כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרשנות לשורה 14

    ארכיון

    קציר- סיפור לחג השבועות

    5 תגובות   יום שישי , 21/5/10, 13:43


    קציר

    "סוף, סוף", חשב עמיר לעצמו, "יש גם לי הזדמנות לנצח במשהו, ואין לי שום כוונה להחמיץ אותה"

    חודש לפני חג השבועות,קיבלו הבנים של כיתת בר המצווה לידיהם את החרמשים המבהיקים. מעתה ועד לקצירת התבואה הבשלה ישחיז כל אחד מהם את הלהב כמיטב יכולתו, ויתאמן בהנפת החרמש והנמכתו קרוב מאד במקביל לקרקע, מבלי שחוד הלהב יתקע בה.

    "כן" אמר לעצמו, אני אנצח למרות שאני נמוך קומה ורזה  ואף אחד לא חושב שאני מסוגל."

    בכל שנה זכו בני כיתת בר המצווה של הקיבוץ בכבוד לקצור את האלומות הראשונות של החיטה הבשלה בשדה הדרומי. ילדי כיתות ו', שהלכו אחריהם, אספו את השיבולים ונשאו את האלומות אל הבמה בטקס הבאת הביכורים. הם גם אלו שאספו בזריזות את השיבולים שנקצרו באבחות הראשונות, כשהם מקפידים להפריד בין הקוצרים. היה זה חלק בלתי נפרד מאירועי שנת בר המצווה וסמל להתבגרותם ולאחריות שהוטלה עליהם. לא בקלות ניתן החרמש בידיו של כל בן ובן, והיה עליו להוכיח כי הוא שולט ברזי השימוש בו לפני שהופקד בידיו.

    "הלהב הארוך והחד הזה יכול לקצור גם רגל, שלכם או של העובד לידכם. הכלי הזה מסוכן, ואני אשגיח בשבע עיניים לפני שאתן לכם לקצור ללא מבוגר" כך אמר להם משה איש הפלחה, כשנמסרו להם החרמשים.הקהל הרב אשר צפה מדי שנה בשנה בטקס הבאת הביכורים ובקציר שהיה חלק ממנו, לא ראה אלא נערים ונערות צעירים, נרגשים וגאים, המתקדמים לעברם בשורה ישרה. החרמשים הונפו במרץ ובתנועות אחידות, ושיבולי החיטה  נפלו לרגליהם לקול התשואות. רק ילדי הכיתה ידעו על התחרות הסמויה: מי יקצור את מספר השיבולים הגדול ביותר באבחת החרמש הראשונה. לרוע מזלו, ניסיונו של עמיר בקציר בחרמש היה דל ביותר. רק כשבוע לפני החלוקה קצר  בפעם הראשונה בהדרכתו של משה, בהצלחה מעטה בלבד. כאשר הראה לו משה כיצד לאחוז בחרמש ולהורידו בתנועה אלכסונית מהירה לכיוון האדמה, לא יכול היה להסיר את מבטו מהלהב המבהיק  ומהאספסת הנקצרת. משה נראה כאילו אינו מתאמץ כלל. כשניסה בעצמו, התברר חיש מהר כי החרמש פשוט ארוך מדי, ולא עלה בידו לקצור אלא גבעולי אספסת בודדים. נחוש בדעתו לנצח בתחרות, ניגש עמיר אל משה בחדר האוכל בזמן ארוחת הערב, נעץ בו מבט רציני ואמר: "אני צריך לבקש ממך משהו חשוב"

    משה, שאביו של עמיר היה חברו הטוב, הבחין כי הוא מתרגש, נטל את ידו בין כפות ידיו החמות והמחוספסות ואמר "דבר"

    " אתה יודע על תחרות המי יקצור יותר שיבולים?" שאל עמיר.

    "אם אני יודע? הכיתה שלי התחילה בה לפני 25 שנים" ענה משה.

    "אני רוצה לנצח" אמר עמיר.

    במשך עשר שניות ארוכות נעץ משה את מבטו בעיניו. הוא ראה בהן עקשנות, נחישות והפצרה שקטה ולאחר מחשבה קצרה אמר: "פגוש אותי מחר אחה"צ במסגריה, והבא את החרמש אתך"

    כשהוא משתדל שמשה לא יראה עד כמה הוא אסיר תודה ועד כמה רווח לו, פנה עמיר על מקומו ללא מילה נוספת, והלך לשבת עם בני כיתתו.

    "הדבר הראשון שאנו חייבים לעשות  כדי שיהיה לך סיכוי לנצח, הוא לטפל בחרמש שלך" אמר משה כשנפגשו במסגריה. "נקצר אותו לפי הגובה שלך, ואני אלמד אותך את שיטת ההשחזה הפרטית שלי, שהרבה פלחניקים כבר הבטיחו לי כל מיני הבטחות כדי שאגלה להם אותה. אם הבנים האחרים יגידו שזה לא הוגן, אני אודיע שזו החלטה שלי, כי בגובה שלך, החרמש הרגיל פשוט מסוכן. תצטרך להתרגל אליו, כי את אורך הלהב לא נשנה, וזה יהיה קצת קשה.

    "אני אסתדר" ענה עמיר, ובמשך שעה ארוכה עזר למשה לחתוך, ולהלחים את הידית מחדש.

    "בימים הקרובים אראה לך איך לנצל את כל אורך הלהב כדי לחתוך כמה שיותר  שיבולים. ההשחזה תחכה עד ליום האחרון, כדי שהחרמש יהיה מוכן ככל האפשר"

    בימים הבאים נראה היה כאילו הנצחון בתחרות חשוב למשה אף יותר מאשר לעמיר עצמו. הם נפגשו בכל יום, ומשה הראה לעמיר את התנועות המיוחדות שוב ושוב, כשהוא משבח וגוער חליפות. עד מהרה למד הנער חד המבט את תנועותיו של המבוגר המנוסה, ושליטתו בחרמש השתפרה ללא הכר.

    "ועכשיו, להשחזה" הכריז משה ביום שלפני החג. זכור שמה שתראה כאן הוא סוד, ושהבטחת לא לגלות לאיש"

    "זוכר ומבטיח" אמר עמיר בקול רציני.

    "איכות ההשחזה תלויה בשלושה דברים" אמר משה בקול חגיגי "אבן המשחזת, הנוזל בו היא נטבלת ותנועת ההשחזה. אני משתמש באבן רגילה, ואחריה באבן מיוחדת שמצאתי בשדה לפני הרבה שנים. נשארה ממנה רק חתיכה קטנה, ולכן אני משחיז בה רק בהזדמנויות מיוחדות. את שתי האבנים אני טובל בתערובת של שליש מים, שליש מיץ תפוחים ושליש שמן זית, המעניקה ללהב גם חדות וגם  ברק."

    בתשומת לב רבה התבונן עמיר כיצד מכין משה את התערובת, טובל בתוכה בזהירות את האבן, מניח לה לטפטף קצת ואז מעביר אותה בתנועה ארוכה ועדינה לאורך הלהב.

    "באבן המשחזת הרגילה אני משחיז כמו כולם, לכל אורך הלהב," הסביר משה, ונתן אותה לעמיר, שחיקה אותו כמיטב יכולתו. עכשיו נטל לידו את אבן השדה הקטנה והפשוטה למראה, ולאחר שטבל אותה, העביר אותה לאורך הלהב בתנועות קטנות ומעוגלות.

     "היא כבר כ"כ קטנה," אמר לעמיר "שנראה לי שלך זה יהיה יותר קל"

    ואכן, כשסיים עמיר את ההשחזה נשבע לו משה, לאחר שבדק על ציפורן אגודלו, כי מעולם לא ראה להב כה חד וכה מבריק.  

     אין ספק כי טקס הבאת הביכורים של אותה שנה לא  היה פחות יפה מאלו שקדמו לו. עמיר, שכלל  לא צפה בו ורק חיכה לרגע בו יקראו בני המצווה למלא את חלקם, קיווה שכאשר אמר אח"כ לאחותו הקטנה שרקדה יפה, היא לא הבחינה שבקושי צפה בה.

    "יעלו הקוצרים" נשמעה הקריאה ברמקול.

    "עלה נעלה" ענו בני הכיתה כאיש אחד, ולאחר שספרו עשרה צעדים הניפו את חרמשיהם והתקדמו לעבר הקהל כשהם מותירים לפניהם שדה קצור לתפארת. הטקס תם, ועכשיו ניגשו כולם לחלק החשוב באמת: ספירת השיבולים. כצפוי, הייתה התחרות העיקרית  בין גדעון לאורי, הספורטאים המצטיינים של הכיתה, שרק עשר שיבולים הבדילו בין אלומותיהם. רק עמיר, שאיש לא חשב שיש לו סיכוי, שם לב שגודל אלומתו דומה מאד לשלהם, וכאשר נספרו השיבולים התברר כי עבר את אורי, ורק גדעון הקדים אותו בשיבולים בודדות.

    "עמיר במקום שני" צעקו כולם, "עמיר במקום שני, וגם קרוב מאד למקום הראשון"

     איך זה יכול להיות?" שאלו אותו שוב ושוב "איך עשית את זה?"

    במשך שבועות רבים התווכחו בני הכיתה על ניצחונו של עמיר, וניסו גם להבין איך קצר כ"כ הרבה, וגם לשכנעו לגלות להם.

    ועמיר? הוא חייך ושתק. הוא הרי נשבע לשמור סוד.         

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/5/10 19:54:


      תודה רבה, איציק. מקווה להפגש השבוע.

      כללית,אגב, אני די מאוכזב מכמות התגובות.

        28/5/10 11:09:

       

      אוהב את הסיפורים שלך, איש.

       

        22/5/10 09:05:

      אוהבת את הכנות הרעננות והכתיבה לבני נעורים-על הנחישות של הילד והתושיה שלו והניצחון! מקווה מאוד להמשך.
        22/5/10 08:32:

      מתי יוצא הספר?....
        21/5/10 13:56:

      סודות מילדות מופלאה - תודה

       

      שוקי

      פרופיל

      טימפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין