כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    ירושלים –תל-אביב - בין "יום ירושלים" לשבועות....

    41 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 08:51

    ה"דג נחש" תמצתו את הפוסט הזה בשבילי...

    שמעתי את זה לראשונה בדרך מי-ם לת"א וחזרתי ושמעתי עד שהגעתי :) 

    ''

      וגם שירו הנפלא של אבנר שטראוס על ירושלים 

    ''

     

    "יום ירושלים" הקונטרוברסלי  (–שקשה לי לקרוא לו חג -...) 

     פותח כאן בקפה ובמקומות אחרים במדיה

     תיבת פנדורה של השמצות  מוצדקות בחלקן, מוגזמות ברובן

      ולא קונסטרוקטיביות בביקורתן. 

     

     וגם אלו שכן – כמו הפוסט של מירי ב. ידידת קפה ירושלמית שלי -  כאן

     הקפיצו אותי להגן על עירי האהובהעדיין!

    כי כולם, כולל מירי, שהמסקנה שלה בפוסט בסה"כ חיובית ובונה,

     לא מזכירים, או מתעלמים במכוון מצדדיה החיוביים התמידיים

     (מנסה לא להשתמש במילה "נצחיים"...).

      

    מי שיסיים את קריאת הפוסט הארוך הזה – שלא כהרגלי – יקבל צל"ש!

     ומי שיהיה לו עוד כח להעיר – יקבל שניים ואלפי כוכבים – בשמיים!

     פשוט לא יכולתי אחרת – כותבת את זה כבר יומיים בהמשכים  ממש "מנהמת ליבי" ...

      

     תל-אביבים- שונאי חרדים/דת/ימנים/אבנים/ערבים - (סליחה – זה כבר לא פוליטיקלי קורקט...)

     אז ננסה אחרת –

     מיואשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הלא פתור, או סתם משועממים ואוהבי ים ואהבה חופשית (ניסיתי להגדיר בעדינות...)

     וירושלמים לשעבר - שמנסים להצדיק את נטישת כור מחצבתם (סלע קיומם...)

     

    וירושלמים בהווה - שבאו לעיר בגלל זכרונות עבר נעימים של דורות קודמים (הדור שלי..) - והתאכזבו... 

     כל אלה ואחרים - מלעיזים על ירושלים בסופרלטיבים הרגילים  ומגדירים אותה

     כמקום ש"רק עיוורים ואמיצים יכולים לחיות בו"..  

     (כדברי אחד מידידי התל-אביבים פה בקפה).. 

      

    אז בואו נראה מה אומרים:

     

     ירושלים עניה ומזוהמת -  

     שטויות במיץ. לא בשכונות החדשות ולא בותיקות האמידות, (באחת מהן אני מתגוררת...)

           אולי בחלקים עניים שגם הם, משתפרים ו"משתפצים" – "אפילו" באזורים חרדיים.

     ובתל אביב הכל נקי? – גם שם אזורים נרחבים – דווקא די במרכז, לא כן חברים?

           בהם העוני והמצוקה הכלכלית והחברתית  זועקים לשמיים.  

     ירושלים מעיקה -

    רק למי שלא אוהב הסטוריה...  היא עדיין אחת מהערים העתיקות, היפות  והמעניינות ביותר בעולם.

    וכשיפתרו עניניי התחבורה והחפירות האין סופיות תהיה שוב יפה גם במרכזה...

    ודרך אגב – גם אצלכם כבר מתכננים הרבה שנים רכבת קלה שאין זכר לה... ידעתם?

     

    החלקים המעניינים באמת בתל-אביב גם הם "הסטוריים"

           רק עם שורשים יותר קצרים,  אחרי הכל העיר יושבת על חול... 

     

     מזדקנת ומתחרדת -

     התחרדות אכן בעיה – בגלל מילת הקסמים "דמוגרפיה", אך לא כולנו בורחים עדיין....

    מזדקנת? שמתם פעם לב איך מרכז תל-אביב נראית?  כל השדרות מלאות זקנים ומטפליהם..

     בדיוק אותה תופעה... מה לעשות, גם הצברים כבר עוברים את גיל השמונים...

     

    מגרשת צעירים..

    (ציטוט:.....עם שכר דירה מופקע, ארנונה בשמים, ומחירי נדל"ן בלתי אפשריים -היא כבר מזמן אינה יעד אטרקטיבי לאוכלוסיה חילונית צעירה, כזו שתרצה לבנות בה בית "ולהקים משפחה".)

    ומושכת עשירים להשקיע בדירות רפאים  

     בחיאת, תלאביבים, הפיסקה הזו יכולה להאמר על תל-אביב בדיוק באותה מידה..

    כמה מכם יכולים להרשות לעצמם לקנות, או לשכור דירה היום במרכז ת"א?

    כשראיתי את כל הזוגות הצעירים בשדרות היפות, תהיתי איך הם מתקיימים בעלות הגבוהה  של חיים תל-אביביים.

    לא בקלות, אני בטוחה. והרבה רק בעזרת הוריהם...  ובתל-אביב אין משקיעים עשירי חו"ל שאינם גרים שם?

     אולי פחות מאשר בירושלים, אבל התופעה בהחלט קיימת!

     

    "מרכז עיר" זנוח ומתפורר

    נכון – כרגע בגלל הפיגועים בעבר והרכבת שלא מתקדמת בהווה. כשזה יגמר("אם ירצה השם" לפני בוא המשיח...), הכל ישתנה...  התכניות קיימות והכנות נעשות, אבל בקצב "קצת" איטי. בשנות הששים, כשהמשולש הידוע יפו-בןיהודה-קינג ג'ורג' היה מרכז הקניות וגם לא מדרחוב היה הרבה הרבה יותר גרוע!!

     

      מאובנת וחסרת חיים..... שוב – שטויות במיץ.

    יש מבחר גדול של מסעדות ופאבים והרצאות מעולות וארועים ופסטיבלים  ובתי הקולנוע והסינמטק –רובם פתוחים בשבת! וכו וכו.  יש לנו אמנם רק תיאטרון רפרטוארי אחד – החאן , אבל הוא מהטובים בארץ,

    ובינתיים (2017) יש עוד כמה תיאטראות קטנים טובים מאד שמעלים הצגות מאד מעניינות!!!

    וכמעט כל הצגות התיאטרונים  מהמרכז מגיעות גם לפה.  ובסה"כ אפשר גם לעשות מינוי בת"א – רק שעה נסיעה...

     ברור שהכל יותר קטן ופחות מאשר בתל-אביב, אבל רחוק מלהיות משעמם...

     הלוואי שהיה לי הזמן להקדיש לכל ה"בילויים" שהייתי רוצה להשתתף בהם.. (בלי פאבים שאיני יושבת בהם ממילא בד"כ)

     

     ".....על כרעי תרנגולת בכל הנוגע לביסוס כלכלי-חברתי סביר. 

    נכון. יש לפתח יותר, ויש למנוע מהחרדים להתערב גם פה כמו באינטל שנדרשו להעסיק בשבת רק לא יהודים...), 

     אך כל הזמן נפתחים עסקים קטנים חדשים בתמיכתם וייעוצם של ארגונים כגון מט"י,  רק לאחרונה קראתי על מיזם עבור נשים חרדיות וערביות –(!) שמקבלות  יעוץ ותמיכה לפתיחת עסקים קטנים עצמאיים!

     

    משוסעת - מלאה קונפליקטים לא פתורים

    (ציטוט: "...חלקי אוכלוסייתה השונים מתבדלים האחד מן השני, ומדברים בשפות שונות ולא משותפות:..

    .סלנג חילוני, עברית של "סרוגים", לשון קודש ויידיש, ערבית, רוסית וקצת אמהרית,..לצד אמריקנית, וצרפתית שקופצות לביקור לא מחייב בחגים ובחופשת הקיץ, או מקסימום  מתנחלות לשנה במסגרת חילופי סטודנטים. ") 

     משפט אחרון זה המתייחס לקהילות הצרפתיות והאנגלו-סכסיות הינו  הכללה מאד רחבה ומוטעית,

    שכן בנוסף למה שמוזכר פה, השתכנו בירושלים קהילות שלימות של דוברי אנגלית וצרפתית

    החיים פה חיי קהילה עשירים בתרבות ויהדות מכל הסוגים והם מעמודי התווך ביצירת שינויים חיוביים בעיר!

     

    סליחה -  רב תרבותיות זו בעיה?????!  באמת!  איזו ראיה צרה!!! זהו בדיוק עיקר חינה של ירושלים –  

     עבורי, לפחות. זו גם אחת הסיבות העיקריות שאני מעדיפה אותה על כל מקום אחר בארץ.

    לא בטוחה בכלל שהייתי שבה לארץ אחרי 13 שנה בנכר אם ירושלים לא היתה קיימת....

      

     בסוף השבוע החולף ביליתי שלושה ימים נפלאים ברחובות תל-אביב במסגרת מבצע הבתים הפתוחים.

    נהניתי מהשדרות, משבילי האופניים מהמשפחות הצעירות הממלאות אותם, מתל אביב הלבנה ומהאקלקטים המשופצים, מהטיילת, מהים, מהרגשת חופש וקלילות ולמרבה המזל גם ממזג האויר הקריר - עדיין....

     (על צרה זו שלכם – מזג האויר בקיץ כבר דיברנו?....)  

      תל-אביב אכן מרעננת כשבאים לביקור מדי פעם,

     (- באביב, בסתו או בחורף..). אבל מבחינה אנושית משעממת.  לפחות אותי.

     אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש כמו ב"דה ז'וו" – עוד זוג צעיר עם תינוק אחד או שניים, עם עגלה יקרה וכלב.

      

    . '' הכלב הלך לטייל בין העצים....

      

    הבעל הצעיר מגולח ראש - לבושים בדיוק כמו הזוג שראיתי לפני דקה –  אולי הכלב קצת השתנה...

    עוד זוגות בגילי עם חיתוך דיבור ב"ניגון" ישראלי מובהק (שהוא בעצם יידישאי...ידעתם?)

    עוד זוג פולנים זקנים שכבר בטיפול ובכסאות גלגלים...

     

    שבו חצי שעה בבית קפה במרכז העיר בירושלים – וואלה איזה עושר של דמויות

    מכל התרבויות, כל השפות, לבושים שונה, נראים אחרת, מדברים כל מיני שפות – איזה כיף!!!!

      

    (ציטוט."..ועוד לא דיברנו בכלל על מזרח העיר ועל הפערים הבלתי נתפסים בין חלק זה

     (באזורים שבהם מצויה אוכלוסיה פלסטינית) לבין מערבה.

     

    נכון מאד.  עוד לפני עשר שנים, כשנסעתי עדיין לים המלח דרך כביש יריחו הישן, דרך העיר המזרחית,

    הייתי מזועזעת מההזנחה העירונית -וזו התחילה עוד בתקופת טדי –  (לא בהכל אולמרט אשם....)

    שהציף את העיר המערבית בפרחים ואת מוזיאון ישראל בתורמים...אבל לא עשה כלום במזרח העיר.

    היום יש תכניות רבות לפיתוח, בשיתוף עם אדריכלים ערביים תושבי העיר.  

     באמת לא היתה אף פעם עיר מאוחדת ואין היום – אבל זה לפעם אחרת...

    זוהי בעיה פוליטית-רגשית שאינני רוצה לטפל בה כאן....

    אבל- שוב -

    יפו הערבית ותל-אביב-יפו היהודית המשופצת חד הם?

     מישהו מכם ראה פעם את עג'מי לפני שיצא הסרט?

    רק הפעם בביקורי נתקלתי בתופעה מעניינת.  אכלתי באחד הלילות  בנמל תל-אביב ומכיוון שאני מעדיפה לשבת במקום לא הומה אנשים,  התיישבתי במסעדת דגים מסוימת. ישבו שם שתי חבורות של צעירים ערביים, (קרוב לוודאי מיפו) קולניים (כמו היהודים...) הבנות לבושות בבגדים חשופים מאד (כמו היהודיות...)

     אבל כל היהודים הצטופפו במסעדת דגים אחרת... במקרה?  אולי... אצלכם אין אפרטהייד? 

     

    "למען הגילוי הנאות" עלי להודות שהתאהבתי בעיר ירושלים כילדה אורחת, עוד בשנות הששים ה"עליזות" -

     (תמיד אהבתי בתים ישנים גם בתל-אביב, שם ראיתי אחד כזה פעם ראשונה בחיי...),

     ובסוף אותה תקופה - לפני "איחוד" ירושליםביליתי בה את שנתי הראשונה כסטודנטית.

     אני מאותו דור שזוכר לירושלים את חסד נעוריה  של טרום 67'–

     

    ירושלים הקטנה,  שהיתה העיר האוניברסיטאית העיקרית, שאפילו תל-אביבים נהרו אליה...

    במגרש החניה של הקמפוס היחיד בגבעת רם חנו בערך 3-4 מכוניות. 2 של סטודנטים אמידים,

    אחת אדומה וספורטיבית של תל-אביבית אמידה מאד....והשערים היו פתוחים לרווחה ללא שומרים...

     

    החיים בעיר התרחשו בין רחביה-טלביה-המושבה (הגרמנית) בית הכרם ו"המשולש" :

    בן-יהודה-קינג ג'ורג'-יפו, שהיה מרכז הקניות והבילויים של העיר הקטנטונת.

    כל שכונות הליווינים של פוסט 67' בעלות הבניה האחידה לא היו קיימות,

    (כאשר אני נקלעת אליהם היום,מתוך כורח כלשהו- אני מאבדת את דרכי עם או בלי מפה ומכנה אותם "הירח").

     

    בית וגן וקרית משה ואפילו מקור ברוך היו שכונות מעורבות חילוניות-דתיות

    (כמעט שכרתי שם דירה כחילונית מובהקת, לובשת מכנסים ולא שומרת שבת...)

    וחברה שלי החילונית חיה עם חבר בזוגיות חופשית באמצע חצר במאה שערים(!!!!)

    כשבקשתם היחידה של בעלי הבית היתה - לא להגיע למקום ברכב בשבת....נשמע כחלום הזוי היום...

     

     וכפי שציינתי לעיל - גם היום אני חיה פיזית, עדיין קצת בבועה "מוגנת"–

     באחת השכונות הוותיקות והאמידות והיפות בעיר ובארץ כולה, שהיא עדיין טולרנטית ותוססת,

     ליד רחוב שהוא השיינקין של ירושלים....

     

    היום אני (פחות או יותר) נהנית משמירת השבת – ירידה מן העולם ל-24 שעות!

    אבל "גם אני עולה על טורים" כשלא שמים את החרדים במקומם ומדכאים ביד חזקה את ההשתוללויות שלהם -

    כמו בענין המגוחך של הקברים מתחת לחדר המיון באשקלון – לאחרונה.

    גם אני נגד השתלטותם על העיר ועל העירייה כשהם עדיין רחוקים מאד מלהיות הרוב כאן.

    כולם שוכחים את זה בגלל שהם עושים כל-כך הרבה רעש....

     

    ילדי, כדתל"שים (דתיים לשעבר- תרגום רש"י לתל-אביבים) מובהקים, יכולים לשבת איתי לארוחת שבת,

    לברך על היין ועל האוכל ולשיר זמירות שבת ואח"כ לצאת ב-12 בלילה עם חבריהם לבארים במרכז העיר ולשוב בשעות הקטנות של הלילה...לי אישית אין עם זה בעיה, לא כאדם ולא כהורה, אם כי אני חושבת שזה בזבוז זמן קולוסלי....איני מיושבי הבארים גם בימי חול...

    מאידך - הם גם יכולים ללכת בהזדמנות לבית הכנסת ולהבין מה הולך שם ומתי צריך להגיד ולעשות מה,

    מכיון שהלכו לבית ספר דתי אך "פלורליסטי"...בזמנו היחיד בארץ – וכמובן – רק בירושלים!

     

    ראש העיר החילוני והימני, נבחר הפעם גם ע"י שמאלנים מובהקים ואנשים שלא העריכו במיוחד את אישיותו וכישוריו המנהליים, כמוני, כמעט רק בגלל שהינו חילוני, כי רצינו לעצור את הסחף בהידרדרות לעירייה חרדית לגמרי. 

    והצלחנו, בינתיים. אני רוצה להאמין שלא יהיה האחרון.

    נקווה שהבא יהיה יותר נבון ואפקטיבי וייבחר לא רק בגלל היותו חילוני....

     

    אף אחד לא הזכיר את ההתגייסות הכבירה של החילונים והדתיים והמסורתיים השפויים והצעירים הדתל"שים – כמו ילדי – שחזרו במיוחד ביום הבחירות לעירייה מרחבי הארץ  -

    לבחור לא רק לראש העיר, אלא גם למועצת העיר את האופציה היחידה –  תנועת "התעוררות ירושלים".

    שמעתם על זה?????

    (יש אפילו ערך אצל ויקי.. – תחת "התעוררות בירושלים")

     

    הצלחנו בכוחות משותפים להכניס למועצה לא אחד אלא שניים מתנועה זו, שאיש לא שמע עליה כמה חודשים לפני הבחירות לעירייה! שני חברי מועצה חדשים אלה הקימו כל אחד לחוד, כמה חודשים לפני הבחירות, תנועה משלהם:

    עופר ברקוביץ' -בחור בן 25 חילוני שהחליט לא להרים ידיים ולעזוב לתל-אביב

    ורחל עזריה אשה בת 30+ דתיה "שפויה" עם משפחה, שרוצה איכות חיים בעיר למשפחות צעירות;

    אנו – בוחריהם - הפצרנו בהם וגם הם הבינו בעצמם שכדאי להתאחד וכך יצרו ביחד את תנועתם המצליחה והפעילה שגורמת להדים לא מבוטלים בעיר ובתקשורת הירושלמית.

     

    מישהו בתל-אביב שמע על הצעירים הנהדרים האלה?

    מישהו מהמשמיצים הזכיר תופעה מופלאה מעודדת ומבטיחה  זו?

    (2017 - בינתיים נפרדו שתי התנועות ורחל עזריה הצטרפה לכחלון... איכס. אכזבה בגדול!)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/11 11:20:
      מירי חברתי הנ"ל מרגישה "... תחושות מחנק, מתח, ומועקה כלליות שמזדחלות להן אל הגרון, הכתפיים ובית החזה (בהתאמה) בעליה של שער הגיא ." אני עדיין מרגישה התפעמות ונושמת עמוק להרגיש את האויר הצח – ואפילו שאני ממהרת לעבור את הכניסה הצפופה והמלוכלכת וה"שורצת" חרדים בדרכי הביתה עם גשר המיתרים התקוע שם כמו קוץ בתחת – אני שמחה שחזרתי הביתה!
        6/6/10 21:58:


      ובכן

      הפעם לשם שינוי, ולמרות הפרעת הקשב והריכוז שלי- הצלחתי לסיים את קריאת הפוסט.

      ואני יכול לאמר

      שבעצם אין כאן בכלל דילמה וגם לא סוג של ויכוח.

      יאמרו התל אביבים את אשר יאמרו

      ואף הירושלמים (ובעיקר הירושלמית) את אשר על ליבם.

      ויכוח אין כאן.

      כי לא כירושלמים הנפגעים מהערות התל אביבים, מוצדקות או לא,

      התל אביבים, כלל לא מתייחסים לקנטרנות הירושלמים.

      והנה הסיבה והמסובב להכל.

      יפה, והיסטורית, ורב תרבותית,ומולטי תרבותית ככל שתהיה-

      היא נמצאת אי שם

      בין ההרים

      כמו צפת

      כמו נצרת

      כמו באר שבע כזו.

       

      אז - בסדר, יאמר התל אביבי בליבו, אני לא אקניט ולא אעליב, אבל מה הם רוצים מחיי? שאבוא אליהם???

      *

      אז בכל זאת,

      מי נותר במתווכחים בלהט?

      בעיקר ירושלמים ובעיקר ירושלמים לשעבר.

      או כאלה שעברו את ירושלים והיא השאירה בהם מכווה של אהבה וגעגוע

      אפילו לזמן קצר.

      כי יש לירושלים את הכשרון הזה ללפף את באיה, את אורחיה לרגע וטעת בהם את זרע הגעגוע למה שאין.

      כי היא הרי יודעת שמרביתם ילכו ולא ישובו.

      אבל חשוב לה לירושלים הזאת שאלו שעברו בה, גם אם לא ישובו- והם לא, יחסרו אותה.

      ובינם לבין הירושלמים שבאו אליה מאהבה וגעגוע לעיר שבכלל כבר לא קיימת ואולי היתה קיימת פעם (שנות השישים והשבעים, גבעת רם) מתקיים דיאלוג הויכוח הזה.

      בין נוטשיה לנאחזיה.

      וכתוב באהבה

       

        2/6/10 14:22:


      היי ליזי

      היה קשה להתרכז בפוסט בגלל אורכו.

      אני דווקא הזדהתי עם הפוסט של מירי שאגב

      נכתב בהרבה אהבה אך עם כאב.

      כמו אהובה שחולה.

      אנרגטית אין ספק שאני לא מסוגלת להתחבר לירושלים

      ולא מתוך איזה לוקל פטריוטיזם מטומטם של דביקות

      בדבר כזה או אחר.

      בעיני לגור במקום זה כמו לגור עם מישהו,, יש אנשים

      שקל להרגיש איתם כימיה ונעים לחיות איתם.

      וישנם אנשים יפים וכריזמטיים שלא ניתן לחיות איתם.

      ירושלים בכלל לא הומוגנית, ויש בה חלקים נאים מאוד

      אבל ההרגשה הכללית של העיר,אינה מזמינה,ומעוררת בי מועקה מיידית.

      וזה עניין של כימייה,מי שמרגיש טוב שיבושם.

      זה בכלל לא עניין אוביקטיבי,כמו שלא ניתן להשוות בין 2 נשים יפות

      ובין שתי יצירות אומנות.כל עיר ומקום עם היתרונות והחסרונות.

      ומה שיקבע בסוף,איפה מרגישים נוח.

      מכיון שאנני קשורה לשום מקום

      כי -גרתי ב-25 שנה האחרונות ב-4 מדינות ו-

      ב-24 בתים, וב- 7 ערים. אין לי שורשים למקום ספציפי

      מלבד שורשי הריגשיים למדינה ,לישראל לנופים לשפה לתרבות.

      לכן אני מרחפת ממקום למקום ולא יכולה להרגיש

      אך נוח לי בתל אביב כי יש לי תחושת ספייס רוחני ונפשי.

      את העוצמות שאת כותבת עליהם,אולי טוב לך יותר שאת לפותה בשורשייך.

      מי יודע?

        1/6/10 14:37:

      צטט: :))) 2010-06-01 14:02:10

      קצת קשה לי לקרוא על ירושלים

      בלי להריח  את האוטובוסים שמעשנים.

       

      זה עושה לי בילבולים בבית הבליעה. :((

      עוד רשע אחד!

      כבר אין כאלה מזמן, חטייר.

       

      ועוד מעט -בעזרת השם העם והארץ

      לפני בוא המשיח

      תהיה לנו גם רכבת קלה...

       

      ואני בכלל נוסעת בקלנועית בדרכים צדדיות - אם אפשר

      ונהנית מאויר צח :))

      אפשר גם באופניים..

       

        1/6/10 14:02:

      קצת קשה לי לקרוא על ירושלים

      בלי להריח  את האוטובוסים שמעשנים.

       

      זה עושה לי בילבולים בבית הבליעה. :((

        30/5/10 08:31:

      צטט: AVNER STRAUSS 2010-05-30 07:50:34

      אוהב תדג נחש

      יש להם את זה

      ....

      פעם ת"א היתה לירושלמים בית השחי של המדינה

      אבל מאז היא גילחה שמה דיאודורנט , מזגנים וכיף לערבב שם מים

      ובירושלים איך אמר צפל אצלי (בתמונה של הדיסק י-ם השמיים נמוכים יותר ) כל הזמן חוטף מכות בראש

      כי בירשלים השמים נמוכים יותר וכל הזמן ממשיכים לשקוע

      כי השכינה רובצת עליהם וכל הזמן הולכת ונהיית כבדה ...

      - האמת אני בכלל עומד בצד .. הרצליה כזה שומקום לא פה ולא שם

      רואה הכל מהצד , מקווה שמהצד הנכון , ובשקט רואה כבשים.  
      -

      וחוץ מזה אחלה פוסט וצודקים כולם גם ים סופי וגם..

      לגבי כימיה נו, את רומנטית ללא תקנה .. :-))

      ושוב תודה שהבאת את השיר שלי

      ( ירשלמים לא קנו אותו כי... ות"אביבים  כי.... :-)))))

      וביום י-ם עדיין אסור להשמיע אותו ברשות השידור

      רק שישו את י-ם וכו :-)  נ ב תודה לנוסטלגיה...

      .

      אבנר

      תודה תודה ירושלמאקס

       (זה המצאתי כרגע...)

       

      שמחה שאהבת ואפילו קראת תגובות. גם אלה של הרב????

      יש לו כמה תובנות נהדרות.  כדאי!

      אני עוד צריכה לתהות על קנקנו של הבנאדם הזה...

      ותודה שהפנית את אלפי מעריציך לכאן -

      אבל הם ממילא לא יבינו כלום...

      וגם לא יהיה להם סבלנות לקרוא את זה - בצדק...

      פעם אחרונה שאני נשפכת ככה - אני מקווה...

       

      את ה-CD שלך - רבים מהם אקנה בקרוב

      צריכה לראות בדיוק איזה - ולזה צריכה זמן..

      לא תמיד אוהבת בלוז.

      ואת אלה של אחיך הקטן בטוח - למתנות בינתיים

      עוד אין לי נכדים...

       

      ובענין הכימיה - זה בדוק!

      עכשו עכשו גיליתי שזה עוד עובד...

       

       

       

        30/5/10 07:50:

      אוהב תדג נחש

      יש להם את זה

      ....

      פעם ת"א היתה לירושלמים בית השחי של המדינה

      אבל מאז היא גילחה שמה דיאודורנט , מזגנים וכיף לערבב שם מים

      ובירושלים איך אמר צפל אצלי (בתמונה של הדיסק י-ם השמיים נמוכים יותר ) כל הזמן חוטף מכות בראש

      כי בירשלים השמים נמוכים יותר וכל הזמן ממשיכים לשקוע

      כי השכינה רובצת עליהם וכל הזמן הולכת ונהיית כבדה ...

      - האמת אני בכלל עומד בצד .. הרצליה כזה שומקום לא פה ולא שם

      רואה הכל מהצד , מקווה שמהצד הנכון , ובשקט רואה כבשים.  
      -

      וחוץ מזה אחלה פוסט וצודקים כולם גם ים סופי וגם..

      לגבי כימיה נו, את רומנטית ללא תקנה .. :-))

      ושוב תודה שהבאת את השיר שלי

      ( ירשלמים לא קנו אותו כי... ות"אביבים  כי.... :-)))))

      וביום י-ם עדיין אסור להשמיע אותו ברשות השידור

      רק שישו את י-ם וכו :-)  נ ב תודה לנוסטלגיה...

      .

      אבנר

        26/5/10 17:21:

      צטט: shabat shalom 2010-05-26 15:38:29

      צטט: ים סוף לוי 2010-05-25 22:11:05

      אוהבת את הפוסט הזה!!

      אוהבת את ההשקעה... האהבה והמסירות

      היציאה להגנתה של אהובת ליבך

      (ליבי, וליבם של מיליוני יהודים לאורך אלפי שנים)

       

      מדהימים כמה בקלות

      תל אביבים וישראלים אחרים

      בועטים בחיבורים באופן כללי

      וחיבורים בעלי משמעות מעמיקה

      (שבעיניהם מעיקה) במיוחד.

        

      ליזיסטרטה... סחטיין עלייך!

      ואולי ירושלים בועטת בהם?

      אני אהבתי את ירושלים. אהבתי לטייל בה, להיכנס למרכזי התרבות הואומנות שלה, בתיה ואנשיה השונים.

      היום החיבור שהיה, נמחה.

      לא היתה כאן שאלה של חינוך, לא היתה כאן שאלה של התנגדות מלכתחילה...

      אז למה אני מרגיש בה זר?

       

       

      נראה לי שכל הרגשות האלה פרו ו- קון הם לגמרי סוביקטיבים

      ואי אפשר בכלל להסביר או להתווכח עליהם

       

      זה כמו כימיה בין בני אדם

      או שיש או שאין

      ואין הסבר...

       

      לכן, בעצם כל מה שכתבתי לעיל חסר משמעות...

        26/5/10 15:38:

      צטט: ים סוף לוי 2010-05-25 22:11:05

      אוהבת את הפוסט הזה!!

      אוהבת את ההשקעה... האהבה והמסירות

      היציאה להגנתה של אהובת ליבך

      (ליבי, וליבם של מיליוני יהודים לאורך אלפי שנים)

       

      מדהימים כמה בקלות

      תל אביבים וישראלים אחרים

      בועטים בחיבורים באופן כללי

      וחיבורים בעלי משמעות מעמיקה

      (שבעיניהם מעיקה) במיוחד.

        

      ליזיסטרטה... סחטיין עלייך!

      ואולי ירושלים בועטת בהם?

      אני אהבתי את ירושלים. אהבתי לטייל בה, להיכנס למרכזי התרבות הואומנות שלה, בתיה ואנשיה השונים.

      היום החיבור שהיה, נמחה.

      לא היתה כאן שאלה של חינוך, לא היתה כאן שאלה של התנגדות מלכתחילה...

      אז למה אני מרגיש בה זר?

       

        26/5/10 14:34:

      צטט: ים סוף לוי 2010-05-25 22:11:05

      אוהבת את הפוסט הזה!!

      אוהבת את ההשקעה... האהבה והמסירות

      היציאה להגנתה של אהובת ליבך

      (ליבי, וליבם של מיליוני יהודים לאורך אלפי שנים)

       

      מדהימים כמה בקלות

      תל אביבים וישראלים אחרים

      בועטים בחיבורים באופן כללי

      וחיבורים בעלי משמעות מעמיקה

      (שבעיניהם מעיקה) במיוחד.

        

      ליזיסטרטה... סחטיין עלייך!

      יפתי-

      רוב תודות לך. נבוך

      מאחת שכותבת כל כך חכם ויפה זו מחמאה ענקית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

       

      אתמול קראתי את הפוסט האחרון שלך וכמעט התעלפתי,

      מיופי ובהירות הכתיבה ומהחכמה

      כמו איזו שמאנית עתיקה

       

      אגיב שם בקרוב

      אתמול הייתי לגמרי חסומה פה בקפה משום מה -

       אולי בגלל השיפוצים שהם עושים...

      לא עשיתי לאף אחד רעה גדולה...

        25/5/10 22:11:

      אוהבת את הפוסט הזה!!

      אוהבת את ההשקעה... האהבה והמסירות

      היציאה להגנתה של אהובת ליבך

      (ליבי, וליבם של מיליוני יהודים לאורך אלפי שנים)

       

      מדהימים כמה בקלות

      תל אביבים וישראלים אחרים

      בועטים בחיבורים באופן כללי

      וחיבורים בעלי משמעות מעמיקה

      (שבעיניהם מעיקה) במיוחד.

        

      ליזיסטרטה... סחטיין עלייך!

        24/5/10 21:30:

      צטט: דניאלה סגל 2010-05-23 18:36:00


      קראתי עד הסוף ובעניין רב.

      התאהבתי בירושלים (-:

      וואלה!

      המציל נפש אחת וכו

       

      מסתבר שעל אף הברבור הארוך הצלחתי במשהו...

       

      מדליה וכוכבים גם לך:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1605011

       

        24/5/10 21:27:

      צטט: שטוטית 2010-05-23 17:37:00


      ליזי סטרטה

      קראתי את הפוסט מהתחלה עד הסוף

       

      אז מגיעה לי מדליה כן?

       כך הבטחת:))

       

      על כל פנים פוסט מושקע וגם מקיף

      והנכון שקשה לקרוא הרבה ברשת

      ולמי שמבין ראוי לכתוב בקליפיות

       איךנדרש לכך הנושא הזה

       

      ואני דווקא איתך, מסכימה כמעט לכל מילה שכתבת כאן

       

      סליחה על העריכה שהיאלא משהו משהו

       

      פשוט אני לא בבית מקלידה מדמיקולו מקלדת ניידת :)

       

      }{שטוטית

      חברתי המשטוטטת-

      כל הכבוד על התמדתך

      הבטחתי ואני מקיימת! 

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1605011

       

      אשתדל לקצר להבא...

       

        23/5/10 18:36:


      קראתי עד הסוף ובעניין רב.

      התאהבתי בירושלים (-:

        23/5/10 17:37:


      ליזי סטרטה

      קראתי את הפוסט מהתחלה עד הסוף

       

      אז מגיעה לי מדליה כן?

       כך הבטחת:))

       

      על כל פנים פוסט מושקע וגם מקיף

      והנכון שקשה לקרוא הרבה ברשת

      ולמי שמבין ראוי לכתוב בקליפיות

       איךנדרש לכך הנושא הזה

       

      ואני דווקא איתך, מסכימה כמעט לכל מילה שכתבת כאן

       

      סליחה על העריכה שהיאלא משהו משהו

       

      פשוט אני לא בבית מקלידה מדמיקולו מקלדת ניידת :)

       

      }{שטוטית

        23/5/10 09:58:

      צטט: לבן על לבן 2010-05-23 08:14:31

      אם היה לידי גביע יין

      הייתי מרימה איתך כוסית לכבוד ירושלים

       

      בעיניי זו העיר הכי יפה בארץ והצבעוניות של השוכנים בה נאה בעיניי

      כשאני יוצאת לחופשה לרוב זה לי-ם

      אם לא הייתי מושבניקית בדם

      קרוב להניח שהייתי גרה שם

       

      לא אוהבת את ההשוואה לתל אביב

      בשביל מה?

      בכל אחת מהן מתקיימת סצנה שונה ומעניינת באותה מידה

      צודקת בנוגע להשוואה - אני אוהבת מאד לבקר בתל-אביב

      ומסכימה איתך לגמרי במשפט האחרון

       

      ההשוואה באה פשוט מאחר שרוב ההשמצות באות משם...

      ביחוד בנוגע לדברים שגם בתל-אביב דומים

      כמו בלכלוך והזדקנות העיר ויוקר המחיה לצעירים וכו וכו

      כפי שכתבתי בפוסט...

       

        23/5/10 08:14:

      אם היה לידי גביע יין

      הייתי מרימה איתך כוסית לכבוד ירושלים

       

      בעיניי זו העיר הכי יפה בארץ והצבעוניות של השוכנים בה נאה בעיניי

      כשאני יוצאת לחופשה לרוב זה לי-ם

      אם לא הייתי מושבניקית בדם

      קרוב להניח שהייתי גרה שם

       

      לא אוהבת את ההשוואה לתל אביב

      בשביל מה?

      בכל אחת מהן מתקיימת סצנה שונה ומעניינת באותה מידה

        21/5/10 13:45:

      אתמול אבנר שטראוס הגיב פה בעצב וכאב

      ובטעות נמחקה התגובה

      שרציתי מאד להגיב לה. 

      סיפר (ממה שאני זוכרת)-

      שכבר עשרים שנה אינו בירושלים ועדיין שואלים אותו מה שם שם נשמע

      (סימן שהירושלמיות עדיין דבקה בו...)ושאהב אותה בעידן אחראבל היום אינו אוהב לבקר אותהושהיתה לו גיחה קסומה להוסטל האוסטרי בעיר העתיקה ושיש לו סיוט- איך 1000 החילונים האחרונים מפגינים נגד העירייהושנראה לו שהעיר המלוכלכת והמוזנחת (שוב פעם?.....)רק שוקעת יותר ויותר- כמו כל הארץ כולה, שהלא היא מסמלת אותה, ויש לנו אולי רק כמה עשרות שנים לרפואה...וסיים –

       בכבוד רב.... 

      והתנצל בדאר פנימי....  

      ובכן כאן התשובה

      :

      אבנר יקירי-

      סליחה על המחיקה הלא מכוונת...בלתי החלטי

      תודה רבה על תגובתך הארוכה -

      אין מה להתנצל- ברגע שמעלים את המילה ירושלים -

      זה במהותו מעלה דיון סוער. ותגובה מנהמת הלב, מה לעשות... 

      גם אני, כפי שתארתי, הכרתי אותה ואהבתי יותר בעידן אחר, כדבריך...

      אבל גם היום יש כיסים טולרנטיים עדיין – כמו שכונתי –

      ושיתוף פעולה פורה – כפי שגם ניסיתי לתאר. 

      יש פעילות פוליטית עירונית – לשינוי

      יש פעילות חברתית – לשינוי

      יש פעילות עירונית של התושבים שמנסים למנוע הריסה של מבנים ישנים

      ופועלים למען פיתוח עירוני המתחשב בצרכי תושביה המתגוררים בה 365 ימים בשנה  -

      לא אוכל לפרט פה על רגל אחת - תקצר היריעה.

      בקיצור – יש התעוררות רבתי ויש עשייה! 

      אבל הכי חשוב-

       

      כמו בכל דבר אחר - כמו בענין המדינה כולה

      שהעיר ירושלים היא מיקרוקוזם שלה - כפי שציינת גם

      צריך לנסות ולשנות היום – מן היסוד

      אחרת לא יהיה לנו מחר! גם אני, לצערי, מאד פסימית בענין הזה –ואני אסירת תודה לאלה שפועליםומנסה להצטרף כמיטב יכולתי וזמני המוגבל. התפלשות בנוסטלגיה ואי עשיה בהווה אינם פתרון! דווקא אתה עם כשרונותיך בשירה - "תלתי משמע"...(כתבתי נכון..)צריך להרים את הכפפה ולעזור להביא את השינויאחרת באמת נשקע. מאמינה בך- אמץ כוחך! ליזי ידידתך
        21/5/10 13:21:

      צטט: wonders 2010-05-21 12:16:43

      שמחה לפגוש את אהבתך לביתך.

      בשבילי ירושלים היא קצת חו"ל.

      אפילו אתמול הלכתי שם לאיבוד

      (עד שבא לעזרי ידידי ה- GPS)

      בפעם הבאה

      תצרי קשר ואדריכך..

      יותר טוב מ-GPS מטומטם ומעצבן..

       

        21/5/10 12:16:

      שמחה לפגוש את אהבתך לביתך.

      בשבילי ירושלים היא קצת חו"ל.

      אפילו אתמול הלכתי שם לאיבוד

      (עד שבא לעזרי ידידי ה- GPS)

        20/5/10 18:35:

      צטט: חנוך ליבנה 2010-05-20 18:32:26

      איזה מכמניה הנסתרים איזה

      אני עוד עסוק בחמוקיה הסודיים של עיר הפרברים המהבילה שלי

      Have Fun   בלתי החלטי

       

        20/5/10 18:32:

      איזה מכמניה הנסתרים איזה

      אני עוד עסוק בחמוקיה הסודיים של עיר הפרברים המהבילה שלי

        20/5/10 18:23:

      צטט: חנוך ליבנה 2010-05-20 18:06:25


      ניסיתי ,בחיאת שניסיתי לקרוא עד הסוף.

      אבל אז ראיתי שיש תגובות,הבה נאמר, ארוכות יותר מהעליה של שער הגיא מחד, ומפיתולי רמת רזיאל- צובא מאידך.

      ואני, מה אני,

      צדיק כפרי (מאזור החוף), יכול להסתדר בקושי עם 200 מילה.

      על כן כה אמרתי:

      יפה ירושלים( לאוהביה)

      עיר נאה להשתבח בה (לחבריה מעצת עיריתה)

      עיר שאין בה מתום (לקומץ גזעניה)

      ומקום עבודה יאות (ל120 בטלניה)

      אין דבר, נגיע בטיול השנתי

       

      בעיקר צדיק...חיוך

      עכשו יש גם תמונות בפוסט - לכפריים....

      תגיעו תגיעו - ניקח אתכם לסיור פרטי במכמניה הנסתרים ...- של העיר קריצה

       

       

        20/5/10 18:06:


      ניסיתי ,בחיאת שניסיתי לקרוא עד הסוף.

      אבל אז ראיתי שיש תגובות,הבה נאמר, ארוכות יותר מהעליה של שער הגיא מחד, ומפיתולי רמת רזיאל- צובא מאידך.

       

      ואני, מה אני,

       

      צדיק כפרי (מאזור החוף), יכול להסתדר בקושי עם 200 מילה.

       

      על כן כה אמרתי:

       

      יפה ירושלים( לאוהביה)

       

      עיר נאה להשתבח בה (לחבריה מעצת עיריתה)

       

      עיר שאין בה מתום (לקומץ גזעניה)

       

      ומקום עבודה יאות (ל120 בטלניה)

       

      אין דבר, נגיע בטיול השנתי

       

       

        20/5/10 16:54:

      צטט: רות_ד 2010-05-20 16:38:56

      צטט: Lisi-strata 2010-05-20 14:53:14

      צטט: רות_ד 2010-05-20 14:15:41


      אין מה להשוות בכלל לתל אביב, אין מה להתנצל בכלל בפני התל אביבים. כירושלמית לשעבר אני יכולה לומר שבו עיר יפיפיה ומקסימה, שאני אוהבת ואוהב עד מאה ועשרים.

      אם דווקא מתעקשים להשוות לתל אביב, עיר שנואה עלי, תמיד אני מרגישה שם זרה ומיותרת בעיני התל אביבים שחושבים שהם העם והם המדינה. בתל אביב יש היום המון פליטים, התחנה המרכזית הישנה פחד אלוהים והחדשה פחד אימים.

      עיר שיש בה יופי אבל גם המון לכלוך כיעור, זנות, הרגשה של שקיעה במ'ט שערי טומאה וחומר.

      אז אין מה להשוות לירושלים שגם המקומות המלוכלכים שבה זוהרים פי אלף, וגם המכוערים שבה קדושים פי מליון. וגם האנשים בה כולם כולם מאירים באורה.

       איני מתנצלת בפני אף אחד - כל אחד והנאותיו הוא...

      וגם אין צורך להתלהם -

      לכל עיר ומקום יש את הפלוסים והמינוסים שלו

      וכדאי תמיד לראות גם את הצדדים החיוביים

      גם כדי למנוע שנאת אחים

      כדאי לך לקרא את דברי הרב ויצמן לעיל

      המסביר עמדתו בדברי נועם....

       

       

      כאוהבת ירושלים אמיתית, ואת מוזמנת אלי להציץ ולראות, גם בציורים וגם בכתיבה, אני תוהה איפה ראית התלהמות במה שכתבתי, ואיפה לא ראית התנצלות במה שכתבת. כל מה שעשית , היה להשוות בין שני מקומות שאינם ברי השוואה בעליל- בין קודש לחול, בין רוח לחומר.

      אבל בגלל שהתעקשת, וניסית להראות לתל אביבים ש" גם לנו יש" וגם אצלנו לא כולם חרדים (שלא נדע). הלכתי איתך, והראיתי שירושלים לוקחת בלי למצמץ.

      חביבתי-

      עם המודגש בצהוב אני מסכימה

      אבל מה שכתבת - מודגש בכתום- זה לא התלהמות????!

      סליחה - מופתע

      לכלוך וכיעור - וכן - יש גם זנות וכו כו הם מכוערים גם בעיר "קדושה"

      ועל כך התריעו כבר נביאינו - אין לי זמן כרגע לחפש פסוק מתאים - אשוב עם זה.

      ובודאי לא כל היושבים בה מוארים באורה - הלוואי שבאמת היה כך....חיוך

       

        20/5/10 16:38:

      צטט: Lisi-strata 2010-05-20 14:53:14

      צטט: רות_ד 2010-05-20 14:15:41


      אין מה להשוות בכלל לתל אביב, אין מה להתנצל בכלל בפני התל אביבים. כירושלמית לשעבר אני יכולה לומר שבו עיר יפיפיה ומקסימה, שאני אוהבת ואוהב עד מאה ועשרים.

      אם דווקא מתעקשים להשוות לתל אביב, עיר שנואה עלי, תמיד אני מרגישה שם זרה ומיותרת בעיני התל אביבים שחושבים שהם העם והם המדינה. בתל אביב יש היום המון פליטים, התחנה המרכזית הישנה פחד אלוהים והחדשה פחד אימים.

      עיר שיש בה יופי אבל גם המון לכלוך כיעור, זנות, הרגשה של שקיעה במ'ט שערי טומאה וחומר.

      אז אין מה להשוות לירושלים שגם המקומות המלוכלכים שבה זוהרים פי אלף, וגם המכוערים שבה קדושים פי מליון. וגם האנשים בה כולם כולם מאירים באורה.

       איני מתנצלת בפני אף אחד - כל אחד והנאותיו הוא...

      וגם אין צורך להתלהם -

      לכל עיר ומקום יש את הפלוסים והמינוסים שלו

      וכדאי תמיד לראות גם את הצדדים החיוביים

      גם כדי למנוע שנאת אחים

      כדאי לך לקרא את דברי הרב ויצמן לעיל

      המסביר עמדתו בדברי נועם....

       

       

      כאוהבת ירושלים אמיתית, ואת מוזמנת אלי להציץ ולראות, גם בציורים וגם בכתיבה, אני תוהה איפה ראית התלהמות במה שכתבתי, ואיפה לא ראית התנצלות במה שכתבת. כל מה שעשית , היה להשוות בין שני מקומות שאינם ברי השוואה בעליל- בין קודש לחול, בין רוח לחומר.

      אבל בגלל שהתעקשת, וניסית להראות לתל אביבים ש" גם לנו יש" וגם אצלנו לא כולם חרדים (שלא נדע). הלכתי איתך, והראיתי שירושלים לוקחת בלי למצמץ.

        20/5/10 14:53:

      צטט: רות_ד 2010-05-20 14:15:41


      אין מה להשוות בכלל לתל אביב, אין מה להתנצל בכלל בפני התל אביבים. כירושלמית לשעבר אני יכולה לומר שבו עיר יפיפיה ומקסימה, שאני אוהבת ואוהב עד מאה ועשרים.

      אם דווקא מתעקשים להשוות לתל אביב, עיר שנואה עלי, תמיד אני מרגישה שם זרה ומיותרת בעיני התל אביבים שחושבים שהם העם והם המדינה. בתל אביב יש היום המון פליטים, התחנה המרכזית הישנה פחד אלוהים והחדשה פחד אימים.

      עיר שיש בה יופי אבל גם המון לכלוך כיעור, זנות, הרגשה של שקיעה במ'ט שערי טומאה וחומר.

      אז אין מה להשוות לירושלים שגם המקומות המלוכלכים שבה זוהרים פי אלף, וגם המכוערים שבה קדושים פי מליון. וגם האנשים בה כולם כולם מאירים באורה.

       איני מתנצלת בפני אף אחד - כל אחד והנאותיו הוא...

      וגם אין צורך להתלהם -

      לכל עיר ומקום יש את הפלוסים והמינוסים שלו

      וכדאי תמיד לראות גם את הצדדים החיוביים

      גם כדי למנוע שנאת אחים

      כדאי לך לקרא את דברי הרב ויצמן לעיל

      המסביר עמדתו בדברי נועם....

        20/5/10 14:15:


      אין מה להשוות בכלל לתל אביב, אין מה להתנצל בכלל בפני התל אביבים. כירושלמית לשעבר אני יכולה לומר שבו עיר יפיפיה ומקסימה, שאני אוהבת ואוהב עד מאה ועשרים.

      אם דווקא מתעקשים להשוות לתל אביב, עיר שנואה עלי, תמיד אני מרגישה שם זרה ומיותרת בעיני התל אביבים שחושבים שהם העם והם המדינה. בתל אביב יש היום המון פליטים, התחנה המרכזית הישנה פחד אלוהים והחדשה פחד אימים.

      עיר שיש בה יופי אבל גם המון לכלוך כיעור, זנות, הרגשה של שקיעה במ'ט שערי טומאה וחומר.

      אז אין מה להשוות לירושלים שגם המקומות המלוכלכים שבה זוהרים פי אלף, וגם המכוערים שבה קדושים פי מליון. וגם האנשים בה כולם כולם מאירים באורה.

        20/5/10 14:11:

      צטט: הרב יוסף ויצמן 2010-05-20 13:36:13

      צטט: Lisi-strata 2010-05-20 12:38:05

      צטט: הרב יוסף ויצמן 2010-05-20 12:05:21

      "

      "הרב יוסף ויצמן 052-8144488"

       

       

       

      כתבת: "

      אצטרך לשמור זאת לצורך ויכוחים עתידיים... "

      חושבני כי אם נגשים לדו שיח גם אם הדעות חלוקות בצורה של ויכוח אנו מפספסים את הדו שיח מראש, כי אנו נהיה חסומים לשמוע את השני ונהיה שקועים רק בעצמנו כי להתגונן או לתקוף וחבל!

      I stand corrected- צדקת ממני.

       

      מאד מאד מעריכה את האינטראקציה בינינו כאן!

       

        20/5/10 13:36:

      צטט: Lisi-strata 2010-05-20 12:38:05

      צטט: הרב יוסף ויצמן 2010-05-20 12:05:21

      "

      "הרב יוסף ויצמן 052-8144488"

      ליזי יקרה

      בראשית הדברים אני חייב לומר שלקרוא את הפוסט המדהים שלך היה חוויה נהדרת

      כל מילה מדודה בסלע, כל משפט מקסים יותר מקודמו.

      איך אפשר שלא לסיים את קריאת הפוסט הנהדר הזה?

      אני באופן אישי קראתי בשקיקה כל מילה כל משפט וכול שורה

      והופססס  פתאום אני מוצא את עצמי בסוף הפוסט.

       .....

      תודה תודה על מילותיך החמות.  שמחתי שנהנית לקרוא

      וגם - שלא התחלחלת מדברי האפיקורסות שלי...

      אני מניחה שלא היית כאן אם זה היה מטריד אותך...

      תודה על כתיבתך המפורטת על חשיבותה של ירושלים

      בנפש העם היהודי.

      אנסה להעיר רק על כמה קטעים נבחרים:

      ....חיי העיר, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, עומדים בניגוד לחיי הכפר.

      עכשו אני מבינה את מתינותך ואהבת הבריות שבך -ויכולתך לשבת איתנו כאן בקפה...

       אם מתלמידי הרב הירש אתה...

      גיליתי את משנתו לאחרונה בשעורים על שמירת השבת והכשרות וברצוני להעמיק עוד.

      הוא מדהים!

      רציתי דווקא לכתוב פוסט עם ההשגות של השעורים הנ"ל-אולי בעתיד.

      ...חיי הכפר פרטיים יותר ומבוססים על המסגרת המשפחתית. כל אחד רחוק משכניו, יש לו חווה משל עצמו שדורשת את טיפולו. לעומת זאת, חיים עירוניים מביאים את בני האדם לשיתוף פעולה וקרבה יתרה ביניהם. בתורה, הערים החלו להופיע כשבני האדם רצו לשתף פעולה על מנת ליצור דברים גדולים יותר מאשר כל אחד יכול היה ליצור בכוחות עצמו. שילוב היכולות, היוזמה והניסיון האנושיים, פתחו בפני הפרט אפשרויות יצירה רחבות בהרבה ממה שהיה יכול לעשות אילו היה לבדו.

      המילה עיר, באה משורש המילה עור, להתעורר. עיר, אם כן, היא מקום שבו אנחנו יכולים לעורר את היצירתיות והפוטנציאל שלנו, דרך אינטראקציה עם בני אדם נוספים באופן שלא היה יכול להתקיים אילו היינו לבד. באופן זה, ירושלים – עיר שלם – היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי.

       

      מעניין שהיום - בעולם המודרני דווקא מתיחסים לעיר כמקום מנוכר

      שבו הבריות מתכנסים בד' אמותיהם ולעתים אינם מכירים אפילו את שכניהם לבנין... 

       

      ....קצת מוזר שדווקא עיר השלום מלאה מריבות מזה אלפי שנים. אולי הדבר מסמל את מאבק האנושות והפרט, שאף אחד מהם עדיין לא מצא את השלום המדובר. כל עוד ירושלים נתונה במחלוקת, סימן שאנו בני האדם, עדיין לא מצאנו את הדרך להביא שלמות ושלום אל העולם.

      לזה - ומה שבא אח"כ התחברתי במיוחד - זה כל כך יפה!

      אצטרך לשמור זאת לצורך ויכוחים עתידיים...

      ירושלים יכולה להיות עבורנו נקודת ייחוס, קנה מידה, דרכו אנו יכולים להבין מה יכול היה אותו שלום להיות, הן מבחינה גלובאלית והן מבחינה אישית. מבחינה גלובאלית ירושלים מזכירה לנו שהעולם יכול להיות ללא חיכוכים ומלחמות ברוח החזון היהודי "וכיתתו חרבותיהם לאתים, וחניתותיהם למזמרות".

      מבחינה אישית – אנו מתעוררים לשאול את עצמנו אילו חלקים בתוכי עדיין אינם בשלום? ירושלים היא המקום לחשוב אילו קונפליקטים בתוכי עדיין זקוקים ליישוב – בהתייחס לעברי, לעתידי, למשפחתי, וביני לבין עצמי. זה המקום שמספק לנו את המרחב והאפשרות להתחרט על שגיאות העבר ולהתקדם הלאה. שם יכולים איכשהו חלקי השלם להתחבר.

      .... כשאנחנו מדברים על איכותו המיוחדת של המקום, אנחנו מדברים על הכוח לעורר אותנו באמת להכיר במידת הפוטנציאל המדהים שלנו בתור אינדיבידואלים ובתור עם, ולהגיע לשלום אמיתי ולשלמות, שיבואו מתוך ההכרה באותו הפוטנציאל.

      תוך כדי קריאת הפוסט תהיתי ושאלתי את עצמי, האומנם ירושלים היא הבעייתית או אנחנו מקור הבעיה?

      האומנם נקודת המבט שלנו כל כך נגועה?

      האם אלו שמדברים סרה על ירושלים ומסתכלים עליה כך, מסיקים מסקנות נמהרות (ואיני נכנס בכלל לנקודה האם זה נכון או לא וכמה זה נכון!!!) האומנם הם נוהגים כך בחיי היום יום? האם הם מסתכלים על החיים על העולם ועל הסובב אותם במבט חיובי?

      האם הם מוצאים בזולת את הנקודות החיוביות? או רק בעצמם?

      הרי למצוא את פגמי הזולת זה הדבר הקל ביותר שיש! (מי מאיתנו יכול לקרוא לעצמו מושלם?)

      ולא לחינם רבי אלימלך מליזנסק התפלל על כך:

      "אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד ואחד מעלת חברנו ולא חסרונו...."

      ...

      רק כך החיים שלנו יראו טובים יותר בריאים יותר מוצלחים יותר משגשגים יותר

      ונוכל לראות בפרספקטיבה נכונה את העולם ואת החיים בו ובעיקר את עצמנו    

      ....

      ושוב אלפי תודות על התייחסותך ומילותיך היפות והמחכימות!

      ליזי

       

       

      אני חייב להבהיר כמה וכמה דברים

      כתבת:  שמחתי שנהנית לקרוא

      וגם - שלא התחלחלת מדברי האפיקורסות שלי...

      אני מניחה שלא היית כאן אם זה היה מטריד אותך...

      וגם אם התחלחלתי האם זה עושה אותך למשהי אחרת?

      האם זה עושה אותך לזרה?

      אני חושב שדוח שיח אנושי הוא לנסות ולהבין אחד את השני ולא לנסות לכפות את הדעות אחד על השני

      כאשר אדם מגיע מנקודת מבט שיש אנשים שהם שונים יש להם דעות אחרות

      החובה היא לנסות להבין ולהכנס אל תוך נקודת המבט של הזולת ולא לנסות לכפות את הדעה שלך על הזולת!

      רק כך חברה מתוקנת יכולה להתנהל

      רק כך אנחנו נהיה אנשים אנושיים יותר ומתורבתים יותר!

      זו היא נקודת המבט וההשקפה שלי ולכן לא כל כך הבנתי על מה כל הרעש והצילצולים?


      כתבת: "

      עכשו אני מבינה את מתינותך ואהבת הבריות שבך -ויכולתך לשבת איתנו כאן בקפה...

       אם מתלמידי הרב הירש אתה... "

      גם כאן הרשי לי להעיר אנו נקראים בני אדם מאחר והתואר המכובד הזה שבו אנו נקראים לא יהיה ריק וחסר שיניים לכן חושבני כי על כולנו להיות קצת אחרת כדי להצדיק את התואר המכובד הזה שנקרא בן אדם!

      אני אינני רק מתלמידיו של רבי שמשון רפאל הירש אני תלמידו של כל אדם באשר הוא האומר דברי חוכמה ותבונה!

       

      כתבת: "

      גיליתי את משנתו לאחרונה בשעורים על שמירת השבת והכשרות וברצוני להעמיק עוד.

      הוא מדהים!

      רציתי דווקא לכתוב פוסט עם ההשגות של השעורים הנ"ל-אולי בעתיד. "

      אכן הרב שמשון רפאל הירש הוא אדם דגול משכמו ומעלה יש לו נקודת מבט מיוחדת מאוד עמוקה מאוד הוא בונה את רעיונותיו מן הממסד עד הטפחות בצורה מיוחדת ועמוקה מאוד אשר בסופו של דבר נותנים לנו אספקט חדש על העולם ועל החיים בו. ובעיקר מימד רוחני חדש ומיוחד.

      אחכה ואמתין בכליון עינייים לקרוא את הפוסט המדובר בטוחני כי הוא יהיה עמוק מיוחד ומפעים ובעיקר לאחר מיכן נצא כולנו עם תובנות חדשות ממנו.

       

      כתבת: "

      אצטרך לשמור זאת לצורך ויכוחים עתידיים... "

      חושבני כי אם נגשים לדו שיח גם אם הדעות חלוקות בצורה של ויכוח אנו מפספסים את הדו שיח מראש, כי אנו נהיה חסומים לשמוע את השני ונהיה שקועים רק בעצמנו כי להתגונן או לתקוף וחבל!

      יום פורה ומאתגר לכולנו עם הרבה אושר ושמחה בריאות נחת והצלחה

      ועם הרבה הרבה דבש בנשמה

        20/5/10 12:38:

      צטט: הרב יוסף ויצמן 2010-05-20 12:05:21

      "

      "הרב יוסף ויצמן 052-8144488"

      ליזי יקרה

      בראשית הדברים אני חייב לומר שלקרוא את הפוסט המדהים שלך היה חוויה נהדרת

      כל מילה מדודה בסלע, כל משפט מקסים יותר מקודמו.

      איך אפשר שלא לסיים את קריאת הפוסט הנהדר הזה?

      אני באופן אישי קראתי בשקיקה כל מילה כל משפט וכול שורה

      והופססס  פתאום אני מוצא את עצמי בסוף הפוסט.

       .....

      תודה תודה על מילותיך החמות.  שמחתי שנהנית לקרוא

      וגם - שלא התחלחלת מדברי האפיקורסות שלי...

      אני מניחה שלא היית כאן אם זה היה מטריד אותך...

      תודה על כתיבתך המפורטת על חשיבותה של ירושלים

      בנפש העם היהודי.

      אנסה להעיר רק על כמה קטעים נבחרים:

      ....חיי העיר, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, עומדים בניגוד לחיי הכפר.

      עכשו אני מבינה את מתינותך ואהבת הבריות שבך -ויכולתך לשבת איתנו כאן בקפה...

       אם מתלמידי הרב הירש אתה...

      גיליתי את משנתו לאחרונה בשעורים על שמירת השבת והכשרות וברצוני להעמיק עוד.

      הוא מדהים!

      רציתי דווקא לכתוב פוסט עם ההשגות של השעורים הנ"ל-אולי בעתיד.

      ...חיי הכפר פרטיים יותר ומבוססים על המסגרת המשפחתית. כל אחד רחוק משכניו, יש לו חווה משל עצמו שדורשת את טיפולו. לעומת זאת, חיים עירוניים מביאים את בני האדם לשיתוף פעולה וקרבה יתרה ביניהם. בתורה, הערים החלו להופיע כשבני האדם רצו לשתף פעולה על מנת ליצור דברים גדולים יותר מאשר כל אחד יכול היה ליצור בכוחות עצמו. שילוב היכולות, היוזמה והניסיון האנושיים, פתחו בפני הפרט אפשרויות יצירה רחבות בהרבה ממה שהיה יכול לעשות אילו היה לבדו.

      המילה עיר, באה משורש המילה עור, להתעורר. עיר, אם כן, היא מקום שבו אנחנו יכולים לעורר את היצירתיות והפוטנציאל שלנו, דרך אינטראקציה עם בני אדם נוספים באופן שלא היה יכול להתקיים אילו היינו לבד. באופן זה, ירושלים – עיר שלם – היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי.

       

      מעניין שהיום - בעולם המודרני דווקא מתיחסים לעיר כמקום מנוכר

      שבו הבריות מתכנסים בד' אמותיהם ולעתים אינם מכירים אפילו את שכניהם לבנין... 

       

      ....קצת מוזר שדווקא עיר השלום מלאה מריבות מזה אלפי שנים. אולי הדבר מסמל את מאבק האנושות והפרט, שאף אחד מהם עדיין לא מצא את השלום המדובר. כל עוד ירושלים נתונה במחלוקת, סימן שאנו בני האדם, עדיין לא מצאנו את הדרך להביא שלמות ושלום אל העולם.

      לזה - ומה שבא אח"כ התחברתי במיוחד - זה כל כך יפה!

      אצטרך לשמור זאת לצורך ויכוחים עתידיים...

      ירושלים יכולה להיות עבורנו נקודת ייחוס, קנה מידה, דרכו אנו יכולים להבין מה יכול היה אותו שלום להיות, הן מבחינה גלובאלית והן מבחינה אישית. מבחינה גלובאלית ירושלים מזכירה לנו שהעולם יכול להיות ללא חיכוכים ומלחמות ברוח החזון היהודי "וכיתתו חרבותיהם לאתים, וחניתותיהם למזמרות".

      מבחינה אישית – אנו מתעוררים לשאול את עצמנו אילו חלקים בתוכי עדיין אינם בשלום? ירושלים היא המקום לחשוב אילו קונפליקטים בתוכי עדיין זקוקים ליישוב – בהתייחס לעברי, לעתידי, למשפחתי, וביני לבין עצמי. זה המקום שמספק לנו את המרחב והאפשרות להתחרט על שגיאות העבר ולהתקדם הלאה. שם יכולים איכשהו חלקי השלם להתחבר.

      .... כשאנחנו מדברים על איכותו המיוחדת של המקום, אנחנו מדברים על הכוח לעורר אותנו באמת להכיר במידת הפוטנציאל המדהים שלנו בתור אינדיבידואלים ובתור עם, ולהגיע לשלום אמיתי ולשלמות, שיבואו מתוך ההכרה באותו הפוטנציאל.

      תוך כדי קריאת הפוסט תהיתי ושאלתי את עצמי, האומנם ירושלים היא הבעייתית או אנחנו מקור הבעיה?

      האומנם נקודת המבט שלנו כל כך נגועה?

      האם אלו שמדברים סרה על ירושלים ומסתכלים עליה כך, מסיקים מסקנות נמהרות (ואיני נכנס בכלל לנקודה האם זה נכון או לא וכמה זה נכון!!!) האומנם הם נוהגים כך בחיי היום יום? האם הם מסתכלים על החיים על העולם ועל הסובב אותם במבט חיובי?

      האם הם מוצאים בזולת את הנקודות החיוביות? או רק בעצמם?

      הרי למצוא את פגמי הזולת זה הדבר הקל ביותר שיש! (מי מאיתנו יכול לקרוא לעצמו מושלם?)

      ולא לחינם רבי אלימלך מליזנסק התפלל על כך:

      "אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד ואחד מעלת חברנו ולא חסרונו...."

      ...

      רק כך החיים שלנו יראו טובים יותר בריאים יותר מוצלחים יותר משגשגים יותר

      ונוכל לראות בפרספקטיבה נכונה את העולם ואת החיים בו ובעיקר את עצמנו    

      ....

      ושוב אלפי תודות על התייחסותך ומילותיך היפות והמחכימות!

      ליזי

       

        20/5/10 12:05:

      העלאת תמונות - סיז"

      "הרב יוסף ויצמן 052-8144488"

      ליזה יקרה

      בראשית הדברים אני חייב לומר שלקרוא את הפוסט המדהים שלך היה חוויה נהדרת

      כל מילה מדודה בסלע, כל משפט מקסים יותר מקודמו.

      איך אפשר שלא לסיים את קריאת הפוסט הנהדר הזה?

      אני באופן אישי קראתי בשקיקה כל מילה כל משפט וכול שורה

      והופססס  פתאום אני מוצא את עצמי בסוף הפוסט.

      אני צריך לבקש סליחה על הדברים שאומר אולי הם יהיו קצת ארוכים סליחה מראש.

      במקומות רבים מתייחסים אל ירושלים כאל מרכז תודעתו של העם היהודי. הדבר בא לידי ביטוי בחגים, כשאנחנו שרים "לשנה הבאה בירושלים" בסיומו של ליל הסדר; וכשאנחנו שרים ורוקדים זאת שוב בסיומו של יום הכיפורים. זה הדבר שאנו מאחלים ואליו מייחלים תמיד.

      ירושלים נמצאת גם במרכז תפילותינו. כשאנו עומדים לתפילת הלחש, וכשאנו מודים לה' על המזון – תמיד אנחנו מתפללים לשלומה. ירושלים – והר הבית בעיר העתיקה שעליו עמדו שני בתי המקדש – היא הנקודה אליה מכוונות פיזית כל תפילותינו, כשיהודי כל העולם פונים לכיוונה כשהם מתפללים.

      כולנו פונים לאותה הנקודה, ולא משנה באיזה מקום בעולם אנו נמצאים, תוך שאנו מציירים בדמיוננו כאילו אנחנו עומדים שם. נקודה זו היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים; זוהי נקודת ההתייחסות שלנו. זה המקום בו שכנו שני בתי המקדש שהיוו תזכורת חיה לנוכחות ה' בעולמנו. זה המקום בו כל מי שרצה יכול היה להתחבר אל הנעלה והנשגב. זה המקום בו יכולנו תמיד להיזכר שיש בחיים היבט משמעותי וקדוש מיסודו ששווה לשאוף ולהתקרב אליו.

      נוהגים להניח אפר על מצח החתן רגע לפני שהוא נכנס לחופה. מנהג זה – ושבירת הכוס תחת החופה – נועדו להזכיר לנו את חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מבוסס על הכתוב בספר תהילים, 'אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.

      יתכן שתאמרו שמנהגים אלה פוגמים במה שאמור להיות הרגע הנפלא ביותר בחייו של אדם. זה יכול להישמע מוזר שפתאום הרב אומר, "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו", אבל כשחושבים על זה מעט יותר לעומק, מבינים שזה פשוט אומר שיש לנו עתיד לשאוף אליו. ברגע שאנחנו נמצאים בהתרגשות הגדולה של חתונה, וחווים תחושת שלמות, אנחנו מחויבים לזכור ששמחת החיים עדיין אינה שלמה. עדיין יש סבל רב בעולם, ואנחנו מכירים בכך שעדיין לא הגענו לשם.

      ואיך נזכור מה זה בדיוק שם?

      ניזכר בירושלים. בשבירת הכוס, אנחנו מזכירים לעצמנו שירושלים עדיין איננה שלמה - עדיין לא כל עם ישראל נמצא בארץ ישראל; בית המקדש עדיין לא נבנה; מרכזה הרוחני של ירושלים עדיין לא הגיע לתכליתו. שבירת הכוס והנחת האפר על ראש החתן בכל חתונה, משמשות עבורנו תזכורת תמידית. כפי שנכתב בתהילים "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

       איזו הצהרה מדהימה – באופן כלשהו, אם אני שוכח מה משמעותה של ירושלים, חסר לי עצם כוח החיות והיכולת להגיע להישגים בעולם הזה.

      חיי העיר, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, עומדים בניגוד לחיי הכפר. חיי הכפר פרטיים יותר ומבוססים על המסגרת המשפחתית. כל אחד רחוק משכניו, יש לו חווה משל עצמו שדורשת את טיפולו. לעומת זאת, חיים עירוניים מביאים את בני האדם לשיתוף פעולה וקרבה יתרה ביניהם. בתורה, הערים החלו להופיע כשבני האדם רצו לשתף פעולה על מנת ליצור דברים גדולים יותר מאשר כל אחד יכול היה ליצור בכוחות עצמו. שילוב היכולות, היוזמה והניסיון האנושיים, פתחו בפני הפרט אפשרויות יצירה רחבות בהרבה ממה שהיה יכול לעשות אילו היה לבדו.

      המילה עיר, באה משורש המילה עור, להתעורר. עיר, אם כן, היא מקום שבו אנחנו יכולים לעורר את היצירתיות והפוטנציאל שלנו, דרך אינטראקציה עם בני אדם נוספים באופן שלא היה יכול להתקיים אילו היינו לבד. באופן זה, ירושלים – עיר שלם – היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי.

      קצת מוזר שדווקא עיר השלום מלאה מריבות מזה אלפי שנים. אולי הדבר מסמל את מאבק האנושות והפרט, שאף אחד מהם עדיין לא מצא את השלום המדובר. כל עוד ירושלים נתונה במחלוקת, סימן שאנו בני האדם, עדיין לא מצאנו את הדרך להביא שלמות ושלום אל העולם.

      ירושלים יכולה להיות עבורנו נקודת ייחוס, קנה מידה, דרכו אנו יכולים להבין מה יכול היה אותו שלום להיות, הן מבחינה גלובאלית והן מבחינה אישית. מבחינה גלובאלית ירושלים מזכירה לנו שהעולם יכול להיות ללא חיכוכים ומלחמות ברוח החזון היהודי "וכיתתו חרבותיהם לאתים, וחניתותיהם למזמרות". מבחינה אישית – אנו מתעוררים לשאול את עצמנו אילו חלקים בתוכי עדיין אינם בשלום? ירושלים היא המקום לחשוב אילו קונפליקטים בתוכי עדיין זקוקים ליישוב – בהתייחס לעברי, לעתידי, למשפחתי, וביני לבין עצמי. זה המקום שמספק לנו את המרחב והאפשרות להתחרט על שגיאות העבר ולהתקדם הלאה. שם יכולים איכשהו חלקי השלם להתחבר.

      במשך דורות רבים ראו אבותינו בירושלים את מושא תקוותיהם וחלומותיהם כעם. אנחנו משאירים לעצמנו תזכורת לכך בכל מקום אליו אנו פונים – כולל בתפילותינו, וברגעי השמחה הגדולים של חיינו – כדי לעזור לנו לשמור מיקוד על מטרתנו בעולם הזה. כשאנחנו מדברים על איכותו המיוחדת של המקום, אנחנו מדברים על הכוח לעורר אותנו באמת להכיר במידת הפוטנציאל המדהים שלנו בתור אינדיבידואלים ובתור עם, ולהגיע לשלום אמיתי ולשלמות, שיבואו מתוך ההכרה באותו הפוטנציאל.

      תוך כדי קריאת הפוסט תהיתי ושאלתי את עצמי, האומנם ירושלים היא הבעייתית או אנחנו מקור הבעיה?

      האומנם נקודת המבט שלנו כל כך נגועה?

      האם אלו שמדברים סרה על ירושלים ומסתכלים עליה כך, מסיקים מסקנות נמהרות (ואיני נכנס בכלל לנקודה האם זה נכון או לא וכמה זה נכון!!!) האומנם הם נוהגים כך בחיי היום יום? האם הם מסתכלים על החיים על העולם ועל הסובב אותם במבט חיובי?

      האם הם מוצאים בזולת את הנקודות החיוביות? או רק בעצמם?

      הרי למצוא את פגמי הזולת זה הדבר הקל ביותר שיש! (מי מאיתנו יכול לקרוא לעצמו מושלם?)

      ולא לחינם רבי אלימלך מליזנסק התפלל על כך:

      "אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד ואחד מעלת חברנו ולא חסרונו...."

      אנו מבקשים שנראה מעלת חברנו ולא את חסרונם

      אם נחשוב על המילים נמצא שאכן למרות שיש חסרונות לזולת

      למרות שיש פגמים לזולת אנו צריכים למצוא את הפן החיובי של הזולת!

      רק כך החיים שלנו יראו טובים יותר בריאים יותר מוצלחים יותר משגשגים יותר

      ונוכל לראות בפרספקטיבה נכונה את העולם ואת החיים בו ובעיקר את עצמנו    

      יהי רצון שנזכה שתמיד תבער בליבותינו האש של ירושלים. עם הרבה אושר ושמחה בריאות שע והצלחה ועם הרבה הרבה דבש בנשמה

        20/5/10 03:02:

      צטט: shabat shalom 2010-05-19 17:31:03


      קראתי את דברייך מתחילה עד הסוף.

      הבדלים בין תלאביב לירושליים היו תמיד. והדברים שבגללם אהבתי את תל אביב ואת ירושלים היו שונים והיה מה לאהוב בשתיהן.

      מבלי להיכנס לניתוח  מפורט - הפסקתי לרצות לנסוע  לירושלים. היא הפסיקה להיות לי מושא אהבה שלי. וחבל - כי היא היתה מושא אהבה שלי.

      אני יודע שרבים מרגישים בירושלים מקום לא נעים. אין לזה קשר לתל אביב, חיפה או רחובות.

      אכן, זו הרגשה אישית  שלי, המלוה בעצב רב, משום שירושליים כבירה וכעיר בעלת משמעות מיוחדת לא יודעת עכשיו לשמור על מעמדה ומאפייניה המיוחדים והמושכים.

      יש לי הרגשה שזה לא שייך כל כך לדמוגרפיה העירונית אלא להנהגתה המוניציפלית.

      את הצהוב ניסיתי להפריך - כנראה בלי הצלחה.

      צריך לחיות פה בשביל להבין שיש עוד מהעבר ויש גם עתיד- רק צריך לעבוד על זה קצת בהווה...

      עם הכתום אני מסכימה לגמרי

      ראה התמונה ששמתי בעמוד שלי מתחת לתחילת הבלוג...הערה שלי בה -מוסווית קצת -על העירייה הגאה בעצמה...

       

      גם לך מגיעה המדליה והכוכבים !!! 

       

        20/5/10 02:41:

      צטט: עיוור על חוטיני 2010-05-19 13:12:43

      כל כל הרבה נכתב על ירושלים - תל אביב.

      ואני די מסכים לגישה שרב המשותף על השונה ביניהן.

      יותר מכך, שבכרח יש השפעה הדדית לטוב ולרע.

      בכל אופן, אני אוהב כתיבה שהיא מנהמת הלב, ולא דידקטית

      גרידא. נהניתי (ןכן, קראתי עד שתי שורות לפני הסוף)

      יופי שנהנית.

      ומכיון שקראת (כמעט עד הסוף :)) וגם הערת

      אז מגיע לך:

      http://www.facebook.com/photo.php?pid=30768177&l=4d48dc7f3e&id=1153666639
        20/5/10 01:40:

      צטט: חירות-נפש 2010-05-20 01:29:20

      כל הכבוד לך,

      מגינה על כבודה של ירושלים האחרת...

      ממני, שכנתך הירושלמית : )

       

       

      חשבתי שתאהבי את זה אום-חתולחיוך


      תודה. 

      קצת הגזמתי והתפרשתי רחב מדי -

      אבל ככה זה כשכותבים מהלב... 

      כבר לא יכולתי יותר עם ההשמצותצעקה

        20/5/10 01:29:

      כל הכבוד לך,

      מגינה על כבודה של ירושלים האחרת...

      ממני, שכנתך הירושלמית : )

       

        19/5/10 17:31:


      קראתי את דברייך מתחילה עד הסוף.

      הבדלים בין תלאביב לירושליים היו תמיד. והדברים שבגללם אהבתי את תל אביב ואת ירושלים היו שונים והיה מה לאהוב בשתיהן.

      מבלי להיכנס לניתוח  מפורט - הפסקתי לרצות לנסוע  לירושלים. היא הפסיקה להיות לי מושא אהבה שלי. וחבל - כי היא היתה מושא אהבה שלי.

      אני יודע שרבים מרגישים בירושלים מקום לא נעים. אין לזה קשר לתל אביב, חיפה או רחובות.

      אכן, זו הרגשה אישית  שלי, המלוה בעצב רב, משום שירושליים כבירה וכעיר בעלת משמעות מיוחדת לא יודעת עכשיו לשמור על מעמדה ומאפייניה המיוחדים והמושכים.

      יש לי הרגשה שזה לא שייך כל כך לדמוגרפיה העירונית אלא להנהגתה המוניציפלית.

      כל כל הרבה נכתב על ירושלים - תל אביב.

      ואני די מסכים לגישה שרב המשותף על השונה ביניהן.

      יותר מכך, שבכרח יש השפעה הדדית לטוב ולרע.

      בכל אופן, אני אוהב כתיבה שהיא מנהמת הלב, ולא דידקטית

      גרידא. נהניתי (ןכן, קראתי עד שתי שורות לפני הסוף)

        18/5/10 14:47:

      צטט: חנוך ליבנה 2010-05-18 12:49:46


      העיקר שבאת הביתה

      ובתחום ההשמצות יש לי עוד כמה במחסנית , לימי ירושליים הבאים

       

       

      מגיע לך!

      אבל אף מילה טובה חוצמ טוב שבאת הביתה??

      מילא

      לא מאמינה שקראת את הכל...קריצה

        18/5/10 12:49:


      העיקר שבאת הביתה

      ובתחום ההשמצות יש לי עוד כמה במחסנית , לימי ירושליים הבאים

        18/5/10 09:23:

      חברים -

      ניסיתי לערוך את הכתוב בצורה קריאה יותר - הקפה מסרב...מופתע

      אולי בהמשך אצליח.

      נסו להתמודד עם זה גם כך חיוך