מה את מעדיפה - מסע אל הלא-נודע, אל ארץ המצעים הסתורים, המקלחות החשודות והכלים בכיור, או סיכון להיתקעות ממושכת עם בחור שלא יודע מתי ללכת? אני בוחרת בזכות הבריחה. שלו
כידוע, צר עולמי כעולמו של דב–נמלים, וכמו הילד שמכסה את עינו בידיו וחושב שהוא בלתי נראה, גם אני נוטה לחשוב לעתים תכופות שכל מה שאני חושבת ועושה משותף לכל. כך גם במקרה של פגישות עם גברים, שאני מעדיפה קטיגורית לקיים בדירתי המאממת, בה היין תמיד משובח, האוכל תמיד מצוי וגם מרזה (פרדוקס והיפוכו, אני יודעת), המיטה תמיד נקייה, המצעים תמיד לבנים, המוסיקה תמיד איטלקית, התאורה תמיד רבת–השראה, והחתולים מגרגרים בעזוז.
אלא שיום אחת נתקלתי בווידויה קורע הלב של 'חתלתולת צ'שייר', בבלוג שלה כאן בקפה, וכך כתבה, בפוסט הכי חשוף עד כה:
"...להכניס גבר לבית?
הרבה יותר קל לברוח אל החלקיות
אני בוחרת מתי ולכמה זמן
מגיעה לבושה יפה מתוקתקת
הכל תחת שליטה
להכניס גבר לבית?
לבית במובן הרחב של המילה, להכניס פנימה לחיים שלי לשגרה לרגעים של סתם, של שרוואל וגופיה בבית
להכניס לתוך החיים שלי, אל החלק הבלתי מתוקתק
לסלון שלא תמיד מסודר, המאפרה שטרם רוקנה
לצלחת שנותרה בכיור
איזה בית אני יכולה להציע לגבר?..."
(את ההמשך ואת התגובות הנרגשות - קראו שם).
פתאום הבנתי שיש מצב שנשים לא חושבות כמוני, והחלטתי לראיין נשים איפה הן מעדיפות - אצלן או אצלם במקום לסמוך על גרסתי המשוחדת. דיברתי עם הרבה ושמעתי גם סיפורים מדליקים וגם סיפורי זוועה, ולכתבה במגזין 'את' של שבועות נכנסו בסוף ארבע מרואיינות וגם גבר אחד שדגתי לאיזון, בגלל שכזכור לששת קוראיי הכתבה על הפנטזיות המיניות (המוגבלות) של הגברים שברה אותי והבטחתי לעצמי לא לראיין יותר גברים כדי לא לגרום לעצמי עוגמת נפש מיותרת. אבל כאן שמתי נפשי בכפי ואפילו ביקרתי בדירתו של גבר בן 35 שכן אוהב לארח נשים בביתו המסודר וגם עושה את זה יפה ומשקיע ובכלל לא לוחץ לסקס (והוא גם לא כל כך צריך ללחוץ, כן? כי הוא נראה מצוין). למה וכמה ומה האינטרס שלו? קראו בכתבה.
■ ■ ■
אחי מזכיר לי שהגרסה של אל בנדי מ'נשואים פלוס' לפתגם האנגלי הנודע my home is my castle היא כמובן: my home is my prison. כנראה שככה זה אצל גברים. אני מאמצת את מוחי אלוף–ההדחקה כדי להיזכר בתקופה שאחרי גירושיי, שבה ילדיי עדיין לא ישנו אצל אביהם, ואני נאלצתי להיפגש מחוץ לביתי הנאה ונתקלתי בתפאורות הזוועה. גם מבעד לאדי האלכוהול שאפפו את ראשי באותה תקופה לא–מזהרת של חיי, לא יכולתי שלא להבחין בכך שיש משהו מאוד לא ביתי בגברים. המפלצת מלוך נס, מה לעשות, לא חננה אותם בייצר הקינון. בין אם היו אלה רווקים צעירים או גרושים קשישים, התגוררו כולם בדירות מכוערות במקרה הטוב ומוזנחות/מטונפות במקרה הרע. פרט לאקזמפלר אחד (שהיו לו כמובן שלל בעיות אחרות. תקצר היריעה) לא נתקלתי בגבר בעל דירה יפה ומסודרת. רכב–שטח, מרצדס, יאכטה וכל מיני מוטציות יוקרתיות אחרות - אלה כן נקרו בדרכי, אבל דירה נורמלית - זו כנראה משימה שרק כתפיהם הצנומות של אשה או של גיי יצליחו לשאת.
וכך מצאתי את עצמי שוכבת על מצעים מקומטים בדוגמאות מהסבנטיז, שהיו כזכור השנים הכעורות מכל, כאשר הדוגמה הפרחונית של הסדין לא תואמת את זו של הציפה ואת זו של הציפית (יש רק כרית אחת, מה, לא ברור?), ונוירוזותיי נוסקות לתקרה המתקלפת. כמובן שלא היה מה לדבר על התמקדות בעניין שלשמו התכנסנו. עד היום יש גברים שמזמינים אותי ברוחב לב לביתם ושואלים אותי בחגיגיות אם לקנות יין (סליחה, לאדם הסביר לא אמור להיות בבית יין?), אבל המחשבה על הרומנטיקה המזוייפת של הדלקת שני זנבות–נרות מאובקים והשמעת 'מוסיקת אווירה' מהגיהנום, וכמובן רביצה על כל מערכת מצעים שאינם צחורים כשלי גורמת לי גרד נפשי קשה. ואני אומרת בנימוס לא תודה.
לעומת זאת, אחת הנשים שראיינתי (ברביצה בים!), מיכל בת ה-33, התעקשה על - ואף המציאה את הביטוי הנהדר 'זכות הבריחה'. כשהיא אצל בחור, היא אומרת, ומשהו לא נראה לה - לפני הסקס או אחריו - היא תמיד יכולה לקום ולהסתלק עם או בלי להסביר את עצמה. מהבית שלה לא נעים לה לסלק, כי היא נחמדה מדי.
כאן טמון הכלב, הבנתי מיד: אצלי אין 'לא נעים'. בגילי ובמעמדי אין לי בעיה לסלק, והאמת, שעד שמישהו זוכה להיכנס לביתי, הוא מן הסתם כבר בסדר ולא יסולק. אבל כן, קרה לי לפחות פעמיים שאני זוכרת שהראיתי לגברים את הדלת, פשוטו כמשמעות, וזה גם בכלל לא היה קשור לסקס. זה היה קשור לדברי ההבל שהם הוציאו מהפה שלהם.
זכות הבריחה שלה כל כך קסמה לי, עד שגם הצטלמתי בורחת מתפאורה מג'ויפת במיוחד, בפלורנטין, ובגרפיטי למעלה כתוב אברבנאל כהד עמום למוסד לחולי נפש, שיש לקוות שאיש מאיתנו, קוראים יקרים, לא יגיע אליו. חמישה מטרים ממני חגגו מלא צעירים באותה תפאורת-עוועים בבר איני ואותנטי-לעילא בעל השם ההולם הודנה.
צילום: אמילי לוגסי איך אתם אוהבים את הפגישות/את הסקס שלכם? בבית? בחוץ? אתם סקרנים? רוצים לגלות עוד פרטים על המיועד/ת? או מעדיפות/ים להתבצר במקום המוכר? האם הגעתם לשיאי הטירוף שלי, ואתם לא מסוגלות/ים לעשות 'את זה' על מצעים שאינם לבנים, או שההיפך - מיטה סתורה ו-800 אנשים שעברו שם קודם זה סבבה מבחינתכן/ם? יאללה, לשפוך הכל! (וחג שמח. האמנם זה החג האחרון לפני החופש הגדול לפני החגים לפני 'אחרי החגים?' מדינה בהפרעה, אני אומרת לכם. אין רגע חופש מהחגים והחגיגות והחופשות האלה. תנו לבנאדם לעבוד בשקט!) ■
הציור למעלה, בתפאורה ביתית, כמובן אדואר דגא, אחת מכמה וריאציות שלו על אותו נושא
|
תגובות (203)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אגב, הלינק ששמת לחתלתולת לא עובד. נכתב שם "not found". כיוון שזה קרה לא רק אצלך, אלא בפוסטים רבים ומחכימים אחרים שנכנסתי אליהם, אני מניח שגאוני השדרוז של הדה מרקר לא לקחו בחשבון את העובדה ששינוי הלינקים יגרור מהומת אלוהים בכל הקישורים שאנשים הכניסו, ואוי לבושה.
החוויה הכי דוחה שלי הייתה בבית של שף
חוסכת מכולכם את התיאורים
...יש כמה גברים שביתם נעים , מיטתם נקייה ,ומקררם עמוס.
שווה לנסות לאתר אותם......
אצלה. בטח. בפעם הראשונה.
כי אני צריך להגיע עם פרחים ויין.
כי אני רוצה לראות אם היא לא סתם שלומפר
כי אני צריך להיות זה שמתלבש ויוצא...
ומאפשר לה להחליט אם להתקשר או לא.
אחר כך....אפשר לעשות תורנויות.
וגם....לא הבנתי גברת "פורטה"....
מה רע בבית צבוע לבן. אני חושב שזה מקסים.
בשביל גברים עם בתים נורמלים. התנהגות נורמלית וכולי יש צורך בנשים נורמליות. סחורה נדירה במקומותינו.כאן הנושא המרכזי הוא כסף וקריירה.ואולי גם שליטה על איזה נחנך.מרוב ויכוחים אצלו או אצלה נשארים בבית ואלה שיוצאות הן הצעירות יותר וחסרות הנסיון.הויכוח הזה הוא יותר תירוץ לבדידות ולאי הצלחה כי בעצם אם הכל טוב ונחמד מה כבר משנה היכן? ואולי על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן...מבריכת הקצינים ועד יער הטייסים .. אמן סלה
בפעם האחרונה שאמרתי- אצלי , לקח לי 4 שנים עד שקיבלתי את הבית שלי בחזרה. ובמצב לא משהו.
ועוד טענו נגדי שאני לא יודעת לחיות בזוגיות.
אצלו.
דפנטלי.
נכון, זה מאוד כואב.
(עכשיו תארי לך את המקרים שזו מישהי שהיא גם-וגם. גם חברה קרובה וגם מאהבת.)
1000 ש"ח?????????????????????? השתגעת? זה אומר ללכת לבנק לקחת משכנתא
(-:
תהני בברצלונה
אין כמו plasa de espania בלילה
תמהיל של אלכוהול, גברים זרים, בגדים יפים וארץ רחוקה עושה את כל ההבדל.
איזה כיף לך. טוב שנסעת.
ואגב, אני מהזן הבורח. מאוד מפחיד עבורי שמישהו יתקע אצלי (זה קרה). אני או עדינה או לא וכשאני מגרשת זה רע.
אז למה לי?
אני מאוד מחבבת גברים שמבינים שבבוקר מוקדם הם צריכים ללכת הביתה כי יש להם משהו דחוף (בשבת). מאוד אוהבת.
תודה לכולכם.
תודה רבה יוסי על הקישור.
אלה לא כפכפים. אלה נעלי פראדה עם רצועת קרסול אחורית, רק מזווית הצילום לא רואים. דגם ישן... יש חנות שנקראת בוטיק המרתף בקינג ג'ורג' פינת אלנבי, שם יש מותגי-על מקולקציות קודמות - גם לא זול, בסביבות האלף שקל, אבל יותר זול מאשר בכיכר המדינה.
אני במיורקה ומתחרמנת בברים עם טייסים גרמנים שיכורים שנראים כמו שוורצנגר - הזן האהוב עליי - כשאני לא מבלה במסיבות קוקטייל של החברה הגבוהה והקוסמופוליטית של מיורקה. כרגיל קורות לי כל ההרפתקאות הכי מטורפות וכל הניסים והנפלאות שבעולם. עוד אכתוב ואספר וצילמתי מלא תמונות כדי שלא תחשבו שהמצאתי חלילה, כי באמת זה נשמע שהמצאתי. שמלות הערב שהבאתי התגלו כחיוניות בהחלט. אני טסה בצהריים לברצלונה ושם מחכות לי מן הסתם הרפתקאות חדשות. לא מתחברת כל כך לקפה בימים האחרונים כי אין לי דקה לנשום.
רק אצלו
מאיפה הקפקפים התכלת?
אני רוצה גם
אני אכתוב, אני אכתוב...ד"ש לגאודי!!! ( יו...בפעם האחרונה שהייתי בברצלונה גם אני הייתי קודם במיורקה - היתה אכזבה אבל זה היה לפני כמה שנים טובות - אז אולי השתפר שם בינתיים...אבל ברצלונה נהדרת. השדרה עמוסת האנשים שמובילה לרציף... כל ערב יום העצמאות שם :) ). אולי רק באתונה ראיתי כ"כ הרבה אנשים.
תעשי חיים.....
מאיה, שמעתי אותך, באדיבותו של יוסי רוזנמן.
היית מקסימה וחכמה.
והתובנה שלך לגבי הארכת שעות העבודה אצל הגברים עד לאחר שוך הפוגרום של הילדים בבית - אני חותמת עליה, אבל יש לי תוספת קטנה. זה לאו דווקא ארוחות צהריים שמתארכות על חשבון שעות העבודה. בדקת פעם כמה גברים שקועים עמוק פה ב"קפה" בשיחות בשעות האלה של ארוחת ערב ואמבטיות לילדים? או סתם גולשים במשך היום ומשלימים בשעות הערב את שעות העבודה החסרות?
בבקשה, הראיון, זמן: 01:02
אתם חמישה. מה עם טופי והחתול השני, שאיני זוכרת את שמו?
אני מקווה שאת נהנית ופוגשת אנשים נפלאים ונופים יפים.
מחכה לעדכונים חמים מהשטח...
הכי טוב בצוות. גם אנחנו שלושה ואין עלינו.
וואלה, אין לי מושג. לא נורא. לא יצירת המאה.
גם אצלנו אני זה שבעיקר דואג לבישולים ולניקיונות. והפריזר תמיד מלא באוכל ביתי קפוא (דברים שמתאימים להקפאה, כמובן), מסומן ומסודר כהלכה לפי תאריכים.
בגלל זה אני תמיד-תמיד מעדיף אצלנו... :-)))
(למרות שמדי פעם צימר זה גם נחמד)
יש איזו הקלטה, משהו?
ואני שמחה שאת קוראת.
הייתי עוד יותר שמחה לו היית כותבת.
הלילה אני ממריאה למיורקה ולברצלונה לשלושה שבועות.
אעלה פוסט מתעדכן, אני חושבת, ואשמח אם תעקבי.
חחח...חמודה!!
אני פה, אני פה. לא כל יום, אבל מדי פעם בודקת מסרים ומתעדכנת. היו לי דווקא רעיונות לפוסטים ואיכשהו לא יצא לי לכתוב אותם עדיין. פתאום נהייתה לי מערכת בלמים וזה ממש לא יעיל לבלוגרית :))
כן...חשבתי שהוא כבר נרדם ואז ניסיתי לכבות את הטלויזיה שהיתה ממש דבוקה למיטה - ועד שמצאתי את הכפתור הנכון ראיתי אותו פתאום מציץ עליי. לא, לא בא לי על להשאר לישון. לא אצלי ולא אצלו. זה כ"כ מיותר - אלא אם באמת בא לכם לבלות גם את היממה הבאה יחד.
אני לא קוראת תגובות לפני שאני כותבת - ואני גם תמיד מגיעה אחרונה. וגם אם אני אחזור על קודמיי וקודמותיי - בכל מקרה כשאני כבר קוראת פוסט - אני מגיבה. אני חושבת שזה נחמד 'להראות נוכחות'. אם הייתי קוראת ולא מגיבה מיא, לצורך העניין, לא היתה יודעת שהייתי כאן וקראתי. ולא, כוכבים לא עושים לי את זה. זה נראה לי כמו ל'צאת מידי חובה'. תגיב - תראה שקראת! :))
ברור, ברור.
(אהבתי את להזמין לו מונית)
שיואו - איך התגעגעגעגעגעגעתי!
ובו'נה.... את מזכירה לי נשכחות מהעבר הרחוק.... בחורים וגם גברים (מבוגרים ממש!) שבאמת אומרים לך: מה, מפריע לך להירדם עם טלוויזיה דלוקה? למה??? למה את לא נרדמת באור וברעש??? אני חייב טלוויזיה כדי להירדם!!! אוי אוי אוי... בא לי למות.
ברוכה השבה, מאיפה שזה לא יהיה.
עד שאני מגיעה, כבר כתבו הכול, אז מה יש לקשישה כמוני להציע?
חוצמזה השאלה- אצלי או אצלו מקבילה בעיניי ל- להיות או לא להיות, רק שבעידן הסימוסים גם היא כנראה הופכת למשהו בסיגנון של ערה?
ולתכלס, מעולם לא התלבטתי.
תמיד אצלי ומעולם לא הייתה לי בעיה להגיד - שלום ולא להתראות או סתם -שלום- באמצע הלילה, ואם צריך גם להזמין עבורו מונית.
למה אצלי? ככה.
כי יותר נוח לי בבית שלי על המצעים המכובסים שלי עם המקלחת המצוחצחת והמגבת הרכה וכל השמונצס.
לא בעד לישון עם זרים. בכלל. כשהייתי יותר צעירה והיה מדובר בבני 19-24 זה היה נחמד ומתוק וכולנו הרחנו נפלא גם מבלי לצחצח שיניים. דווקא יצא לי לא כ"כ מזמן לחרוג מהרגליי החדשים ולישון עם בן 23 כאילו הייתי פרגית בת 21 שלומדת ברייכמן, ונורא הצטערתי שמכיוון שהוא אסף אותי מביתי הרגשתי 'תקועה' בדירתו והאוטו שלי לא חיכה לי למטה וזו היתה דירה באיזה חור - לא מקום שאת יכולה לרדת לרחוב ראשי ולאסוף מונית באמצע הלילה. והיה לי קר והשמיכה לא היתה נוחה והשירותים היו איכסה ובקושי מצאתי סבון בשביל הידיים....וגם כך אני לא אחת שנרדמת בקלות, ועוד הוא השאיר טיפה אור ואת הטלויזיה דולקת - כי אם כבר - אני חייבת חושך חושך ושקט. סגרתי את האור והטלויזיה וניסיתי לעודד את עצמי והסתכלתי עליו ישן ועל החדר המבולגן ואמרתי לעצמי 'לא כל יום יש לך הזדמנות לחזור להיות בת 21 או 18 ( כי איכשהו כשהייתי בגילאים האלו כמעט תמיד בני-הזוג שלי היו בני 23 ). ואז למחרת הגעתי למסקנה שהרגליי החדשים מאוד מאוד נוחים לי ומתאימים לי להיום.
זה באמת מתסכל.אך מסתבר עם השנים שאנשים כנראה העסוקים ב- false image [זה שקר במושגים שלך]
נזקקים לתדלק תדמית זו בסיפורים הצהרות ובעצם זה סוג של מצג שווא. זה נובע דווקא מסיבות נפשיות עמוקות ולא
מתוך רצון לשקר,כמו מתוך חולשה גדולה באישיות. מה שמבאס מתחת לכל זה,זו אולי ההרגשה שלא עלית על זה מלכתחילה
ויותר נטית להאמין למה שאת שומעת. אני חושבת שכשמשקרים לנו, אנחנו אחראים על סינון והתבוננות גדולה יותר באנשים,
וכל מה שצריך לבדוק זה המיתאם בין הצהרות למעשים. ותהליך בחירת חברים לפעמים לוקח הרבה יותר ממחצית החיים
ודבר נוסף שצריך לזכור,שאף אחד לא באמת מושלם.
לפי הסיפורים שלך את יוצאת עם נערים צעירים אז אין בעייה - או שהם צריכים ללכת לבית הספר למחרת או שההורים לא מרשים להם להשאר כל הלילה בחוץ לכן לך אין בעייה. ואחרים- שישברו את הראש בעצמם.
בדיוק כמו שהם עושים - אני צריכה לקום בבוקר לעבודה ואני חייבת לישון טוב ואני בדרך כלל לא ישנה טוב בלילה הראשון שלי עם עוד בנאדם. מה הבעיה? להגיד בשיא הנימוס ובנחמדות ולהתנצל. וזו גם האמת. זה לא שקר.
אני כנראה לא גבר להכללתו של ארז.
אצלי תמיד נקי, מסודר ומקרר מלא אוכל (לא קנוי).
בגלל זה, אם היא מסכימה, אני מעדיף אצלי.
ארז, מיא, שטוטית ומי שמעוניין, מוזמנים תמיד.
אשמח לטיפים בנושא גירוש מנומס ...
כמוני כמוך אבל מתישהו קצת נותרתי מעוטת חברות מסיבות אלה ואחרות.
כמה נוח - עוזרת עמלנית.
ידעו לבשל? בכלל בורכת.
ברור, גם אני, רק שלפעמים אני שוכחת איפה שמתי אותן
תודה על הכנות שלך. אני מעריכה את זה.
אלו לא חברות, אם הן משקרות.
אני מסכימה באמת, שהעלבון הגדול בשקר, הוא התחושה ," אני מטומטמת ?"
אנשים שמשקרים, במהלך החיים, פשוט התנדפו מחיי, אני לא מוכנה לעמוד במקום של תחושה מטומטמת.
מעדיפה לדעת הכל. עם האמת אני יודעת עם מה להתמודד, אם אני מחליטה להתמודד.
עם שקרים אני לא מתמודדת, אני פשוט הולכת.
הגברים שאני הכרתי, החזיקו מנקה...
מה יותר פשוט מזה.
גם מחליפה סדינים , וגם נקי.
וגם ידעו לבשל, כך שהאוכל לעילא ולעילא
שלא לומר על המוסיקה...או היין.
אז למה אצלי?
מה גם, שכשיש ילדים בבית, זה נראה הזוי לחלוטין.
הבית הרי מרמז על האופי, ולראות את הבית, זה להשלים את הפאזל .
אני חייבת לטעום מידי פעם
אני עדיין מחכה ללינק לכתבה שלך בתוכנית של חני נחמיאס.
גיליתי אתמול שיש גם נשים שמשקרות. בלי למצמץ. וכשאת מעמידה בפניהן מראה הן מזיזות אותה.
נסיתי להבין מה כל-כך מעליב כשמשקרים אותי, והגעתי למסקנה שבעיקר כי נדמה לי שהמשקר/ת חושב שאני מטומטמת.
לא יצא לי לשמוע את התכנית, אבל החכימי אותנו - האם יש מאפיינים שונים לגבר ולאשה השקרנים? או שקרן הוא שקרן הוא שקרן?
לא שמתי לב לתשובה הזאת. היא חשובה מאוד.
באמת הבנתי לא מזמן שהסיבות ממש לא חשובות. החפירות מיותרות ומבזבזות זמן חיים יקר.
הלאה, הלאה, ולזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה.
גם אני בוחרת להגיב על החגים - אני דווקא נהינתי השנה מכל החופשים האלה באמצע השבוע. לראשונה בחיי , אני חושבת.
איכשהו כל העבודה הסתדרה לי מסביב לחגים בהרמוניה וממש שמחתי על ימי החופש הפתאומייים שנפלו לי באמצע.
ועוד חודש מתחיל החופש הגדול...
אצלי או אצלו - לא אצלי :-)
אני בהחלט יכולה לאשר שהיכרתי בחיי כמה נשים מטונפות, ואני גם בהחלט לא מחפשת דירה מדהימה אצל גבר, ונהפוכו - אני ורוב הנשים שאני מכירה וייכנסו לדירה מדהימה של גבר יתהו בהכרח לגבי נטיותיו המיניות.
ברור שלא. הפעם הפלאפון התקלקל (טבע באסלה?)
ותראי - עם הבחור הנקי והמסודר באמת התחתנת. את מוכיחה את התיאוריה שלי. ברור שיש לו עוד יתרונות פרט לזה, אבל זה יתרון חשוב. ושוב מזל טוב. את מצליחה גם לישון קצת בלילה?
העניין הוא שאצלך את יכולה לדעת, ולבחור. אצלו את אף פעם לא יכולה לדעת. לא בהתחלה. אני מדברת על התחלות, לא על מערכת יחסים, ששם כבר העניין שונה. אני שמחה לשמוע שאת 'במערכת' מה שנקרה ושטוב לך. זה נותן תקווה לכולנו.
בשנים שבהן הייתי לבד...
א. זכות הבריחה... אצלי רק כשאני בטוח שלפחות למספר שעות אני לא אסבול, וגם אם היא תרצה להשאר לישון אז זה בסדר (ולהשאר לישון זה לא דבר פשוט אצלי). אולי לנשים קל יותר להגיד לגבר ללכת, בכלל לנשים "מותר" יותר להעיף גברים, אבל אני תמיד חשתי שאם אני מנסה לרמוז למישהי שאולי דיי אני הרבה יותר פוגע מאשר במצב ההפוך. אז לגמרי עדיף אצלה... לפחות בהתחלות...
ב. אף פעם לא היתה לי דירה "מדהימה" כשחייתי לבד (למרות שהייתה לי דירה עם נוף מדהים מדהים כמה שנים), אבל תמיד (כמעט תמיד) נקייה ומסודרת (וכן, גם יין בדכ"ל היה בבית), ולעומת זאת, נתקלתי בכמה דירי חזירים של נשים. ייתכן שסטטיסטית יש יותר דירי חזירים גבריים אבל היכולת לחיות בזוהמה ובבלגן כנראה שאינה מוגבלת מיגדרית
.
התקשרה אלי אתמול חברה טובה, מתפוצצת מצחוק שאלה אותי:
"את זוכרת את ההוא מלפני שבוע, שהבריז לי בבלינד-דייט, ונורא נעלבתי, ולמחרת התקשרתי ונזפתי בו, והוא נשבע לי שאיבד את מכשיר הפלאפון, ואח"כ נפגשנו, והוא חתיך מהמם, ורצה לעלות אלי הביתה (כמובן שלא הסכמתי אפילו שרציתי), ואחרי הפגישה התקשר פעמיים ביום?"
"בטח. נו?"
"הערב הוא הבריז לי שוב. יכול להיות שהוא שוב איבד את הפלאפון?"
סיפור אמיתי.
אני הייתי מהקיצוניות ולא הכנסתי איש אלי הביתה אבל גם לא הלכתי אליהם.
בית זה מקום אינטימי ועד שאני לא מכירה את הצד השני פשוט אין סיכוי!
למעשה עד בעלי, כל תקופת הדייטים בת"א (כל החודש וחצי) לא הייתי עם איש.
אבל לבעלי נכנסתי הביתה והיה נקי כמו שאף אישה לא יכולה לנקות (עד היום הוא אחראי נקיונות) הבית שלי לעומת זאת היה נראה כמו מזבלה. כך שהוא אולי היוצא מהכלל.
היום אין לי בעיה להכנסי אורחים- טוב כי הבית באמת נקי
מיטה סתורה ו-800 אנשים שעברו שם קודם
עבורי, הרבה יותר נוח לחשוב שאצלו עברו 800 נשים לפני רגע מאשר לדעת שבמיטתי עברו 800 גברים....
המיטה שלי שמורה רק לי ולגבר הקבוע בחיי, בני בן ה 6.
אין לי עניין להפוך את ביתי לתחנת רכבת בה הגברים מתחלפים בכל שבוע, אני אוהבת את הטוהר והניקיון שבמרחב שלי. בחוץ אין לי בעיה להיות סליזית.
אני חושבת שהניו-אייג'ים המאוסים יקראו לזה בשם כמו 'התחדשות של המרחב הפיזי' בזמן שהם מנפנפים במרווה וקטורת נגד הרחקת האנרגיות המיותרות.
בזמן שאני מנסה לארגן את מחשבותיי כאן, קיבלתי בזה הרגע את "ההודעה האידיוטית של היום", בזו הלשון: היי יצירה של הטבע אשמח לגלות מי את". נו באמת יקירתי, נראה לך שאסתכן להכניס גברים רפי שכל לביתי מבצרי?
אין מצב!
אחד הקריטריונים אותם אני בוחרת את הגברים בחיי הוא מרחק של 20 דקות מקסימום נסיעה מביתי.
אני לא מארחת אצלי.
אני ניידת, אני עצמאית, אני אוהבת להתלבש יפה ולצאת החוצה, אני אוהבת לקבוע את לוח הזמנים שלי.
אני מרגישה בנוח כמעט בכל מקום אליו אני הולכת, גם לביתו של זר גמור. חברה שלי אומרת שאני כמו בקאנטרי קלאב, אצל רוב הגברים שהתארחתי הסקס נגמר אצלי במקלחת ואני יוצאת מביתם נקייה ורעננה בדיוק כפי שנכנסתי. אני משילה אותם מעליי ובוחרת האם להישאר או להמשיך הלאה.
כל זה נחלת העבר הלא רחוק, כרגע אני עם אותו האחד כבר מספר רב (יחסית) של חודשים. מתארחת אצלו בכל פעם, ישנה אצלו כשאני חפצה והולכת לביתי כשאני זקוקה לספייס. ואני זקוקה לספייס שלי.
כבר כתבתי שיש גם נשים מוזנחות ובלגניסטיות, אבל באמת הפליאה אותי העובדה שנשים רבות שהיכרתי לתת תחושה של בית כבר לדירות השכורות הראשונות שהתגוררו בהן בשנות העשרים המוקדמות אחרי שיצאו מבית הוריהן, ושכרו אפילו עם שותפים, וגברים לא מעטים - לא כולם - לא השכילו לעשות זאת גם בגילאי הארבעים.
אחר כך עלה בתגובות העניין של האם זה אומר משהו על הבנאדם - זתומרת, טוב, אני מעדיפה לארח אצלי, כדי לא להיתקל בתפאורות לא אסתטיות, אבל אם פעם אזדמן אליו בטעות, ונהיה כבר במערכת יחסים נניח, ואתקל בעליבות שבה הוא חי - או נניח אתה תיתקל בעליבות שבה בת זוגך חיה - האם זה יוריד לך ממנה? אני יודעת שלי כן. שזה יהיה טרן-אוף מיידי. אז במובן הזה אולי כדאי כן למהר ולבקר בבית הפציינטים עוד בתחילת הקשר.
שוב, כל זה תיאורטי בלבד כרגע, כי למי שטרח וקרא את התגובות - רוני ריבר הרימה לי בסוף להנחתה, וכתבתי רשימה של עשרה מיני גברים תמוהים שהתחילו איתי לאחרונה וסיכלו את האפשרות שאזמינם לביתי או אוזמן לביתם וכך בעצם ייתרו את כל הכתבה הזאת.
תודה על תגובתך.
הנה, הלכתי אתמול לישון באחת בלילה, קמתי ב-11. החתולים משפיעים עליי כנראה.
יש לי דווקא סידור יותר מתבקש: שבעלה יעשה בייביסיטר לילדים.
אני לא יכול לחלוק על החוויות שאת חווית.מה שכן אני יכול לחלוק סטטיסטית על ה"מחקר"שלך. הוא לא בהכרח משקף ולא ניתן להסיק ממנו מסקנות לגבי הגברים. אני בכל אופן שייך לקטגוריה שדווא לא נתקלת בה של אום גברים שביתם נראה אלפי מונים טוב יותר ושהסדינים תואמים והבית נקי ומאובזר ועולים בו ריחות של חמימות ונינוחות וזה להבדיל (ובצינעה מההו)מהמון נשים שהכרתי וביתם היה מזעזע ותואם בדיוק לתיאורים שנתת ביחס לגברים.
בנקודה אחת ובמסקנה המרכזית שלך אני אכן מסכים ,בשאלה אצלי או אצלך אכן מאפשרת מרחב תמרון לאישה לבחור מתי,איך ולמה ללכת.רק ששאלה זו לא קשורה בהכרח למצב הבית היא קשורה לכל המרכיבים המאפשרים תחושה של נינוחות אצל האחר,לתחושה שמלווה מקום זר ולתחושה הסוביקטיבית שיש אנשים שאוהבים לארח, שביתם הוא מבצרם ועוד..
את חיה מעולה כפרה עליך, הלוואי עלי !
אני ישנה 6 במקרה הטוב, אולי פעם ב מתפנקת ביותר...
אצלה-בעלה מפריע. אצלי- הילדים מפריעים במלון- מגעיל יקר ומסוכן.. אולי נבוא לבקר אצלך???
מסכימה מדינה בהפרעה.
מה כל החגים האלה שיתנו לעבוד בשקט.
ולגבי הרגלי השינה שלי.
אומר רק שאני חייבת לשון 7 שעות בלילה:)
שרון
בנינו , מסתבר שזה הכי תופס, תראי אותי לדוגמא, אני לא עושה פוזות לאף אחד, סתם מצלמת את עצמי מול המחשב תוך כדי שאני בזמן עבודה, במצלמת אינטרנט פשוטה בלי לשים לב בכלל לזה שמאחורי יש ת'ארון המבולגן שלי והדובי שעדיין תקוע על הקיר כי זה חדש ילדים לפני שעברתי לגור כאן, יכולות מליון נשים אחרות לעשות שמניות באוויר ולהתאמץ ולהשקיע זה לא יצור את אותו גל תהודה שלא לדבר על תמונות פורנו מקצועיות מגוגל שלא מגיעות כאן בקפה לצפיות של תמונות של בעלי חיים, כנראה שאנשים לא מחפשים סקסי, לא כולם בכל אופן, דווקא לכל הסוטים יש תלונות ומענות למינהן...הקטע הוא הנינוחות ותפיסת האשה במצב הביתי, הטריביאלי, היומיומי, כשהיא לכאורה לא מודעת לצייר/לעין המצלמה, ולא "מדגמנת פוזה סקסית". זו גדולתה של האמנות.
חחחחח. מיקה קמה התעלתה על עצמה. עכשיו חזרתי מסרט איטלקי נהדר, אני אהבה. בכיתי שעתיים. אין כמו בכי טוב לניקוי העדשות ולשחרור מתחים. אני אחרי סושי, עוד מעט אימון עם מיה איל המאמנת שלי, וכבר מרגישה קצת יותר טוב. גם הילדים חזרו הביתה. אתמול היה לי ערב בלי ילדים. אולי בגלל זה קצת התפרקתי. הנה דינו נכנס בדלת, הביא לי הספקה של דיאט זירו המחייה את הגוף ואת הנפש וגם קיבל 95 במגן במתמטיקה. גברים ראויים וטובים - אני לא יודעת. או שהם נדירים מאוד, או שהם נעלמים רק מעיניי.
זה מזכיר לי כמה נגעלתי מהסרט רטטוי שכולם התלהבו ממנו
מסכימה איתך לגבי ההתיעלות, כך גם אני חשבתי, פעם. מה שהסתבר, לזוועתי, הוא שגיבורי כל המקרים הפסיכוטים שציינתי לא כיכבו מעולם באף אחד מהמצבים ברשימה של מיא. הם היו מהטובים הראויים והמכבדים.
בשנה האחרונה נחשפתי/שמעתי מצבים שלא תארתי שיכולים להתקיים.הסיבות ממש לא מעניינות אותי, כי נמאס לי להבין ול"הכיל".
הרשימה הזאת מבאסת לי ת'תחת. ואני כבר לא מדבר על התוספת שאחריה (של "מיקה קמה"), שגובלת במצבים פסיכוטיים לדעתי.
אבל יש לי איזו מחשבה אופטימית בעניין (כמשקיפה מהצד): הגברים האלה, שבימים כתיקונם היו מסתירים את כל השריטות שלהם ואת שיפוט המציאות הלקוי שלהם, כיום בעשור הזה ששייך לגברים הפנויים, חושפים את כל הבאגים שלהם בשניות הראשונות. ויש בכך התייעלות נפלאה. כבר לא צריך לבזבז זמן על מי שלא מתאים. ודווקא העובדה שלכאורה ההתנהגות הכי בהמית נחשבת כלגיטימית, דווקא העובדה הזאת משמשת כמסננת מצויינת. כי גברים ראויים וטובים לא יתנהגו ככה גם אם ישננו להם מידי בוקר בבוקרו שזה מותר ורצוי.
ה"תופעות" שהעלת פה הן מקרים קלים, בואי ואוסיף עוד כמה:
11. בן הזוג לחיים (מס' שנים) שיצא יחד למסע של טיפולי פוריות ונעלם ברגע שהיא נכנסה להריון- הודיע שאין לו עניין וחתך למיטה אחרת.
12. בן הזוג לחיים שלא מבין מדוע הוא צריך להשתתף בהוצאות מחיה שלו ושל ילדיו לאחר שעבר לגור איתה.
13. המניאק שחצי שעה לאחר הפלה שאל (בטלפון) אם אפשר לצאת ל"דייט" ונעלם אחרי שקיבל סירוב ומאז לא טרח להתקשר לבדוק אם היא בחיים.
14. בן הזוג לחיים שהתחתן (תוך כדי הקשר) עם אחרת לאחר שהיא לא רצתה להתחתן.
להמשיך?
אף עכבר
היי רוני, שמחה שאת כאן. גם אצלי זו דילמה די תיאורטית שמתבססת על ניסיון על העבר, ואני דווקא היכרתי מבחר עשיר לאחרונה. אפרט:
1.גבוה, נאה, אינטליגנטי ופונה אליי כבר כשבועיים, צעיר ממני בעשור ואתמול שואל אותי סופסוף את השאלה - האם מפריע לי שהגבר שלי (הוא, בפוטנציה) שוכב גם עם גברים.
2. המורה למתמטיקה (בגילי) ששואף להיות עבד שלי.
3.בן ה-64 , "בחור דינמי", לפי הגדרתו, שלא מרפה.
4. הסטודנט למנהל עסקים, שקורא אותי בקביעות בעיתון, לא בקפה, וגר על ידי, ומתפעל משנינותי כי רבה, אבל אם לא אבוא לשכב איתו כאן ועכשיו יפוג תוקפי, כי האינטרנט גדול הוא ורחב ידיים.
5. הנודניק שהודיע לי שהוא רוצה להיפגש איתי בתור קורא, ואני תמיד מסכימה להיפגש עם קוראים וקוראות שלי, וכשהגעתי לפגישה, בבוקר, הסתבר לי לזוועתי שהוא רואה בזה דייט, ומרוב שהאידיוט נעלב שאני לא סופרת אותו, הוא מזנב בי בכל דיון שאני נכנסת להגיב בו.
6. הטמבלים ששולחים לי נוסח אחיד של פנייה ושוכחים ששלחו לי אותה כבר לפני כמה חודשים.
7. אלה שמתחילים איתי ברחוב וכשאני אומרת להם את הגיל שלי מתקררים מיד.
8. המפגר שהזמין אותי לאחת המסעדות היקרות בתל אביב (סירבתי) והיה חם עליי כ-54 שעות (ספרתי), הרצה לי את משנתו הפוליטית, החברתית והקולינרית והתעניין עד מוות בשלי, הודיע לי שאני הבחורה הסקסית ביותר בעולם, אך משלא שכבתי איתו בו במקום נעלם אל האופק לבחורה - כנראה - השנייה הכי סקסית בעולם.
9. כל השרוטים, המטורפים, המאותגרים, הנקמנים והקרציות - החסרת משוגעים אני, שבאתם להתעלק דווקא עליי?
10.של לדבר על הנושא הכאוב מכל, החברות שלי, שנופלות בסם של אותם מאותגרים עצמם, ואני לא שומעת מהן ימים ושבועות עד שמערכת היחסים מתפוגגת כליל, מה שנקרא - המונולוג בינינו הסתיים.
כן רוני, אין כמו הבית. ביתי מבצרי. חתולי אהובי, לקחתי כדור נוסף הבוקר, ועוד מעט אני הולכת לראות סרט איטלקי. אני חושבת שזה ממצה הכל. בברכת חזק חזק ונתחזק, אני.
אני מאחלת לעצמי להיות בדילמה הזו בקרוב. לא זוכרת מתי בכלל הכרתי מישהו כדי לחשוב על אצלי או אצלו...
ברור. בגלל זה אתם מנהלים את העולם ואנחנו שוטפות כלים.עכבר העיר או עכבר הכפר?
היות ואני כבר לא במצב של לבחור, הרי שאוכל להעיד רק על ימי רווקותי, בפעמים בהם הלכתי אליהם-
אצל הרוב המוחץ הדירות היו מלוכלכות על גבול הטינופת- ומדובר בגברים בעלי משרות חופשיות, עם מכוניות חדשות ומלוקקות, אבל עם בית שימוש מעוטר בנתזי זהב על גבול הכתום ומטבח שעכבר לא היה גר בו פן יקבל זיהום.
רק בבתיהם של חברי ההומואים אפשר לאכול מהרצפה ובאותה עת להתענג על טעמם הטוב בריהוט ובאביזרים.
שקדייה, ממש רעיון לקמפיין הבא של התאחדות המלונות בארץ!
כאילו, זה שיר עליך?
מלבב!
לא אצלי ולא אצלו. הכי טוב מלון נייטרלי.
במחילה מכבודך/ן:"ישנן בנות, ישנן בנות...שקוראות את ל"אישה" - וזהו כל עולמן הרוחני"...אבל אני איני כזו, אבל אני איני כזו..." - ציטוט בערך מהשיר...
קפיש?
:)*
ואתה שוב מוכיח את הטענה הידועה:
לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
שלום לך, יוצא מן הכלל.
בפעם הבאה שאת מ____ת, פחות עם השיניים...
אתה יחיד סגולה...
בעיקרון את צודקת. אולי בגלל שהיה לי אבא אמן - לא מעצב דה לא שמאטע ולא הומו - אני רגישה לזה. רגישה למישהו שמצד אחד מתעב פיצ'פקעס ואוהב שהעיצוב יהיה נקי ומצד שני שהדברים כן יתאימו, וישיהיה צבע ולא דיכאון. לא שחור למשל. כשאני באה לבית והספות-עור שחורות כמצוות הנובוריש, או כשיש 'סלון' של 3+2+1 - בא לי להתאבד! ומעל לכל, באמת היכולת לעשות מדירה או מחדר מצ'וקמק בדירת שותפים - בית. את יודעת, אחרי שבעלי עזב את הדירה שלנו כשהתגרשנו, הוא עבר לאיזה חור וישר שיפץ אותו. בחיים לא הייתי שם.הוא היה שם רק כמה חודשים. ופתאום לפני כמה שבועות הילדים שלי התחילו להתרפק על התקופה ההיא, איך הם היו הולכים לבקר שם את אבא, וכמה כיף זה היה, ואיזה ארוחות הוא היה מכין להם, ואיזו יפה היתה שם המקלחת (לפני זה לא היה להם מקלחון, רק אמבטיה, ושם בעלי סידר מקלחון נוצץ מקרמיקות בצבע ירוק-בקבוק), ואיזה כיף היה לישון בגלריית העץ למעלה...בקיצור, הכישרון הזה, לעשות מכל חור בית. שיש לרוב הנשים ורק לגברים מעטים. אבל יש גם נשים שחיות במאורות.
זו כבר הכללה שאיננה ענינית. יש לי עשרות כלי מטבח מעוצבים, חלקם כפולים ומשולשים שקניתי רק בשל עיצובם או מאחר והם עשויים מחומר חדש שרציתי לנסות.
וכן, גם ארבעה חתולים...
הצחקת אותי עם הלבן והבז' האופנתי :-) (כן, גם אני סולדת מזה).
תשמעי, ייתכן שיש לי נטייה להתאהב דווקא בגברים שלא יזהו אסתטיקה אם היא תצנח על ראשם בשאון גדול. חוש הטעם של אהוביי (הספורים), הן בלבוש והן בעיצוב ביתי היה במצב של תרדמת עמוקה.
לפעמים זה קצת הציק, אבל לרוב זה היה שולי לעומת היתרונות האחרים שמצאתי באופי שלהם.
בהכללה גסה - שכבר הוזכרה כאן מספר פעמים - אני חושבת שלא שכיח במיוחד למצוא גברים שיש להם "עין לאסתטיקה" באותה מידה כמו נשים. וזה לא מקמצנות או חוסר התחשבות בך (בת הזוג) או שום דבר מסוג זה, הם פשוט לא שמים לב לזה, זה הכול.
הם לא מייחסים לזה חשיבות, זה לגמרי לא במודעות שלהם.
אני זוכרת איך פעם צבעתי את המשקופים בבית בצבע אדום משגע (כדי להפתיע אותו כשיחזור מחו"ל) וכשהוא חזר, שאלתי נרגשת לפחות כמו תרנגולת גאה באפרוחיה המושלמים: "נוווו? מה דעתך?!" והוא הביט בי במבט מבולבל ולא הבין מה אני רוצה מחייו.
הוא פשוט לא ראה את זה בכלל.
אני וחברה שלי יכולות להשתפך ברגש על כלי מטבח מעוצבים, אבל טרם פגשתי גבר שמרגיש כך (ואם יש כאלה, ייתכן שהם כבר חולקים דירה עם בני זוג שמשתפכים אף הם על כלי מטבח מעוצבים ומגדלים שני חתולים).
כן, אני גדושה בהכללות הלילה, אני יודעת.
.... ובכל זאת.
אין כמו הבית, כשעושים ממנו בית.
טופי דווקא מאוד חמוד לגבר הנבחר - הוא ישן לו על הראש.
כמוך כמוני.
בבית שלי אני מרגישה הכי בבית.
--- לגמרי ---
אני חוששת שטופי לא יפנה את מקומו.
ברור, הרבה פעמים צריך לנקות כדי שהמקום יהיה סביר
פעם ניקתי למישהו את הבית תוך כדי:)
אגב, חוש הומור. דוקא קראתי היום מאמר מדעי על הנושא של הבדל בין חוש הומור גברי לנשי.
המסקנה היתה מעניינת - לגבי נשים חוש הומור גברי משמעו גברים שיצחיקו אותן.
לגבי גברים - נשים שיצחקו מהבדיחות שלהם.
לא יודע עד כמה המסקנה נכונה, אולם שמתי לב שנשים נוטות פחות לספר בדיחות. אולי אני טועה...
רואה שהתפתח כאן שיח נשי.
אענה באופן תאורטי בלבד :)
לא חושב שבנושא זה יש שוני בגישה בין גברים לנשים. גם גברים יעדיפו להערכתי שלא להגיע אליהם הביתה בפעם הראשונה.
ניתן לקבל הרבה מאד אינפורמציה על אדם שאתה מבקר בביתו במבט חטוף - החל מהכניסה לבית, דרך העיצוב, המטבח, חדר השינה, הספרים, השרותים, סידור הפינות בבית ועוד.
לגבי סטוץ זה במילא לא מעלה או מוריד מאום, אולם אם בוחנים יחסים לטווח ארוך יותר כל פרמטר יכול לתרום.
כל אחד מאיתנו נותן משקל שונה לדברים שונים. אני לדוגמא מתרשם מספרים, מתכולת המקרר ומהתבלינים במטבח.
ישנה תמיד האופציה הניטרלית של מלון.
רייגע שאבין את נוסעת לספרד אז גמני רוצה
הא ובקשר לבתי-מלון אני מאוד אוהבת בתי-מלון
אבל כאלה ששווים
חחחחחחחחחחח
(אני מחוץ לתחרות, מיא, עברתי להתנזרות מוחלטת :)))
(אל תגלי)
תקשיבי, גברים יפים עם בתים יפים עושים לי גם רגשי נחיתות קשים כי הם יותר נשיים ממני וגם בד"כ (ממדגם לא מייצג אולי, כולה איזה 200, מה זה לעומת האינסוף) לא מי יודע מה מקיימים טוב.
סתם, זו היתה השמצה פרועה.
אולי 20.
סתם.
כעת עליי לסגור כי איזה יפיוף אחד בדרך אליי. אנחנו נראה סרט ונאכל פיצה ונשתה יין. מי צריך סקס, תגידי לי.
ממש הוקל לי, לקסיס - אנחנו לא נתחרה על גברים!
אני רוצה גבר עם מצעים נקיים ובית יפה וגם שיהיה יפה בעצמו. הגובה פחות חשוב לי. שנון? אני מוכנה להסביר לו את הבדיחות שלי גם פעמיים ולאט.
לא כלכך הבנתי תהתלבטות, אני חייבת לומר.
אם מדובר על סקס חד פעמי או בפעם הראשונה - אז אני מעדיפה אצלו כדי שאפשר יהיה להתחפף מתי ש-אני רוצה. הכי גרוע בעיניי זה שמישהו נשאר לישון אצלך, כשאת לא רוצה בזה. קרה לי פעמיים בחיים, לא עוד.
אם כבר אחרי הפעם הראשונה, אז אני מעדיפה אצלי, כי יותר נוח לי אצלי. ובד"כ במצבים האלה כבר לא אכפת לי שיישאר לישון.
אבל תכלס אף פעם לא הייתי בקטע של נרות, מצעים לבנים או יין.
אני מנסה לגרד מהזכרון מתי הרגשתי לא נוח בבית של מישהו אחר. לא מצליחה. אם באמת עד כדי כך מלוכלך שם, אני פשוט לא אקיים עם הבנאדם. גם לא אצלי.
מצד שני הסטנדרטים שלי בכל הקשור לסדר ונקיון - נמוכים, כאמור :) אני מסתפקת בסקסי, חכם, שנון וגבוה.
את רואה? מזל שהזהרת אותו. הוא בטח רץ להחליף. אילולא היית קוראת אותי מי יודע לאיזה ג'יפה היית נכנסת!
כן, נכון, הילדים זה עניין חשוב. לי למזלי יש מספיק ימים שבהם הם הולכים לאביהם והבית לגמרי שלי. כמובן שגם במקרה הזה, הנוח יחסית, אין לי מנוח, כי גברים שהיכרתי ניסו להתמקח גם על הימים - למה זה ולא זה, ושאחליף וכאלה, בעוד שאני בחיים לא אגיד לגבר להחליף ימים או משו כזה.
באמת, ככל שאני עונה ליותר תגובות בפוסט הזה אני נזכרת כמה הצקות והטרדות עברתי ומה גרם לי בעצם להגיע למצבי היום, שהוא כה מאושר למרות שאין לי מישהו, שזה מדי פעם מפליא אותי וגם היום נאלצתי לשוב ולהתמודד עם השאלה הזאת, כשחברה שאלה אותי - עם יד על הלב - לא היית מעדיפה לנסוע לספרד עם גבר? ואמרתי לה לא!!!! כי ככה הכל פתוח בפניי ואוכל להכיר את מי שבא לי. אבל אני כמובן מפרגנת מאוד לכל מי שיש להם מערכת יחסים טובה כי אני יודעת כמה זה נדיר.
נשמע לי הוגן.
שזה מזכיר לי שהיום ראיתי גבר במוקסינים בז'-לכה, ואני דווקא מאלה שלא פוסלות מראש גברים במוקסינים, אבל מהסוג הגברי יותר, ואלה היו מהסוג הנשי, על עקבים קטנים ועם גדילים... השוק שקיבלתי מזה הפריע לי להתרכז בכל עיסוק אחר!
אגב אני שמה לב שפרט לעמיתי האמיץ ארז עמירן, גברים לא מגיבים בפוסט הזה. טוב, נו.
זה לא כל כך קשה להתאים דברים. כמו שמיכלאנג'לו אמר על פיסול - לקחת גוש של שיש ולהוריד את המיותר. בדרך כלל צריך להסיר, לא להוסיף. פשוט ונקי.
אני ממש לא מדברת על כסף. אני באמת מדברת על אסתטיקה מינימלית. כשעזבתי את בית אמי בגיל 20 ושכרתי דירה עם חברה,רוב הרהיטים שלי היו או קש שהיו פופולריים אז או כמה כיסאות וספרייה שמצאתי ברחוב, אבל צבעתי אותם נורא יפה (בתכלת בייבי), וקניתי מחצלת יפה (אחר כך השתדרגתי לשטיח מיוון, נורא זול), והיתה לי דירה, כבר אז - ממש ממש יפה. אני באמת אבל באמתלא מדברת על כסף. אני הבנאדם האחרון ששופט אנשים לפי כסף. זה ממש לא המדד שלי. להיפך. עם יש משהו שאני מתעבת זה אובר-עיצוב ו'המראה השלם' ובתים מלוקקים דוחים אותי ברמות - מה שגורם לי לחשוב שאני צריכה לכתוב על זה פוסט - ונובורישים שמעצבים את כל בתיהם בלבן ובבז' אופנתי עד שכל הבתים של העשירים בארץ נראים אותו דבר בצבע חול זה מזוויע! לא לא. לא על זה אני מדברת. באמת על ניקיון בסיסי ועל חמימות ביתית וקצת חפצים שמעידים על האישיות של הבנאדם. וכמובן, שאם הוא מארח אותי במיטה ובמקלחת, שאלה יהיו ממש ממש נקיות, כי אחרת זה מגעיל. אבל אבק בספרייה - מה זה ענייני?
טוב, עם כישרון האפייה שלך, בטח כל העולם ואשתו רוצים לעבור לגור אצלך. לא לדעת לגרש זו אכן בעיה.
גברים שיודעים לנהל שיחה על מרככי כביסה אהובים עליי ומזכירים לי את בעלי לשעבר... אך גבר עם תחתונים לבנים בלבד??? לא זוכרת שנתקלתי בכל הקריירה הארוכה שלי.
לא נותר לי אלא לקנא.
את יודעת, אני עוברת חוויה דומה, או עברתי, עם חברות שלי שהן מארחות טובות ממני, ויש לנו חברות משותפות שרוצות ללכת אליהן. למשל אני הרי לא אוכלת ולא מבשלת בשר. אז היתה לי חברה שבאופן קבוע לא הסכימה לבוא אלי בערבי שבת, כי היא התעקשה ללכת לחברה אחרת שלנו שהיתה מזמינה אותה לארוחה מסורתית של ערב שבת "עם עוף!" אותו עוף היה מה שהפריד בינינו! כלומר ביתי הנאה וכליי הנאים והאירוח עם האוכל והסלטים והגבינות והיין לא הספיקו כי העוף קרץ לה מהדשא של השכנה! איפה זה ואיפה אירוח של גברים...וכן, אותי זה מבאס. למרות שכמובן יש חריגות, ויש כאלה שהם בשלנים, ואת הארוחה הטובה שאכלתי בחיי, כולל במסעדות, לובסטרים ברוטב נוסח דרום ארה"ב, בישל לי גבר, והוא גם ליווה אותה ביין מצוין... אבל היחסים איתו גבו מחיר אחר. כי תמיד תמיד יש מחיר. ואילו הייתי יודעת מהו המחיר הזה הייתי מוותרת בחפץ לב על הארוחה. אין כאן מסתורין גדולים - הוא חשב שהוא יקנה אותי בגינוניו ובארוחה ובכספו, אבל זו לא אני. הייתי רוצה שהמפגשים שלי לא ינועו בין שני הקצוות האלה של ארוחות שחיתות מפוארות או עליבות נוראית, אלא פשוט באמצע, בתחום השפיות הביתית הנינוחה, כמו שאת מתארת, כמו בבתים שלי ושל חברותיי, שתמיד יש מזון כי אנשים גרים שם, ותמיד יש יין, ותמיד די נקי וסביר.
בהמון מקרים אתה באמת צודק. באמת לא נעים לאכול ליד גבר ולא להודות באכילה ליד גבר. אבל אני, שבאמת מתמודדת עם נטייה להשמנה, לפחות משתדלת לאכול רק אוכל בריא, אז לנפנף מולי בעוגה או בשוקולד זה לא לעניין, ובכל מקרה תמיד גיליתי שגם לא הקשיבו למה שאמרתי במיליון דברים נוספים, כך שזה לא היה רק האוכל. רוצה דוגמה? שאני אומרת שאני מייחלת ל'מערכת' שתהיה רק זוגית, ובדייט הבא גבר מציע לי להיפגש איתו ועם ילדיו...
עם הגיל עוברת אי הנעימות להגיד למישהו ללכת. מניסיון. וכיף לך שאת לא בסיפור הזה. לגמרי.
נו, מיא, אני רואה שלי כבר לא יילך איתך..
קודם לא הסכמנו על בעלי חיים, פשפשתי ואין לי אף לא סט אחד של מצעים לבנים, ובענייני נקיון - העוזרת באה פעם בשבוע ובין לבין אני לא עושה כלום.
אבל שמעי קטע - קודם קראתי את הפוסט ולא הספקתי להגיב, וחצי שעה אחר כך אני מקבלת טלפון מחבר שלי שהוא רוצה שסופשבוע הזה נישן אצלו (תמיד תמיד זה אצלי עם כל הקודמים גם).
באלגנטיות ובהומור זרקתי - כמובן שיהיו מצעים נקיים ומגבות נקיות, נכון?
הוא ענה - ברור, איזו שאלה.
ובחיי שלא היה עולה בדעתי להגיד את זה אלמלא קראתי את הפוסט בדיוק לפני..
בקיצור - אחלה האינטרנט הזאתי
מיא היקרה,
זה תלוי הרבה במצב... כי כשיש ילד אז כבר לא מכניסים כל כך מהר הביתה...
כשמערכת היחסים היא כבר יותר רצינית זה הופך עניין של נוחות... לא מנסים לברוח ולא מנסים להתחבא...
אצלי בעקרון, בגלל הילד, זה לרוב אצלו... וביננו זה הרבה יותר נוח (כיום בשבילי זה כמו להגיע לצימר, מפנקים אותי מטפלים בי ואין לי את ההפרעות החיצוניות )....
וכן אישה היא שיוצרת את הבית....(לרוב - לא רוצה להכנס להכללות...)
סיגל
אנחנו בכלל לא שונות בזה.
גם לי צורמים אותם דברים, תאמיני לי שאני עוד יותר גרועה ממך בעניינים האלה.
אני פשוט לא אגיד את זה בקול רם,
אבל אני רגישה ממש כמוך לכל הפרטים האלה של שילובי צבעים מזעזעים וחוסר טעם משווע.
ברקימת הקשר הראשוני אני לא ישנה אצלו והוא לא ישן אצלי (כן, אני יודעת זה נשמע כאילו נשלחתי לכאן משנות השלושים המוקדמות של המאה הקודמת, אבל זו השריטה האישית שלי, היא לא מחייבת אף אחת/אחד אחר/ת), כך שבשלב שבו אנחנו ישנים זה אצל זו,
אני יוצאת מתוך הנחה שכבר הספקתי להכיר את הבפנים, לאהוב (או להחליט שלא לאהוב) את מה שגיליתי.
ובנוגע לתפאורה.
אני מסכימה לא תמיד התפאורה היא רק תפאורה. כלומר, אם לצורך דוגמה פראית-משהו, אגיע לביתו של מישהו שעל קירות ביתו אגלה ראשים מפוחלצים של חיות-בר שאותן הרג במו ידיו, אין ספק שבמקרה כזה לא מדובר "רק" בתפאורה. מדובר על הצהרה שרומזת על אופי, שמעיד על "תחביב" שאין לי שום עניין לקחת בו חלק, ולו בעקיפין.
אבל מיטה שבה הציפה לא תואמת את הסדין?
מגבות שאין להן ריח של "סוד"?
אבק על מדפי הספרייה?
הכול תלוי, כמובן, כיצד את מגדירה "אמצעי נוחות מינימליים" ואני משערת שההגדרה שלך למינימלי לא בהכרח תהיה זהה לשלי.
תשמעי, אני בת 37, מורה בישראל, מתקיימת בדוחק רב וגרה ביחידת דיור שייתכן שמתאימה יותר לסטודנטים מאשר לאנשים בגילי
("אנשים בגילי". דיכאתי את עצמי עכשיו.) יש לי חברות בגילי שגרות בבתים קטנים ונחמדים מאוד, שמגיעים כעסקת חבילה עם חצר וכמה עצים, ועוזרת צמודה שגם מסייעת לתחזק את כל הנעימות והנוחות הזו אחת לשבוע.
קצת עצוב לי לחשוב שמישהו עשוי לחשוב שאני לא "שווה השקעה" רק משום שהתפאורה שבה אני גרה אינה נראית כאילו היא לקוחה מתוך מגזין לעיצוב בתים.
אני מבינה את ההגיון של אפקט הבריחה, אבל 95% מהזמן יצא שנמצאים אצלי ובהחלט כבר יצא שהם לא ידעו ללכת ואני לא ידעתי לגרש ....
*
הנה לך אמצעי מיון לפני שאת מגיעה לביתו של גבר:
גברים בשלנים מחזיקים בד"כ בית מטופח ונקי
לפלצני גורמה יש גם מצעים עכשויים
גבר שתחתוניו לבנים בלבד, גם מצעיו יהיו כאלה בד"כ
ותמיד אפשר לשאול מי מנקה את הבית ואיך העוזרת וכמה פעמים מגיעה בחודש וכו..
גם שאלות על כביסה הולכות טוב (אפשר להתחיל למשל מ"איזה מרכך אתה אוהב?")
זה נותן מידע רב והסיכון לתאונות טינופת יורד כמעט לאפס.
אפשר לשנות את השאלה עבורי ל - אצלי או אצלה?
אז הנה תשובתי:
אצלה. אני הכי מעדיפה - אצלה. זה כמובן נכון לתקופה שבה חיפשתי בת זוג.
תמיד הפגישות היו נהדרות - לכולן היו בתים נקיים, מסודרים, מצוחצחים. כלי המיטה היו בסדר גמור.
בדרך כלל פינקו אותי באוכל טעים - אחת הכינה לי צלחת מלאה בגבינות וירקות, אחרת - כבד עוף, פסטה עם ברוקולי ולקינוח עוגת תפוחים מעולה, תמיד היה יין, ולא משנה לי בכלל מאיזה בציר... מוסיקת הרקע הייתה מצויינת - פעם שייד (זו ששמה את שייד בכל הפגישות שמה את אותו הדיסק...), מישהי אחרת שמה איזו זמרת ששרה בספרדית, לא זוכרת את שמה... הנרות תמיד דלקו בצורה רומנטית... האוירה הייתה טובה.
כמובן שגם אירחתי אצלי בבית, אבל 99% מהפגישות הראשונות היו אצלן.
כשבאתי אליה בפעם הראשונה, זה הסיר מעלי את האחריות והחששות. וגם - יכולתי ללמוד על האישיות של המיועדת. והלכתי מתי שמצאתי לנכון.
איזה פוסט מצחיק! אין, אין על סיפורי הגברים בחייך. והם גם גוררים את התגובות הכי מגניבות.
לעצם העניין, אני כמובן לא יכול לחוות דעה מניסיון. על פניו זכות הבריחה נראית כגוברת על הכול. מצד שני, סדינים משומשים וריח רע הם דיל ברייקר מוחלט.
חחחחח.... יש, יש מצב, אני אפילו מכירה כמה....
אהבתי את מבחן הרעננה.
זה גם עניין שאהוב עליי - העמידה על המקח היכן ניפגש גיאוגרפית ומה יהיה לו נוח.
מישהו מציע לי דייט, אני מסכימה בחוסר רצון בולט, אז הוא אומר לי: "טוב, אז את קופצת לקיסריה?"
אין, אין מילים.
חג"ש מירב!
לי קרה, בבתי מלון של חמישה כוכבים, למשל לאחרונה בהרודס, שישנתי על מזרן נוח יותר. אבל זה באמת נדיר.
אנחנו שונות בזה. לי חשובה בהרבה יותר הצורה - שהצבעים יתאימו. שדברים ייראו יפה. שלא יהיה בלגן בעיניים. שלא יהיה קיטשי. אבל זה מאוד מאוד נדיר. היהודים בכלל לא בורכו במודעות אסתטית שיש לכל כפרי יווני שגר באיזו חושה.
משו כזה. גם לא חסרות בחורות כאלה אגב הוהו יש מצב בכלל שנשים המציאו את זה...נכון. זה נאמר על ידי כולן גם בכתבה.
הבעיה שאילו הייתי נוקטת בגישה זו כנראה הייתי נותרת לבד כל חיי. ואולי כך יהיה גם בלי קשר...
המביא ומחזיר הזה - לא לכולם תמיד ברור שזה הדיל.
חג שמח לך, יעלי.
טוב, הם לא ממש גברים, יותר בחורים מהזן שמסתובב עם התרמיל ומחפש איפה להתנחל ונע ונד ממקום למקום, מין קרציות-קבע כאלה, שנשארות עד שמגרשים אותן. לא בבית ספרי כמובן, אך שמעתי על התופעה.
אני מתכוונת - כשכבר אגיע ללונדון, אני אזרום!
אבל כאן נכנסים שני משתנים למשוואה - משתנה הזמן ומשתנה הגיל.
מה זאת אומרת הגענו למצב שאנחנו יחד?
הרי אהבה לא נוצרת יש מאין. אני מדברת על רקימת הקשר הראשוני. כשאת מכירה מישהו ואתם מגששים את דרככם זה לזו, מה קורה אז? האהבה לא נופלת עלייך, הרי. והשאלה שלי, האם לצורת המגורים יש משקל. אותו אחד שהגעת איתו למצב שאתם יחד - לא ראית קודם את ביתו לפני האהבה?
שנית, האמנם התפאורה היא רק תפאורה, היא לא אומרת משהו על האופי האמיתי של הבנאדם?
ושלישית - האם בכל גיל מתאימה השמיכה המגרדת? האם גבר מעל 30-40 אמור לארח אותך בביתו נטול אמצעי הנוחות המינימליים? זה כבר לא חינני בעיניי.
נראה לי שעדיף לי אצלי.
יש בזה משהו, גם אני לא כמוך שהבית מתוקתק על בסיס של דקה :)
ואצלי כל יומיים וחצי :)
אז אני צריכה להתארגן עלי עצמי...
אבל אני אומרת שגבר זה סיבה טובה לסדר את הבית ואם הוא לא בא, איזה כיף..הבית מסודר!
אז אצלי זה תמיד WIN WIN
מה אכפת לי מהבית שלו. הרי הכל בסוף יודעים.
ואם משהו לא מוצא חן בעיני, אז הוא לא יהיה אחרי דקה.
ואם זו מערכת יחסים זה כבר משהו אחר.
אבל קודם כל דייט בחוץ.
אולי בכלל בים...אולי בכלל במקומות שיש אנשים...
סתם סתם...אם כבר יש התלבטות :-)
אצלי הכי מגניב :)
אצלי זה גם מבחן, אני ברעננה, המבחן הוא? האם הוא יעבור את הרצליה?
האם יצא מתל אביב?
או אם בא מהצפון? האם יעבור את נתניה מרכז??? M הדרך?
ואז המבחן האחרון?
האם יעלה לקומה שלישית ללא מעלית?
שזה, תודי לא איזה להיט שלא לאמר בקיץ..גורם להזעת יתר..לא סקסי וכו'.
:-)
פוסט שעשה לי טוב על הנשמה.
מתי יוצא הפוסטר באיילון?
:-)))))))))))))))))))))))))))))
אולי זה יצחיק אותך, מיא,
אבל הכי חשוב לי המזרון..
(מזרן או מזרון ? נדמה לי שאפשר שניהם, לא ?)
אם המזרן לא נוח לי - אז אני לא אהיה מסוגלת לישון אצלו בכלל.
המזרון שלי הוא הכי נוח בעולם.
אין אין אין דברים כאלה.
אף פעם לא ישנתי על מזרן נוח יותר.
:-))
גישה מעניינת, יערה
:-)
גם אני מעדיפה קודם כל להיפגש אצלו (רק בפעם הראשונה),
כדי לתהות על קנקנו, ולאסוף מידע על המהות שלו.
אפשר ללמוד הרבה על אנשים לפי הבית שלהם.
רק אצלו כי ככה אפשר לברוח חופשי מתי שבא
רק אצלו כי הוא מביא את האוכל והשתיה
רק אצלו כי הוא מביא ומחזיר אותי
אבל הבאסה היחידה שהייתי מביאה איתי את האמבטיה שלי והשירותים
מתי זה יהיה אצלי רק שזה יהיה - הדבר האמיתי
עד אז
רק אצלו*
הוא לא היחיד ממי, עוד שני אקסים נוספים התנחלו אצלי ליותר אפילו א' לאיזה ארבע שנים כימעט ועוד אחד לעוד שנתיים.
ככה בהפתעה, כאילו הבית שלי זה שלהם. מיותר לציין שעם שניהם לא הייתה איזה שיחה של "עוברים לגור יחד". פשוט נחתו כאילו שהבית שלי זה מלון. יותר זה לא יקרה, אין מצב.
איפה?
tell tell
ואני אומרת - אם הגענו למצב שאנחנו יחד, ובאמת אכפת לו ממני כשם שלי אכפת ממנו, הוא ינקה קצת את הג'יפה עד שתגיע למצב שבו היא לא תפריע לי לשהות שם.
לא חושבת שאפרד ממישהו רק משום שאמות המידה שלו בנוגע לניקיון הן שונות משלי (אחרת, בואי נודה על האמת, איאלץ לדבוק
רק בבנות מיני - אופציה שנראית לא רעה כלל בשבועות האחרונים). הדברים החיצוניים הם קלים יותר לשינוי, וכל אחד יכול להתגמש קצת בשביל הצד השני.
חלק מהזיכרונות המתוקים ביותר שלי הם בתוך מיטה מג'וייפת בבסיס צבאי עם שמיכות צמר מגרדות, כשה"קישוט" היחיד על הקיר היה מראה מתקלפת ועכביש חצי מעולף.
והייתי מאושרת כמו ילדה בחנות ממתקים.
למה?
כי שכבתי שעות בין זרועותיו של האיש שאהבתי אהבת נפש.
אז צר לי לקלקל את המסיבה.... אבל התפאורה היא רק תפאורה (בעיניי כמובן), והניקיון הוא חשוב נורא-נורא-נורא כשהלב לא מספיק עמוס וגדוש ברגשות אחרים. כשהלב מלא, העיניים פחות מבחינות בלכלוך.
שוב, אולי אלה רק העיניים שלי.
(אבל אני נשארת איתן...) :-)
ברור, ברחוב הזה הצטלמתי, ובכל זאת זה הזכיר לי את בי"ח הנודע.וכן, אני זוכרת את הפוסט המופתי שלך על המתנחל בביתך ובחייך... באמת צריך להיזהר את מי מכניסים הביתה ולמי עושים טובות, וגם לי קרה שבחורים ברוב חוצפתם ראו בי מלון ובכלל לא התכוונו לזיין אותי - חוצפה, נכון? - אלא רק לישון ככתובת נוחה בתל אביב. כל מיני צעירים תפרנים וכאלה. אכן תמונות קשות אך לדאבוננו מוכרות.
זתומרת, מבחינתך כדאי בכלל לא להיפגש...
או בבית מלון, כמו שכתבו כאן.
האמת, טקטיקה נבונה שמונעת הרבה עוגמת נפש.
אפרופו בתי מלון, הריני לבשר שתוך שבוע עובר הבלוג הזה לשלושה שבועות של שכרון חושים בספרד. ואאדכן משם איך זה בדיוק לחיות קבוע בבתי מלון (שלושה).
אני מקווה שאת באה עם ביגוד מגן נגד חיידקים.
אוי, מגבות, נושא כאוב - האם יש אשה שהריחה מגבות מבושמות בבית גבר? האמת, זה קרה לי פעם, פעמיים, שלוש. מקלחת מבריקה? חלום באספמיה.
כפרה קבלי עידכון - אברבנל זה גם שם של רחוב שחוצה את פלורנטין. לא שמנה.
בכל אופן - לאאאאאאאאאאא
מניסיוני הם באים ואז הם לא יוצאים לך מהבית לשנים, בני זונות, וגם המדינה המטומטמת לא מותירה לך לסלק מהבית שלך מי שהתנחל שם שלוש חודשים.
כן אני יודעת שאני גולשת כאן ואת רק התכוונת ללילה אחד וזה. אבל כאן אין לי להגיד אני לא יוצאת לדייטים.
זה באמת מזכיר לי את המקומות שהיו דביקים פשוטו כמשמעו. מהלכלוך.
אוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ואני בוחרת נכון לעכשיו
בזכות השתיקה
שתיקה שווה זהב
וקוס אמק רק ליחידי סגולה אני מרשה להיכנס לביתי = מבצרי
שזה אמור גם ליחידות סגולה
ולרבוץ על מצעים של מישהו אחר
איכסה מגעיל
מי יודע מי שכבה שם מקודם ואם בכלל ומתי המצעים עברו כביסה
איכסה אמרנו?
אמרנו
שטוטי_מסתובב לה בראש או נכון יותר הראש
מהגבינות בטוח שזה מהגבינות
יש הפתגם הידוע - כשהעוני נכנס דרך הדלת, האהבה פורחת מבעד לחלון.
ואני אומרת: כשהג'יפה נכנסת בדלת, אני בורחת כל עוד נפשי בי!
והם תמיד ששים לשלם עבור המלון?
אצלו.
וזה חד משמעי. כי אני לא מכניסה ג'יפה הביתה ואני צריכה לדעת דברים שאפשר ללמוד עליו רק בבית שלו. מי שהוזמן אלי הביתה צריך לדעת שהוא 'עבר' ושאני מוכנה להיות הדדית.
ברור, ברור שבמערכת יחסים מתישהו צריך להתמקם גם בביתו של הפציינט.
ובאמת? יש לך אומץ לבקש שיחליפו סדינים? את יודעת שמלא בחורות אמרו לי שהן לא מעזות לבקש את זה?
אני לא דוגמה, אני מסוגלת לבקש להחליף גם אם הצבע לא נראה לי - כי אני הרי מוכנה רק לבן חלק...
ביתי הוא מבצרי.
המצעים שלי,
המגבות שלי,
(איך עוד אף אחד לא דיבר על המגבות?)
השמפו שלי , הסבון שלי
והמקלחת המבריקה שלי :-).
למיטב זכרוני היתה רק פעם אחת
שרציתי ש"הוא" יילך.
ואז גם לא התביישתי להגיד.
דביק או לא... נכון תמיד.
במקום שבו האהבה נמצאת.
הבית עצמו הוא שולי בעיניי.
(וזאת אף על פי שאני טיפוס-של-בית במלוא מובן המילה.)
רק אהבה.
סליחה, אפילו אני נגעלת מהתשובה הדביקה הזו, אבל מה לעשות, זו האמת שלי.
בשאלת ה"אצלי או אצלו", בית מלון לוקח בגדול.לא מכניסה גברים הביתה בטח לא סטוצים.
החוויה שלי של מפגש עם בתי גברים (חברים) שונה מאוד. אני זו שהרגשתי חוסר נוחות מרוב סדר וניקיון ואני לא בלאגניסטית.
מיא,
נושא מרתק , שיש לי הרבה מה לומר לגביו.
כיף שהעלית אותו לדיון,
ויהיה מעניין גם לקרא דיעות של גברים לגביו ואת נקודת המבט שלהם - איפה הם מעדיפים ?
ראשית, אני מזדהה איתך בעניין של הצורך באסתטיקה חזותית מסביבי,
כך שאם לגבר שאני יוצאת איתו אין בית שבו אני מרגישה נעים, ואם הבית שלו מטונף ,נטול יופי וחסרה בו "אוירה" -אז אנחנו נהיה אצלי, ואני ממש אמעיט לבוא אליו, כי אחרת יגרם לי סבל של ממש.
אני לא אפסול גבר על התחום הזה, כי לפעמים מדובר בחוסר מודעות לתחומים האלה,
וכמו שציינת בתגובות שלך לאחרים - אפילו אם הם ארט דירקטורים (!) - אין להם את החוש הזה,
זה משהו מאד נשי, להתייחס לסביבת המגורים בתשומת לב ראויה, ולשים דגש על הפרטים האלה של חפצים, רהיטים ואביזרי נוי.
אני ממש כמוך בעניין של הסדינים - נקיון המצעים מאד חשוב לי, ואני נגעלת כשהם לא מריחים טוב.
(אני גם אוהבת שהגבר עצמו נקי, ולא רק המצעים שלו..)
אני מודה שגם אם הבית שלו מוצא חן בעיני ונעים לי לשהות בו, אני עדיין אעדיף שנישן אצלי.
כי אצלי יש לי את ארון הבגדים שצמוד אלי, את המקלחת שאני רגילה אליה, ואת יתר החפצים שלי (הסבון שלי, השמפו ויתר מוצרי הטיפוח, האיפור, התכשיטים, האביזרים המשלימים כמו צעיפים וכו'), ולא בא לי להיסחב עם תיק גדול בכל פעם שאני באה לישון אצלו.
חוץ מזה, שבאמת אני אוהבת את הדירה שלי, והכי נעים לי ונוח לי בה.
אם ממש חשוב לו שנהיה אצלו - אז אנחנו נצטרך למצוא את האיזון, ולהיות פעם אצלו ופעם אצלי.
אבל, למזלי, לרוב הם מעדיפים אצלי, כי באמת שאצלי, ממש כמו אצלך, האוירה היא הכי הכי שיש.
האם זו "אישה בורחת מבשורה" ?
אני אולי חוטא פה בהכללה, אבל נראה לי שאכן, ביתם של גברים נקי פחות, מסודר עוד פחות ומתהדר בדרך כלל במקרר ריק, טולראנטיות מסויימת לגבי החלפת מצעים וכישורי אירוח לקויים.
מצד שני, נראה לי, שסוגיית ה"איפה" אינה נמדדת במושגי בית מלון. כשהדברים מגיעים לנקודת ה"אצלי או אצלו|ה" הפרמטרים הנבחנים אינם כאלה שאנחנו מפעילים בבואנו לבחור בקתת אירוח בגליל.
גברים כנשים מרגישים נוח יותר בסביבה מוכרת. ההמצאות בטריטוריה הפרטית שלך מעניקה לך, בהכרח, יתרון ביתיות. יתרון שבדרך כלל מוביל גם לנינוחות גדולה יותר. מה שכן - האירוח בביתך שלך נוטל ממך את השליטה על "מתי זה נגמר". אם נצא מנקודת הנחה שהשכלת לבחור בפרטנר שלא נוהג לשלוח אותך במונית לביתך באמצע הלילה, והוריו הורישו לו נימוסים בסיסיים בענייני התנהלות מארחת, הרי שהוא בהחלט עלול להרגיש עצמו לכוד בביתו הוא, בבוקרו של יום חדש.
ייתכן, שכמו ב"חוקי הדייט הראשון" גם אותה סוגיית "איפה" צריכה להיות מועברת לטריטוריה נייטראלית. (במידה שבית מלון לא גורם לאף אחד מן הצדדים להרגיש ג'וליה רוברטס-ריצ'ארד גיר מידי)
והערה חשובה - הפרדוקס אינו נמצא בין "אוכל מצוי" ל"אוכל מרזה" אלא בין "אוכל מרזה" ל"אוכל טעים" (בדוק)
הבית שלי הוא לגבי מה שנקרה "my comfort zone" שם אני מרגישה בטוחה ומוגנת בין כל הדברים המוכרים שלי.
מבחינתי בדרך כלל ובמיוחד אם זה רק סטוץ אז עדיף אצלי בבית - מה גם שהוא בהחלט הרבה יותר נקי מרוב בתי הגברים שבהם ביליתי. אולם כשזו כבר מערכת יחסים רצינית מותר ואפילו צריך לבקר בביתו ולו על מנת לקבל את התמונה המלאה על האיש. ובהקשר לסדינים (שתמיד לוקח להם חודשים להחליף, איפ!!) אני מבקשת להחליף אותם לפני שאנחנו נכנסים למיטה. לזכותם יאמר שאף אחד עוד לא נעלב
בלונדון בכלל אין לי בעיה איפה לצאת לדייט!
כן, גם אני מתחילה להגיע למסקנה המדכאת הזאת...
אלה שיש להם בתים נורמליים סנופים בבתיהם ולא משוטטים בוירטואליה ...
וזה עוד חומר למחשבה!
בניסוחים המדויקים שלך אמרת הכל.
הבלגן שבראש - הוא העניין אחרי הכל.
חג שמח, רונית.
הקטע של המלון הוא קטע כאוב. לא אצלי, אצל חברות שלי. את יודעת כמה סיפורים שמעתי, אם כי לא התנסיתי, על גברים שמתקמצנים על חדר במלון - כשהנסיבות לא מאפשרות מקום אחר? וואו, וואו, רק זה שווה פוסט.
את הקטע של הספרים, הבנתי...
אצלי זה לא ככה. הבית שלי מפואר ומתוקתק אבל לא לעין הבלתי מזוינת. כלומר הכל מוסתר. הסלון שלי הוא למעשה אולם התעמלות גדול והוא מן בית כזה שכל אחד יכול להשתלב בו. גם שני החתולים מוסיפים לנעימות.
לפני הכל, תחשבו רגע: נרתעות מסדינים מרובבים, טינופת מסביב ואוויר(ה) מעופש(ת), אבל לא מלהגיע הכי קרוב, תרתי, עם אותו אחד שחי כך? לכן אולי כדאי להכיר טיפטיפה לפני את המאושר.
בטריטוריה שלי. אמנם לפעמים מצריך איזה רענון אם הביית לא בדיוק אחרי מסדר, אבל שווה את המאמץ עקב תחושת הביטחון והשליטה במצב שזה נותן. "אני חושבת שכדאי שתלך עכשיו" - לא הייתי צריכה עד עכשיו, אבל נשמע לי בסדר גמור להגיד, אם צריך.
וכשהקשר יציב והאדם מוכר (ואז אין סיכוי שג'יפה), אין לי בעייה שאצלו. מה יש? שיתאמץ קצת גם הוא...
אצלו כמובן.
למעט אותם מקרים שאת מוצאת עצמך מנקה להם את הבית, כי את שונאת סקס באמבט חול.
אצלו כי:
לפני שאת נכנסת איתו למיטה כדאי לוודא שהוא מחזיק לפחות ספר אחד בבית.
שהוא ינקה (בתנאי שאת לא מתקטננת על קצת אבק פה ושם) וילך לסופר לפני שאת מגיעה.
שהוא יגיש לך למיטה כוס מיץ תפוזים סחוט ידנית, לשולחן ארוחת בוקר ש"אמריקן קולוני" לא היה מתבייש בה. והכלים - על המארח.
והכי חשוב - אם הוא בגיל המתאים - כבר אין ילדים בבית.
הבונוס - בבוקר יום ראשון, ברכבת חזרה, קת רובה של חייל עברי תקועה לך עמוק בואגינה.
תודה אן. באמת ראיינתי נשים שסיפרו לי גם על בתים מאוד יפים.לי יצא פעם אחת להתארח בבית ממש מרהיב, אבל הוא היה שייך למיליונר אמיתי, וכמו שפנינה כתבה בתגובתה, לא הוא תחזק אותו. אצל גברים מהישוב לא נתקלתי בבתים יפים, כולל אחד שהוא ארט-דיירקטור מאוד מפורסם שפעם יצאתי איתו, בנאדם שאמורה להיות לו איזשהי נגיעה לעיצוב, שביתו דמה למלונת כלב. ואני באמת לא הבנתי את זה. לא אמרתי כלום וממש לא הייתי ביקורתית, ונפרדנו על רקע אחר, ורק היום אחרי ארבע שנים אולי אני מרשה לעצמי לאוורר את כל החוויות האלה, כי הן באמת לא היו נעימות לי והן ישבו לי באיזשהו חלק של המוח והציקו לי והצורך הזה בין השאר כל הזמן להיות נחמדה (תאמיני או לא) ומבינה ותומכת וזורמת פשוט תפס לי כל כך הרבה משאבים נפשיים... לא, אני לא מבינה למה גבר מבוגר ממני, עם משאבים כלכליים עדיפים משלי ועם הבנה בעיצוב צריך לגור בג'יפה ולהזמין אותי לשם. והוא לא היחיד. הוא דוגמה. וכמובן לכבד אותי בגראס ובוויסקי בלבד (איכס ואיכס) על רקע אפלולי. אחר כך אנשים לא מבינים למה אני רוצה לקיים דייטים באור, בשמש, בבוקר, בים - זו תרופת נגד לכל התקופה האפלולית המסריחה הזאת.
והסיבה היחידה שכן הייתי שם היא שהוא היה נחמד ומשעשע וגם שחשבתי שאני חייבת כמובן בנזוג - שהרי למה התגרשתי? למצוא אאבה!
מזל גדול שהחכמתי מאז.
היא לא פלצנית, אבל קצת מנותקת מהמציאות. כי אם למשל אשה באה לבית של בחור והוא נורא מוזנח/עלוב, זה לא קצת פוגע באאבה - אני מתכוונת לפני שהיא מתעוררת.
חחחחח. אהבתי את ה-בריא...
כנראה היה שם משהו לא כל כך בריא.
אני מנסה להיזכר בגברים שנתקעו אצלי... אולי באמת קרה לי בעבר הרחוק. היום לא אכניס לבית מישהו שלא נוח לי איתו.
ושוב,זהיפה שאת מתארחת. השאלה אם הוא מארח ובמה זה מתבטא. אני למשל תמיד מציעה לאכול משהו - אני לא יודעת אם הבנאדם הא אליי רעב או שבע. אז תמיד אביא משהו קל ואציע גם להכין משהו יותר משביע. זה תמיד הורג אותי שגברים מציעים רק לשתות. ואם אני רעבה. מה, אתם לא אוכלים? צמים? לא כולם, לא כולם... וגם שתייה - אצלי יש די מבחר. ואצלם?
בית אומר המון על האדם, אותו את רוצה להכיר,
חשוב לבקר בו, גם אם הוא לא תמיד מסודר.
לדעתי יש יופי בחוסר הסדר,
ככה מרגישים שיש בו חיים.
אני אישית אוהבת בלאגן.
נכון שאצל גברים זה נלקח לאקסטרים יוצא דופן,
אך בגלל זה שמורה לך תמיד זכות הבריחה,
ולא, לא מהבלאגן של הבית...אלא זה של הראש.
חג שמח!
העניין באמת הוא גבולות ההגדרה בית טחוב-מעופש-מגעיל. אני למשל מצאתי את עצמי בדירות סתם חשופות וזה דיכא אותי. סתם דירות שכורות למשל בלי רהיטים, בלי שטיחים, עם רצפות חשופות, כל מיני רהיטי פורמייקה שגורדו מפה ומשם - וזה לא כי הבחורים היו עניים. רק לא השקיעו בתחום. וזה דיכא אותי להישאר במקומות האלה. לפי השיטה שלך הייתי צריכה לקום וללכת בערך מכל מקום שהגעתי אליו.
זה כמו להיות או לסבול
באמת גם הנשים שראיינתי הבדילו בין שני המקרים - אם זה ליותר מפעם אחת או לא, אבל הן אמרו בדיוק ההיפך ממך! שסטוצים לא איכפת להן לגרש מהבית שלהן, וכשהן חושבות שאולי תהיה מערכת יחסים לא נעים להן לגרש, אז הן הולכות אל הגברים. תגידי לי, אין גברים עם בתים נורמליים?
מפאת "תקופת הגועל" שעוברת עלי בימים אלה ..הנושא לא רלוואנטי לגבי.
תיאורתית...אם סקס הוא הדבר היחיד שלשמו התכנסנו...במלון.
אצלו..לא בא בחשבון מבחינתי..מכל הסיבות שמנית בכישרון רב מיא..
אם יש לי כוונה להשאיר אותו לתמיד או לחילופין לחודש חודשיים לפחות..אז אצלי..
גם בגלל הסיבות שמנית.
וגם...בגלל שהבית שלי מייצג אותי.
זה קיצור דרך משמעותי..אם אני רוצה שהוא יכיר אותי.
אגב..אם אני נניח להוכיח למישהו שאנחנו ממש לא מתאימים..מבלי להגיד זאת במילים..
ומבלי לפגוע.בגלל שהוא נניח נחמד אבל לא לעיניינינו......הוא מוזמן אחר כבוד לביתי..
אחרי הקפה וצפיה במדפי הספרים ובכלל...הוא מבין וסיכוי סביר שלא אשמע יותר מימנו.
תאמיני לי- עובד.
אולי ברירת המחדל היא חופי ים, יערות, חורשות עם מצע עלים, מערות ... צוחקת
מי שקשה לה להתפשר על אסטטיקה וניקיון מלחתחילה (כתבתי נכון?) תימנע מקשר אינטימי עם גבר
שאינו דומה לה, שהרי דומה מושך דומה..
העובדה שאת מעדיפה להכניס את הנבחר לביתך מבצרך, כבר מראה הרבה על פתיחות ומוכנות להכניס אדם לחייך.
לדעתי אם כבר מרגישים בנוח להכניס גבר הבייתה, אז אותו אחד בטח גם ניחן במידות מאוזנות (ידע מתי ללכת)
מיא לא זוכרת אם אמרתי לך שהפוסטים שלך הם הדובדבן שבקצפת... !
אני נוטה להסכים עם עדינה שהגיבה מעליי, אך יש לי הערה והארה באופן כללי:
תדעי לך שיצא לי לבקר בבתים של גברים החיים לבד (לאו דווקא למטרות אינטימיות) שהיו (הבתים! הבתים!) מדאאאימים ומתוקתקים ונקיים והיה ממש תענוג להתארח בהם.
מפאת המבוכה לא אספר על חוויות הזויות שנבעו מטיפשות ונאיביות של מתחילות, אבל לפחות פעמיים יכולתי בהחלט לשמוח שהיתה בידיי את זכות הבריחה ואכן נסתי. מה זה נסתי...:-)
חגשמח מיא!
הכי טוב זה אהבה, ואז לא חשוב איפה.
סליחה על הפלצנות, אבל זו התשובה הכי אמיתית שלי.
מיא
אנחנו כבר דיברנו רבות על הנושא
ודיווחתי לך שזה תמיד אצלו,כי אם אני מתבוננת
על המשוואה של "כלים נאים גבר נאה" מול החרות לבחור ללכת כשבא לי
מצטערת, אני בעד long run הכי רחוק שאפשר.
וכי לפני שנים רבות הבנתי שאנשים מעצבים
בתים מהמיית ליבם הקודח ויחד עם זאת מעטים גם מבינים
רמזים ולא קולטים תחושת אי נוחות ולכן מחכים שיזרקו אותם.
מישהי מאוד קרובה לי שבוע שעבר הכירה גבר
לכאורה היתה בו כל הרשימה המבוקשת:
נאה,עשיר,בריא,פנוי. היא הגיעה לביתו
והתחילה להשתעל בטרוף,ולקח לה כמה דקות לברר מה גרם לה לאלרגיה
את טועה לא היה רבב וגם לא טיפת לכלוך.
האיש גר בבית של 6 חדרים עם בריכה-הכל לבן,צחור
שטחים לבנים ,ריהוט ,כלים פשוט ל-ב-ן.
ומחזיק אופר מיוחדת לצחצח את הלובן הזה
קרובתי היא לא שרדה יותר משעתיים,וברחה כל עוד רוחה בה.
אגב אחד ידוע שהתאבד לא מזמן,ביתו היה לבן וצח
מהתקרה,כולל השטיחים ועד הבריכה,בדיוק כמו הנ"ל.
כתוב משעשע ומגניב
הכי טוב זה הדדי
נוחי אצלי כי זה ביתי- במיוחד כשאני חוזרת מהעבודה ולא בא לי לצאת שוב.
אבל מידי פעם וסופשים- בא לי להתארח- לצאת מהבית ולהיות אצלו.
את יודעת בדיוק מה דעתי בעניין,
אז לטובת אלו שלא:
בפעמים הראשונות (זה כבר באופטימיות שזה נמשך יותר מפעם אחת..) - א צ ל ו !! למה? כי אני רוצה את השליטה אצלי! אני אחליט מתי אני הולכת !
זו המגמה שלי, פעם אחת עשיתי טעות, הזמנתי אותו אליי, ידיד של חברה, בא מרחוק, מהרגע שנכנסנו לחדר המבצעים , המחשבה היחידה שעברה לי בראש היא איך אני מעיפה אותו מהבית שלי!
לא יכולתי לראות תפרצוף שלו בבוקר, לזכותו ייאמר שהוא הבין את הרמז והתעופף מהר.
ואם אני הולכת למישהו וביתו טחוב-עופש -מגעיל , אני בורחת.
זהו. ככה פשוט.
הכי טוב "זכות הבריחה"!
אצלי - כשאני רוצה אותו יותר מפעם אחת,
אצלו - כשבא לי להזכר בחיי הרווקות, בסדינים מג'וייפים ומיליון כלים בכיור, ואני יודעת שהזיכרון יהיה קצר ...