כותרות TheMarker >
    ';

    המלך ואני

    שם הבלוג מצביע על נק' המפנה במערכת היחסים הארוכה והעמוקה שלי עם מרוקו. בעקבות נאום אשר נשא מיד לאחר הכתרתו למלך ובו קרא ל\"בני הארץ\" (רמז עבה:היהודים שהיגרו ויוצאי חלציהם) לחזור ולהירתם למאמצים ליצור חברה מרוקאית משגשגת, בעלת מערכות חינוך מפותחות ותשתיות, ראיתי בזאת הזדמנות פז לקחת חלק -כיהודי בן לאבא מרוקאי- בתהליך אשר יביא למרוקו חדשה, עשירה יותר, משכילה יותר וסובלנית יותר. בשבילי קריאתו של המלך הייתה בבחינת פניה אישית וכמו אחרים, לאחר מספר ביקורים כתייר בחרתי לעשות תפנית בחיי. מאמצים רבים השקיע מלך מרוקו במהלך העשור האחרון בכל תחומי החיים במגמה להביא למהפך חברתי-כלכלי בארצו. כבעל דוקטורט במשפטים הביא מלך מרוקו מוחמד השישי למספר חקיקות בתחום זכויות האדם בכלל והאישה בפרט. תוכניות פיתוח לשני העשורים הבאים הביאו את מרוקו להחליט על תיירות כיעד אסטרטגי. מטרת הבלוג היא לנסות ליצור שיח חברתי-עסקי בעיקר בנושא מרוקו תוך הפחתת רמת ההתנגדות הפסיכולוגית אצל תיירים ומשקיעים פוטנציאליים עד לרמה אפס. בימים הבאים אתחיל ליצור פוסטים אשר יפרטו את הכתוב לעיל. אתם מוזמנים לכתוב,לשאול ולהתייעץ. ברוכים הבאים/ות MARHABA ו SOYEZ
    LA BIENVENUE

    שאלות ניתן לכתוב ל: noamnir1@gmail.com

    הנכבה היהודית, גדעון לוי ויועץ המלך

    0 תגובות   יום חמישי, 20/5/10, 02:05

    כשגדעון לוי (#1) פגש את אנדריי אזולאי


    גדעון
    לוי מ"הארץ", מכירים? נו וודאי...
    במאמר אישי ב"הארץ" כותב בחן ונועם גדעון לוי על חוויותיו בעת ביקורו במרוקו.
    במאמר החיזור של לוי יועץ המלך אנדריי אזולאי זוכה לעדנה תחת מקלדתו של גדעון לוי, הוא זקוק לה על מנת להתחזק.
    בשבועות האחרונים פעילים פרו-פלשתיניים קראו ליועץ המלך היהודי לצאת ממרוקו והאשימו אותו בעצם היותו "סוכן מוסד ציוני" והוא בכלל לא ידע שהוא כזה, לא סוכן ולא ציוני, גם בארץ לא ידעו...

    אזולאי יליד העיר אסוו'ירה החל את פעילותו הפוליטית עוד בצעירותו. עמותת "זהות ודיאלוג" שהוקמה באמצע שנות השבעים בפריס, כללה אנשי רוח, אומנים ואנשי עסקים צרפתים, יהודים ומוסלמים. מטרתם היא פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
    אנדריי אזולאי היה מהראשונים שקראו לדיאלוג עם אש"פ, שנים ארוכות לפני שעשו כן הישראלים תחילה בסתר ושנים אח"כ בגלוי.
    על פעילות מרובת שנים במסגרת זאת, הוענק לו עיטור הכבוד הגבוה בצרפת. במקביל לפעילותו החברתית-פוליטית, פיתח אנדריי אזולאי קריירה ניהולית וכיהן כבכיר בבנק צרפתי גדול. קשריו העסקיים פוליטיים סללו את הדרך לתפקיד יועץ למלך מרוקו. גם במסגרת תפקיד זה פעל אזולאי בזירה המדינית הישראלית-פלשתינית ולא אחת ביקר בישראל וברשות הפלשתינית במסגרת ביקורים רשמיים בהם מסר אגרות ממלך מרוקו. על רקע הדברים הנ"ל, ניתן להבין עד כמה מגוחכות הקריאות של בעלי אינטרסים במסווה של פעילים זכויות אדםפלשתינים והאשמות  אזולאי בציונות.

    גדעון לוי מקשיב למארחיו ובמאמרו משיב לאזולאי בליטוף רך. הוא מפרגן לו ולמלוויו, למה לא? לבריאות להם!
    הם מספרים ללוי על פרוייקט שהם יוזמים. ביוזמה הרוקמת עור וגידים יפגישו ישראלים עם פלשתיניים במרוקו במטרה ללמוד על דו הקיום המרוקאי. נו, ואני שואל, אם זו לא אופטימיות, מהי?

    גדעון לוי מושך בעטו בקלילות ומתעלם מנושאים מהם היה מכין "מטעמים" בטורו לו היה מדובר בישראל. לוי ממשיך לתת את כתפו גם כשלא לגמרי ברור מה בעצם רצה לומר ולמי.

    בישראל מכירים את אזולאי, רוחשים לו כבוד אך לא מתחשבים יותר מדי ברעיונותיו. נשיא המדינה - ואבי תורת ה"מזרח תיכון חדש" בגרסתו העברית- שמעון פרס מרגיש מאוד בנוח בחברתו של אזולאי. נתניהו לעומתו, אינו יכול להתבשם בחברותו באותה נינוחות מדינית. במרוקו יש מי שמתייחסים לאזולאי כמוקצה ובישראל מוקצה מחמת המיאוס. ניתן בהחלט להבין את מצוקתו הרגשית של אזולאי כתוצאה ממצב קפקאי כזה.
    גדעון לוי מחזיר את אזולאי לתודעה הישראלית כהכנה אולי לפעילות עתידית קרובה של אזולאי במסגרת הסכסוך. מקומה של מרוקו חשוב מאוד בשולחן המתווכים. מלך מרוקו נושא בתפקיד יו"ר וועדת אל-קודס, תפקיד שלאחרונה מדינות שכנות בצפון אפריקה קוראות לבחינה מחודשת.

    בוועידה הערבית שהתקיימה לפני מספר ימים בלוב השתתפו חברי כנסת ישראלים ובראשם הד"ר אחמד טיבי. מילות הדבש הרבות שהרעיף ח"כ טיבי על שליט לוב כללו את ההיסחפות במהלכה כינה חה"כ טיבי את מועמאר קדאפי: "מלך מלכי המלכים" לא פחות!!!
    התבטאות זאת של חה"כ טיבי חושפת מעט את טיב היחסים שבין מרוקו לפלשתינים. תואר נוסף שמחזיק בו מלך מרוקו וגם אותו קיבל בירושה הוא "אמיר אל מומינין", שפירושו: "שליט המאמינים" ("מאמינים" באשר הם). כינוי קדאפי ע"י חה"כ טיבי "מלך המלכים" או "מלך מלכי המלכים", בעל משמעות בהקשר זה מעבר לגינוני נימוסין ערביים. זו מעין התרסה למרוקו נוסח קריצת עין רק שבמקום לקרוץ בעין אומרים בפה.
    במרוקו הספיקו לשכוח שבתגובה לדברי יאסר ערפאת שאמר כי הסהרה המערבית שייכת לאנשי הפוליסריו, המלך חסן השני התבטא בחריפות ובתקופה מסוימת מנע כל התבטאות בעד המאבק הפלשתיני.
    על מנת לא להרגיז יתר על המידה את הישראלים, אנדריי אזולאי מציג עצמו ללוי כ"יהודי מרוקאי". בהתאם לקהל כך גם התואר, למשל: בכנס האקדמי שנערך לא מזמן בעיר אסוו'ירה, הציג עצמו אזולאי כ: ציטוט "מרוקאי,ערבי,יהודי,ברברי", ככה, כדי לצאת בסדר עם כולם, למה לא? זהות לאומית מגובשת ועשירה, פטריוטיות לשמה.
    אזולאי חבר באליטה היהודית מרוקאית ולוי חבר באליטה אחרת, זו של "אנשים חושבים" וככאלה הם וודאי מבינים אחד השני היטב, אתה הבנת את זה ברוך?



    על שואה, נָכָּבָּה ונָכָּבָּה יהודית

    ה-15 במאי הוא תאריך ההצהרה על הקמתה של מדינתנו האהובה, מדינת ישראל.
    מצדו השני של המטבע, הפלשתינים מציינים את תאריך הקמת מדינת ישראל כיום בו קרה האסון הלאומי של העם הפלשתיני. הגם שקרו מקרים חריגים במהלכם קופחו זכויותיהם של פלשתינים, אותה תקופה של לאחר מלחמת העולם השנייה התאפיינה גם במה שקרוי "החלפת אוכלוסיות". תנודות האוכלוסייה בעולם היו פתרון דמוגרפי שתרם משמעותית לעיצובה האתני-לאומי-גיאוגרפי של יבשת אירופה כפי שאנו מכירים אותה עד לפני עשור או שניים.
    בעוד שהאו"ם ראה בפלשתינים פליטים והקים את ארגון אונרר"א, אוכלוסייה הגדולה יותר מזו הפלשתינית לא הוזכרה כלל וזכויותיהם מעולם לא זכו להכרה. ישראלים יקרים, נא להכיר: פליטים יהודים ממדינות ערב.
    קהילות יהודיות גדולות ועשירות שגשגו והוכחדו בתקופות ובמדינות מוסלמיות שונות. קהילת יהודי עירק נחשבים למי שספגו הכי הרבה גזירות קשות החל בהגבלות כלכליות, מגבלות תנועה, פולחן דת ועד לפוגרומים המוניים מאורגנים. בהיקפים משתנים, אירועים מסוג אלה התרחשו במדינות נוספות בהן: מצרים,לוב,תוניסיה,אלג'יריה,תימן, מרוקו ועוד.

    הקהילה היהודית בעת המודרנית מפרגנת רבות למרוקו על יחסה ליהודים בעבר ובהווה, וארגונים שונים בארץ ובעולם עוסקים בקידום רעיון הדו-קיום המיתולוגי במרוקו, כמודל לדו-קיום בין ישראלים לפלשתינים. בעוד שהסופר איש העסקים רוברט אסרף סיפק הסבר שהיה ספק פליטת פה לא מכוונת ספק אמת לא נעימה, חג המימונה בארץ מוצג כחג של פתיחת הדלת לכל דיכפין כביטוי לחיי השיתוף שהיו ליהודים עם המוסלמים במרוקו. לאחרונה יש מי שמבקשים בארץ למצב ולמתג את החג מחדש וזה כבר נושא לפוסט אחר...

    זקני הקהילה היהודית מרוקאית בתפוצות (שיזכו לחיים ארוכים) הם מי שנולדו אי שם בשנות השלושים של המאה הקודמת, אם לא מאוחר יותר. בודדים, נולדו מעט לפני כן. כולם היגרו ממרוקו, לא כולם לארץ ישראל.
    זהו הדור שהיה בשנות נעוריו כאשר הסולטן מוחמד החמישי התנגד למשטר וישי. בסירובו להורות לקהילה היהודית במרוקו על ענידת מגן דוד צהוב ותיעוד האוכלוסייה היהודית, נכנס לספר החיים של יהדות מרוקו ונרשם כגיבור ומגן. בקרב יהודי מרוקו יש מי שפועלים בקדחתנות למען קבלת מלך מרוקו מוחמד החמישי את התואר "חסיד אומות עולם" על התנגדותו למסירת היהודים לידי הצורר הנאצי ובני בריתם בממשל וישי.
    בנימה מעט אישית: על מדף התמונות האישיות שלי מונחת ממוסגרת תמונתו של המלך מוחמד החמישי (בכניסה לריאד שלנו יש את תמונתם של המלך חסן השני ז"ל ויבדל"א בנו המלך מוחמד השישי עם יועצו אנדריי אזולאי).

    זקני הקהילה היו ילדים כאשר אבותיהם סיימו תפילתם באומרם: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", רמז עבה למידת כמיהתם לציון. גיבורי התרבות שלהם היו אלה שעמדו ברוח הזמן באותה העת, אולי צ'רלי צ'פלין ואולי רב הקהילה ואלי שניהם, מי יודע? איני יודע כמה מהם זכרו את סוליקא, נערה יהודיה,יפה ילידת העיר טנג'יר שנרצחה על רקע היותה יהודיה. מספר הגרסאות מספרות על אותה תוצאה: סירובה של הנערה להתאסלם,הביא להוצאתה להורג בפרהסיה, השנה היא 1834.

    הדור הצעיר יותר שהפך לנער על רקע קבלת עצמאותה של מרוקו (56') ספג את מירב התודעה חברתית-פוליטית. הימים הם ימיה הראשונים של מרוקו העצמאית. בעוד שנשמעו קולות רמים המאשימים את יהודי מרוקו בשיתוף פעולה עם הכובש הצרפתי, קולות של בכירים בקהילה היהודית קראו לסולידריות ולאומיות בקרב הקהילה היהודית. שליחים מישראל פירשו קולות אלה של הבכירים כפעולה מתוך מניעים אישיים תוך חשש לסיכון והחרפת מצב הקהילה שהיה בשפל (בעיקר בשל הליך ההתקרבות ההדוק של מרוקו לליגה הערבית).
    הגם שראשי הקהילות הפגינו נאמנות לשלטון (בצורה של גינוי פעולות "המסגרת"-המחתרת היהודית במרוקו), היו אלו יהודים מרוקאים שפעלו במחתרת לעלייתם של יהודי מרוקו לארץ ישראל בין אם בצורה לגאלית בין אם לאו. על הפעולות שנעשו בשיתופם של גורמים ציוניים-ישראלים כמו גם האדמיניסטרציה המרוקאית ניתן לקרוא בספרי ההיסטוריה.

    זהו הדור שעל ברכיו גדלנו ושמענו בערגה את סיפורי החיים במרוקו בתקופה בה שתי הקהילות זו לצד זו, קיימו אורח חיים המבוסס על כבוד הדדי, ערכים חברתיים משותפים ועוד. דווקא משום כך, לא הצלחתי להבין כיצד אוכלוסייה גאה זו, לאחר העלייה ארצה, מגלה עמדות סותרות כלפי שכניהם הפלשתינים מעבר למחלוקת על האדמה ומבלי לדון כעת בסוגיות הסכסוך. כיצד זה שדווקא אלו שיוצאים חדשות לבקרים ומצהירים על הדו קיום במרוקו, דווקא אלה מזוהים ברובם המכריע עם הגרעין היותר קשה במחנה הימין...

    בשימור המורשת היהודית מרוקאית וחיי הדו קיום אנו מחזקים את המחנה המפוכח והמתון שבמרוקו,אינטרס יהודי וישראלי כאחד. זהו גם אינטרס בינלאומי בכלל אולם ליהדות מרוקו תפקיד מרכזי בתהליך האינטגרציה וה"שיחבור" של מרוקו בתהליכים גלובאליים.
    יחד עם זאת, על יהדות מרוקו לפעול מול הגורמים הרלוונטיים על מנת לתקן עוולה היסטורית.
    משפחות רבות עזבו את מרוקו כשהן מותירות מאחוריהן רכוש רב. משפחה כזאת היא משפחתה של דינה גבאי-לוין. זו הייתה הנכבה הפרטית של אלפי משפחות יהודים בעולם הערבי, גם במרוקו.

    יחד עם שפתם,תרבותם ומטבחם, הביאו אתם יהודי מרוקו את ההתנהלות השבטית-מסורתית שהייתה נהוגה בקהילתם בארץ מולדתם.  יהדות מרוקו בישראל הביאה פעילים חברתיים לעמדות מפתח במערכת הפוליטית ו בארגונים שהיו יכולים להיות בעלי משקל. משום מה, אותם ארגונים מתרכזים בפעולות חשובות לא פחות אחרות אשר תועלתן ויכולתן לספק צרכים  התרבותי של הקהילה, מוגבלת. הגם שאינם עונים על הצרכים במלואם, מפגשים אקדמיים חשובים מאוד, הם מאפשרים לחוקרים להתעדכן וזה בדיוק אחד האתגרים הציבוריים.

    אין זה ראוי לעסוק בהשוואות המתחרות על גודל סבלם של שני העמים, ואסור שתיקון עוולה אחת יבוא על חשבון התעלמות מעוולה אחרת. בנוסף לשואה, יש לקחת בחשבון גם את הנכבה היהודית.

      
    טרור, עוני וישראלים במרוקו

    יום שישי. פיצוץ עז החריד את רחובות העיר השוקקת קזבלנקה. זמן קצר אח"כ אירע פיצוץ נוסף...
    השבוע היה ה-16 במאי 2003 זה התאריך שכולם במרוקו זוכרים.
    בסיכום האירועים דווח על שורת פיגועים שכללו במניין הנזקים הרוגים ועשרות פצועים.
    זהו התאריך שבו מרוקו חוותה על בשרה את נחת זרועו של הטרור. הגרוע מכל היה כשהתברר כי המפגעים אינם זרים שהתאמנו במסגרת הסלאפיים או אל-קעידה או ארגון נספח לו, אלא מרוקאים!!! ההבדל היה בפרופיל המבצעים שהיו לא יותר מבנים למשפחות עניות אשר ביאושם ראו בסדרת הפיגועים "קריאת מצוקה". הפתרון לא איחר לבוא.
    לעומת זאת, הפיגועים שנערכו שלוש שנים מאוחר יותר בוצעו ע"י גורמים המזוהים עם ארגוני טרור. כוחות הביטחון נשכו שפתיים, שינסו מותניים ופתחו בקמפיין רדיפה שנמשך עד עצם היום הזה. במסגרת פעולות לסיכול טרור נחשפו תאים רדומים ופעילים ברמות שונות, למרבה המזל, טרם שהוציאו אל הפועל פעולות פיגוע.

    מערכת המשפט שודרגה, משרד המשפטים ובו שופטים,פרקליטים ואחרים עברו השתלמויות והחוק המרוקאי הגדיר את הטרור מחדש. תקציבים גדולים זרמו ממדינות מערביות במטרה לסייע למרוקו למגר את מה שנראה כי הלך והתפשט. במרוקו הבינו את המשמעויות הנלוות למושג טרור ולא חסכו במאמצים.
    בעידן בו ענף התיירות מהווה משענת כלכלית דומיננטית, מרוקו מתייחסת לאתגר ברצינות גמורה.

    ה16 במאי צרב בתודעה המרוקאית את משמעות הפגיעה כתוצאה מטרור ורוב מכריע של העם המרוקאי הצטרף לקמפיין הפרסום שהושק וסיסמתו הייתה: " אל תיגע ביישובי!!!" עם  גרפיקה מתאימה.
    ה16 במאי הוא תאריך בו מרוקו חוותה סוג של מוות. זהו התאריך בו מרוקו בחרה בחיים...

    התייר הישראלי שמגיע למרוקו מגלה להפתעתו ארץ הרחוקה מאוד ממה שראה בדמיונו טרם הגעתו. במציאות של סכסוך קשה בישראל-פלשתין, מרוקו מוכרת לישראלים כמדינה מוסלמית ערבית המושתת על תפיסתם את שכניהם במזה"ת . למושג הזה מתלווים דימויים שמעלים אצל אנשים מסוימים את מפלס החרדה (בסקר שנעשה 60% אחוז מהנשאלים בארץ אמרו כי בשמעם את השפה הערבית רמת המתח עולה אצלם במידה משמעותית).
    דווקא בשל הדימוי השגוי שקיים אצל ישראלים, כדאי לספר ולהפיץ את סיפורם של אלפי תיירים ישראלים שהופתעו לטובה ונהנו מאוד במרוקו.

    כשישראלי שותה לרוויה מיץ תפוזים טבעי בכיכר המפורסמת שטופת השמש בג'מע אל פנא שבמרקש, ושומע את בעל הדוכן הנייד אומר לו בעברית מטובלת במבטא מרוקאי כבד: "ברוך הבא", התקשורת הפנימית בין התייר הישראלי למרוקו מקבלת מימד אחר. זה יכול לקרות עם המלצר במסעדה, נהג המונית,מנהל הבנק או כל מקום אחר. רוב המרוקאים המוסלמים יספרו לכם על הדו קיום היהודי-מוסלמי כפי שחוו זאת בילדותם או כפי שהדור הצעיר יותר שמע מהוריו.

    הסכנה לפעולות טרור במרוקו לא חלפה עדיין. החדשות הטובות הן שכוחות הביטחון עושים מסביב לשעון ובקדחתנות לחשוף פעולות חתרניות ופעולות הכנה לטרור. המרוקאי הממוצע אוהב את ארצו וכאשר נחשף למידע ממנו עולה כי יש כוונה לפגוע בביטחון המדינה, הוא יעביר את המידע לכוחות הביטחון. על מנת להיאבק בטרור נוצרו מספר תוכניות עבודה רב-תחומיות, למשל התוכנית להכשרה לאימאמים. לאחרונה הוכשרו אלפי כהני דת צעירים שעם תחילת פעילותם במסגדים הקהילתיים, יטיפו לערכי סובלנות ודו קיום דתי-חברתי-תרבותי, תוך שמירה על ההיבטים הדתיים.

    לעניות דעתי, הסיכוי לישראלי להיפגע ב -או- להיקלע למצב קיצוני כדוגמת מתקפת טרור, נמוך משמעותית מהסיכוי להיפגע או להיקלע לסיטואציה דומה בארץ. למעשה, לצורך החידוד,  אני סבור כי הסיכוי להיפגע בתאונת דרכים בארץ גבוה מאוד ביחס לסיכוי להיפגע במרוקו. במילים אחרות, מרוקו בטוחה לישראלים, הן לאלו המתיירים והן אלו המשקיעים.

    הטרור הוא איום גלובאלי. ככזה הוא מצריך פתרון גלובאלי. הסכמים בין מדינות לשיתופי פעולה אזוריים הם חלק מהתשתית ההולכת ונבנית במטרה להתמודד עם איומים ביטחוניים מחד, ושגשוג של הכלכלות המקומיות מאידך.
    אז מתי אתם מגיעים?


    פרס נובל למלך מרוקו

    היוזמה החדשה יחסית הולכת וצוברת תאוצה, לפחות בעולם הוירטואלי. הרשת החברתית "פייסבוק" משמשת פלטפורמה וירטואלית מאוד פעילה של ארגון חדש
    MSF: Marocaines Sans Frontiers.  מטרת הארגון החדש ליצור נטוורקינג בינלאומי במגמה להביא לפיתוח כלכלי-תרבותי-חברתי במרוקו. הסניף הוירטואלי הישראלי נחנך לאחרונה גם כן וכדאי למנהלי הדף לשקול היטב את צעדיהם במטרה לא לשחוק רעיון נהדר שיכול למנף תרבותית-פוליטית-חברתית את הדורות המרוקאיים היותר צעירים בעולם. זוהי גם כן הזדמנות למשקיעים לבחון ברצינות את האפשרויות הלוקרטיביות הקיימות בשפע. במרוקו, כל משקיע הוא מלך.

    אחת מהיוזמות שנולדו במסגרת פעילות זאת היא הקריאה הציבורית ההולכת וגוברת בקרב מרוקאים לתת למלך מרוקו מוחמד השישי את פרס הנובל לשלום. בדף הקבוצה מובאת רשימה של מקבלי הפרס לדורותיהם. אין ספק שכמה שמות ברשימה בהחלט גורמים לאנשים להרים גבה.

    מרוקו היא בת ברית חשובה של המערב. בעשור האחרון מפגינה מרוקו ביצועים שלא נראו כמותם קודם לכן. פיתוח, קידמה,זכויות אדם בכלל ונשים בפרט ועוד שורה של פעולות, הופכות את מרוקו למדינה רודפת שלום הרואה עצמה חברה מן השורה בקרב מדינות העולם המתקדם.
    פרס "נובל" למלך מרוקו יכול להישקל לא רק משום מאמציו לכינון מדיניות חוץ פרו מערבית (במזה"ת פתרון שתי מדינות והתנגדות לאירן), אלא משום המאמצים שנעשו ונעשים בביתו שלו. מאמצים אלו תורמים בסופו של תהליך לקיום שלום אזורי ובעידן של גלובאליזציה, שלום אזורי פירושו שלום כלל עולמי.



    כשגדעון לוי פגש את אנדריי אזולאי (#2)

    מספר ימים לאחר שכתב את רשמיו ממרוקו, מפנה לוי את מקלדתו לכיוון האליטה האשכנזית. לדבריו "מדינת ישראל עדיין נשלטת על ידי אליטה אשכנזית" לא פחות!!!
    במאמרו מעביר לוי סכין וירטואלית חדה במיוחד בבשר החברה הישראלית וחושף נתונים המראים את קיומו של הקיפוח העדתי למרות הניסיונות העיקשים הן של האליטה האשכנזית והן זו המזרחית לטשטש ולהסתיר את קיומו של שד עדתי זה גם 62 שנים.
     
    בכינור הדביק בו ניגן לוי את אזולאי במאמר הקודם כמה ימים לפני מאמר זה, ממשיך לוי לנגן וכותב על אזולאי כך:" כל אימת שאני פוגש את האיש המרשים הזה, בעל הקריירה המדהימה, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי (ואותו): למה היה הופך לו עלה לישראל? מזכיר מועצת פועלי דימונה, שבה גרים בני דודיו? או שמא פועל טקסטיל כמותם?" במשפט זה רומז לוי על ההבדל בין ישראל למרוקו. בעוד שמלך מרוקו ממנה יהודי למשרה בכירה, בישראל ליהודי ממוצא מרוקאי יש סיכוי קטן מאוד להגיע למשרה בכירה באותה רמה. משום מה, לוי מתעלם משר הפנים לשעבר חה"כ מאיר שטרית, פרופ' שלמה בן-עמי לשעבר השר לבטחון פנים, דוד לוי לשעבר שר החוץ ואחרים...

    לגדעון לוי יש אג'נדה ברורה בכל הנוגע למדינת ישראל. הוא יכול לכתוב על כל נושא וככל העולה על רוחו. הוא יאמץ למקלדתו את כל מי שחולק את אותן השקפות מדיניות כשלו גם במחיר התעלמות מוחלטת ממדיניות איפה ואיפה שנוקטים בה יהודים חברי האליטה היהודית מרוקאית במדינות מוצאם הם. חבל.


    בית החולים בטנג'יר (עדכון)

    פרשת בית החולים
     עוררה תגובות קשות של הקהילה היהודית מרוקאית. בעקבות הפרשה נעשתה פנייה של מדינת ישראל למרוקו בבקשה לשמירה על נכסי הקהילה היהודית. אורגנה עצומה וירטואלית שעד כה חתמו עליה עשרות אלפים כולל מרוקאים מוסלמים. העיתונות המרוקאית פרסמה את הפרשייה בעמודים הראשונים לא לפני שהסיפור כבר התפרסם בישראל...
    חילופי האשמות בין הנוגעים לדבר היא דפוס פעולה מוכר. זו עוד סיבה להדק את הפיקוח על ניהול נכסי הקהילה ואופן קבלת ההחלטות.

     

    חג מתן תורה, חג שבועות שמח לכל בית ישראל!!!



    מקורות:

    הבלוג של בן-דרור ימיני

    אתר NRG

    אתר YNET

    האנציקלופדיה הציונית-ישראלית:

    אתר JJAC – פליטים יהודים ממדינות ערב

    אתר דארנא

    אתר "הארץ"

    אתר "וואלה"

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליברל ערכי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין