זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
פראג, היום השני
| בלילה ירד גשם שוטף, ואנו מודאגים קצת, אבל מסתבר שהגשם סיים טרם עלות השחר, והיום אמנם יהיה מעונן, אבל זהו. עם שחר, אנו לומדים להעריך את כוכביו של המלון. ארוחת הבוקר מצטיינת במזנון הכולל בשרים קרים, גבינות קשות, וסוגי נקניקיות כפי שבמרכז אירופה יודעים להכין. כל זאת בנוסף למבחר עשיר מכל היתר. את הסיור אנו מתחילים במקום בו סיימנו אתמול, גשר קרל, אותו גשר מפוסל, המיועד כיום להולכי רגל בלבד. הגשר, כמו הרבה אתרים היסטוריים, מצוי בהליכי שיפוץ, שחזור, וסתם תחזוקה, ואחד הפסלים בכלל נלקח ממנו לרסטורציה. על הגשר אנו רואים את פסלו של ישוע, ועליו המלים קדוש קדוש קדוש וכו', בעברית. המראה, והסיפור שמאחוריו, נועדו להזכיר לנו שהצ'כים אמנם סבלו מתגרת ידם של שכניהם, ולכן לא יכלו לכבוש בעצמם ארצות אחרות להתעמר בתושביהן, אבל הצורך להתעמר באחרים לא גווע גם אצלם. אז הם עשו את שיכלו לעשות. התעמרו ביהודים שחיו אצלם. אנו מסיירים בעיר שמעבר לנהר. ברח' הכרמליטים אנו נכנסים לכנסיה שבה פסלון שעווה של ישוע התינוק, שנעשה בספרד ב-1624, ומאז רק מחולל נסים לטובת המתפללים מולו. עם עובדות לא מתווכחים. בכניסה קיים תא וידוי. נתקלנו ברבים מאלה, אבל לראשונה אנו רואים תא כזה כשהוא ממולא. בקובת המתוודה, בווילון פתוח, כורע גבר על ברכיו, סוליות נעליו מופנות אלינו , והוא מגולל ככל הנראה את נפלאותיו וגבורותיו באזני הכומר, שדלת קובתו סגורה. זהו יום שני בשבוע. גוי מאמין כזה, חזקה עליו שהשתתף אתמול במיסה. אין משתתפים במיסה אלא אם התוודו קודם לכן. מה הספיק זה לעשות מאתמול בצהריים, שדחוף לו כל כך להתוודות כבר עתה? אנו ממשיכים לכיוון המרכז הישן של פראג, ארמון וואלנשטיין וסביבתו, ונתקלים בבניין עליו מצויין כי הוא הפרלמנט של צ'כיה. דוחפים את הדלת. היא נפתחת, נכנסים. בצד ימין, שני שומרים/מודיעין. בצד שמאל, כמה אנשים הממתינים להיכנס (בודקים, עמדות חיפוש וכו'). אנו שואלים את המודיעין אם ניתן להיכנס. "ודאי שלא, זה הפרלמנט". (האשק, צ'אפק, קפקא, כל אחד מהם נתקל וודאי במציאות, טרם שכתב ספרים). במפה שלנו מצוייר גם שטח גן ציבורי. אנו מחליטים להגיע אליו. אלא שמפה לתיירים אינה כוללת קווי גובה. אנו מתחילים לעלות ברחובות שלצד הגן, ואשר לפי המפה גם יגיעו אליו. העליה מתמשכת, ומזכירה לי שעברו אי אלה שנים מאז טיפסתי למירון ב-1963. עם כניסתנו לגן, המצוי גם הוא בשיפוע, ומנזר בראשו, אנו רואים על הרכס מימין את המצודה והכנסיה שבתוכה. אנו מחליטים לוותר על הגן ולהגיע למצודה. תייר בריטי צעיר מדריך אותנו כיצד להמשיך בשביל, לפנות ימינה ולעבור מתחת לבית וכו'. פנינו מסגירים את מחשבותינו והוא מוסיף:“זה נשמע מסובך, אבל זה פשוט". וזה אכן פשוט. לאחר מכן אנו נעים בעקבות שלטי ה-Hrad, ומגיעים. הכנסייה אכן מרשימה. בנייתה החלה בימי הביניים והופסקה בצו השליטים, כדי שלא לתת לצ'כים רעיונות על עצמאות. בנייתה חודשה רק לאחר קבלת העצמאות בעקבות הסכמי וורסאי, אבל התכנון עוקב אחר התוואי של ימי הביניים, והמראה הוא כשל קתדרלה עתיקה לכל דבר. גם פסל וואצלב בכיכר הנושאת את שמו הוקם רק אחרי הכרזת העצמאות. את הדרך חזרה אנו עושים בטראם. הוא יורד מן הגבעה בלי בעיות. אשתי מבחינה כי תחנתו האחרונה של הטראם נושאת שם המוכר לנו מתחנת התחתית שליד המלון, ומבשרת לי כי נוכל להמשיך עד לתחנה הסופית. יש לי ספקות, כי השם הוא בן שתי מלים שרק אחת מהן זהה, אבל אנו בטיול, מה כבר יכול להיות, והנוף מן הטראם נאה יותר מזה הנשקף מן התחתית. בתחנה הסופית אנו מגיעים לרחוב בלתי מוכר, ואשתי שואלת את נהגת הטראם כיצד מגיעים למלון. הנהגת, דוברת צ'כית על בוריה, מחווה בידה הימנית תנועה רחבה שמאלה, ואומרת מה שמתפרש אצלי כ"תעלו את כל ההר". בלי לדעת צ'כית – הבנתי טוב. אנו עולים במעלה גבעה עד שיאה, אבל בסך הכל פחות מקילומטר, עד שאנו רואים שלטים המכוונים אותנו לרחוב בו מצוי המלון. אחרי יום כזה, מצפה לנו שינה ארוכה ושלווה. אנו מצטיידים בסופרמרקט בששיה של מה שנראה לי כבקבוקי מים (ומתברר כסודה בטעם לימון) לימים הקרובים, וחוזרים למלון. למרות העובדה שפראג מלאה כנסיות כמו רומא לפחות, אני לומד להעריך את הצ'כים. קודם כל, נראה אתכם מבטאים מילה המתחילה בשלשה שווא נח, או אפילו סתם ב-ה בשווא נח (דוגמא לעיל). במחשבה שניה – אל תנסו. מעבר לכך, הם מודעים למורשתם, וגם לפוטנציאל התיירותי שלה. הם משמרים, משפצים ומתחזקים את המבנים והעיר ברמה מעוררת התפעלות. נכון, זה עולה כסף, ולגבי הבתים שלא בבעלות ציבורית, וודאי גם מחייב אכיפה מסוימת – אבל כל אגורה מחזירה עצמה בכמות התיירים במקום. ועוד ענין. כמו בכל עיר, התעורר גם שם צורך בתחבורה ציבורית. אבל הצ'כים אינם ישראלים. הם באמת חפרו שלושה קווי רכבת תחתית (וכל קו פועל בתדירות של דקה, דקה וחצי, בשעות היום), יש להם מערכת טראם מרובת קווים, ובמקומות בהם שני אלה אינם מצויים – יש אוטובוסים, והכל מחובר בכרטיס אחד. משום מה, הרעיון שעובד כל כך טוב בתל אביב, שכולם יקחו את הרכב הפרטי לעבודה וייתקעו עמו בפקקים שיסריחו את כל העיר – לא נראה להם מתאים. הטראם אצלם גם אינו נרתע מעליות ומורדות. נסענו עימו בעליות ובירידות שמן המצודה ואליה– והטראם לא מתרגש מהן. יתרה מזו, ברחובות הצרים והעתיקים של פראג, לא תמיד יש מקום לנתיבים נפרדים לטראם. במקום אחד אפילו יש מקום למסילה אחת בלבד, והמקום מוסדר ברמזור – ובכל זאת הכל מסתדר. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וזאת בדיוק הבעיה- אין מצב שאתה פוגש אותי שם אי פעם.
שגיאה שלנו,
צריך לנסוע למרכז הודו ולמרכז אפריקה,
אז אולי נרגיש טוב יותר כשנחזור.
חחחחחחחחחחח
כך אני מרגישה כשאני חוזרת לארץ מכל מקום באירופה.
1. הצ'כים היו כבושים ומדוכאים כמעט לאורך כל ההיסטוריה.
נתנו להם 20 שנה עצמאות (1919-1938) והם בנו דמוקטיה ותעשיה לתפארת, וגם צבא, בו החליטו שלא להשתמש.
נתנו להם עוד 20 שנה של עצמאות (1989-?) וגם אותן הם ניצלו ומנצלים כדי לנהל ולפתח את מדינתם כמו שצריך.
לא נעים לערוך השוואות.
2. למיטב זכרוני (הייתי מאד צעיר כשזה קרה), לקח למיכלאנג'לו שלוש שנים לעטר את הקפלה הסיסטינית. אבל כמו תמיד, להתפעל מהישגים של אחרים לוקח הרבה פחות.
3. אני לא מסייר מספיק בעולם כדי אפילו להתחיל להתעייף. אבל אכנס לאתר שלך, על מנת להכנס שוב לקפלה. הייתי בה ב-2003.
נשמע באמת כמו מסע כומתה לסמל גבעה כלשהי (פראג ?)
כתבת: נראה אתכם מבטאים מילה המתחילה בשלשה שווא נח, או אפילו סתם ב-ה בשווא נח (דוגמא לעיל).
זה מזכיר לי שבבראשית מסופר איך האל "וייצר את האדם .." וכמו שאתה זוכר יש לנו שני יצרים ( שני יודים )( טוב ורע )
בדקדוק עברי כאשר תנועה אחת נעה , השניה עומדת . לכן רק יצר אחד יכול להיות פעיל, והשני חייב לשבת תחתיו.
נקודת מחשבה. אבל חידשת לנו. כנראה שהצכים יכולים להניע את כולם יחד.................
באתר שלי הכנסתי פוסט אחרון.. טיול בקפלה של מיכאלאנג'לו. מה שהוא צייר שנה על התקרה , תוכל לראות ב 360 מעלות
אז מפרג תוכל בלחיצת מקש לזנק לביקור, ולעשות תקריב ( זום ) לכל תמונה של הצייר
אולי תוכל להראות לבת הזוג, ולחסוך ריצות לדילים , אם התעייפת
שמעון
את מתכונת, חוץ מזה שבסוף היום הרביעי נאלצנו לחזור ארצה?
- שום דבר.
שני הימים הבאים כבר כתובים, אפרסם בסוף שבוע זה, ובבא אחריו,
(אני רק מקווה שעוד יהיו מי שיקראו גם אחרי שהסגרתי את הסוף.)
אולי תספר לנו כבר, אם הכל כל כך כיף ונעים מה היה כל כך רע?
סיפורי טיילים בחול תמיד מעלים גם אצלי שאלות שמתחילות תמיד ב:"למה לא אצלנו?"
למשל למה לא מצליחים אצלנו לחפור ולהפעיל את הרכבת התחתית בתל אביב, ולמה אצלנו כשיש רכבת תחתית (כמו בחיפה) אז לא משתמשים בה?
ולמה אצלנו אין תאי וידויים (מה גם שראיתי לתדהמתי גם בפולין וגם בצ'כיה את התמונה של מתוודים במסדרון הכנסיה כשכולם עוברים (ושבים) בסמוך למתודים (שבוודאי מתוודים על חטאים שהציבור לא חייב להיות מודע להם??)
עולם מוזר הוא העולם שמחוץ לישראל....
תודה רבה,
אמנם לא מתוכנן לי ביקור נוסף בפראג בגלגול הזה, אבל טוב לדעת.
אנחנו התארחנו פעמיים במלון טאוור- 5 כוכבים, מהמם ובמחיר פשוט מצחיק.
התיאורים שלך החזירו אותי לשם, כולל מזג אויר נעים וכיפי.
מאוד יפה שם.
כן, ונותרו לי עוד יומיים שם...
תודה,
פראג בהחלט ראויה לביקור, המלון בו שהינו נקרא פנורמה קורינתיה, ונמצא ברח' מילבסקה 7. (הפירוט, משום שיש עוד איזה פנורמה או שניים בפראג).
בבדיקה באינטרנט ניתן למצוא שם מחירים זולים יותר מאשר בסוכנויות הנסיעות.
פראג נקנית בייסורים :)
נהניתי מאד לקרוא. ובהחלט הגיע הזמן שאתרשם בעצמי.
תודה רבה.
תודה,
המקום בהחלט שווה ביקור וטיול
איך נהניתי מהקריאה . תודה.
המממ....רוח אירופאית קרירה שוטפת רחוב ישראלי מנומנם באחר צהריים של יום שישי :)
איך שאתה כותב, אני ממש מצליח לדמיין את זה.
ואמן ואמן לכל מה שכתבת על התחבורה הציבורית.