גם זה סוג של ראיון עבודה. אני עומד להיפגש עם מעסיקה פוטנציאלית שלי. כמו בראיונות עבודה גם היא מצוידת בקורות החיים הדי סובייקטיביים שלי, שקיבלה ממכר משותף. גם כאן אני אמור להיות במיטבי ולקוות לכימיה טובה. וכן, רוב הסיכויים שגם האירוע הזה דינו להסתיים בפיטורים ללא פיצויים וללא התראה מוקדמת.
היא נשמעת נהדר בטלפון. יש לה קול סקסי עם שיער גולש ורגליים ארוכות-ארוכות (נדמה לי שאני מזהה גם ישבן שובב, אבל אני לא בטוח). אנחנו קובעים להיפגש בבית קפה שכונתי בתל אביב. השיער לא ממש גולש, הרגליים קצרות והישבן צנוע, אבל פרט לכך היא נראית לא רע בכלל.
מספר דקות של מבוכה ועיסוקים טכניים שונים כמו ייצוב השולחן, סקירת התפריט ותפיסת זבוב (ביד אחת!) והנה אנחנו עוברים לשלב הראיון ההדדי. היא מספרת לי שסיימה לא מזמן מערכת יחסים עם איש הייטק מצליח, היה נוסע פעם בשבועיים לשבוע לחו"ל וכשהיה בארץ היה עובד ארבע עשרה שעות ביום בממוצע. הוא הרוויח משכורת בת חמש ספרות ואפילו קנה לה רכב קטן וטבעת בשווי של כמה אלפי שקלים. הוא רכש לאחרונה וילה בהרצליה והם עמדו להיכנס אליה יחד, אלה שבדיוק אז הם נפרדו.
עכשיו מה אמור לעשות עם כל המידע הזה? זה הבנצ'מרק שלה? מכאן היא אמורה להשתדרג? אני אמור להיות השידרוג? הדור הבא שלה? להפתעתי היא מפסיקה לדבר על עצמה ועוברת אלי, ולא סתם אלי, אלא לשאלה הבלתי נמנעת "ומה אתה עושה?"
"הרבה דברים" אני עונה לה "אני עושה חיים, עושה כושר, עושה אוכל - רק היום עשיתי קיש ברוקולי עם שלוש גבינות עיזים ושתי גבינות כבשים."
"התכוונתי" היא אומרת בחוסר סבלנות "במה אתה עובד?"
אני מבין שנסיונות ההתחמקות שלי נדונים מראש לכישלון. עבדתי בכל כך הרבה מקומות והנה היא תופסת אותי דווקא בתקופה שבין עבודות. אני לא יכול להגיד לה עכשיו שאני מובטל, זה כמו להציע לאחת שאיבדה את האייפון שלה, פלאפון מלפני 20 שנה.
"אני בוחן היום מספר הצעות" אני מסביר לה בסמכותיות רבה "אחרי מספר אקזיטים שביצעתי לאחרונה, אני מחפש את האתגר הבא. ההתלבטות העיקרית שלי היא בין ניהול עוד סטארטאפ בסיליקון וואלי בקליפורניה לבין הובלת פרוייקט בינ"ל של חברת ענק בהונג קונג. בכל מקרה היומן שלי מלא עד מאי 2015 לפחות." אני מסיים בהתנצלות מחויכת.
היא מרצינה ושואלת אותי "ובארץ, אתה בכלל לא עובד?"
"מעט מאוד" אני משתדל לא להיתפס בדבר שקר "למעשה אני לא יודע למה אני מחזיק את הפנטהאוז במגדל אביב, בקושי אני מנצל אותו."
"אז עכשיו אתה בחופשת מולדת?" היא חוקרת.
"גם כן חופשה..." אני נאנח "כל היום מקפץ מישיבת הנהלה לישיבת דירקטוריון. היית מאמינה שאחרי הפגישה שלנו, אני אמור לצאת למועדון לילה אקסקלוסיבי עם אורחים שלי מיפן שהגיעו רק הבוקר?!"
כנראה שהיא אכן מאמינה, היא לא רוצה לעכב אותי, אנו קובעים לדבר שוב למחרת ונפרדים לנו לדרכנו. אין ספק שהתעליתי מעל לאקס שלה. אני לא בטוח מה ייצא מהקשר הזה אבל לפחות מבחינתָ, לא פגעתי לה במוניטין.
למחרת אנחנו מדברים. "זה לא אתה זה אני" היא מתחילה בשיחת הפיטורים הכל כך מוכרת "תבין, הרגע יצאתי ממערכת יחסים עם וורקוהוליק, אני מחפשת מישהו שהקריירה היא לא הדבר הכי חשוב בחיים שלו, סתם מישהו כזה... שיש לו קצת זמן לחיות".