אין ויכוח על כך שאנשים בעלי מודעות סביבתית (יקראו פה מעתה: האנשים הירוקים), אשר מעוניינים לראות את שטח מחייתם מזוהם פחות ובר קיימא יותר, יכולים וצריכים להשפיע על העניין גם בזמן בחירתם לבחירות הארציות.

השאלה המרכזית שאני מתרשים שהאנשים הירוקים מתלבטים לגביה היא איזה משתי החלופות לבחור – תמיכה במפלגה אשר מתאימה לצו מצפונם של המצביעים בנושאים הכלליים והבוערים- חברה, כלכלה וכמובן יחסינו עם שכנינו ובנוסף מתייחסת במצעה גם לסוגיות הירוקות ומתיימרת לטפל גם בהם. או לחלופין, להצביע למפלגה אשר כל מצעה מושתת על אידיאולוגיית שיפור איכות הסביבה במדינה ובעלת אי התייחסות גורפת לכל שאר הנושאים, שלגביהם היא ניטרלית.

קיימים 2 פרמטרים עיקריים שלכל אחד מחברי קהילה זו תומכי איכות הסביבה לבחון בטרם יחליט באיזה מהאפשרויות הוא בוחר:

1. איזה מהבחירות הנ"ל תהיה אפקטיבית יותר להשגת המטרה של שיפור מצב הסביבה והטיפול במפגעים השונים

אני חושב שהבחירה הנכונה היא הצבעה למפלגת הירוקים*. (*נכון לעכשיו כל עוד אין שינוי מהותי במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי כתוצאה מהתפרצותה של איזה מלחמה או שלום כוללים ובלתי צפויים).

אסביר למה אני ממליץ לעשות כך בהתייחס לשני פרמטרי הייחוס. רק הערת אזהרה- המאמר הולך להיות שזור בפוליטיקה תוך אזכור שמות של מפלגות ומושגים בפוליטיקה המקומית- אין מה לעשות זהו נושא הכתיבה כך שמי שהנושא מעורר בו סלידה או בחילה קלה שיתכונן לכך.

למה הצבעה למפלגת הירוקים היא אפקטיבית יותר בהשפעתה על שיפור באיכות הסביבה?

• ההצהרתיות שעניין – אם קולותיהם של אלה החושבים שיש לבצע כאן קפיצת מדרגה בכל הטיפול בנושאים ומפגעים סביבתיים יינתנו למפלגה שזהו הנושא המרכזי המאפיין אותה ויגרום לה לעבור את אחוז החסימה ואולי להגיע ל5-6 מנדטים- יהיה לעובדה זו משמעות תודעתית חזקה הרבה יותר מאשר התעצמותה של איזושהי מפלגה מוכרת שאחת מהנושאים שהיא מנופפת בהם הינו הנושא הסביבתי. הדבר יבהיר לפוליטיקאים, לעיתונות ולציבור את המשקל שחלק משמעותי בציבור מייחס לבעיות סביבתיות ואת רצונם להעביר את ההתייחסות אליו למקום גבוה יותר בסדר היום הציבורי מה שייחקק בתודעה הציבורית ויהווה הישג משמעותי למפלגה עוד לפני היום הראשון שלה בין כותלי הכנסת.

• יכולת השפעה רבה יותר – בחקיקת חוקים, דיוני וועדות הכנסת ומתוך הממשלה.ברגע שלמפלגה כללית יש התנגשות בין אינטרס ירוק לאינטרס עקרוני אחר שבו דוגלת המפלגה, האינטרס הירוק עשוי להידחק ולא להיות מיוצג. כך למשל מפלגת העבודה ונציגיה לא תמכו ביוזמת הליסינג של אנשי משרד האוצר למרות שאין ספק שיוזמה שכזו הייתה מורידה את כמות הנסועה של הרכבים הפרטיים בדרכים (ועימם את הזיהום והצפיפות) מכיוון שהדבר התנגש עם עקרונות אחרים שהמפלגה הייתה מחויבת להם כמו "הגנה" על המעמד הבינוני. בעיה נוספת היא הימנעות מיציאה למאבק ירוק על מנת להימנע מפגיעה בשותפים פוליטיים מתוך מטרה לקדם בעיות דחופות יותר מבחינתם. מפלגת מרץ לדוגמה לא תרצה ליזום מהלך של הכנסת גופים פרטיים לייצור חשמל מאמצעים לא מזהמים וללכת "ראש בראש" עם הועד החזק של חברת החשמל מה שעלול ליצור אי-יציבות פוליטית בסמוך ליוזמת שלום ופגישה עם אבו-מאזן אותה מובילה הממשלה מחשש שהמאבק החשמלי יפגע בתוכנית המדינית. (סתם מקרה דימיוני להמחשה) למען השגת מטרות העל שלהם הם יסכימו להקריב נושאים חשובים פחות. באופן דומה לא יעודדו חברי מפלגת השלטון "קדימה" שאולי מאמינים בשיפור איכות הסביבה את החקיקה להחלת חוק הפקדון גם על בקבוקים משפחתיים של ליטר וחצי כיוון שהמפלגות הדתיות מתנגדות לכך ולא שווה למען מטרה כה פחותה לסכן את הקואליציה. לכן כל שאר המפלגות יהיו בעד רעיונות ירוקים- כל עוד לא קשה לבצע אותם והם לא מצריכים מאבקים העשויים לפגוע באינטרסים לא ירוקים אחרים שלהם. בעיה כזו לא אמורה להיות קיימת למפלגת הירוקים אשר תימדד בעיני בוחריה רק עפ"י פרמטר הטיפול בבעיות סביבתיות ולכן לא תסבול מניגוד בין אינטרסים ירוקים לאחרים. במקרה הגרוע המפלגה תצטרך לתעדף ולוותר על מאבקים ירוקים אחדים המעוררים התנגדות עזה מדי בכדי להשיג תמיכה מצד שני בתוכניות אחרות אולם ההישגים הירוקים של נציגינו בכנסת צפויים להיות רבים יותר.

מה עם נושאים אחרים בוערים בישראל שלא יבואו לידי ביטוי ?

בנושא הזה אני מודה שאין תשובה מוחלטת. העניין תלוי במידת האמונה שלכם עד כמה בוער העניין של טיפול בנושאים סביבתיים לעומת נושאים אחרים.

אני מעוניין להשקיע 100% ממניות הצבעה שלי על הנושא הירוק מהסיבה הבאה – זה שנים ארוכות הנושא העיקרי שעל פיו נבחרת מפלגה ע"י ציבור הבוחרים (למעט המפלגות הסקטוריאליות של ערבים, עולים, דתיים, חרדים) היא המצע המדיני שלה ומיקומה של המפלגה על הקשת הפוליטית בין מחנה השלום תמורת שטחים לעומת המחנה הלאומי השמרני והממעט בפשרות. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהגבולות די היטשטשו בין חלק גדול מהמפלגות בעניין זה- כל המפלגות החל ממרץ, העבודה קדימה, ליכוד ועד ישראל ביתינו לא הולכות לקראת וויתורים גורפים ומצד שני לא מתכוונים לבצע טרנספר בקרב האוכלוסיה הערבית. לכולם פתרון ביניים כלשהו והגבולות כל כך אינם ברורים עד כי דווקא אריאל שרון שנבחר מטעם הליכוד הוא אשר ביצע את הוויתור האחרון על שטח ואילו מפלגת מרץ הצהירה כי היא מתנגדת לוויתורים חד-צדדיים (אלא רק בהידברות). לכך יש להוסיף את העובדה שאני מאמין שאין פתרון קסם לבעיה המדינית והסיכוי לכך שהאיום הבטחוני עלינו האזרחים כתוצאה מפעולות טרור יתפוגג ואפילו ירד משמעותית הוא אפסי בשנים הקרובות.