עזב את עולמינו לפני ימים ספורים האיש הקטן-ענק הזה של הרוק הכבד, רוני ג'יימס דיו. אמנם האיש כבר לא היה ילד (נולד ב1942) ובכל זאת היה לי עצוב שמחלת הסרטן ניצחה אותו – את האיש הזה שתמיד נראה לי אמיץ כל-כך. אמיץ, כי נראה לי שדרוש אומץ רב כדי לעבור את החיים כגבר עם המידות שהטבע החליט לתת לו, ואמיץ-עד-מופרך בנסיבות האלה להפוך לקול הענק של הרוק הכבד. כשאני רואה אותו מופיע לא ברור לי איך מהגוף הזעיר הזה באה העוצמה הרבה של הקול התאטרלי-אופראי שלו. ולא רק הקול – האיש הוא מסמלי תרבות הרוק הכבד, כפי שרואים בין השאר בסרט התעודי (החביב עלי מאוד) a headbanger's journey שעושה כבוד לסצנת ההבי מטאל לדורותיה. אין לי כל כוונה לתעד את פעילותו של רוני ג'יימס לאורך העשורים הרבים (משנות הששים ועד לא מזמן). מהזוית האישית, אוהבת אותו מאוד-מאוד בריינבואו, אבל מתקשה לקבל אותו בבלאק סאבאת', כי סאבאת' בשבילי זה אוזי, אין מה לעשות. ועוד מהזוית האישית, פשוט עצוב שהלך לו. אני לא יכולה לאחל לו REST IN PEACE ... אולי יותר מתאים: KEEP ON RAISING HELL |