ריח האויר הנקי בבוקר,

אדמה לחה,

טיפות הטל שלא מיהרו לזלוג מעל העלים הדהים אותה בכל בוקר מחדש.

הטבע יודע היטב את העבודה חשבה לעצמה,

הכל קצוב, מתוכנן, עובד בקצב הנכון,

מדהים מה "שיד מכוונת" יכולה לעשות.

נכנסה לרכבה, מתקתקת את מספר הקודן,

מכניסה המפתח לחור המנעול,

לוחצת על דוושת הגז ומפליגה ליעדה.

חולפת בדרך על פני אנשים מוכרים יותר או פחות,

כולם עם מבט לבוקר חדש.

עם הגיעה למחוז חפצה,

עוגנת את רכבה,

לא לפני שעוצמת עיניה ומבקשת מהיקום,

שכפי שמאפשר לטבע לעשות את שלו בדרכו המופלאה,

יתן גם לה, אחרי שנים בהן אגרה בתוכה אין ספור רגשות ומחשבות,

לממש, לשמר את שחלחל לו לאיטו,

באופן שבחרה לה, בדרכה שלה.