דורכת על ערמה של ספרים, מנסה להחליף נורה

החדר לרגע חשוך רעד עובר, כמעט מאבדת שיווי משקל

 חום המנורה עובר לידי, פו, פו,פו- נושפת

המנורה הוברגה,  בזריזות אני קופצת,

ערמת הספרים נותרה מאחור יתומה ומבוישת

אנשים שכמוני לא ראויים לידע

הבינה מספיקה לשיחה

ומה אעשה עם חנוך לוין ושקספיר

מלבד לנקות ת'מראה

כמה זמן בעולם רפרפתי בספר

בשביל לגלות שהוא פאסה

שהדעה שעכשיו רווחת

בדיוק ההפך מ"זה"

 לשם מה צברתי ידע

להפרידני מהבריות?

הרי עצלנית שכמוני

ברור שתהפוך אותו לדבר נוסף בו להתענות.