כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    צהוב

    6 תגובות   יום רביעי, 19/5/10, 16:11
    בערב  שבועות נפל דבר בעתון "הארץ", שאני נמנית על קוראיו.  אם עד עכשיו היה התהליך הדרגתי ואיטי, הרי בגליון האחרון, בדרך עריכתו,  "הארץ"  "הצהיר" סופית,  שהוא "מת" להיות "ידיעות אחרונות".

    תחקיר עתונאי טוב הוא ללא ספק חלק חשוב מעתונות  לוחמת, אבל לפרוש כותרת, כותרת משנה וצלום של לופייאנסקי, הרב מרווין  הייר, ארנולד שוורצנגר ופרנק גרי על פני עמוד שלם, כאילו היו  סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט, להבדיל, וכאילו המפגש ביניהם  שינה את  פני ההסטוריה הוא לא בדיוק להיות עתון לאנשים חושבים.

    זהו נסיון לפנות לא רק לאנשים שאינם חושבים, אלא גם  לכאלה שאינם רואים ואינם שומעים ואינם מרגישים ואינם מבינים. בקיצור לפנות לאנשים שאינם קיימים, לאיזה מותג של אנשים, שהמציאו פרסומאים ולא לאנשים בשר ודם.

    עם כל הכבוד והחשיבות של הדברים הנאמרים בעמוד זה, (אני אישית עובדת בסמוך לבור המגודר ונפגעת מהפרוייקט הזה יום יום במשך שנים, שלא לדבר על הצרימה של בניית מוזיאון סובלנות על שטח של בית קברות מוסלמי.) אם זה ממלא עמוד שלם, מה יעשו חלילה, עורכי העתון,  כשתפרוץ מלחמת עולם שלישית?

    על כמה עמודים תיפרש הכותרת?

    "הארץ" בצורת העריכה הגראפית החדשה שלו,  בנטייתו לסיסמאות ולכותרות ענק -  לא זו בלבד, שלא יזכה בקוראים חדשים, (הלו אלו, שסגנון כזה הוא לרוחם,  נמנים כבר על קוראי  "ידיעות אחרונות") , אלא יבריח בעיקר את הקוראים הקבועים שלו -  את המנויים שעליהם קיומו, שקראו בו בזכות ייחודו, בזכות הפרופורציות בגודלן של כותרות, בזכות עריכתו, בזכות התרחקותו מהצהוב.

    תהליך דומה  כבר קרה בעתונות הישראלית ל"מעריב", התפוצה של "מעריב" הידרדרה, מרגע שהעתון  אבד את אופיו היחודי וניסה להיות "ידיעות אחרונות".

    בכלל כל נסיון לחקות  - הוא תחילתו של תהליך התאבדות לא מודע של המחַקה. כל נסיון לחקות, בלי שיש מאחוריו איזה טוויסט, התפתחות, יצירה, כיוון חדש  - סופו אובדן הזהות והייחוד של המחַקה עד לבטול ההצדקה לקיומו ועד לבטולו הסופי.

    בעמוד -  כמו  זה (עמ'  1 של ה"חקירה הנגדית" בגליון שבועות של "הארץ" - שלא על תוכנו נזעקתי, אלא על עריכתו וצורתו) , הכותרת זועקת "מוזיאון של אי סובלנות"  באותיות של קדוש לבנה, אבל  בו בזמן, כותרת זו עצמה, בגודלה המופרז, מדיפה אלימות.

    כיוון שהקוראים לא מבינים, לא רואים, לא שומעים, לא שמים לב, צריך  להלום בהם. כיוון שהתרגלו כבר למהלומות הקטנות, יש צורך להגדיל כל יום קצת את מכסת המהלומות, את עוצמתן , כדי לשמור על הגרוי, שלא ירדמו, חלילה, שלא יפסחו על הכותרת.

    ככל שהצורך במהלומות עולה, כך הופכות הכותרות לשטוחות יותר, לדלות משמעות יותר, או במלים אחרות הן הופכות לסיסמאות. ככל שהן שטוחות יותר, כך הן חותרות נגד האנושי, שהוא מורכב מטבעו, רב משמעי וחומק מהגדרה. (בפרסומת -  ככל שהמודעה גדולה יותר, כך היא ריקה יותר מתוכן)

    אדגים את דברי, בעזרת שם המדור "חקירה נגדית".

    עד כה שמשה המלה חקירה לחקירת משטרה, חקירת שב"כ או חקירת נ.ק.וו.דה, להבדיל, חקירה שאיזה גוף ממוסד מאחוריה.

    בדיקה עתונאית היתה "תחקיר". מה עשה העורך, הפך את התחקיר לחקירה וכך לכאורה הוסיף לו  משנה תוקף ומעמד ממוסד יותר.

    אם את השינוי הנ"ל,  בלעתי  איכשהו , הרי המלה 'נגדית', כבר נתקעה בגרוני.

    בתחביר העברי, המילה 'נגדית' מצריכה את ההמשך, או את השאלה: נגדית לְמה?

    איפה ההמשך? מה נגדי פה?

    כל תחקיר או חקירה הם בהגדרתם נגד משהו או נגד מישהו. אז מה המשמעות של 'נגדית' חוץ מטאוטולוגיה ודמגוגיה.

    התהליך הזה של זילות השפה, שנמשך שנים, אינו אופייני ל"הארץ" דווקא. בחרתי את העמוד כדוגמא, שמשקפת את התהליכים שעוברים על העברית ומשקפים את הנעשה בחברה הישראלית בכלל.

    את ההדלדלות, את ההשטחה ואת העיוות הסמוי מן העין ומן האוזן של השפה העברית, שמשקפת חברה אלימה וכוחנית יותר ויותר.

    למדיה (לרדיו, לטלויזיה ולעתונות)  יש חלק ואחריות גדולים בתהליך זה.

    בספרו "הזהו אדם?" מתאר פרימו לוי את ההשטחה והזילות של השפה הגרמנית במחנה אושוויץ, כסמל של ההשטחה של השפה וכראי לחברה של אנשים שאבדו את צלמם -  הקאפוס מצד אחד והאסירים שמנגד, שהיה עליהם ללמוד את השפה - ומיד, כי בנפשם היתה. תהליך כזה, כמובן, עברה גם הרוסית בחדרי החקירות של האן. קה. וו. דה ובגולגים של ברה"מ, והם מאפיינים כל מסגרת חברתיתלאומיתאנושית, שעוברת תהליכים של חוסר סובלנות, שנאת אחר והתגברות של אלימות.

    כיוון שלא נולדתי אתמול, וכיוון שהעתונות והספרות אינן זרות לי (כקוראת, ככותבת, וכעורכת)  אני יודעת היטב את ההבדל בין שפת העתונות ובין שפת הספרות.

    שפת העתונות צריכה להיות שפה ברורה, שקופה, חד משמעית ככל האפשר (אף שהדבר לא אפשרי כמובן, בגלל ואולי בזכות טבעה של הלשון)  נטולת אסוציציות וקונוטציות עד כמה שאפשר, לעומת שפת הספרות, שבמהותה צריכה להיות, שפה עמומה, רב משמעית, נושאת קונוטציות וכו'. כך שאינני מצפה מכתבה בעתון להיות פרק בבראשית או רומן של דוסטויבסקי, ואף על פי כן, כותרות, שהופכות לסיסמאות ולו רק בשל גודלן המופרז מטרידות אותי. לכן נטפלתי לכאורה לקטנות, לכותרת ולתמונה הענקית בעמוד "הארץ" שלכאורה זועקים נגד אי סובלנות.

     

    בצלום: עמוד מגליון  שבועות 2010 של עתון "הארץ" . צולם ע"י באבא יאגה

     

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/10 05:49:

      צטט: אחר40 2010-05-31 11:35:05

      צטט: עשב שוטה 2010-05-19 19:15:15


      לגמרי.

      ואם  תרצי, "הארץ" הולך צעד אחד לפני כולם בזילות השפה. הוא הראשון שהעז להעניק למוסף הכלכלי שלו שם לועזי, דה-מרקר. בציבור התייחסו לכך בשוויון נפש, אבל זאת מין נקודת אל-חזור בתרבות שלנו, להעניק לעיתון עברי שם לועזי.

       

       

       גלובס לא קדם לה דמרקר ?

       

      כמובן שאפשר לכנות את המוסף בשם אידי ... "דה קאעקר "  .... אבל זו כבר פרשנות אישית 

       

      אופס... טעיתי. גלובס קדם לדה מרקר.

       

        31/5/10 11:35:

      צטט: עשב שוטה 2010-05-19 19:15:15


      לגמרי.

      ואם  תרצי, "הארץ" הולך צעד אחד לפני כולם בזילות השפה. הוא הראשון שהעז להעניק למוסף הכלכלי שלו שם לועזי, דה-מרקר. בציבור התייחסו לכך בשוויון נפש, אבל זאת מין נקודת אל-חזור בתרבות שלנו, להעניק לעיתון עברי שם לועזי.

       

       

       גלובס לא קדם לה דמרקר ?

       

      כמובן שאפשר לכנות את המוסף בשם אידי ... "דה קאעקר "  .... אבל זו כבר פרשנות אישית 

        19/5/10 21:35:

      צטט: עשב שוטה 2010-05-19 19:15:15


      לגמרי.

      ואם  תרצי, "הארץ" הולך צעד אחד לפני כולם בזילות השפה. הוא הראשון שהעז להעניק למוסף הכלכלי שלו שם לועזי, דה-מרקר. בציבור התייחסו לכך בשוויון נפש, אבל זאת מין נקודת אל-חזור בתרבות שלנו, להעניק לעיתון עברי שם לועזי.

       

      תודה רבה, שהסבת את תשומת לבי. עדיף "עשב שוטה" על מרצפת נוצצת. מיד אשלח לך הזמנת חברות. מקווה שאענה. 

       

        19/5/10 21:27:

      צטט: life3 2010-05-19 19:05:39

      בשבוע הבא אצא לכנס הבינלאומי השנתי של פדרציית העיתונאים בקדיז - כנציג אגודת העיתונאים בירושלים. עיינתי היום במסמכי הכנס המקדימים. הם נושאים חותם ברור אחד - הודאה  כאובה אך הכרחית בצורך בשינוי כדי לשרוד - מבלי לוותר על נשמת אפה של העיתונות - האתיקה. בין היתר- אמינות. בדיקת עובדות. קבלת תגובה. הצלבת מידע. הבחנה בין דעות לעובדות. יכולת להעסיק צוות מנוסה בלימוד החומר . רשימה חלקית. 

      שינוי - בעולם של גודש מסרים מתחלפים. קצרים מאד. לפעמים קצרצרים. שינוי שבלעדיו תבוא כליה על העיתונות החוקרת מול פקידי ומזיני תוכן ולפעמים מול עיתונאים אוטומטיים - גוגלים- הקוטפים ידיעות מכל הבא לרשת על פי מפתח משלהם והוא אינו עיתונאי. 

      אז על מה יצא כאן הקצף של הבאבא?  על סגנון ההגשה. אלא שהמבחן העיקרי אינו בהגשה. המבחן הוא אמינות וחשיבות התוכן.  על כך שפטי נא את העורך.  אני נותן לו נקודות זכות על המוכנות לשינוי. 

       

       

       

      תודה על התגובה.

      אני מסכימה אתך,  שיש צורך בשינוי.  השנוי הוא מהותם של החיים והגדרתם. מה שאינו משתנה נדון לכליה. (בעצם, במחשבה שניה, הכל נדון לכליה, גם מה שמשתנה, חוץ מתהליך השינוי, כמובן), אבל שינוי אינו חקוי.

      הקצף (בלשונך) יצא לא על עצם השינוי, אלא על שינוי שאינו אלא חקוי.

      "הארץ" לא ירוויח קוראים  מנסיונו להדמות ל"ידיעות אחרונות", ההיפך הוא הנכון. הוא יאבד את ייחודו ותפוצתו רק תרד. מי צריך את  "הארץ" שהתחפש "לידיעות אחרונות", הרי אפשר לקרוא את המקור.

      אני מסכימה אתך שכדי להשמיע קול בעידן ה-SMS יש לערוך שינויים, אבל אין להשתמש לצורך כך בדמגוגיה, טאוטולוגיה, עלגות של השפה וזילות שלה במובן הרחב ביותר. הזילות מתחילה בצעדים קטנים, שמהם צריך להישמר.

       

        19/5/10 19:15:


      לגמרי.

      ואם  תרצי, "הארץ" הולך צעד אחד לפני כולם בזילות השפה. הוא הראשון שהעז להעניק למוסף הכלכלי שלו שם לועזי, דה-מרקר. בציבור התייחסו לכך בשוויון נפש, אבל זאת מין נקודת אל-חזור בתרבות שלנו, להעניק לעיתון עברי שם לועזי.

       

        19/5/10 19:05:

      בשבוע הבא אצא לכנס הבינלאומי השנתי של פדרציית העיתונאים בקדיז - כנציג אגודת העיתונאים בירושלים. עיינתי היום במסמכי הכנס המקדימים. הם נושאים חותם ברור אחד - הודאה  כאובה אך הכרחית בצורך בשינוי כדי לשרוד - מבלי לוותר על נשמת אפה של העיתונות - האתיקה. בין היתר- אמינות. בדיקת עובדות. קבלת תגובה. הצלבת מידע. הבחנה בין דעות לעובדות. יכולת להעסיק צוות מנוסה בלימוד החומר . רשימה חלקית. 

      שינוי - בעולם של גודש מסרים מתחלפים. קצרים מאד. לפעמים קצרצרים. שינוי שבלעדיו תבוא כליה על העיתונות החוקרת מול פקידי ומזיני תוכן ולפעמים מול עיתונאים אוטומטיים - גוגלים- הקוטפים ידיעות מכל הבא לרשת על פי מפתח משלהם והוא אינו עיתונאי. 

      אז על מה יצא כאן הקצף של הבאבא?  על סגנון ההגשה. אלא שהמבחן העיקרי אינו בהגשה. המבחן הוא אמינות וחשיבות התוכן.  על כך שפטי נא את העורך.  אני נותן לו נקודות זכות על המוכנות לשינוי. 

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין