כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    "אני רק ממלא נהלים"

    57 תגובות   יום שני, 17/5/10, 20:43


    השער החקלאי בחבלה

    נפתח ב 17:00. הפועלים מגיעים בזוגות או שלשות, מתאספת קבוצה קטנה של ממתינים (תמונה ראשונה), לבידוק הם נגשים בקבוצות של ארבעה (תמונה שנייה). עדר כבשים עובר כאן, עד שהרועה יוצא מתא הבידוק העדר מתפזר (תמונה שלישית). גם סוס ועגלה נבדקים ורכבים חקלאיים (תמונה רביעית).

     

    בחור שאין לו תעודה לא מורשה לעבור (תמונה חמישית). מפקד המחסום מסביר שאלו הנהלים ו"אני רק ממלא נהלים". "ואם היו סוגרים לך את השכונה בגדר ופותחים רק שלוש שעות לא רצופות ביום, מה היית עושה?"שאלתי אותו. "הייתי בטח ממש כועס אבל אני רק ממלא כאן נהלים", "אנחנו אף פעם לא רק ממלאים נהלים", עניתי.

    הכפר חבלה מוקף כולו גדר. שעות הפתיחה של השער בחבלה משתנות, כרגע רק בין 07:00-08:00, 12:00-13:00 ו 17:00-18:00.

    על חבלה בשעות הבוקר - כאן.

    מכשול ההפרדה מתוכנן כך שהתנחלויות רבות יכללו בשטח ישראל. כפרים פלסטינים שכנים נלכדים בתוואי הגדר כך שהם לא נמצאים בישראל אבל גם לא בגדה. זהו מרחב התפר. הכפרים נמצאים למעשה בשטח צבאי. תוואי הגדר שסביב אלפי מנשה יצר שלושה אזורים מנותקים זה מזה. מובלעת אחת היא העיר קלקיליה, שנייה חבלה וראס עטיה שמכשול ההפרדה מקיף אותם מכל צד. מנהרה נחפרה בין חבלה וראס עטיה לעיר קלקיליה מתחת לכביש 55. מובלעת נוספת היא מובלעת של חמישה כפרים - ראס א-טירה, דבעה וודאי רשא ושני מאהלים של רועים נודדים. מכשול ההפרדה בודד את חמשת הכפרים מקלקיליה ומחבלה, ומנע מהם אפשרויות תעסוקה, חינוך (יש עדות לנשירה מבתי הספר) ומשירותי בריאות. נוצר גם נתק בין קרובי משפחה שחיים בכפרים סמוכים.  

    ארגון 'יש דין' עתר לבג"צ בשם ראס א טירה, דבעה וואדי רשא, ובספטמבר 2005 בג"צ פסל את התוואי והורה לבחון חלופות פחות פוגעניות. יישום הפסיקה נדחה שוב ושוב ולמעשה השינויים עליהם אני כותבת כאן התרחשו ממש בשבועות האחרונים. 

     

    המצב היום הוא שהגדר יושבת ממש על הבתים של ראס א טירה וודאי רשא. אדמות הכפרים הללו מעבר לגדר כך שאין גישה אליהן. נבנו שני שערים בשני קצוות הגדר, ההגעה אל השערים מחייבת נסיעה ברכב (את האדמות רואים מחלון הבתים). צילמתי את אחד השערים. כשהייתי שם היום ב 14:30 בערך, בדיוק הוסיפו חשמל לגדרות. השערים סגורים ולא ברור מתי יפתחו. זה שאתם ואני לא יודעים מתי השער יפתח זה בסדר כי לנו אין אדמה חקלאית מעבר לו. אבל גם תושבי ראס א טירה וודי רשא לא יודעים. מהמת"ק שמענו, בצורה לא רשמית, שהשערים יפתחו "עונתית", שזו דרך אחרת להגיד שהם ישארו סגורים רוב הזמן. עונתית - כלומר במסיק, במועד ידוע (בערך אוקטובר) ופעם נוספת לחריש במועד שלעולם לא נקבע מראש וייוודע רק ברגע האחרון. באופן כזה נחסמת האפשרות לעיבוד החלקה לאורך השנה כפי שנדרש בכל עבודה חקלאית. באותו אזור שנמנעת ממנו גישה יש גם אדמות מרעה עבור הצאן. תוואי הגדר מטיב עם כפריים מדבעה, דרך אגב, להם הגישה לאדמות השתפרה. מהמאהלים הבדואים מונע תוואי הגדר החדש גישה למצרכי מזון שהם קונים בראס א טירה ומילדהם - הגישה לבית הספר בדבעה.  

     

    למה כל העניין הזה חשוב? כי אדמות שלא מעובדות משך שלוש שנים הופכות לאדמות מירי, כלומר אדמות מדינה. ההטרדה היומיומית במחסומים היא רק חלק אחד, קטן, מהסיפור. לעתיד הרחוק יותר מדובר למעשה על גזל אדמות ועל סיפוח.  

     

    בחבלה הסיפור דומה אבל הפוך. הכפר נמצא בגדה אבל אדמותיו במובלעות. השער, שפתוח רק שלוש שעות לא רצופות ביום, לא מאפשר עבודה בחלקה. אם מתפוצץ צינור, אם יש משהו שדורש טיפול מיידי, בעל החלקה חייב לחכות שהשער יפתח. וכך גם בדרכו הביתה. אתמול הייתי בשער מעט לפני 15:00, השער כאמור נפתח רק ב 17:00. שלושה פועלים ישנו ליד השער. הם גמרו יום עבודה עכשיו הם מחכים שיתנו להם ללכת הביתה.       

    על רגל אחת זהו סיפור מרחב התפר כולו. בג'יוס הניתוק המשמעותי הוא מבורות המים, בעזון עטמה יש משפחות שעוברות מחסום בדרך למכלת. כבר שמעתי על חקלאים שישנו שבועיים בחלקה כדי לעבדה. אישורי מעבר ניתנים רק לבעלי החלקה, בדרך כלל מדובר בהורים מבוגרים שלא יכולים להעזר בבינהם. פגשתי משפחה שיש להם חמישה בנים בוגרים שלא יכולים לעזור בפרנסת המשפחה. כשהאב היה חולה, האם, קשישה, נשארה לבדה לעבד חלקה.  

     

    דברים בבלוגו של אריה עמיחי.

    חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.


    בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברי הבלוג יכולים לכתוב תגובות על פוסטים.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/10 23:07:

      צטט: noontet 2010-05-25 10:52:10

      צטט: יערת דבש 2010-05-19 12:20:06

      צטט: noontet 2010-05-19 12:05:51


      אין לי מושג מה זה השטויות האלה שקרויות נוהלים.

       

      במחסום שהייתי אחראי עליו

      (זה היה לפני המון המון שנים בג'נין )

      הייתי מעביר כמעט את כולם וזה ממש לא היה משנה לי

      אם הייתה להם תעודה או לא.

       

      מה שאני זוכר במיוחד זה זוג צעיר - הכלה מהשטחים החתן ממזרח ירושליים

       לחלק מבני משפחת הכלה לא הייתה תעודת מעבר, או איזה נייר מפגר אחר.

      מבט קצר בשיירה.

      דיבור קצר עם הנפשות הפועלות ואזהרה.

       ויאללה נתתי להם לעבור.

       שמתי את כל הנוהלים בצד ונתתי לשיירה לעבור.

      אין תחליף לשכל הישר.  

       

       

       

       

      נ.ב.: אחר כך הסתבר לי שאחד העוברים פוצץ אוטובוס בירושליים. סתתם.  (D-:)

       

       

       

       

       

       

       

      במחסום בית פוריכ, דרומית מזרחית לשכם, היה סיפור דומה. במחסום הזה יכלו לעבור רק תושבי הכפרים בית פוריכ ובית דג'ן (בעבר הרחוק יכלו לעבור גם תושבי שלושה כפרים נוספים אבל היתר המעבר שלהם שם בוטל והם נשלחו לחווארה). אינספור פעמים הגיע זוג, הגבר תושב אחד משני הכפרים, האישה תושבת שכם. הוא יכול לעבור היא נשלחה לחוארה. מדובר בסיבוב קטן, כי המחסומים לא היו מרוחקים זה מזה, אלא שבגלל כביש האפרטהייד שחיבר בינהם, פלסטינים היו צריכים לעשות סיבוב גדול ולכן מעבר בחווארה במקום בבית פוריכ יצר עיקוף גדול.

      מה עשו הנשים? עברו בשדות. הרי כל עניין המחסומים הוא בדיחה אחת גדולה. אין שום בעיה לעקוף אותם, פלסטינים יודעים זאת, הצבא יודע זאת, והתירוץ הבטחוני הוא בדיחה מרה.

       

      רק נונט - אם אפשר בעתיד על נ.ב. מסוג זה, אשמח.  

       

      זה שכל צבא וכל ארגון גדול חייב לעבוד בצורה מסודרת

      את בטח מבינה.

       

      זה שצה"ל חייב היה לעבוד בצורה הזו

      כדי למנוע מצב שבו מתפוצצים כאן

       כמה וכמה אנשים את גם יודעת.

       

      זה שהמצב אינו אידאלי זה ברור

      זה שחלק מהמחסומים מהווים מטרד

      חלק חיוניים מאוד וחלק נשאר שם כי איש אינו לוקח אחריות

      את גם מבינה.

       

      מה שאני לא ממש מבין הוא מה

       הקשר בין "כביש אפרטהייד" לבין מה

       שאת מספרת על המחסום בבית פוריכ ?

       

       כפי שאמרתי - יש בצבא - בכל צבא וגם בצה"ל אנשים מסוגים שונים

      חלק נהדרים - חלק בינוניים - וחלק מפגרים - כמו בכל מקום.

       

      במקרה הזה נפלת על סתום בלום

      ראש קטן, שאינו לוקח אחריות.

       

       

       

       

      מה שאתה פיספסת נ"ט,

      זה שמה שאתה אומר לא חשוב כאן, אפילו להיפך

      זה משרת את האג'נדה (שבלי כל קשר לדעתי היא חשובה מאוד)

      אני פשוט לא אוהב את השימוש הציני

      ואת ההוצאה/התעלמות מההקשר

        25/5/10 10:52:

      צטט: יערת דבש 2010-05-19 12:20:06

      צטט: noontet 2010-05-19 12:05:51


      אין לי מושג מה זה השטויות האלה שקרויות נוהלים.

       

      במחסום שהייתי אחראי עליו

      (זה היה לפני המון המון שנים בג'נין )

      הייתי מעביר כמעט את כולם וזה ממש לא היה משנה לי

      אם הייתה להם תעודה או לא.

       

      מה שאני זוכר במיוחד זה זוג צעיר - הכלה מהשטחים החתן ממזרח ירושליים

       לחלק מבני משפחת הכלה לא הייתה תעודת מעבר, או איזה נייר מפגר אחר.

      מבט קצר בשיירה.

      דיבור קצר עם הנפשות הפועלות ואזהרה.

       ויאללה נתתי להם לעבור.

       שמתי את כל הנוהלים בצד ונתתי לשיירה לעבור.

      אין תחליף לשכל הישר.  

       

       

       

       

      נ.ב.: אחר כך הסתבר לי שאחד העוברים פוצץ אוטובוס בירושליים. סתתם.  (D-:)

       

       

       

       

       

       

       

      במחסום בית פוריכ, דרומית מזרחית לשכם, היה סיפור דומה. במחסום הזה יכלו לעבור רק תושבי הכפרים בית פוריכ ובית דג'ן (בעבר הרחוק יכלו לעבור גם תושבי שלושה כפרים נוספים אבל היתר המעבר שלהם שם בוטל והם נשלחו לחווארה). אינספור פעמים הגיע זוג, הגבר תושב אחד משני הכפרים, האישה תושבת שכם. הוא יכול לעבור היא נשלחה לחוארה. מדובר בסיבוב קטן, כי המחסומים לא היו מרוחקים זה מזה, אלא שבגלל כביש האפרטהייד שחיבר בינהם, פלסטינים היו צריכים לעשות סיבוב גדול ולכן מעבר בחווארה במקום בבית פוריכ יצר עיקוף גדול.

      מה עשו הנשים? עברו בשדות. הרי כל עניין המחסומים הוא בדיחה אחת גדולה. אין שום בעיה לעקוף אותם, פלסטינים יודעים זאת, הצבא יודע זאת, והתירוץ הבטחוני הוא בדיחה מרה.

       

      רק נונט - אם אפשר בעתיד על נ.ב. מסוג זה, אשמח.  

       

      זה שכל צבא וכל ארגון גדול חייב לעבוד בצורה מסודרת

      את בטח מבינה.

       

      זה שצה"ל חייב היה לעבוד בצורה הזו

      כדי למנוע מצב שבו מתפוצצים כאן

       כמה וכמה אנשים את גם יודעת.

       

      זה שהמצב אינו אידאלי זה ברור

      זה שחלק מהמחסומים מהווים מטרד

      חלק חיוניים מאוד וחלק נשאר שם כי איש אינו לוקח אחריות

      את גם מבינה.

       

      מה שאני לא ממש מבין הוא מה

       הקשר בין "כביש אפרטהייד" לבין מה

       שאת מספרת על המחסום בבית פוריכ ?

       

       כפי שאמרתי - יש בצבא - בכל צבא וגם בצה"ל אנשים מסוגים שונים

      חלק נהדרים - חלק בינוניים - וחלק מפגרים - כמו בכל מקום.

       

      במקרה הזה נפלת על סתום בלום

      ראש קטן, שאינו לוקח אחריות.

       

       

        22/5/10 11:17:

      כבר הרבה זמן שאני מתהלכת כאן כזרה. אני לא קוראת בלוג, פאברי,אני עומדת מאחורי הקרוסלה ומסתכלת ויש לי כבר הרבה שעות של התבוננות. צרחות של ילדים במחסום הם חלק משגרת חיי כבר יותר מארבע שנים. גם הילד שחייל קרא לו, לתת לו סוכריה, חייל יורה ובוכה, שככל הנראה גם הוא רק ממלא פקודות ועושה כמיטב יכולתו להתנהג יפה ולהיות אנושי, ועשה במכנסיים מבהלה. וזה אומר שאני אחרת, והישראליות שלי אחרת, והיחסים שלי עם המשפחה שלי ועם החברים שלי אחרים לגמרי. שום דבר לא יחזור בשבילי להיות כמו פעם.
        22/5/10 10:55:

      צטט: יערת דבש 2010-05-21 18:17:37


      פאברי, החיילים מדברים בהרבה קולות. הם מגיעים מחתכים שונים של החברה הישראלית והם ימשיכו לאזרחות עם משקעים שונים. חלקם ילך ל'שוברים שתיקה' או ל'לוחמים לשלום' וינסה לתקן את העוול שהיה שותף לו. הם החלק הקטן. ישראל השכילה לייצר מנגנונים רבים שמנרמלים את הברוטאליות הזו, שהופכים את החברה הישראלית למי שאיננה תוקפנית, לעולם רק קורבן מתגונן ואת החיילים ל"ילדים שלנו" מי שנאלצים בלית ברירה לשאת בעול, לירות ולבכות. וקובצה אחרת הם המתנחלים עצמם, יותר ויותר חיילים באים מההתנחלויות וממה שקוראים הציונות הלאומית.

       

      זאת אגב אחת התופעות שגורמות לי לאי נוחות

      משום שהיא מזכירה לי עד כמה האופי הדתי

      והמשיחי של ישראל הולך ומתעצם וגורם לי להרגיש

      כזר במדינה שלי.

        21/5/10 18:17:


      פאברי, החיילים מדברים בהרבה קולות. הם מגיעים מחתכים שונים של החברה הישראלית והם ימשיכו לאזרחות עם משקעים שונים. חלקם ילך ל'שוברים שתיקה' או ל'לוחמים לשלום' וינסה לתקן את העוול שהיה שותף לו. הם החלק הקטן. ישראל השכילה לייצר מנגנונים רבים שמנרמלים את הברוטאליות הזו, שהופכים את החברה הישראלית למי שאיננה תוקפנית, לעולם רק קורבן מתגונן ואת החיילים ל"ילדים שלנו" מי שנאלצים בלית ברירה לשאת בעול, לירות ולבכות. וקובצה אחרת הם המתנחלים עצמם, יותר ויותר חיילים באים מההתנחלויות וממה שקוראים הציונות הלאומית.

        21/5/10 10:55:

      צטט: פאבריציו 2010-05-21 10:35:02

       

      מסקרנת אותי ההתנהלות שלהם לאחר שאמרו את המשפט הזה.

      אני מוכן לעשות הנחה קלה ככה און דה האוס בשל היותם 

      תחת פיקוד ופחד מענישה במידה ויביעו סרוב אבל מעניינת אותי

      האם עולה בהם תחושת אי נוחות. ספק. מצוקה רגשית כלשהי.

      תחושת עצבות. תסכול על "חוסר האונים" בו הם מרגישים כחיילים

      במקום. האם הם מביעים סימני מצוקה כלשהם לכך שהם מבקשים

      עזרה רגשית ומעשית לעצמם.

       

       

      יש סיבה ל"שוברים שתיקה".

        21/5/10 10:35:

      צטט: יערת דבש 2010-05-18 12:40:07

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-18 00:31:54

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

      אפשר ועוד איך. מפני שבגיל 18-19 הם אינם ילדים. הם בגירים. יש ילדות יש נערות ויש בגרות. ונכון שהם צעירים ואני מבינה שאת מתכוונת לכך שיש להם ניסיון מועט והם לא מבינים הרבה בקושי שבפרנסה ועבודה והורות, אבל הם אינם ילדים. הם גם לא נערים. גם משפטית וגם פסיכולוגית. וגם אם זו לא משאת נפשם לעמוד בשער הזה וגם אם בינם לבין עצמם יש להם ביקורת על השער הזה - אף אדם לא רק ממלא אחר נהלים.

       

       

       

      מסקרנת אותי ההתנהלות שלהם לאחר שאמרו את המשפט הזה.

      אני מוכן לעשות הנחה קלה ככה און דה האוס בשל היותם 

      תחת פיקוד ופחד מענישה במידה ויביעו סרוב אבל מעניינת אותי

      האם עולה בהם תחושת אי נוחות. ספק. מצוקה רגשית כלשהי.

      תחושת עצבות. תסכול על "חוסר האונים" בו הם מרגישים כחיילים

      במקום. האם הם מביעים סימני מצוקה כלשהם לכך שהם מבקשים

      עזרה רגשית ומעשית לעצמם.

       

        20/5/10 12:16:

      צטט: גיל גרטל 2010-05-18 00:46:29

      להיבט "ממלאים נהלים".

      פעם כשהייתי צעיר עשיתי מילואים באינתיפדה הראשונה. לא היו אז נהלים ודרג הפיקוד נאלם דום בחוסר הבנה מוחלט של המתרחש. הייתה הנחיה לבצע סיור, אבל המילואימניקים (להבדיל מהסדירים) ידעו היטב שמעבר הסיור בתוך מחנה הפליטים משמעותה מהומות, ונסיעה בכביש העוקף משמעה שיעבור יום שקט. יכולנו לבחור.

      אני מנחש שהיום יש כל כך הרבה נהלים ופקודות שיכולת הבחירה של החייל היא רק לסרב לשרת בשטחים. זו דרישה לא סבירה מילדינו. אנחנו אשמים בחטא הנורא של היחס לפלסטינים ואנחנו גם אשמים בחטא יחסינו אל ילדינו החיילים.  

       

      האימרה "עוולות הכיבוש" מקבלת כאן משמעות נוספת.

      הכיבוש הוא עוול שהחברה הישראלית עושה כלפי צעירה. (בנוסף על העוול לפלסטינים) 

       

        19/5/10 23:56:

      צטט: כבודו 2010-05-19 16:14:10

      צטט: ירון גו 2010-05-19

      מכיוון שהקונוטציה היא אוטומטית, בגלל אותו עולם אסוציאטיבי וכמובן שאיננה במקומה.

      ואני לא אומר - היא אף פעם לא במקומה או אסור להשתמש בה, רק שכאן היא מוגזמת ומיותרת

       

       למה? כי זה יותר מדי מזעזע אותך?

       

      אין לי מושג מי אתה מר כבודו,

      אבל אני הייתי שם, אני את הזעזוע שלי ואת ההתנהגות שנגזרת ממנו

      מביא לידי ביטוי בצורה שנראית לי.

      אני לא מייצר מניפולציות זולות, אני מוודא שכשאני במשמרת

      לא יקרו עוולות, אני עושה את זה ולא רק מייבב

        19/5/10 19:28:

      הדיווחים המאוד חשובים שלך כאן, אינם מובאים ככה(בעוצמה כזו) בשום כלי תקשורת. ואני תמהה איפה הם , גדעון לוי מ"הארץ" ועמירה הס...למה לא יודעים על זה ממקורות "יותר נחשבים"...? זה כל כך מזעזע שלא יתכן שמידע כזה לא בא לידי ביטוי בעתונות הכתובה ובכלי התקשורת האחרים ...
        19/5/10 16:15:

      לא מסכימה שהדיווח הוא מיותר או מוגזם. השיחה התקיימה ואני מדווחת עליה, כלשונה ובמלואה, מפני שיש עניין בה.  
        19/5/10 16:14:

      צטט: ירון גו 2010-05-19

      מכיוון שהקונוטציה היא אוטומטית, בגלל אותו עולם אסוציאטיבי וכמובן שאיננה במקומה.

      ואני לא אומר - היא אף פעם לא במקומה או אסור להשתמש בה, רק שכאן היא מוגזמת ומיותרת

       

       למה? כי זה יותר מדי מזעזע אותך?

        19/5/10 15:10:

      צטט: מיא 2010-05-19 12:46:42

      בשיעורי אזרחות בתיכון, שהבן שלי בי"א ניגש כרגע לבגרות עליהם, לומדים מהי פקודה בלתי חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל. מעניין שהם שוכחים כל כך מהר.

       

       

      ועוד מחשבה שעלתה לי בהקשר לתגובה שלך,

      מעניין אם הבן שלך ישרת ביחידה שתעמת אותו בכלל עם ההתלבטויות האלה.

      ספרי לנו כשזה יהיה רלבנטי...

        19/5/10 15:08:

      צטט: יערת דבש 2010-05-19 14:47:41

      צטט: ירון גו 2010-05-19 14:27:33

      יערה, אני חייב להודות - לא הייתי מתחלף איתם ולו ליום אחד.

      בתור מי שכן משרת במילואים, וחווה את הדבר הזה מקרוב,

      ממרחק שאפשר להריח, ממרחק שאפשר לראות מבט שובבי, או ילדותי או במילה אחת אנושי

      אני מודע היטב לחוסר הסימטריה, לחוסר הצדק וגם לחוסר התוחלת.

      משם עד לקונוטציה הזולה - אני רק ממלא פקודות, המרחק רב.

      אני לא עשיתי שום קונוטציות. האחראיות על הקונוטציות על הקוראים. ואם זו הקונוטציה שלך - עליך. לא עלי. זו היתה שיחתי עם אותו חייל, גם לי היו קונטצית משלי, וגם לו, נדמה לי על פי הבעת פניו. אבל דיווחתי כאן רק על הדיאלוג הקצר, ודיווחתי אותו במלואו. שאלתי את החייל מה היתה הבעיה עם הבחור שאת השיחה איתו לא שמעתי, והחייל ענה לי שאין לו תעודה ולפני שאמרתי משהו הוא אמר "אלו הנהלים ואני רק ממלא נהלים". לא הנחתי את הקוראים, וגם לא אותך, בשום צורה.

       

      מפני שעולמם האסוציאטיבי של רבים מקוראי הבלוג, וגם שלך ושלי, הנחה אותנו לאותו מקום, כנראה שהקונוטציה במקומה.     

       

       

      זהו שלא.

      כלומר, זאת מניפולציה.

      אז מה אם זה מה שהוא אמר? זאת הבחירה שלך להביא את זה לכאן

      מכיוון שהקונוטציה היא אוטומטית, בגלל אותו עולם אסוציאטיבי וכמובן שאיננה במקומה.

      ואני לא אומר - היא אף פעם לא במקומה או אסור להשתמש בה, רק שכאן היא מוגזמת ומיותרת

        19/5/10 14:55:

      צטט: מיא 2010-05-19 12:46:42

      בשיעורי אזרחות בתיכון, שהבן שלי בי"א ניגש כרגע לבגרות עליהם, לומדים מהי פקודה בלתי חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל. מעניין שהם שוכחים כל כך מהר.

       

       

      מילא זה שאת כל כך 'מפרגנת'

      את באמת סבורה שעמידה במחסום היא

      ציות ל"פקודה בלתי חוקית" - כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה ?

      נו באמת ? גשי ללמוד את החומר.

       

       

        19/5/10 14:47:

      צטט: ירון גו 2010-05-19 14:27:33

      יערה, אני חייב להודות - לא הייתי מתחלף איתם ולו ליום אחד.

      בתור מי שכן משרת במילואים, וחווה את הדבר הזה מקרוב,

      ממרחק שאפשר להריח, ממרחק שאפשר לראות מבט שובבי, או ילדותי או במילה אחת אנושי

      אני מודע היטב לחוסר הסימטריה, לחוסר הצדק וגם לחוסר התוחלת.

      משם עד לקונוטציה הזולה - אני רק ממלא פקודות, המרחק רב.

      אני לא עשיתי שום קונוטציות. האחראיות על הקונוטציות על הקוראים. ואם זו הקונוטציה שלך - עליך. לא עלי. זו היתה שיחתי עם אותו חייל, גם לי היו קונטצית משלי, וגם לו, נדמה לי על פי הבעת פניו. אבל דיווחתי כאן רק על הדיאלוג הקצר, ודיווחתי אותו במלואו. שאלתי את החייל מה היתה הבעיה עם הבחור שאת השיחה איתו לא שמעתי, והחייל ענה לי שאין לו תעודה ולפני שאמרתי משהו הוא אמר "אלו הנהלים ואני רק ממלא נהלים". לא הנחתי את הקוראים, וגם לא אותך, בשום צורה.

       

      מפני שעולמם האסוציאטיבי של רבים מקוראי הבלוג, וגם שלך ושלי, הנחה אותנו לאותו מקום, כנראה שהקונוטציה במקומה.     

        19/5/10 14:30:

      צטט: מיא 2010-05-19 12:46:42

      בשיעורי אזרחות בתיכון, שהבן שלי בי"א ניגש כרגע לבגרות עליהם, לומדים מהי פקודה בלתי חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל. מעניין שהם שוכחים כל כך מהר.

       

      מה לעזאזל הקשר בין פקודה בלתי חוקית בעליל לבין מה שמדובר כאן?

      כמה זול אפשר להיות?

        19/5/10 14:27:

      צטט: יערת דבש 2010-05-19 12:01:32

      צטט: ירון גו 2010-05-19 10:39:19


      כן, זה מצטלם מאוד יפה - גדר גבוהה, פועל קשיש וחמור

      זה גם מצמרר בדיוק במידה - "אני רק ממלא נהלים..."

      האם זאת כל התמונה? האם הפועל מחבלה באמת לא יודע מהן השעות?

      האם הוא באמת לא יודע שבלי תעודה הוא לא יעבור?

      כשלא יעלו אותך למטוס כי שכחת בבית את הדרכון, גם אז תבכי את הדבקות בנהלים?

      כבר סיפרתי לך שפעם לפני שהיו גדר ושער מסודרים, היו שם כמה חברים (אולי אחד מהם בתמונה) שניסו להרוג אותי?

       

       

      ירון, ההשוואה למטוס איננה נכונה. מפני שאני לא עולה על מטוס כל יום ומפני שהדברים להם אני נזקקת בחי היום יום שלי לא דורשים ממני טיסה.

       

      נסה לחשוב שאת השכונה שבה אני גרה מקיפים בגדר. לא כל מה שאני צריכה נמצא בשכונה שלי. בית הספר למשל נמצא בעיר הסמוכה. גם מקום עבודתי. וגם בית החולים. השערים בגדר נפתחים רק לשלוש שעות, לא רצופות, בשעות משתנות שלעולם לא מתואמות איתי ולעולם לא מיידעים אותי מראש על השינוי, אני פשוט מגיעה לשער ומגלה שהוא סגור. השער אף פעם לא פתוח בלילה - ואם אזדקק לעזרה רפואית דחופה? בעיה שלי.

      זה סביר בענייך? היית מוכן לחיות כך? לגדל כך משפחה?

      אני לא. ואני חושבת שרבים היו אומרים שלא היו מוכנים להסכין עם תנאי חיים כאלו. ורבים היו אומרים גם שהיו מנסים להלחם במצב כזה בכל כוחם. והם גם יודו, אני מודה, שכשיכלו האמצעים החוקיים, הלא אלימים, יכול להיות שיתפרצו בכעס. ותראה מה קרה כאן - תושבי הכפרים הלכו לבג"צ, וזכו בעתירה. ואז אחרי חמש שנים של דחיה, השינוי הרע את מצבם של רובם. לא ישתגעו?

       

      ואני מצטערת על מה שאתה מספר עליו בחבלה, כפי שאצטער תמיד לשמוע על אלימות. אלא שבתנאי חיים כאלו אי אפשר לשאול למה הם שונאים אותנו. אי אפשר. זה לא מצדיק את הניסיון להרוג אותך, ואני שמחה שניצלת מאותו אירוע אלים, באמת שאני שמחה, אבל אני יודעת שלו הייתי חיה ככה, לו הייתי רואה את הורי חיים ככה, לו הייתי מגדלת כך ילדים, בכנות שלא בטוח שהייתי מצליחה להתאפק.     

       

      יערה, אני חייב להודות - לא הייתי מתחלף איתם ולו ליום אחד.

      בתור מי שכן משרת במילואים, וחווה את הדבר הזה מקרוב,

      ממרחק שאפשר להריח, ממרחק שאפשר לראות מבט שובבי, או ילדותי או במילה אחת אנושי

      אני מודע היטב לחוסר הסימטריה, לחוסר הצדק וגם לחוסר התוחלת.

      משם עד לקונוטציה הזולה - אני רק ממלא פקודות, המרחק רב.

       

        19/5/10 13:18:

      צטט: מיא 2010-05-19 12:46:42

      בשיעורי אזרחות בתיכון, שהבן שלי בי"א ניגש כרגע לבגרות עליהם, לומדים מהי פקודה בלתי חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל. מעניין שהם שוכחים כל כך מהר.

      הנה משהו שראוי היה ללמדו בתיכון.

      ואני מודה להגר על ההפנייה.

        19/5/10 12:46:
      בשיעורי אזרחות בתיכון, שהבן שלי בי"א ניגש כרגע לבגרות עליהם, לומדים מהי פקודה בלתי חוקית ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל. מעניין שהם שוכחים כל כך מהר.
        19/5/10 12:28:

      צטט: יעלובל 2010-05-19 09:28:32

      הי יערת, קודם כל, כרגיל, תודה... 

      חוצמיזה, נדמה לי שמעבר לכוונות סיפוח יש כאן גם טיפוח של שנאה. אנחנו יוצרים במו ידינו, ומשקים ומטפחים ומטפלים ומגדלים, שנאה של דורות חדשים, שאולי היו יכולים לגדול אחרת, לראות ישראלים אחרת, להבין את הצד השני, לחשוב על פתרונות לסכסוך, ובמקום זה הם חושבים על איך החיילים האלה הורסים להם את האדמות, את המשפחה, את ההזדמנויות, את החיים.

      אנחנו מוודאים שלא יהיה פרטנר. אףפעם. שלא נצטרך אולי לעזוב את האחיזה ההיסטרית-המבועתת-עושה-לבן-בפרקי-הידיים בחבל ה"אין ברירה" ולנסות לשחות בבריכות של דו קיום, פתרונות, פשרות (איך המטאפורה על הבוקר, הא? ;) )  

      בכולופן אני מצטרפת לעניין החיילים - צריך לשנות את הנהלים שנותנים להם, ואת הפקודות ואת סדר היום, לא להוציא עליהם את הכעס והתסכול. נדמה לי שיש משהו בטענה שעדיף דווקא שיהיו שם אנשים חושבים עם ביקורת על הנהלים שמנסים לבצע אותם בדרך הכי פחות פוגענית בינתיים, מאשר גזענים מטורפים שחושבים שהנהלים האלה צודקים וראויים.

       

      זה תמיד מרגיש לי קצת אשם לשמוח מול הפוסטים שלך, אבל שיהיה לך גם חג שבועות שמח.... 

      לא מוציאה על החיילים את התסכול. אני די משוכנעת שהחייל ההוא יזכור אותי כאישה נעימת הליכות. ולא שאני נעימת הליכות, יעידו דרי קפה ששתו איתי כוס קפה, ואלו הם רוב קוראי הבלוג, אבל המחסומים הם הזדמנות יקרה לתרגל בודהיזם ואני מתרגלת.

       

      בעניין חג השבועות - היה נחמד. האחיינים שלי היו מקסימים בחולצות לבנות והם גם קראו לפיציק חתולת שבועות כי היא לבנה (בחלקה לפחות. לבנה, פרט לאזורי המהומה הג'ינגי'ת שיש לה על הגב ועל הזנב). ואחרי ארוחת הערב הם גם יצרו מסלול מכשולים מהכסאות שעמדו סביב השולחן. אחד מהם היה אחראי על מה שהם קראו 'חסימות' והשני זחל בינהן, ומידי פעם הם התחלפו בתפקידים. אני לחשתי לאמא שלי, ורק לה כי לא רציתי לקלקל לכולם, 'ג'ייב אל עוויאה'.    

       

        19/5/10 12:20:

      צטט: noontet 2010-05-19 12:05:51


      אין לי מושג מה זה השטויות האלה שקרויות נוהלים.

       

      במחסום שהייתי אחראי עליו

      (זה היה לפני המון המון שנים בג'נין )

      הייתי מעביר כמעט את כולם וזה ממש לא היה משנה לי

      אם הייתה להם תעודה או לא.

       

      מה שאני זוכר במיוחד זה זוג צעיר - הכלה מהשטחים החתן ממזרח ירושליים

       לחלק מבני משפחת הכלה לא הייתה תעודת מעבר, או איזה נייר מפגר אחר.

      מבט קצר בשיירה.

      דיבור קצר עם הנפשות הפועלות ואזהרה.

       ויאללה נתתי להם לעבור.

       שמתי את כל הנוהלים בצד ונתתי לשיירה לעבור.

      אין תחליף לשכל הישר.  

       

       

       

       

      נ.ב.: אחר כך הסתבר לי שאחד העוברים פוצץ אוטובוס בירושליים. סתתם.  (D-:)

       

       

       

       

       

       

       

      במחסום בית פוריכ, דרומית מזרחית לשכם, היה סיפור דומה. במחסום הזה יכלו לעבור רק תושבי הכפרים בית פוריכ ובית דג'ן (בעבר הרחוק יכלו לעבור גם תושבי שלושה כפרים נוספים אבל היתר המעבר שלהם שם בוטל והם נשלחו לחווארה). אינספור פעמים הגיע זוג, הגבר תושב אחד משני הכפרים, האישה תושבת שכם. הוא יכול לעבור היא נשלחה לחוארה. מדובר בסיבוב קטן, כי המחסומים לא היו מרוחקים זה מזה, אלא שבגלל כביש האפרטהייד שחיבר בינהם, פלסטינים היו צריכים לעשות סיבוב גדול ולכן מעבר בחווארה במקום בבית פוריכ יצר עיקוף גדול.

      מה עשו הנשים? עברו בשדות. הרי כל עניין המחסומים הוא בדיחה אחת גדולה. אין שום בעיה לעקוף אותם, פלסטינים יודעים זאת, הצבא יודע זאת, והתירוץ הבטחוני הוא בדיחה מרה.

       

      רק נונט - אם אפשר בעתיד על נ.ב. מסוג זה, אשמח.  

        19/5/10 12:05:


      אין לי מושג מה זה השטויות האלה שקרויות נוהלים.

       

      במחסום שהייתי אחראי עליו

      (זה היה לפני המון המון שנים בג'נין )

      הייתי מעביר כמעט את כולם וזה ממש לא היה משנה לי

      אם הייתה להם תעודה או לא.

       

      מה שאני זוכר במיוחד זה זוג צעיר - הכלה מהשטחים החתן ממזרח ירושליים

       לחלק מבני משפחת הכלה לא הייתה תעודת מעבר, או איזה נייר מפגר אחר.

      מבט קצר בשיירה.

      דיבור קצר עם הנפשות הפועלות ואזהרה.

       ויאללה נתתי להם לעבור.

       שמתי את כל הנוהלים בצד ונתתי לשיירה לעבור.

      אין תחליף לשכל הישר.  

       

       

       

       

      נ.ב.: אחר כך הסתבר לי שאחד העוברים פוצץ אוטובוס בירושליים. סתתם.  (D-:)

       

       

       

       

       

       

        19/5/10 12:04:

      צטט: אבנר. 2010-05-18 22:52:49

      צטט: כבודו 2010-05-18 12:51:12

      צטט: יערת דבש 2010-05-18 12:40:07

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-18 00:31:54

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

      אפשר ועוד איך. מפני שבגיל 18-19 הם אינם ילדים. הם בגירים. יש ילדות יש נערות ויש בגרות. ונכון שהם צעירים ואני מבינה שאת מתכוונת לכך שיש להם ניסיון מועט והם לא מבינים הרבה בקושי שבפרנסה ועבודה והורות, אבל הם אינם ילדים. הם גם לא נערים. גם משפטית וגם פסיכולוגית. וגם אם זו לא משאת נפשם לעמוד בשער הזה וגם אם בינם לבין עצמם יש להם ביקורת על השער הזה - אף אדם לא רק ממלא אחר נהלים.

       

       יערה, אני מסכים איתך לגבי האחריות של החיילים. ועם זאת אי אפשר להתעלם מההיבט הזה: זה לא מקרי ששולחים לבצע משימות כאלה אנשים כל כך צעירים, שהיכולת שלהם לחשוב באופן עצמאי לא מפותחת עדיין ולא מגובשת. יש היגיון בדבר הזה, ומי שהחליט על גיל הגיוס בהחלט ידע מה הוא עושה.

       

      היי יערה,

      לדעתי רוב בני 18-19 הם אכן מאד לא מפותחים מבחינה נפשית, פסיכולוגית ומוסרית. הם כאלו שלא ממש ראו עולם חוץ מזה שהיה בבית בו גרו. אני מסכים עם "כבודו" שאכן זו בדיוק הסיבה שהצבא כלכך אוהב את הבשר הטרי הזה. חוש ביקורתיות, מחשבה חופשית ועצמאית, חוט שדרה ודעה עצמאית הם לא התחומים החזקים שלהם. 

       

      מסכימה עם שניכם. אין ספק שלו היו מעלים את גיל הגיוס לשלושים, ואפילו ל 25, אחוז הסירוב היו מזנק. אם לא מגיע למאה. ללא ספק, גיל הגיוס נבחר בחוכמה רבה בידי מקבלי ההחלטות.

       

      עדיין - בגיל 18-19 אנחנו לא קטינים. משום בחינה, משפטית ופסיכולוגית. אנחנו כבר הרחק מעבר לילדות וגם נוער אנחנו כבר לא.

        19/5/10 12:01:

      צטט: ירון גו 2010-05-19 10:39:19


      כן, זה מצטלם מאוד יפה - גדר גבוהה, פועל קשיש וחמור

      זה גם מצמרר בדיוק במידה - "אני רק ממלא נהלים..."

      האם זאת כל התמונה? האם הפועל מחבלה באמת לא יודע מהן השעות?

      האם הוא באמת לא יודע שבלי תעודה הוא לא יעבור?

      כשלא יעלו אותך למטוס כי שכחת בבית את הדרכון, גם אז תבכי את הדבקות בנהלים?

      כבר סיפרתי לך שפעם לפני שהיו גדר ושער מסודרים, היו שם כמה חברים (אולי אחד מהם בתמונה) שניסו להרוג אותי?

       

       

      ירון, ההשוואה למטוס איננה נכונה. מפני שאני לא עולה על מטוס כל יום ומפני שהדברים להם אני נזקקת בחי היום יום שלי לא דורשים ממני טיסה.

       

      נסה לחשוב שאת השכונה שבה אני גרה מקיפים בגדר. לא כל מה שאני צריכה נמצא בשכונה שלי. בית הספר למשל נמצא בעיר הסמוכה. גם מקום עבודתי. וגם בית החולים. השערים בגדר נפתחים רק לשלוש שעות, לא רצופות, בשעות משתנות שלעולם לא מתואמות איתי ולעולם לא מיידעים אותי מראש על השינוי, אני פשוט מגיעה לשער ומגלה שהוא סגור. השער אף פעם לא פתוח בלילה - ואם אזדקק לעזרה רפואית דחופה? בעיה שלי.

      זה סביר בענייך? היית מוכן לחיות כך? לגדל כך משפחה?

      אני לא. ואני חושבת שרבים היו אומרים שלא היו מוכנים להסכין עם תנאי חיים כאלו. ורבים היו אומרים גם שהיו מנסים להלחם במצב כזה בכל כוחם. והם גם יודו, אני מודה, שכשיכלו האמצעים החוקיים, הלא אלימים, יכול להיות שיתפרצו בכעס. ותראה מה קרה כאן - תושבי הכפרים הלכו לבג"צ, וזכו בעתירה. ואז אחרי חמש שנים של דחיה, השינוי הרע את מצבם של רובם. לא ישתגעו?

       

      ואני מצטערת על מה שאתה מספר עליו בחבלה, כפי שאצטער תמיד לשמוע על אלימות. אלא שבתנאי חיים כאלו אי אפשר לשאול למה הם שונאים אותנו. אי אפשר. זה לא מצדיק את הניסיון להרוג אותך, ואני שמחה שניצלת מאותו אירוע אלים, באמת שאני שמחה, אבל אני יודעת שלו הייתי חיה ככה, לו הייתי רואה את הורי חיים ככה, לו הייתי מגדלת כך ילדים, בכנות שלא בטוח שהייתי מצליחה להתאפק.     

        19/5/10 10:39:


      כן, זה מצטלם מאוד יפה - גדר גבוהה, פועל קשיש וחמור

      זה גם מצמרר בדיוק במידה - "אני רק ממלא נהלים..."

      האם זאת כל התמונה? האם הפועל מחבלה באמת לא יודע מהן השעות?

      האם הוא באמת לא יודע שבלי תעודה הוא לא יעבור?

      כשלא יעלו אותך למטוס כי שכחת בבית את הדרכון, גם אז תבכי את הדבקות בנהלים?

      כבר סיפרתי לך שפעם לפני שהיו גדר ושער מסודרים, היו שם כמה חברים (אולי אחד מהם בתמונה) שניסו להרוג אותי?

       

        19/5/10 09:53:

      ידעתי. שהפוסט שלך לא ישתלב לו בנועם בשלל הפוסטים החקלאיים לרגל חג הביכורים ולא בסיפורי חלב ודבש. ובכל זאת אני כאן *
        19/5/10 09:28:

      הי יערת, קודם כל, כרגיל, תודה... 

      חוצמיזה, נדמה לי שמעבר לכוונות סיפוח יש כאן גם טיפוח של שנאה. אנחנו יוצרים במו ידינו, ומשקים ומטפחים ומטפלים ומגדלים, שנאה של דורות חדשים, שאולי היו יכולים לגדול אחרת, לראות ישראלים אחרת, להבין את הצד השני, לחשוב על פתרונות לסכסוך, ובמקום זה הם חושבים על איך החיילים האלה הורסים להם את האדמות, את המשפחה, את ההזדמנויות, את החיים.

      אנחנו מוודאים שלא יהיה פרטנר. אףפעם. שלא נצטרך אולי לעזוב את האחיזה ההיסטרית-המבועתת-עושה-לבן-בפרקי-הידיים בחבל ה"אין ברירה" ולנסות לשחות בבריכות של דו קיום, פתרונות, פשרות (איך המטאפורה על הבוקר, הא? ;) )  

      בכולופן אני מצטרפת לעניין החיילים - צריך לשנות את הנהלים שנותנים להם, ואת הפקודות ואת סדר היום, לא להוציא עליהם את הכעס והתסכול. נדמה לי שיש משהו בטענה שעדיף דווקא שיהיו שם אנשים חושבים עם ביקורת על הנהלים שמנסים לבצע אותם בדרך הכי פחות פוגענית בינתיים, מאשר גזענים מטורפים שחושבים שהנהלים האלה צודקים וראויים.

       

      זה תמיד מרגיש לי קצת אשם לשמוח מול הפוסטים שלך, אבל שיהיה לך גם חג שבועות שמח.... 

        19/5/10 09:13:


      תסכול אחד ענק. זה מה שאני מרגישה עם קריאת כל פוסט שלך, והתגובות וההרחבות שלך.

      במצב שבו כל כך הרבה מערכות מתנהלות מתוך ברדק ומקריות רשלנית, מתסכל לגלות שדווקא מערכות שתפקידן הבלתי מוצהר אבל לגמרי מכוון הוא למרר לאנשים מסוימים את החיים, דווקא הן פועלות בצורה יעילה להחשיד.

       

      כנראה שבאמת אין ברירה אלא לסרב.   

       

        18/5/10 22:52:

      צטט: כבודו 2010-05-18 12:51:12

      צטט: יערת דבש 2010-05-18 12:40:07

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-18 00:31:54

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

      אפשר ועוד איך. מפני שבגיל 18-19 הם אינם ילדים. הם בגירים. יש ילדות יש נערות ויש בגרות. ונכון שהם צעירים ואני מבינה שאת מתכוונת לכך שיש להם ניסיון מועט והם לא מבינים הרבה בקושי שבפרנסה ועבודה והורות, אבל הם אינם ילדים. הם גם לא נערים. גם משפטית וגם פסיכולוגית. וגם אם זו לא משאת נפשם לעמוד בשער הזה וגם אם בינם לבין עצמם יש להם ביקורת על השער הזה - אף אדם לא רק ממלא אחר נהלים.

       

       יערה, אני מסכים איתך לגבי האחריות של החיילים. ועם זאת אי אפשר להתעלם מההיבט הזה: זה לא מקרי ששולחים לבצע משימות כאלה אנשים כל כך צעירים, שהיכולת שלהם לחשוב באופן עצמאי לא מפותחת עדיין ולא מגובשת. יש היגיון בדבר הזה, ומי שהחליט על גיל הגיוס בהחלט ידע מה הוא עושה.

       

      היי יערה,

      לדעתי רוב בני 18-19 הם אכן מאד לא מפותחים מבחינה נפשית, פסיכולוגית ומוסרית. הם כאלו שלא ממש ראו עולם חוץ מזה שהיה בבית בו גרו. אני מסכים עם "כבודו" שאכן זו בדיוק הסיבה שהצבא כלכך אוהב את הבשר הטרי הזה. חוש ביקורתיות, מחשבה חופשית ועצמאית, חוט שדרה ודעה עצמאית הם לא התחומים החזקים שלהם. 

       

        18/5/10 22:04:

      תודה לכם, מולי ושושי. הכרתכם בחשיבות המאבק היא תמיכה חשובה. דברו על הכיבוש, הפכו את הפשע לנושא שיחה. הדיבור הזה הוא כלי חשוב במאבק.
        18/5/10 21:42:

      צטט: muliofir 2010-05-18 19:58:35

      תודה ענקית לך שאת מחזיקה את המראה מול פנינו. שבתי עכשיו מטיול קצר בצפון איטליה שם למדתי על מקור המילה "גטו" = יציקה ומקורו בונציה, ורונה והערים סביב להן. גם יהודים ישבו לפני כשבעים שנה בגיטאות והיום הם מקימים גיטאות כאלה לאחרים, שלא סופרים אותם ממטר, שהם רק מספר (עדיין לא על הזרוע) שהם לא בדיוק בני אדם והם הופכים את החיילים/בנים שלנו ללא אנושיים.

       

       

       תודה גם ממני, יפתי

        18/5/10 19:58:

      תודה ענקית לך שאת מחזיקה את המראה מול פנינו. שבתי עכשיו מטיול קצר בצפון איטליה שם למדתי על מקור המילה "גטו" = יציקה ומקורו בונציה, ורונה והערים סביב להן. גם יהודים ישבו לפני כשבעים שנה בגיטאות והיום הם מקימים גיטאות כאלה לאחרים, שלא סופרים אותם ממטר, שהם רק מספר (עדיין לא על הזרוע) שהם לא בדיוק בני אדם והם הופכים את החיילים/בנים שלנו ללא אנושיים.

       

        18/5/10 12:53:

      צטט: ירדנ/ה 2010-05-18 06:02:46


      נהלים הם רק נהלים והם בדרך כלל נוצרו כהמלצה/שליטה כדי שמערכת כזאת או אחרת תוכל לעבוד. זאת אומרת עיסוק בניירת. זאת אומרת מי שנצמד לנוהל כלשהו חושב בראש קטן על כיסוי תחת בלבד שמא ופן וחלילה וכו'...

       

      אפשר גם לקחת אחריות ולהסתכל על האדם ממול ולהחליט באותו רגע מה נכון. זו ההמלצה שלי לכל ממלאי הנהלים בכל המערכות. לא לפחד, אין שם אף אחד באמת, זאת רק ניירת. נא להפעיל שיקול דעת למה שקורה עכשיו במציאות

      אני מציעה לסרב.

       

        18/5/10 12:51:

      צטט: יערת דבש 2010-05-18 12:40:07

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-18 00:31:54

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

      אפשר ועוד איך. מפני שבגיל 18-19 הם אינם ילדים. הם בגירים. יש ילדות יש נערות ויש בגרות. ונכון שהם צעירים ואני מבינה שאת מתכוונת לכך שיש להם ניסיון מועט והם לא מבינים הרבה בקושי שבפרנסה ועבודה והורות, אבל הם אינם ילדים. הם גם לא נערים. גם משפטית וגם פסיכולוגית. וגם אם זו לא משאת נפשם לעמוד בשער הזה וגם אם בינם לבין עצמם יש להם ביקורת על השער הזה - אף אדם לא רק ממלא אחר נהלים.

       

       יערה, אני מסכים איתך לגבי האחריות של החיילים. ועם זאת אי אפשר להתעלם מההיבט הזה: זה לא מקרי ששולחים לבצע משימות כאלה אנשים כל כך צעירים, שהיכולת שלהם לחשוב באופן עצמאי לא מפותחת עדיין ולא מגובשת. יש היגיון בדבר הזה, ומי שהחליט על גיל הגיוס בהחלט ידע מה הוא עושה.

       

        18/5/10 12:50:

      צטט: גיל גרטל 2010-05-18 00:46:29

      להיבט "ממלאים נהלים".

      פעם כשהייתי צעיר עשיתי מילואים באינתיפדה הראשונה. לא היו אז נהלים ודרג הפיקוד נאלם דום בחוסר הבנה מוחלט של המתרחש. הייתה הנחיה לבצע סיור, אבל המילואימניקים (להבדיל מהסדירים) ידעו היטב שמעבר הסיור בתוך מחנה הפליטים משמעותה מהומות, ונסיעה בכביש העוקף משמעה שיעבור יום שקט. יכולנו לבחור.

      אני מנחש שהיום יש כל כך הרבה נהלים ופקודות שיכולת הבחירה של החייל היא רק לסרב לשרת בשטחים. זו דרישה לא סבירה מילדינו. אנחנו אשמים בחטא הנורא של היחס לפלסטינים ואנחנו גם אשמים בחטא יחסינו אל ילדינו החיילים.  

      הכיבוש מאוד השתכלל במה שנוגע לבירוקרטיה. היתה איתי אתמול סטודנטית לצילום שאמרה בדרכנו הביתה שהמחסומים מנוהלים היטב. אמרתי לה שזה נכון. אחרי שנים של הפעלת מחסומים, למדנו את ה'איך' - הארכטקטורה הרבה יותר מתוחכמת ומשלבת אמצעי פיקוח יותר משוכללים עוד ברמת התכנון. תראה פעם את האופן שבו מקימים את הגדרות כך שייצרו שביל מפותל וכך העוברים בשביל לא יכולו ללכת מהר. וגם בהמשך במה שנוגע לניהול, האפשרויות שיש למפקדי המחסומים.
      הבחירה היחידה היא לסרב והסירוב דורש משאבים בלתי רגילים ותמיכה משפחתית שיש רק למעטים. אבל זה בלתי נמנע. חיילים מתגייסים לצבא כדי להגן על מדינת הלאום שלהם. ישראל הפרה את החוזה שלה מול חיילים ומלש"בים. הרי היום, ראה תגובתי לסארד, חיילים אוכפים את מדיניות הגבלת התנועה שאין לה דבר עם בטחון ומטרתה למנוע מחקלאים גישה לאדמותיהם ולמעשה - לאפשר לישראל לספח עוד אדמות. הרי ברור לגמרי שכיפרוץ עלינו חזון שתי המדינות לשני עמים מרחב התפר יהיה בשטח הישראלי.     
        18/5/10 12:40:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-18 00:31:54

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

      אפשר ועוד איך. מפני שבגיל 18-19 הם אינם ילדים. הם בגירים. יש ילדות יש נערות ויש בגרות. ונכון שהם צעירים ואני מבינה שאת מתכוונת לכך שיש להם ניסיון מועט והם לא מבינים הרבה בקושי שבפרנסה ועבודה והורות, אבל הם אינם ילדים. הם גם לא נערים. גם משפטית וגם פסיכולוגית. וגם אם זו לא משאת נפשם לעמוד בשער הזה וגם אם בינם לבין עצמם יש להם ביקורת על השער הזה - אף אדם לא רק ממלא אחר נהלים.

       

        18/5/10 12:33:

      מה שנשכח בתגובתי הקדומת והארוכה לסארד הוא שתי החמולות של הרועים הנודדים שגם עליהן משפיע תוואי מכשול ההפרדה החדש. המהאלים נותקו מראס א טירה, שם הם קונים מצרכי מכלת ומבית הספר בדבעה. כאמור ההתפתחות הזו היא ממש מהימים האחרונים.
        18/5/10 12:14:

      השער החדש. הכביש שמעבר לשער עולה לראס א טירה.

        18/5/10 11:37:

      צטט: sard 2010-05-17 21:58:44


      יערה (או מישהו אחר),

      בפסק הדין הזה, בג"ץ פסק כי יש לבחון שינוי תוואי הגדר באזור חבלה. פסק הדין הוא מספטמבר 05'.

      האם קרה משהו מאז?

       

      מכשול ההפרדה לעולם לא בנוי על הקו הירוק. הגדר תמיד חובקת את ההתנחלויות וכמובן גם כפרים שבאופן כזה לא נמצאים בישראל אבל גם לא בגדה. הם חיים למעשה בשטח צבאי. תוואי הגדר שסביב אלפי מנשה יצר שלושה אזורים מנותקים זה מזה. מובלעת אחת היא קלקיליה, שנייה חבלה וראס עטיה שמכשול ההפרדה מקיף אותם מכל צד. מנהרה נחפרה בין חבלה וראס עטיה לעיר קלקיליה מתחת לכביש 55. מובלעת נוספת היא מובלעת של חמישה כפרים, ראס א-טירה, דבעה וודאי רשא ושני מאהלים של רועים נודדים. מכשול ההפרדה בודד את חמשת הכפרים מקלקיליה ומחבלה, ומנע מהם אפשרויות תעסוקה, חינוך (יש עדות לנשירה מבתי הספר) ומשירותי בריאות. נוצר גם נתק בין קרובי משפחה שחיים בכפרים סמוכים.  

       

      ארגון 'יש דין' עתר לבג"צ בשם ראס א טירה, דבעה וואדי רשא, ובספטמבר 2005 בג"צ פסל את התוואי והורה לבחון חלופות פחות פוגעניות. יישום הפסיקה נדחה שוב ושוב ולמעשה השינויים עליהם אני כותבת כאן התרחשו ממש בשבועות האחרונים.  

       

       

      המצב היום הוא שהגדר יושבת ממש על הבתים של ראס א טירה וודאי רשא. אדמות הכפרים הללו מעבר לגדר כך שאין גישה אליהן. נבנו שני שערים בשני קצוות הגדר, ההגעה אל השערים מחייבת נסיעה ברכב (את האדמות רואים מהחלון). אתמול צילמתי את אחד השערים. כשהייתי שם אתמול ב 14:30 בערך, בדיוק הוסיפו חשמל לגדרות. השערים סגורים ולא ברור מתי יפתחו. זה שאתה ואני לא יודעים מתי השער יפתח זה בסדר כי לנו אין אדמה חקלאית מעבר לו. אבל גם תושבי ראס א טירה וודי רשא לא יודעים. מהמת"ק שמענו, בצורה לא רשמית, שהשערים יפתחו עונתית, שזו דרך אחרת להגיד שהם ישארו סגורים רוב הזמן. עונתית - כלומר במסיק, במועד ידוע (בערך אוקטובר) ופעם נוספת לחריש במועד שלעולם לא נקבע מראש וייוודע ברגע האחרון. באופן כזה נחסמת האפשרות לעיבוד החלקה לאורך השנה כפי שנדרש בכל עבודה חקלאית. באזור שנמנעת ממנו גישה יש גם אדמות מרעה עבור הצאן. תוואי הגדר מטיב עם כפריים מדבעה, דרך אגב, להם הגישה לאדמות השתפרה.  

       

       

      למה כל העניין הזה? כי אדמות שלא מעובדות משך שלוש שנים הופכות לאדמות מירי, כלומר אדמות מדינה. ההטרדה היומיומית במחסומים היא רק חלק אחד, קטן, מהסיפור. לעתיד הרחוק יותר מדובר למעשה על גזל אדמות ועל סיפוח.  

       

       

      בחבלה (עם סגול בל' ולא עם קמץ כפי שחשבתי עד אתמול) הסיפור דומה אבל הפוך. הכפר נמצא בגדה אבל אדמותיו במובלעות. השער, שפתוח רק שלוש שעות לא רצופות ביום, לא מאפשר עבודה בחלקה. אם מתפוצץ צינור, אם יש משהו שדורש טיפול מיידי, בעל החלקה חייב לחכות שהשער יפתח. וכך גם בדרכו הביתה. אתמול הייתי בשער מעט לפני 15:00, השער כאמור נפתח רק ב 17:00. שלושה פועלים ישנו ליד השער. הם גמרו יום עבודה עכשיו הם מחכים שיתנו להם ללכת הביתה.  

           

      זה על רגל אחת סיפור מרחב התפר כולו. בג'יוס הניתוק המשמעותי הוא מבורות המים, בעזון עטמה יש משפחות שעוברות מחסום בדרך למכלת. כבר שמעתי על חקלאים שישנו שבועיים בחלקה כדי לעבדה. אישורי מעבר ניתנים רק לבעלי החלקה, בדרך כלל מדובר בהורים מבוגרים שלא יכולים להעזר בבינהם. פגשתי משפחה שיש להם חמישה בנים בוגרים שלא יכולים לעזור בפרנסת המשפחה. כשהאב היה חולה, האם, קשישה, נשארה לבדה לעבד חלקה.

       

       

        18/5/10 10:12:


      מה קורה לנפשו של חייל החווה את תחושת הכח והשליטה על חייהם של אחרים,

      מה קורה לו כשהוא חוזר להיות אזרח, עובד, בן, אב, חבר?

      כיצד מסתירים מאיתנו את המראות באופן סטרילי?

      האם זה אפקט האלימות בכביש, ברחוב, בחברה?

        18/5/10 06:02:


      נהלים הם רק נהלים והם בדרך כלל נוצרו כהמלצה/שליטה כדי שמערכת כזאת או אחרת תוכל לעבוד. זאת אומרת עיסוק בניירת. זאת אומרת מי שנצמד לנוהל כלשהו חושב בראש קטן על כיסוי תחת בלבד שמא ופן וחלילה וכו'...

       

      אפשר גם לקחת אחריות ולהסתכל על האדם ממול ולהחליט באותו רגע מה נכון. זו ההמלצה שלי לכל ממלאי הנהלים בכל המערכות. לא לפחד, אין שם אף אחד באמת, זאת רק ניירת. נא להפעיל שיקול דעת למה שקורה עכשיו במציאות

        18/5/10 00:46:

      להיבט "ממלאים נהלים".

      פעם כשהייתי צעיר עשיתי מילואים באינתיפדה הראשונה. לא היו אז נהלים ודרג הפיקוד נאלם דום בחוסר הבנה מוחלט של המתרחש. הייתה הנחיה לבצע סיור, אבל המילואימניקים (להבדיל מהסדירים) ידעו היטב שמעבר הסיור בתוך מחנה הפליטים משמעותה מהומות, ונסיעה בכביש העוקף משמעה שיעבור יום שקט. יכולנו לבחור.

      אני מנחש שהיום יש כל כך הרבה נהלים ופקודות שיכולת הבחירה של החייל היא רק לסרב לשרת בשטחים. זו דרישה לא סבירה מילדינו. אנחנו אשמים בחטא הנורא של היחס לפלסטינים ואנחנו גם אשמים בחטא יחסינו אל ילדינו החיילים.  

        18/5/10 00:31:

      אה, אני רואה שהצבא

       

      החיילים שם הם ילדים בני 18-19

      אני בטוחה כמעט שזו לא הייתה משאת חייהם לעמוד בשער הזה

      לדעתי  אי-אפשר לבוא אליהם בטענות

      ברור שחיילים זוטרים שכמותם יבחרו לכסות את ישבנם

      ולציית להוראות המפקד

       

      הסיפור של השערים החקלאיים הללו מספיק גרוע

      שהרי מדובר בפרנסת המסכנים האלה

      תארו לעצמכם: הם לא יודעים באיזו שעה יפתח השער למרעה

      זו מלחמת התשה אמוציונאלית

      ומריח ממנה ריח של שיטה

      ולא מקרה

        18/5/10 00:23:


      יערת

       

      מי מתחזק את השער הזה? הצבא או חברת אבטחה?

       

       

        17/5/10 21:58:


      יערה (או מישהו אחר),

      בפסק הדין הזה, בג"ץ פסק כי יש לבחון שינוי תוואי הגדר באזור חבלה. פסק הדין הוא מספטמבר 05'.

      האם קרה משהו מאז?

       

        17/5/10 21:42:

      כדי לשמור על תור מסודר, אחד הפועלים אוסף את התעודות של הבאים לפי סדר ההגעה. בתוך מתקן הבידוק (תמונה שנייה) יקרוא לפועלים לפי הסדר.

       

        17/5/10 21:39:


      מאוד מוכר העניין הזה של מי שהוא רק בורג קטן.

       

      אבל תראי פנינה את השלט ליד השער בחבלה:

       

      את בטח שמה לב שהוא זרוק בצד. ושהוא כתוב בשלוש שפות והערבית בחלק התחתון כבר ממש לא ברורה. ג'יפה. אבל מה שגרוע מזה הוא ששעות הפתיחה שאמורות להיות מצוינות בקו הריקים לא כתובות וכך גם מספר הטלפון של המת"ק. יש מספר רק של המוקד ההומניטארי בירושלים.

       

      עכשיו - זה שאת ואני לא יודעות מתי השער יפתח זה בסדר. אנחנו גרות בתל אביב. אבל תושבי חבלה גם אף פעם לא יודעים. וזו כבר ממש בעיה כי הם חיים במכלאה שסגורה 21 שעות ביממה. חשוב להם לדעת מהן שלוש השעות בהן אפשר לצאת.

        17/5/10 21:30:

      הייתי בטח ממש כועס אבל אני רק ממלא כאן נהלים", 

      מוכר ובעייתי מאוד. כל יום נוסף שמתווסף לכיבוש הזה

      יש ירידה באיכפתיות ועלייה של הציניות.

      מה כל כך קשה להבין

      איך כיבוש משחית?

      התמונות והתגובות אומרות הכל.

       

        17/5/10 21:22:

      אנחנו אף פעם לא רק ממלאים אחרי נהלים. אף פעם. כי יש הרגע הזה שבו הסכמנו למלא אחר נהלים ויש כל רגע אחר כך שבו אנחנו יכולים לסגת מההסכמה ההיא.
        17/5/10 21:14:

      פעם זה נוהלים, ופעם זה פקודות, כמה נחרדנו מהמשפט הזה כשאנחנו היינו אלה שנכבשנו.

      ואולי זה מפחית מתחושת האחריות האישית של מי שלא שלם עם מה הוא עושה אך לא מסוגל לעשות אחרת (לא שזה מנחם...)

       

        17/5/10 20:55:

      סוס ועגלה נבדקים.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין