לחזות במשחק כדורסל זה לא לעשות ספורט. ואולם אתמול בערב להיות בהיכל נוקיה כאוהד של מכבי תל אביב איבדתי המון קלוריות. זה היה קשה מתיש ובעיקר מעצבן. מדהים לראות את קבוצתך באיבוד עשתונות טוטאלי. הרבה מאוד פעמים מאשימים את המאמן בכל הכשלים. ואולם מאמן צריך להיות מסוגל להרים את הקבוצה שלו מהקרשים בעיקר כאשר הרכב השחקנים שלו טוב משל היריב. מכבי תל אביב אתמול היתה חייבת להפסיד. שום תרגיל, שום אהבת משחק אנמיות ובעיקר איבוד עשתונות מדהים. למזלנו הגיעה קבוצה סימפטית מאזור השרון עם מאמן מוצלח שידעה להוציא למכבי את המיץ. הם הפסידו את המשחק על קו העונשין. קבוצה שמחטיאה שלוש עשרה קליעות עונשין לא יכולה לנצח משחק צמוד. מכבי עשתה זאת אך את הכבוד השאירה לבני השרון. לבי לבי עם אוהדי הקבוצה, מנהליה ומאמנה. פיני גרשון כדאי שיירד אל העם מהאולימפוס. הוא אולי מאמן טוב, אך לא הגדול מכולם. ענווה לא היתה מזיקה לאיש הזה. אלן אנדרסון כנראה לא ישאר בעונה הבאה במכבי וחבל. עם כל הבעיות, צריך לדעת ששחקן מתחבר לקבוצה רק בעונה השניה. צריך לתת לו זמן. אין ספק שצריך לעבות את הקבוצה בשחקן פנים ראוי. בעל יתר העמדות מכבי בהחלט עונה על הציפיות. אני מקווה שהניהול לא יכזיב ויידעו איך לנווט את הספינה הזו אל חוף מבטחים. ומילה לשופטים. הם לא אשמים שמכבי תל אביב פשוט לא הגיעה להיכל אמש. עם זה הרצון להתבלט ולגנוב את ההצגה בהחלטות שגויות עם תנועות תיאטרליות ממש לא מתאים. עם שלישית שופטים שהופיעה אמש בהיכל נוקיה אנחנו מבינים מדוע הכדורסל שלנו בנסיגה של ממש ועומרי כספי הוא הבלחה של פעם בחיים ולא סמן ראשון המבשר את הבאות. הלוואי ואתבדה אבל לא כך נראים פני הדברים. במחציות של משחקי מכבי מופיעים ילדי מכבי תל אביב במשחקי הרצה קצרים. המבט על ילדינו המאוד רוצים לא ממש מעודד וזה בלשון המעטה.

חג שמח