פעם סיפרה לי חברה,

(אישה למעלה מנערצת),

שכשהכל כמעט קרס,

ופרסטרוייקה בתנועה מואצת,

עמדה לגמור את העניין

של כל הברית עם מועצות,

יחד עם אופנת האינ' ויָאנ',

בחנויות צצו אצות.

דחקו הכל ממדפים,

חוץ מצנימים עם צימוקים,

כשפורנו רץ במרתפים

הוגש כרוב ים של אָנְקֵל  קים.

או לָמִיַנִרָיה בשמה המדעי,

מלא חיוניות ומינרלים,

ככפרה על כל החטאים!

וגם הותר כבר לחקות  את סטלין.

כרוב ים אכלו עם כל דבר,

אותו שתו, עישנו, הרתיחו

ובואי מאשה אל הסמובר,

אצות ואציטון עם אובלפיחה.

אצות,אצות, בלי להגזים,

ולמה פה פתאום הזיתי

כי יש בגוף איזה אנזים

או משהו דומה טוקסידי

שמבחינת המחקרים

פוגע במקום במוח,

אזור המכונה "התא המוסרי",

ושם,בתא, מתחיל לקדוח.

אותו החומר משתחרר

עם אכילת אצות מוגברת,

הלמינר המסחרר,

היא תופעה מאוד מוכרת.

וזה בהחלט בלי להמעיט

בערכיו הבריאותיים:

תרומה למערכת חיסונית

או כמרפא לאימפוטנטים.

אולי היצר התעורר

בשנות תשעים המוקדמות

אבל בקנדה חוקר

טוען שהוא לקח דגימות

של עשרות,  אולי מאות

צורכי אצות סובייטים

ומפרסום התוצאות

אני ממש הזדעזֵעתי.

הרבה דברים נהיו ברורים,

על מולדתי הישנה

כמו שאם סלע פעם תרים,

יצא עקרב אכול שנאה.

מחקר קשה, אבל בפנים

טומן מוסר הוא בתוכו,

לא את האתנוס תאשים,

בשעת משבר, את תפריטו!