אותי בפסיביות של הגבר.
        19/5/10 05:09:

      צטט: anna. 2010-05-18 22:10:40


      יפה לך ככה :)

       

       

      תודה, אנוצ'קה

      }{

        19/5/10 05:09:

      צטט: tal_riv 2010-05-18 21:54:25

       

      מאד ביקורתי בדרך כלל.

       

      אני יודעת, זיהיתי את זה אצלך מההתחלה.

       

      אין צורך להודות :)

       

      אתה לא תחליט עבורי על מה להודות

      ;-)

      }{

       

      גם זה חדש אצלך

      :-)

       

        18/5/10 22:10:

      יפה לך ככה :)
        18/5/10 21:54:

      צטט: קול קוראת 2010-05-18 20:51:20

      צטט: tal_riv 2010-05-18 20:10:08

       

      כתוב היטב

       

      זו פעם ראשונה (!) שאתה כותב לי פידבק שמתייחס לכתיבה שלי.

      תשמע, כשזה מגיע ממישהו כמוך - אני רואה בכך הישג של ממש.

      (בד"כ אתה נוהג להגיב במשוב ענייני על התוכן - מביע עמדה, דיעה, משתף במשהו שאתה מכיר בקשר לנושא.)

       

      יש !

      תחושת ניצחון.

      :-)

       

      ותודה רבה, טל

      }{

      מאד ביקורתי בדרך כלל.

      אין צורך להודות :) }{

       

        18/5/10 21:14:

      צטט: מנוע שקט 2010-05-18 20:52:13

      הוא מפנה מקום

      והוא אוהב כל כך

      והוא מכור עכשיו לכל מילה שבך

       

       

      הוא מביך אותה

      :-)

       

      (כלומר, די, תמשיך)

       

       

      תודה, זה נעים.

      }{

        18/5/10 20:56:

      צטט: טל של שמים 2010-05-18 20:41:14

       

      וואי את מוכשרת!!!

      אני ממש מקנאה ביכולת ההבעה בכתב שלך חיוך

      קוסמת של מילים.. 

       

      למה את כותבת שאין לך יכולת הבעה בכתב ?

      כתבת לי תגובה שמאד נגעה לליבי - וזה אומר שהתבטאת באופן חם וחודר עמוק.

      אין לך מה לקנא אם הצלחת לרגש אותי ככה.

      תודה רבה, טליה

      }{

        18/5/10 20:52:

      הוא מפנה מקום

      והוא אוהב כל כך

      והוא מכור עכשיו לכל מילה שבך

       

        18/5/10 20:51:

      צטט: tal_riv 2010-05-18 20:10:08

       

      כתוב היטב

       

      זו פעם ראשונה (!) שאתה כותב לי פידבק שמתייחס לכתיבה שלי.

      תשמע, כשזה מגיע ממישהו כמוך - אני רואה בכך הישג של ממש.

      (בד"כ אתה נוהג להגיב במשוב ענייני על התוכן - מביע עמדה, דיעה, משתף במשהו שאתה מכיר בקשר לנושא.)

       

      יש !

      תחושת ניצחון.

      :-)

       

      ותודה רבה, טל

      }{

        18/5/10 20:41:

      וואי את מוכשרת!!! אני ממש מקנאה ביכולת ההבעה בכתב שלך חיוך

      קוסמת של מילים.. 

        18/5/10 20:40:

      צטט: יניב וזהו 2010-05-18 19:43:16


      :)    יניב ה"ישן" היה מגיב בהערה ספק סרקסטית ספק מעליבה.

       יניב ה"חדש" רק יגיד שזה פוסט יפה..

       

      אני זוכרת (וזוכרת היטב) את יניב ה"ישן".

      מזלו של יניב ה"ישן" שהבחנתי ברגישות וברומנטיות 

      שקיימת בו מתחת לשכבות של מגננות ופחדים,

       שהתבטאו בציניות מרושעת ומתעללת.

       אחרת באמת שלא הייתי סובלת אותו.

       

      בקשר ליניב ה"חדש" - תמסור לו שאני עדיין חשדנית, אבל שמתי לב לשינוי שחל בו (לטובה.)

       

      לשנות התנהגות שנובעת מתכונות אישיות  - זה באמת לא קל ופשוט.

      מעניין למה זה קורה לו..

      ;-)

        18/5/10 20:10:
      כתוב היטב
        18/5/10 19:43:

      :)    יניב ה"ישן" היה מגיב בהערה ספק סרקסטית ספק מעליבה. יניב ה"חדש" רק יגיד שזה פוסט יפה..
        18/5/10 19:25:

      צטט: ערנ 2010-05-18 18:57:27

      הזרימה הפשוטה הזו של דיאלוג, של ערב יחד, חוסר האמביציה, רק לתת לדברים לקרות. זה קרה לי כמה פעמים בחיים, וזה תמיד הוביל לקשר ארוך טווח, אבל גם לפרידה בסופו. מאחל לעצמי עוד כאלה, וגם לך.

       

      מהניסיון שלי וגם של אחרים, הפרידה באה כך או אחרת, (או לפחות עלולה לבוא)

      גם אם הדברים קורים לאט לאט, ומתבשלים על אש קטנה.

      אין ערובה לכלום.

      ואם שתי הדרכים מובילות לאותה תוצאה, אז המסקנה שלי היא אחת - אני מעדיפה מהר, עכשיו, הכל.

      בעניינים של רומנטיקה ואהבה - אני בעד להיסחף, להרגיש, לתת ולא לעצור ולרסן.

      המקסימום שיכול להיות זה לב שבור, אבל לפחות אני אדע שהייתי שם בכל ליבי, ושהלב שלי היה פתוח לרווחה.

      וכשנגמר, יש הרי לב שבור כך או אחרת, גם כשמתקדמים צעד צעד בשלבים.

      אני טוטאלית, ומתמסרת לתחושות, כי אני יודעת שהכל זמני וחולף, ואסור לבזבז רגעים מיותרים על נסיגה וזהירות.

      אין זמן לזה.

      במקרים נדירים מאד (כשאני מרגישה שזה מה שזקוק לו הצד השני), אני אתאפק ואהיה סבלנית, כדי לכבד את הקצב שלו.

      אבל בתוכי אני אבער, אז הוא מוכרח להיות באמת יוצא דופן כדי להיות ראוי ושווה לזכות בסבלנות שלי.

        18/5/10 18:57:
      הזרימה הפשוטה הזו של דיאלוג, של ערב יחד, חוסר האמביציה, רק לתת לדברים לקרות. זה קרה לי כמה פעמים בחיים, וזה תמיד הוביל לקשר ארוך טווח, אבל גם לפרידה בסופו. מאחל לעצמי עוד כאלה, וגם לך.
        18/5/10 11:36:

      צטט: קול קוראת 2010-05-18 05:20:04

      צטט: אייקון חברתי 2010-05-18 01:25:06

       

      רואים שאת לא גבר...

      :-) 

       

      אני אמנם באמת לא גבר,

      אבל מה שרואים זה שאתה לא הגבר שמתואר בפוסט.

       

      כי יש גברים כאלה, אני מבטיחה לך.

      הכרתי אותם.

       

      זה נכון את מוקפת בהם כאן...

      מוחאים לך כף...:-)

        18/5/10 09:13:


      לגמרי.

       

      תודה על המלים היפות, שרון, ושמחה שהערכת

      }{

        18/5/10 09:12:

      מקסים וענוג...אהבתי מאד.

      ואחיזת כף יד של מישהו/מישהי שעושה לנו את זה היא

      אחד הדברים המרגשים ביותר.

        18/5/10 05:25:

      צטט: Rum&Raisins 2010-05-18 01:31:05

       

      כתבת כאן רוך ורצון וכמיהה ויוזמה וויתור ומקסים (אם יורשה לי השימוש במילה השחוקה הזאת)

       

      תענוג שאת....

      }{

       

      "לא, אתה"

      }{

        18/5/10 05:20:

      צטט: אייקון חברתי 2010-05-18 01:25:06

       

      רואים שאת לא גבר...

      :-) 

       

      אני אמנם באמת לא גבר,

      אבל מה שרואים זה שאתה לא הגבר שמתואר בפוסט.

       

      כי יש גברים כאלה, אני מבטיחה לך.

      הכרתי אותם.

        18/5/10 05:15:


      מיכאל ("טלא פלא")  ודגנייה -

      תודה, היה לי נעים לקרא את המשוב החם

      }{

        18/5/10 05:12:

      צטט: רונן מאיר 2010-05-17 23:46:55


      מקסים וכו' (נראה לי שאני צריך איזה סקריפט למחמאות בבלוג שלך).

       

      תודה, רונן

      }{}{

      מכאן התגובה שלי צריכה להיות זהירה :)))
      יפה שאת יודעת שגברים לפעמים (אם לא למעלה מזה) רוצים שיובילו אותם לשם.
      עוד יותר יפה שאת מנחילה את זה לאחרות.

       

      עכשיו נשאר לי רק להראות את הפוסט הזה לאשתי.

      לילה טוב.

       

      אצלי כבר בוקר

      :-)

        18/5/10 05:03:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-17 23:42:13

       

      איך פתאום נכנסת ללא אזהרה ככה לחיי ?

      למה דווקא אני הוא זה שבחרת לך ?

      זה קורה באמת ?

      זה יחזיק מעמד ?

       

      כל כך יפה בנית את התסריט של הקשר הזה-

      ופתאום אתה משרבב קטע ספקני כזה ,

      אם תנסה אני מאמינה שתמצא סוף אחר לפוסט שיחליף את הקטע הנל
      פוסט מתוק  מתוק

       

      תודה רבה על הפידבק

      :-)

       

      כתבתי על הפחד שכל זה יגמר, כי הוא תמיד שם.

      אני ריאליסטית וספקנית, למרות שאני גם פנטזיונרית מהוללת.

      גם בתוך חלום מתוק, גם כשמרחפים גבוה,

      כשממש טוב ומאושרים, יודעים שאלה רק רגעים,

      ושהם יחלפו,

      כי שום דבר לא נמשך לנצח.

      בוודאי לא הרגשה.

        18/5/10 04:54:

      צטט: ex libris 2010-05-17 23:01:06


      לקח לי כמה זמן להבין שכתבת מאצבעותיו של גבר.

       

       שנונה שלי,

      אהבתי את הדימוי שקולע ומתכתב עם הטקסט שלי

      :-)

       ולכן, בקריאה הראשונה קראתי אהבת נשים. מצא חן בעיניי, אם כי לא הבנתי למה את כותבת פעם בלשון נקבה ופעם בלשון זכר. נפלאות המוח האנושי.

       

      :-)))

      כן, היה לי חשש כזה, שהקורא יתבלבל ויטעה לחשוב שבגלל היותי אישה אז בהכרח כתבתי מנקודת מבט נשית,

      משום שזה מקובל וטבעי לחשוב ככה.

      אז באמת ניסיתי לחשוב איך אני מדגישה ומבהירה מעל לכל ספק כבר מההתחלה שהדובר הוא זכר, נניח בכותרת או בהערת אגב קטנה בראש הפוסט, אולם אף דרך לא נמצאה בעיני ראויה דיה והרגשתי שזה סתם מאולץ ושזה "יקלקל"..

      ובקשר להערה שלך על נפלאות המוח האנושי - זה מאד טבעי ונוח למוח שלנו "ללכת" בדרך המובנת מאליה, ולהתעלם מהסימנים שהיו בדרך (לשון זכר), כי זה חוסך מאמץ מיותר.

      קורה גם לי (בהקשרים מסויימים) שאני פועלת על אוטומט מבלי להיות מודעת, ובדיעבד כשאני מנתחת שנית אני מגלה שהיו סימנים ברורים לאורך כל הדרך, ופשוט לא ראיתי אותם, כי תירגמתי לעצמי את מה שנדמה לי שאני רואה ומה שאני רוצה לראות..

       זה מאד אנושי, יפה שהעלית וציינת את הנקודה המעניינת הזו. 

       

      כתבת פנטזיה יפה, יפה מאוד.

      תודה רבה לך, אני שמחה על הפידבק המפרגן.

      }{

        18/5/10 04:39:

      צטט: hilulala 2010-05-17 22:54:43

       

      אני לא פמיניסטית במיוחד אך לא יכולתי שלא לאהוב את העצמה הנשית 

      חג שמח וטעים

      הלה 

       

      דווקא לא כתבתי מתוך אג'נדה פמיניסטית, (לפחות לא באופן מודע,)

       אלא יותר כרומנטית.

       

      יש עוצמה (וגם חולשה) גם בגברים וגם בנשים,

      רק שאצל כל מגדר היא נובעת ממקומות אחרים.

      אני בעד השילוב בין שתי העוצמות האלה,

      כי ככה מתקבלת סינרגייה.

       

      תודה לך על הביקור והמשוב, הלה

      :-)

        18/5/10 04:35:

      צטט: y2work 2010-05-17 22:03:49

       

       לזה התכוונתי :-)

       

       

      :-)))

      מתוחכם אחד

       

      תודה, יריב

      }{

        18/5/10 04:32:

      צטט: אלון65 2010-05-17 22:01:52

       

      מפתיע

      ונעים

      ומרגש

      וכתוב נפלא!!

      (וגם אחר כך שיתפת אותנו בחלק הביוגרפי :)) 

       

      נעים גם לקרא את הפידבק החם שלך.

      תודה, אלוני

      }{

        18/5/10 01:31:

       

      כתבת כאן רוך ורצון וכמיהה ויוזמה וויתור ומקסים (אם יורשה לי השימוש במילה השחוקה הזאת)

       

      תענוג שאת....

      }{

       

        18/5/10 01:25:

       

      רואים שאת לא גבר...:-) 

        18/5/10 01:17:
      מרגש ..... שימשיך ככה
        18/5/10 00:16:

      מקסים

       

      :)

        17/5/10 23:46:

      מקסים וכו' (נראה לי שאני צריך איזה סקריפט למחמאות בבלוג שלך).

      מכאן התגובה שלי צריכה להיות זהירה :)))
      יפה שאת יודעת שגברים לפעמים (אם לא למעלה מזה) רוצים שיובילו אותם לשם.
      עוד יותר יפה שאת מנחילה את זה לאחרות.

      עכשיו נשאר לי רק להראות את הפוסט הזה לאשתי.

      לילה טוב.
        17/5/10 23:44:

      צטט: קול קוראת 2010-05-17 21:25:49

      צטט: avinoam_s 2010-05-17 20:59:26

       

      נפלא !

      זה כל כך מעודד לראות שיש נשים שלא מתביישות להגיד שכל מה שמעניין אותן זה מין. הלוואי ולי היה את האומץ הזה.

      מעריך מאד את הכנות שלך, וגם מבין את הרעיון שלפיו כתבת בתור הגבר. הלוואי והייתי פתוח כמוך. הלוואי...

       

      ?

       

      איך הגעת לזה שכל מה שמעניין אותי זה מין ?

       

      ?

       

      כתבתי על קירבה, על אינטימיות, על רוך, על התאהבות, על רומנטיקה.

       

      סליחה... הסקתי מכך שזו היתה הדרך שלך לבטא את הכמיהה לגבר. ייתכן והבנתי אותך לא נכון ולמעשה תת המודע שלי ביטא כאן את כמיהתי לאישה. בכל אופן, אני שמח שאת אוהבת מין ולא חוששת לדבר על הנושא. אני חושב שרוך, קירבה, ורומנטיקה, הם נחמדים לכשעצמם, אבל כשהם באים ללא ההמשכיות של המגע, הם הופכים למתסכלים. תודה על ההערה, אני מבין כרגע שלא כל מה שמעניין אותך זה מין, אלא מין עם רוך.

      איך פתאום נכנסת ללא אזהרה ככה לחיי ?

      למה דווקא אני הוא זה שבחרת לך ?

      זה קורה באמת ?

      זה יחזיק מעמד ?

      כל כך יפה בנית את התסריט של הקשר הזה- ופתאום אתה משרבב קטע ספקני כזה , אם תנסה אני מאמינה שתמצא סו ף אחר לפוסט שיחליף את הקטע הנל
      פוסט מתו ק  מתוק

        17/5/10 23:01:


      לקח לי כמה זמן להבין שכתבת מאצבעותיו של גבר. ולכן, בקריאה הראשונה קראתי אהבת נשים. מצא חן בעיניי, אם כי לא הבנתי למה את כותבת פעם בלשון נקבה ופעם בלשון זכר. נפלאות המוח האנושי.

      כתבת פנטזיה יפה, יפה מאוד.

       

        17/5/10 22:54:

      אני לא פמיניסטית במיוחד אך לא יכולתי שלא לאהוב את העצמה הנשית 

      חג שמח וטעים

      הלה 

        17/5/10 22:03:

      צטט: קול קוראת 2010-05-17 21:14:18

      צטט: y2work 2010-05-17 20:28:13

       

      פרוזה אה ? :-)

       

       

      נתחיל בזה שאכן מדובר בפנטזייה,

      מהטעם הפשוט שנקודת המבט היא גברית (ואני הרי אישה :-)),

      וגם כי יש מוטיב שחוזר שוב ושוב לאורך הטקסט המובנה ( "כף ידך" ).

       

      אבל, מצד שני, בכל פנטזייה יש גרעין של אמת,

      ואני הרי הכותבת,

       אז כן יש אלמטים ביוגרפיים ששילבתי פה ,

      בערבוב עם בדיון שהגיתי ממוחי הקודח.

      :-)

       

      בהיסטוריה הרומנטית שלי באמת היה במאי תפרן,

      שבדיוק סיים את הסרט הראשון שלו, וכילה את כל ממונו על העשייה הזו.

      הכרנו דרך אחותו, שהייתי מיודדת איתה בפריז.

      היא היתה שדרנית ברדיו היהודי שבמארה,

      ויום אחד כשבאתי לבקר אותה בתחנה, גם הוא היה שם, והפכנו לידידים טובים.

      הוא עזר לי ודיברנו הרבה בטלפון,

      ולאט לאט התקרבנו.

      ערב אחד עשיתי מסיבה אצלי בדירה (לא בתקופה שגרתי עם מישה, אלא יותר מאוחר, כשהיתה לי שותפה סינית).

      אחרי המסיבה הוא נשאר לעזור, ויצאנו אח"כ לטייל באיזור המונמרטר.

      כשעלינו בעלייה התלולה, חלפנו על פני בית הקפה המפורסם שבו צולם הסרט "אמלי", והצעתי לו שנשתה שם קפה.

      הוא הודה במבוכה שאין לו אפילו מספיק כסף להזמין אותי לקפה..

      וככה יצא שלא נכנסנו,

      כי התביישתי להציע להזמין אותו

      (פחדתי שהוא יעלב או ירגיש מושפל, וגם לא היינו עדיין זוג, אז לא הרגשתי בנוח מספיק).

      וזהו, בסוף הערב התנשקנו, והקשר הפך לרומנטי.

      היינו ביחד חודשיים בלבד, אבל היינו מאד מאוהבים וזה היה אינטנסיבי.

      הסרט שלו, אגב זכה להצלחה שם, ומצבו הכלכלי השתפר אחרי שנפרדו דרכנו.

      :-)

       

       לזה התכוונתי :-)

        17/5/10 22:01:

      מפתיע

      ונעים

      ומרגש

      וכתוב נפלא!!

      (וגם אחר כך שיתפת אותנו בחלק הביוגרפי :)) 

        17/5/10 21:28:


      תודה רבה, עופר

      }{

       

      שמחה שהתרגשת

      :-)

        17/5/10 21:26:
      *וואוו מרגששששששששששש
        17/5/10 21:25:

      צטט: avinoam_s 2010-05-17 20:59:26

       

      נפלא !

      זה כל כך מעודד לראות שיש נשים שלא מתביישות להגיד שכל מה שמעניין אותן זה מין. הלוואי ולי היה את האומץ הזה.

      מעריך מאד את הכנות שלך, וגם מבין את הרעיון שלפיו כתבת בתור הגבר. הלוואי והייתי פתוח כמוך. הלוואי...

       

      ?

       

      איך הגעת לזה שכל מה שמעניין אותי זה מין ?

       

      ?

       

      כתבתי על קירבה, על אינטימיות, על רוך, על התאהבות, על רומנטיקה.

        17/5/10 21:22:

      צטט: xtra skinny 2010-05-17 20:53:38

       

      לרוב אנחנו שבויים בענייני התשוקה ולא מתמקדים במחוות הקטנות.

      מגע יד, מגעי יד, אלו רגעי קסם ואינטימיות, שמגיע להם קצת יותר יחס.

       

       

      בהחלט.

      אני מייחסת להם חשיבות עליונה, כפי שאת רואה.

       

      תודה, סקינית שלי

      }{

       

        17/5/10 21:18:

      צטט: אטיוד5 2010-05-17 20:46:17

       

      איך אמר ההוא?  יש לי חלום.

       

      קצת רומנטיקה, מה יש ?

      :-)

       

      שמחה שאפילו ציניקן כמוך - מצא יופי ורגש בפנטזייה הזו

      }{

        17/5/10 21:14:

      צטט: y2work 2010-05-17 20:28:13

       

      פרוזה אה ? :-)

       

       

      נתחיל בזה שאכן מדובר בפנטזייה,

      מהטעם הפשוט שנקודת המבט היא גברית (ואני הרי אישה :-)),

      וגם כי יש מוטיב שחוזר שוב ושוב לאורך הטקסט המובנה ( "כף ידך" ).

       

      אבל, מצד שני, בכל פנטזייה יש גרעין של אמת,

      ואני הרי הכותבת,

       אז כן יש אלמטים ביוגרפיים ששילבתי פה ,

      בערבוב עם בדיון שהגיתי ממוחי הקודח.

      :-)

       

      בהיסטוריה הרומנטית שלי באמת היה במאי תפרן,

      שבדיוק סיים את הסרט הראשון שלו, וכילה את כל ממונו על העשייה הזו.

      הכרנו דרך אחותו, שהייתי מיודדת איתה בפריז.

      היא היתה שדרנית ברדיו היהודי שבמארה,

      ויום אחד כשבאתי לבקר אותה בתחנה, גם הוא היה שם, והפכנו לידידים טובים.

      הוא עזר לי ודיברנו הרבה בטלפון,

      ולאט לאט התקרבנו.

      ערב אחד עשיתי מסיבה אצלי בדירה (לא בתקופה שגרתי עם מישה, אלא יותר מאוחר, כשהיתה לי שותפה סינית).

      אחרי המסיבה הוא נשאר לעזור, ויצאנו אח"כ לטייל באיזור המונמרטר.

      כשעלינו בעלייה התלולה, חלפנו על פני בית הקפה המפורסם שבו צולם הסרט "אמלי", והצעתי לו שנשתה שם קפה.

      הוא הודה במבוכה שאין לו אפילו מספיק כסף להזמין אותי לקפה..

      וככה יצא שלא נכנסנו,

      כי התביישתי להציע להזמין אותו

      (פחדתי שהוא יעלב או ירגיש מושפל, וגם לא היינו עדיין זוג, אז לא הרגשתי בנוח מספיק).

      וזהו, בסוף הערב התנשקנו, והקשר הפך לרומנטי.

      היינו ביחד חודשיים בלבד, אבל היינו מאד מאוהבים וזה היה אינטנסיבי.

      הסרט שלו, אגב זכה להצלחה שם, ומצבו הכלכלי השתפר אחרי שנפרדו דרכנו.

      :-)

        17/5/10 21:01:

      ואני עוד לא יכול לנקד אותך כאן. כנראה רק לאחר שאצבור מספר נקודות בעצמי או משהו דומה.

       

       

       

        17/5/10 20:59:

      נפלא !

      זה כל כך מעודד לראות שיש נשים שלא מתביישות להגיד שכל מה שמעניין אותן זה מין. הלוואי ולי היה את האומץ הזה.

      מעריך מאד את הכנות שלך, וגם מבין את הרעיון שלפיו כתבת בתור הגבר. הלוואי והייתי פתוח כמוך. הלוואי...

        17/5/10 20:53:

      לרוב אנחנו שבויים בענייני התשוקה ולא מתמקדים במחוות הקטנות. מגע יד, מגעי יד, אלו רגעי קסם ואינטימיות, שמגיע להם קצת יותר יחס.

       

        17/5/10 20:46:
      איך אמר ההוא?  יש לי חלום.
        17/5/10 20:28:

      פרוזה אה ? :-)

       

      moi

      פרופיל

      קול קוראת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון