דברים שהיו, היו.

זה טוב שהיו, זה מקדם אותנו הלאה
אין שום סיכוי שנצליח לאמר לעצמנו
שהם כבר לא יהיו.
לא פלא כלל שזכרונם עולה בנו ואין
לנו כל דרך גם אם נרצה מאד לעקור
אותם מסיפור חיינו.

מקסים!!!

לא מוזר ולא סתור - סדור!

כתוב מקסים, מוגש מקסים, ולא מאפשר שלא להזדהות.

כל פעם שאני חושבת שכבר התגברתי עליו , אני מוצאת באקראי חפץ שלו.

מצאתי שרשת עם שמו,מוזהבת.

להחזיר לו ?

לשמור ?

הוא אפילו לא מחפש את זה .

עדיין הולכת עם תג השם שלו מהעבודה בתיק .

אם לא היה מבקש גם את טבעת הנישואים שלו הייתי שומרת אצלי .

אוהבת מזכרות .

אם אתן לו הכל מה ישאר לי ?

לרדוף אחרי בחלומות נראה  לי הוא ימשיך לנצח .

מה עושים ?

מוכרת לי התחושה זו המובעת בקטע...  המפגשים הבלתי צפויים האלה ברגעים הכי לא צפויים עם האנשים הכי לא צפויים, שלרגע מטלטלים אותנו רגשית מחזירים אותנו אחורה ולרגע נידמה לנו שאנו שוב מתפרקים....

שבת שלום

המילים שלך כל כך מדיקות אותי

תודה

לא חווית פעם רגע שהרגשת שהצד השני נמצא מולך

למרות שהוא בכלל לא היה.

מין זיכרון ברור של רגע שהיה?

ושניה אחרת הבנת שזה לא אמיתי, רק זיכרון, והתפלאת שזה עדיין שם, מרחף?

משהו ממך

משהו ממני

לרגע נפגשים

למעשה זה סותר את הטיעון המרכזי.
בכל פעם שיש טריגר מתאים החיבור נוצר מחדש,
כנראה שהוא עדיין קיים במלוא עוזו ורק ממתין
לשעת כושר כשאת לא על המשמר, על מנת להוציא את ראשו החוצה.

הסיבה היחידה שאת חושבת שזה נגמר היא מה שנקרא
ה"אגו" שהקים חומה סביב אותו זכרון.
הנפש יודעת טוב יותר וכשמתאפשר לה היא פורצת החוצה.
(עוד לא הכרנו אבל אני תמיד כזה, מגיב בצורה שקצת יכולה לזעזע.
לא משהו אישי)