באחד מימי הקיץ הסוערים של מלחמת ההתשה בשנת 1970 ישב ירושלמי ותיק בשם רבי מנחם מנדל גֶּפְנֵר על ספסל בכותל ונאנח על המצב, כשהוא נזכר בדברי המדרש: "מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה" (מדרש תהילים, מזמור ז'). לפתע נזכר בהמשכו של המדרש: "אמר רב אחא: אם כן בזכות מי אנו עומדים? - בזכות ברכת כהנים". המילים האחרונות של המדרש עודדו את הרב גפנר. הוא הכיר את ברכת הכוהנים וגם ידע את סגולתה: "כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם" (תלמוד בבלי, מסכת חולין). רעיון נועז התנוצץ במוחו.

מהי ברכת כוהנים?
ברכת הכוהנים נערכת במהלך התפילה. הכוהנים, צאצאי הכהנים משרתי המקדש, עומדים כשפניהם אל המתפללים ופניהם מכוסות בטלית, ומברכים את הציבור. הברכה כוללת שלושה פסוקים: "יְבָרֶכְךָ א-דני, וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר א-דני פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא א-דני פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (במדבר, פרק ו')". החזן מקריא את שלושת הפסוקים של הברכה מילה במילה והכוהנים חוזרים אחריו. מכאן בא גם כינוייה של הברכה - "ברכה משולשת". הברכה נקראת גם "נשיאת כפיים", מפני שהכהנים נושאים בה את ידיהם לפנים, כשאצבעותיהם  פסוקות באופן מיוחד.

כוחה של ברכה
הכוהנים הראשונים שבירכו את העם בברכה זו היו אהרון ובניו, על פי ציוויו של הקב"ה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (שם). חז"ל הקבילו את שלושת הפסוקים לשלושת האבות, וכן לשלוש הספִירות העליונות בתורת הסוד - חסד, גבורה ותפארת. עדות לעתיקותה של הברכה ולחשיבותה בעיני העם ניתן למצוא בשתי לוחיות כסף מגולגלות שנתגלו בירושלים במערת קבורה יהודית בת 2500 שנה; על הלוחיות נחרטו מילות ברכת הכוהנים, ונראה שהנקבר ענד אותן כקמע ואף לקח אותן איתו אל הקבר (הלוחיות מוצגות כיום במוזיאון ישראל).

כמו חזקיהו המלך
הרב גפנר נזכר בטקס רב הרושם שערך חזקיהו המלך בירושלים, בו ברכו הכוהנים את העם וברכתם התקבלה בשמים: "וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם, וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם" (דברי הימים ב', פרק ל). משהו בו השתכנע לפתע כי אם תיאמר הברכה המיוחדת הזאת בקול וברוב עם כמו בימי קדם, "יזוז שם משהו למעלה" לטובת עם ישראל. הוא החל "לגלגל" את הרעיון בין חבריו, ובמהרה הם עלו על עדות מרתקת ב"ספר חסידים" שכתב רבי יהודה החסיד לפני כ-700 שנה. הספר מתאר טקס שהתקיים בתקופת הגאונים כ-600 שנה לפני כן, בו הנהיג רב האי גאון תהלוכת כוהנים סביב הר הזיתים, כדי להביא את המשיח. הד למסורת זו איתרו גפנר וחבריו בספר "הרוקח" לרבי אליעזר מגרמייזא (תלמידו של רבי יהודה החסיד ומבעלי התוספות) במילים: "אם היו שלוש מאות כהנים עומדים בהר הזיתים והיו אומרים ברכת כוהנים, היה בא המשיח".

הר הזיתים או הכותל?
כל אלה היוו עבור גפנר אות משמים. הוא החליט לשחזר את הטקס ההיסטורי ולערוך ברכת כוהנים בהשתתפות שלוש מאות כוהנים ברוב עם - בכותל. בתחילה חשב לערוך את הטקס המחודש בהר הזיתים, אולם הניח (ובצדק) שהקברים שמילאו את ההר מאז ימי הגאונים ידירו את רגלי הכוהנים מהמקום. הוא גם שיער בינו לבין עצמו שאילו היה הכותל חשוף ונקי בתקופת הגאונים (ישנן עדויות שבאותה עת היה הכותל מכוסה אשפה), היה בוודאי רב האי גאון מקיים את הטקס שם ולא בהר הזיתים.

תאריך סמלי
עכשיו נותרו רק שתי משוכות: לבחור יום ראוי לעריכת הטקס, ולמצוא שלוש מאות כוהנים שיסכימו להשתתף בו...
גפנר בדק וגילה כי באותה שנה (תשל"א) חל ג' בכסלו ביום שלישי - תאריך מושלם לביטוי ייחודה של "הברכה המשולשת". כל שנותר עתה לעשות היה למצוא שלוש מאות כוהנים. לעזרתו נחלצו רבנים ואדמו"רים חשובים שהתלהבו מתכניתו וקראו לחסידיהם להשתתף בה. ביניהם היה הרבי מגור זצ"ל (ה"בית ישראל") שאפילו מצא הוכחה בכתובים לחשיבות הטקס ואמיתותו: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - "ראש בני ישראל" אלה הכוהנים, והמילים "כי תשא" עולות בגימטריא - תשל"א.

עִיד אֵל-גֶפְנֵר
הרב גפנר עצמו לא האמין למספר העצום של האנשים שגדשו את רחבת הכותל באותה שעת בוקר מוקדמת של יום שלישי. האלפים שנהרו דרך שערי העיר העתיקה סיפרו לערבים הסקרנים מה פשר החגיגה, ובמהרה פשטה השמועה כי היהודים חוגגים את "עִיד אֵל-גֶפְנֵר"... בשעה שבע בדיוק ניגש הרב גפנר לדוכן ופתח את המעמד במילים נרגשות. "...שבח ברכת כוהנים על יד הכותל המערבי הוא גדול ונורא מאד להשפיע שפע קדושה וברכה רבה על כל העולם...". לאחר הנאום התקיימה ברכת הכוהנים במעמד מאות רבות של כוהנים, הרבה יותר משלוש מאות.

עולים לרגל
היה זה טקס כה מרגש ומעורר השראה, עד כי במהרה הגיעה הדרישה לקיים טקס נוסף. בתוך חודשיים ארגן הרב גפנר את הטקס השני, ובראש חודש שבט אותה שנה נערכה שוב ברכת כוהנים בכותל. כך היה גם בחול המועד פסח, עד שנקבע כי מדי שנה יתקיים הטקס חמש פעמים בשנה: בחול המועד פסח וסוכות, באחד מימי השבוע שאחרי חג השבועות (שנחשבים כ"ימי תשלומים" לעלייה לרגל), בראש חודש אב (שהוא יום פטירתו של אהרן הכוהן) ובאחד מימי החנוכה. הסְדר זה החזיק עד שנת 1978, ומאז הוחלט שהטקס יתקיים רק בימי הרגלים - חול המועד פסח וסוכות.

עד ביאת הגואל צדק
חמישים ואחד טקסים זכה רבי מנחם מנדל גפנר לקיים בחייו עד שהלך לעולמו בשנת תשמ"ד. המסורת המופלאה אותה הנהיג ממשיכה להתקיים, על פי צוואתו: "... וגם הברכת כהנים יימשך בעזרת ה' יתברך, עד ביאת הגואל צדק, ויהי ברכת ה' עליכם לנצח, אמן כן יהי רצון". בשלוש השנים האחרונות מועבר הטקס בשידור חי למחלקת הילדים בבית החולים שניידר, והשנה ניתן יהיה לצפות בו גם באתר האינטרנט של הכותל בכתובת WWW.THEKOTEL.ORG

(על פי "עולמו של חסיד" מאת ר' ברוך גפנר)

השבת נקרא בתורה את הפרשה הארוכה ביותר "נשא"176 פסוקים בתוכה מופיעה ברכה המכונה "ברכת כהנים".עליה ייחדתי את השורות הבאות.

ברכת כהנים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת". הברכה משמשת במסגרת טקס דתי יהודי הנערך במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה בין ברכת מודים לברכת שים שלום, ונקרא גם הוא "ברכת כהנים" או נשיאת כפיים, מפני שהכהנים מושיטים את ידיהם כלפי הציבור בעת ברכה זו. פסוקי ברכת כהנים משמשת לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

המקור לברכה מופיע בספר במדבר:

יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

ברכת כהנים הינו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה. לוחיות כסף ששימשו ככל הנראה כקמעות נמצאו במערת קבורה בכתף הינום בירושלים כשעל אחת מהן רשומים פסוקי ברכת כהנים בנוסח הדומה לנוסח המקרא. הלוחיות מתוארכות לשנת 600 לפנה"ס בקירוב, שלהי תקופת בית ראשון, והן מוצגות כיום במוזיאון ישראל.

פסוקי ברכת כהנים נאמרים בתפילת הבוקר לאחר ברכות התורה.

טעם הברכה

אחד הטעמים שניתנו לברכת כהנים הוא לדאוג לכך שהעם יבין שה' בעצמו מברך את העם ושלא ילכו שולל אחרי מוכרי ברכות למיניהם.

בימים רגילים, ברכת כהנים מתקיימת רק בתפילות הבוקר, כלומר בשחרית ובתפילת מוסף בימים שבהם יש תפילת מוסף. בחיפה וסביבותיה השתרש מנהג, אשר לא ידוע מקורו, לברך ברכת כהנים אך ורק בשבתות וחגים או רק בתפילות מוסף.

בימי צום, מקיימים ברכת כהנים גם בתפילת מנחה, מכיוון שאין חשש שהכהנים שתו יין לפני הברכה. עם זאת, ביום כיפור נהוג שלא לברך ברכת כהנים בתפילת מנחה אלא רק בתפילת נעילה. בתלמוד בבלי מסכת תענית^[3] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדיעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו^[4].

האשכנזים בחוץ לארץ, והספרדים במערב אירופה (למעט אמסטרדם) נוהגים לברך ברכת כהנים רק בחגים ולא בימי חול ובשבתות. הסיבה שניתנה למנהג זה, המבטלת קיום מצווה, היא שבחוץ לארץ אין שמחה אלא בחגים, ולא ניתן לברך את העם בלא שמחה. טעם נוסף שניתן למנהג זה הוא שהכהנים נוהגים לטבול לפני נשיאת כפים ובחוץ לארץ בארצות הקרות לא ניתן לבקש מהכהנים לטבול כל יום ולכן קבעו את ברכת כהנים רק בחגים, ובשבת לא רצו לתקן טבילה בגלל חשש סחיטה. הסבר זה מתרץ את המנהג שמזכיר דוד הלוי סגל^[5] ותמה עליו שנהגו שלא לשאת כפיים ביום טוב שחל בשבת. הסבר נוסף למנהג זה הוא שמשום שהכהנים אינם מיוחסים לא התירו להם לשאת כפיהם ורק כדי שלא תשתכח תורת נשיאת כפיים קבעו כמה ימים בשנה בהם ישאו כפיהם^[6]. מנהג זה גורם לכך שברכת כהנים הוא אירוע מיוחד בקהילות בהן נהוג מנהג זה. ברוב הקהילות הספרדיות בחו"ל (כולל אמסטרדם^[7]) נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים. במצרים, תימן ועוד כמה קהילות נהוג לברך כל יום, כמו בארץ ישראל.

 כשאין כהנים בקהל

במקרה בו אין כהנים במקום התפילה, אך התפילה נעשית במניין של עשרה אנשים לפחות, החזן קורא הקדמה קצרה לברכה ולאחר מכן קורא פסוק פסוק את נוסח הברכה, והקהל עונה לאחר כל פסוק "כן יהי רצון". נוהג זה נעשה גם כאשר לא אומרים ברכת כהנים לא בגלל היעדר כהנים אלא משום שלא נהוג באותו מקום לומר ברכת כהנים בכל יום.

מעמד ברכת כהנים בכותל

לאחר שיחרור הכותל הונהגה ברכת כהנים המונית בכותל בחול המועד סוכות ופסח. למעמד נוהרים מאות כהנים, ואלפי יהודים החפצים להתברך.

 מנהגים הקשורים בברכה

לפי מנהג נפוץ, מברכים האבות (ולפי חלק מהקהילות - גם האמהות) את ילדיהם בליל שבת בפסוקי ברכת כהנים. בכמה קהילות השתרש המנהג, שהורים מברכים את בניהם בנוסח ברכת כהנים, לפני צאתם לדרך רחוקה או לפעילות מסוכנת. יש הכותבים פסוקים אלו על קלף, ומחזיקים אותם על גופם כעין קמע.

 אזכורים תרבותיים

בעת צילום הסדרה מסע בין כוכבים, רצה יוצר הסדרה ג'ין רודנברי שספוק, בדמות הוולקן, בעת שהוא מברך את הברכה הוולקנית "הארך חיים ושגשג" (Live long and prosper) יחווה תנועה בידו. לאונרד נימוי, השחקן היהודי אשר גילם את ספוק, הציע את פריסת האצבעות של ברכת הכהנים אותה ראה בילדותו. רודנברי סבר שפריסת האצבעות שונה דייה כדי להוות סממן חיזרי, ואישר לנימוי לעשותה בסדרה כ"הצדעה וולקנית". בעקבות הצלחת הסדרה, הפכה פריסת האצבעות לאחד הסמלים המזוהים ביותר עמה.

בוב דילן בשירו "צעיר לנצח" מצטט את השורה הראשונה של הברכה. ליאונרד כהן סיים את הופעתו ברמת גן ב-24 בספטמבר 2009 בברכת כהנים.‏^[8] הברכה מוזכרת גם בסרט הקולנוע "Deep Impact" בה מורגן פרימן, המגלם את נשיא ארצות הברית קורא את הברכה.