Inside My Ivory Tower
במרווחים
כששיניו ננעצות בעורפי והוא חופן את שדיי בידיו ומצמיד אותי אליו גם לא כשעיני פוגשות את שלו במראה בזמן שהוא מזיין אותי קצוב וחזק
רק אחר כך כשהסימנים האדומים על עורי כבר כמעט לא יראו וריח גופו על שלי יעלם לאיטו חסרונך יתנחל לי בבטן יתקע בי עמוק ציפורניים חדות ויציבות ויסרב לעזוב
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כנראה שלפעמים אנחנו צריכים להגיד לא גם לעצמנו....
כן
כרוניקה של ניתוק בעת הצורך.
עניין של רצון, תרגול ומודעות.
אין שום דבר נוח עבורי
אני אתאהב מחדש - ללא ספק
יש תהליכים שאנחנו זקוקים להם
זה הכל
זה רק כשתתאהבי מחדש זה ישתחרר.
או שנדונת לחיים נוחים.
אז
מחבקת גם אותך :)
זה מקומות לא קלים להיות בהם.....
קרוב לוודאי
בעיקר כי אני משערת שלשחרר פירושו לגדול קצת
לעומת זאת
אני לא מאמינה בלמלא חורים שאחרים יצרו
אני מאמינה בעיקר בלאחות אותם
סוג של קשר
כמו גוף-נפש
רק בנשמה
למקרה הדברים שלך
והרגשת ההזדהות
אין לי אלה לרצות לחבק אותך
זה באמת מטריד
וכואב
לפעמים
אפילו מאד ...
ולשניה אני הרהרתי אם בי מדובר...
חסרונך יתנחל לי בבטן
יתקע בי עמוק ציפורניים חדות ויציבות
ויסרב לעזוב
אולי
כשתוכלי
תשחררי את האחיזה הזו
בחסר הזה
המתנחל בבטן
שחררי כל פעם קצת, ועוד קצת.
ומשהו חדש וטוב
ימלא את החלל שנפער.
מן חוקיות כזו
שעובדת
רק אם משחררים
ומאפשרים.*
מקריאה כאן ושל התחושות בשאר הטקסטים והתרשמות אווירתית, לא אכחיש שלשנייה חשבתי שאולי זאת אני שכתבתי. פתאום אתה מבין שכאב ועצב שאתה יכול להרגיש, נמצא בתאימות כלכך מסונכרנת בעוד מקומות. מפחיד ומעניין כאחד.
תרתי משמע ;))כן.
לפחות....
פעם למעלה
פעם למטה.