טוב. אם להיות כנה, אז שעה לפני השקילה דפקתי ארוחה עם בנזוגי. חיפשנו מקום לאכול ולא היה דבר אחד קרוב חוץ מ"מקדונלד" המזורגג. הוא פרם דאבל מק עם צ'יפס מוגדל וקולה מוגדלת. אני הסתפקתי בחזה עוף על גחלים בתוך לחמניה מקמח מלא (זוועת עולם. כמו לחמניה של פסח), צ'יפס קטן וקולה זירו. 60 דקות לאחר מכן, הגעתי בעונג אל המפגש הרביעי שלי ב"שומרי משקל". גברת מומנטום המתינה לי בכניסה, נכנסתי והענקתי חיבוק גדול למדריכה שלי ריקי אשין. והאמת היא שאם הייתי גבר, הייתי ממשיכה לחבק אותה עד סוף המפגש. אבל לא. אני אישה, זכה, רכה, ענוגה שעולה על המשקל ורואה שכלום לא זז שם. המומה, מבואסת, עצובה, מכונסת בתוך עצמי, ירדתי מהמשקל ולא האמנתי שזה קורה לי. שבוע שלם שמרתי ועכשיו? ואט דה פאק? מה נסגר איתי? ריקי התחילה בהרצאה. חג שבועות כבר כאן. גבינות, פשטידות, עוגות. הכל אפשר ובכיף, רק במידה. ואני שומעת, מקשיבה ולא יודעת איך להמשיך. קשה לי. מצב הרוח שלי לא משהו בעליל. משקל אידיוט! שתי בנות שמגיעות איתי כל שבוע ירדו כל אחת קילו וחצי. החיוך תפס אצלן מקום של כבוד. ושלי? מאולץ. הו כמה שאני לא סובלת חיוכים מאולצים. ריקי עוברת איתנו על יומן המעקב. זהו יומן שבו כל אחת רושמת מה היא אכלה במשך היום, בנוסף יש גם טבלה של עדכון רמת שובע כל כמה שעות. בואו נגיד ככה, מי שממלאת את הטבלה בקביעות, יורדת במשקל מהר. פתאום נפרס מול העיניים כל היום באופן מדוייק ויודעים מתי אנחנו שבעים ומה לתקן ואיך.
בסוף המפגש פונה אליי ריקי. היא קלטה שאני מובאסת. "שמעי שרוני, אמנם לא רזית אבל יש לך סיבה מצויינת לכך, לא ככה?" חיוך קטנטן עולה בי. נכון, יש לי את הסיבה הכי טובה בעולם. אני מתחתנת עוד פחות משבוע! אני. מתחתנת. עוד. פחות. משבוע. הו מיי גאד! אני. מתחתנת. אני יוצאת מ"שומרי משקל", יודעת שזוהי עליה לשם ירידה, ואחרי החתונה אני הולכת להיכנס במשקל הזה עד שלא יישאר צמיג אחד קטן בגופה של שרון. שרון הנשואה אם אפשר לומר.
אז...מזל טוב לי. מי חשב שהקטנה הזאת תתחתן בפעם השניה, אה? מי חשב שהקטנה והרזה הזאת תתמודד עם בעיות משקל.
מי חשב באמת?
מאחלת לכולכם חג שמח, מלא חשיבה, יצתירתיות ועוגות גבינה. באהבה, שרון.
קבוצת גברת מומנטום בפייסבוק: http://www.facebook.com/shomreymishkal?ref=ts&v=wall |