היום למדתי עם דניאל במשך 13 שעות רצוף (כן כן..)

במהלך ה-13 שעות האלה קרו 2 מאורעות נוספים שחירפנו אותי לגמרי

הראשון- בערך בשעות הערב הוא הלך לכמה שניות והייתי בטוחה שהוא החל לשירותים או משהו ופתאום הוא חזר בהכרזה "הבאתי לך מתנה", וקופסה לבנה בידו.

על הקופסה היה רשום בטוש ירוק בכתב של בנים (אני מעתיקה ממנה בדיוק עכשיו בעוד אני מסתכלת עליה):

"לחתולה (כמובן שלא היה רשום חתולה אלא את שמי האמיתי) היקרה

שתמיד יהיה לך חם בלב וגם בכוס (והוא אפילו ניקד את זה כדי שאני אבין שזאת כוס ששותים ממנה והכוונה היא לא לאיבר המין הנשי!)

באהבה, שותפך לפשע,

דניאל"

בתוך הקופסה הלבנה הייתה כוס קפה כזאת כמו הכוסות האלה לאוטו, חדשה ודנדשה מהשקית. וזה בגלל שכל מי שמכיר אותי יודע שאני ג'אנקית של קפה.

אני חושבת שעד עכשיו אני עדיין מחייכת מזה. חיבקתי אותו חיבוק גדול ואני לא מאמינה על עצמי וגם עליו, שבזה זה נגמר.

עכשיו, אני לא יודעת מה אתכם, אבל זאת מחווה שלא קיבלתי מידיד שלי לעולם ובטח שלא סתם ככה. לאחר מכן הציע שנעשה הפסקה ונקפוץ לאכול סושי.

וזה כבר גמר אותי סופית. ועוד הוא הלך להחליף חולצה לחולצה שחורה ואני הייתי עם שמלה שחורה ופתאום הרגשתי כאילו אנחנו בדייט ולא באמת היינו בדייט והתחלתי להתבלבל עם עצמי.

משהו בלבוש השחור הזה ובסושי ובמתנה הזאת לפני גרם לי לגמרי להרגיש בדייט וזה הביך אותי ולא ידעתי איך להתנהג פתאום.

אחר כך ביליתי את ה-3 שעות הבאות בלהתווכח עם עצמי אם לנשק אותו או לא לנשק אותו, דיון שהסיט אותי מריכוז לזמן לא מבוטל.

אחרי זה חזרנו לבית שלו והמשכנו ללמוד ואז ההורים שלו חזרו וכבר איבדתי את כל המומנטום. ואז הוא התחיל לנגן לי בפסנתר ולשיר שטויות והיה בא לי לקפוץ עליו כשהוא ניגן רק שההורים שלו כבר הסתובבו בבית ככה שזה לא כל כך התאים.  

ועכשיו אני רוצה לשאול ברצינות- מה הולך עם הסיפור הזה?

האם באמת יכול להיות שאחרי כל זה בסוף הוא בכלל לא רוצה?

או שאני בכלל לא רוצה? או ש..בסוף לא יצא מפה כלום?

או שכן?

כל זאת ועוד...בפרק הבא של סאגת דניאל

חג שמח לכולם