כשהחומר מתעייף הוא מתבלה בקצוות, מתרפט, מידלדל.

מה קורה לנשמה כשהיא מתעייפת?

אולי קמטי אכזבה חוצבים בה נקיקי עצב, אולי קרעי הבדד יוצרים  איים אבודים באוקיינוס היותה?

אולי, אולי היא פשוט  מתקפלת לתוך עצמה,מיטשטשת, מתפוררת ליסודותיה.

על עייפות החומר ניתן להתגבר באמצעות חומר. אבן נייר או מספריים, המנצח בין השניים...

אך איך מעוררים נשמה תשושה?

עייפה בובה זהבה ועייף מאד הדוב, אבל שינה לא תפיח רוח חיים בבובות ממולאות כלום.

מה כן?

איפה סבא ג'פטו כשצריך אותו?

ואולי עם פינוקיו זה לא חוכמה. יותר קל. בעץ כבר יש חיים. הוא צומח.

בתיאטרון הבובות של הנשמה יש רק מריונטות מגוחכות עשויות לבד וקש, הרוקדות לצלילי המארש החדגוני של הריק.

מליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

שנתחמם, שלא נקפא

שלא נשתגע

אז יאללה שיהיה בתנועה

אולי זהו שוב הירח המלא שמשבש עלי את דעתי

האוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו