בחיים האלה

במקום הזה

בעכשיו

כאילו כל הזמן אני ליד.

ליד איפה שאמור להיות

ליד איפה שצריך

ליד איפה שכדאי.

ואולי זה הפחד.

אבל הפחד ממה,

שמושך אותי מלהיות שם

איפה שצריך.

ואולי אני אוהבת

פשוט אוהבת להיות במקום הזה

שנמצא ליד,

שמסתכל מהצד.

כי הוא לא נסחף,

הוא כאילו שולט במצב.

נמצא אבל לא.

מוביל אבל לא נוגע.

כמו מתגעגע.

כי בגעגוע אתה לא שם.

געגוע זה ליד

זה ליד מובהק.

ויש בי געגוע.

געגוע למשהו שהיה

או אולי עוד לא היה.

געגוע.

תעתוע.

ואולי זה אתה.

ואולי סתם אני צריכה מושא,

מושא לכתיבה

מושא למחשבה

מושא

לאהבה.

נכתב למישהו בתחילת אוגוסט 2007