אני וחיות אחרות - פוסט לא לציניקנים או אולי דווקא כן ?!
פעם הם היו שמנמנים ואיך שהוא איך שהוא פעם, כנראה היו שקופים
אבל בשנים האחרונות אין לי אפשרות שלא מידות גופם התכווצו, בהכרה שכל קיומם הגשמי הולך ותופש פחות ופחות מקום בחלל. התכופים והקיצוניים. נעים ונדים בין חום לקור, מיטלטלים חסרי אונים לגורלם המר.
אז מה בעצם, אני מנסה לבקש כאן בפוסט הזה, שאולי נראה לחלקכם הזוי מעט. מעט חמלה אנושית. כן. זה בדיוק. אם יותר אנשים יתנו להם מים, בכלים חד- פעמיים ואם יש שיגדילו לעשות וגם ישאירו להם, במקומות שלא יעוררו את חמת השכנים, מזון מתאים, מה שאפשר ואם זה נראה לכם סיפור, אז לא ממש. לא גוזל יותר מכמה דקות של מחשבה ואיכפתיות.
לפני שנים גם אני לא הייתי חושבת על כך, אבל מאז שאספתי לביתי את תותי כגורה עזובה לנפשה וראיתי שהשמיים לא נופלים על ראשי וגם אני יכולה לעשות מה שרציתי מאז ומתמיד כילדה, לגדל כלב בבית. קיבלתי אומץ. מאז מצאתי בית לעוד כמה כלבים שננטשו לנפשם ברחוב - לא מבינה לעולם, כיצד ?? הרי אם לא מתאים, ניתן למצוא תמיד משפחה שמעוניינת, אבל למה לרחוב ???
מאז שראיתי, שלא קורה כלום ואפשר גם אפשר לעשות מה שהלב בפנים מבקש, ולא להתעלם, כאילו לא הרגשתי, כאילו לא נגע בי...
גם חתולים הם נשמות. וחיות כשמן כן הן - בעלות חיים. מבעל חיים - בעל רגשות, לא ניתן !
מאמינה שאם נתרגל כולנו קצת יותר רגישות וחמלה לסביבה, זה עשוי לעשות רק טוב יותר לנו כחברה. תרופה מונעת כנגד אדישות, חוסר איכפתיות, חישובים צרים, אלימות שפושעת ומתרחבת במימדים מפחידים. שינוי מתחיל מדברים קטנים. מילדים שרואים אדם מאכיל חתולי רחוב ומבקש מהם בנועם, שיעברו בעדינות בלי להבהילם. מדוגמאות שקיימות ויש לראות אותן גלויות יותר ויותר.
כי מי שילמד רגישות גם לחיות, ליבו יהייה פתוח ונכון יותר גם לסבלם של בני האדם. שהרי גם על פנייהם אנו חולפים בריצתנו והם שקופים שקופים, ואגב, שקית של אוכל לחתולי הרחוב עולה עשרה שקלים ב"פאט באיי" (רשת חנויות ולא אין לי שם מניות !) ושלוש קופסאות שימורי בשר לחתולים עולות גם הם עשרה ש"ח. כך שמי שהדברים הללו דיברו לליבו, לא בשמיים היא גם מההיבט הכספי. תודה וחיוך וחיבוק לכולכם (או לפחות למי שהגיעו עד הלום :)) (מצטערת על החזרות והנימה הרגשנית - אין לי חשק לעשות לכך עריכה - כך יצא - ואם נותרתם ציניקנים,מוזמנים לעבור הלאה |
יעל. 
)