כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    קוטפות התותים

    78 תגובות   יום שישי , 21/5/10, 17:34


    אתם מצליחים לראות את האישה הזו, בפינה השמאלית של התמונה, יושבת מאחורי הקרוסלה? היא לבושה לבן והיא מעט בולטת על רקע צבען המתכתי של הגדרות והקרוסלות. היא יושבת, כי כך לא ידחפו אותה והיא תוכל לשמור על מקומה בתור. 

       

     

    התור. תחילתו בצריף קטן בטול כרם. קשה להבחין בכך בחשכה אבל אמנות שזירת הגדרות כאן מרשימה, אולי הכי מרשימה מכל המחסומים שראיתי. הן גבוהות ובנויות כך שהן יוצרות שביל נחש שמתפתל פעמיים, במטרה כמובן להאט את קצב המעבר. אפשר להבחין בתור המתפתל כשהעומדים בתור נעים. אבל אני מכירה את תוואי הגדר גם מפני שהייתי פה גם בשעות בצהריים. על הצפיפות למדתי מכמה גברים שנמחצו ובעל כורחם טיפסו על הגדרות (את תמונות התור אצרף מחר). בסוף התור השער הצהוב, כמובן האטה נוספת. הקטע בינו לבין הקרוסלות דחוס במיוחד. הקרוסלה ננעלת בכל כמה שניות, כדי לשמור על מספר מבוקר של אנשים בשטח שבינה לבין גלאי המתכות. יכולתי לראות את כפות הידיים של מי שנכלא בתוך הקרוסלה. כשהקרוסלות שוב נעות הם נפלטים מתוכן בריצה אל גלאי המתכות שבכניסה למתקן הבידוק. "בכל העולם עובדים כדי לחיות, אני עובד כדי למות", אמר לי היום גבר כבן חמישים, פועל בניין מטול כרם.

     

     

    התמונה מהיום, כמה דקות לפני פתיחת מחסום שער אפריים (אירתח), מדרום לטול כרם, 04:55. בימי שישי המתקן נפתח שעה מאוחר  יותר. רוב הנשים שעברו כאן היום עובדות בישראל בקטיף תותים.

     

     

    דברים בבלוגו של אריה עמיחי.

    חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.

    בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברי הבלוג יכולים לכתוב תגובות על פוסטים.  

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (74)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/10 12:39:

      הצלחתי לראות את האישה, את 'השזירה' את הטרמפולינה והקונצרטינה ובכלל את הבטנה של המנגנון שמגן  עלינו.  והפרטנות העמלנית  הזאת  ללא פרשנות  פוקחת עיניים למרות  שקשה להביט בזה.

      וטוב שיש אותך, ושכמותך.

       

      במקום כוכב אני משאירה לך שיר שמלווה אותי כל יום  

       

       http://www.youtube.com/watch?v=saQ3we9kE-A&feature=related

        

       

        28/5/10 19:55:

      בהחלט, הכיבוש הוא מעשה ידי אדם. ואוסיף כי השתיקה שלנו יוצרת את השקט התעשייתי שממשלתנו זקוקה לו כדי להמשיך ולהעמיק את הכיבוש. לכן מצווה עלינו להתנגד בקול רם, התנגדות שהיא הצהרה.

       

      ברוכה הבאה לבלוג, שירי.

        28/5/10 18:54:


      הכותרת הזו, ביחד עם התמונה, העלו בי זיכרון ילדות אדום-מתוק.

      את הימים בהם הייתי הולכת לקטוף תותים בשדה של סאלח וסאמי בקצה קלאנסווה.

      ואחר כך היינו משחקים על הכריות שבסלון שלהם.

      ואחר כך?

      אחר כך כבר הרבה זמן שלא הלכתי יותר לקלאנסווה. וגם לא לטול כרם.

      והיום, ביני לבין טול כרם יש גדרות שחוסמות את הקשרים הבין-אישיים.

      וביני לבין קלאנסווה יש גדרות בלתי נראות, שחוסמות גם הן.

       

      הבלוג שלך הזכיר לי שאפשר גם אחרת. שצריך גם אחרת. ושגדרות הן יצירי אדם.

       

      תודה.

        27/5/10 08:49:

      במידה מסויימת באמת אין כאן בשורה אופטימית. זה די מייאש ועצוב :(
        26/5/10 18:34:

      צטט: ערן קידר 2010-05-26 15:36:44

      צטט: יערת דבש 2010-05-22 20:56:10


      אה וערן -

      אני חושבת שראיתי אותך לא מזמן באוזן. אבל זיהיתי רק בדיעבד.

       

      יכול להיות, למרות שאני לא כל כך נמצא בדלפק. אני עובד במשרדים למעלה, ויש עובד אחר שתמיד מתבלבלים ביננו :)

       

      אגב, מה זה אומר "קטונתי, אני בורה כמו כל הישראלים." את ממש לא בורה והדרך שבה את מנהלת פה דיונים היא מאוד מעשירה ומקבלת. לאלה שלא מסכימים איתך את עונה בענווה, בחכמה ומתוך כבוד למקום שלהם בדיון (אני כבר מזמן הייתי צורח עליהם) והרעיונות שאת מעלה מעניינים ומעוררי מחשבה. עובדה שמתייחסים לבלוג שלך כבלוג אמין. חוץ מזה, שהעדות שאת מביאה היא הכרחית ואמיצה. אבל את זה כבר אמרתי לך ממזמן.

      על מה שכתבת כאן - הרבה תודה, מילותיך מרגשות.

       

      השקעתי המון מאמץ בבלוג, המון זמן והמון מחשבה, לפעמים נדמה לי שיותר מידי. ביני לביני אני מסכמת את השנתיים האלו שיגיעו בקרוב לסיומן, ואני שמחה לשמוע ממך שהצליח לי. כי מה שכתבת שהבלוג היה עבורך הוא בדיוק מה שרציתי שהבלוג יהיה - מרחב שאפשר לקבל בו מידע אמין על הנעשה במחסומים ולקיים בו שיחה מעוררת מחשבה בתחום שבו רווח ברוב מכריע של המקרים רק דיבור קלישאתי, דל ומתלהם.

       

      הכי מכל דבר רציתי להגיד בבלוג הזה שיש לנו, הישראלים, שיעורי בית לעשות. כי הבעיה הכי גדולה שלנו היא חוסר הידע. הוא לא מקרי, זו בורות מכוונת, אבל הסכנה הכי גדולה שלנו, לטעמי, היא ההנחה שאנחנו יודעים הכל על הנעשה בגדה בזמן שאנחנו לא יודעים דבר. אני מסתובבת בגדה כבר כמעט חמש שנים, מהן ארבע וחצי שנים במחסומים, והיום אני יודעת שכישראלית לא ידעתי דבר על הכיבוש שלי. היום אני יודעת מעט יותר. אנחנו, הישראלים, מוכרחים לאמץ עמדה אוריינית בנוגע להיסטוריה ישראלית. מוכרחים. ויש היום מקורות טובים לקריאה.  

       

      כתבת שהפלסטינים חותרים להסכם שתי מדינות - מה שנכון, אבל כשכתבתי שהסדר כזה איננו בר ביצוע התכוונתי לגרסה אליה למיטב הבנתי, חותרות ממשלות ישראל, ובהסדר כזה נוצרת מדינה גדולה לנו ופירורי ישות לא ריבונית להם. יאיר, שנוהג לקרוא את הבלוג מפעם לפעם, מסתבר, נוהג להזכיר לי בשלב הזה שישראל לא תבצע מהלכים חד צדדים ושישראל תאלץ להתמודד עם לחץ בינלאומי. מה שנכון. אבל הדעה הרווחת היא שעל מרחב התפר, למשל, אין טעם להאבק. גם לא על אריאל, מעלה אדומים. זה מכשיל כל פתרון של חלוקה.

       

      הפתרון הדו לאומי, כתבת בצדק, דורש שינוי מנטלי שאף אחד כאן לא מסוגל לו. אני יודעת, אין כאן בשורה אופטימית. הבעיה של השיח האזרחי הוא שנראה כי הוא לא מציע חוויה קהילתית חזקה כמו זו שמציעים השתייכות דתית או לאומית (אני דרך אגב לא כזו אנטי לאומיות. אני מאמינה בקהילות, ואני חושבת שבחיים קהילתיים צפונה רווחה גדולה ואני לא בעד לפרק את כל זה. אבל במקרה שלנו זה הרסני). 

        26/5/10 15:36:

      צטט: יערת דבש 2010-05-22 20:56:10


      אה וערן -

      אני חושבת שראיתי אותך לא מזמן באוזן. אבל זיהיתי רק בדיעבד.

       

      יכול להיות, למרות שאני לא כל כך נמצא בדלפק. אני עובד במשרדים למעלה, ויש עובד אחר שתמיד מתבלבלים ביננו :)

       

      אגב, מה זה אומר "קטונתי, אני בורה כמו כל הישראלים." את ממש לא בורה והדרך שבה את מנהלת פה דיונים היא מאוד מעשירה ומקבלת. לאלה שלא מסכימים איתך את עונה בענווה, בחכמה ומתוך כבוד למקום שלהם בדיון (אני כבר מזמן הייתי צורח עליהם) והרעיונות שאת מעלה מעניינים ומעוררי מחשבה. עובדה שמתייחסים לבלוג שלך כבלוג אמין. חוץ מזה, שהעדות שאת מביאה היא הכרחית ואמיצה. אבל את זה כבר אמרתי לך ממזמן.

        26/5/10 15:31:

      צטט: יערת דבש 2010-05-22 20:55:01

      צטט: ערן קידר 2010-05-22 19:50:36

      הי יערה

       

      אז אם נניח שאריאל אף פעם לא תפונה במילא, וגם לא ירושלים וגרורותיה , יש לצפות שההסדר הסביר ביחיד שיוותר יהיה מדינה דו-לאומית, לא?

       

      האם תוכלי לפרט יותר את האופק המדיני כפי שאת רואה אותו (את האופציה החיובית, כמובן, לא את התחזיות הקודרות :)) כי נראה לי שרבים בארץ, גם אלה ללא אמפטיה מיותרת כלפי ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות, לא כל כך יודעים מה לחשוב על העתיד ועל האופציות שהוא טומן בחובו.

      אשמח לשמוע מה יש לך לומר במישור הזה.

      הגזמת. קטונתי. אני בורה כמו כל הישראלים. גדלתי כאן, כלומר אף פעם לא למדתי על האזור. היסטוריה, גאוגרפיה, ספרות, שירה, השפות שמדוברות כאן. אני יודעת שהתכנית הזו של כביכול שתי מדינות לא עומדת בשום סטנדרט אתי שאני יכולה לקבל. אני גם לא קונה את 'שתי מדינות לשני עמים', בעיני זה עוד סם הרדמה שאנחנו מכורים לו. אנחנו מדברים על העתיד, תן לי שקל על כל פעם ששמעתי שבעתיד נחזיר את השטחים ואז הכל יגמר, זו הרי מנטרה שאני שומעת מילדות, כדי לא לדבר על ההווה. וההווה הוא הווה של מדינה דו לאומית. כבר מזמן שאנחנו מדינה דו לאומית. אנחנו לא מבחינים בזה כי ישראלים שומעים מדינה דו לאומית וחושבים על אחוות עמים ועל זאבים ועל כבשים ועל תאנים ומה לא, אבל האמת היא שמדינה דו לאומית היא פשוט מדינה שחיים בה שני לאומים ויכולים להתקיים בינהם כל מיני סוגים של יחסים. למשל אפרטהייד.   

       

      לכשעצמי הייתי רוצה לקדם שיח אזרחי. לדבר על אזרחים ולא על לאומים. הכי בעולם כואב לי כשחיילים אומרים לי במחסום "את לא חלק מהעם שלך". ואני רוצה להגיד להם שאני באמת לא חלק מעם אני חלק מחברה אזרחית. 'עם' זה כמו מין דייסה כזו. כולנו זהים. זו הכחשה של המורכבות שבחיים בחברה שיש בה פרטים שונים שרוצים דברים שונים בשביל עצמם. 'חברה אזרחית' הוא מושג שמכיר באינטרסים שונים, בהתגוששות בן אזרחים, במשא ומתן שהם מעורבים בו בינם לבין עצמם ובמורכבות היחסים בין האזרחים לבין הרשות שמנהלת את החברה. בשיח אזרחי השדה האזרחי יהיה שיוויוני ותפקיד המדינה יהיה לדאוג שהזהות הלאומית של כל אזרחיה תוכל לפרוח בשטחה. דת ומדינה יופרדו. המדינה תוודא שהחופש הדתי של אזרחיה נשמר. התפיסה לפיה לאומיות יכולה להתבטא רק דרך הסדר לאומי היא מסוכנת והיא איננה דמוקרטית והכי חשוב, היא לא ברת ביצוע במקרה שלנו ואין ברירה אלא לוותר עליה. בסוף, לא תמיד אנשים חיו במדינות לאום. המצאנו את זה רק במאה ה 19.

       

      יש איזו נטייה לחשוב שהכיבוש יגמר במלחמה נוראה. גוג ומגוג סטייל. מלחמת אחים או מלחמה נוראה בין ישראל לעולם הערבי. גם אני חשבתי כך בעבר. אבל לא לקחתי אז בחשבון את הקלות בה אפשר לסמם את הכיבוש. הכיבוש מאז יוני הוא כיבוש מושתק. זה לא הכיבוש המדמם שהכרתי. והפלסטינים נמצאים במקום שבו הם עלולים להסכים להסדר של שתי מדינות. הם נמצאים במקום כל כך בלתי אפשרי. הם יקדמו כל עצם בברכה. אני מקווה שיהיה להם מנהיג שירחיק לראות.  

       

      כך שישראל, עד כמה שהפרשנות שלי שווה משהו, הולכת לתכנית התכנסות או אצבעות או איך שלא נקרא לזה ולמצג שווא כלפי פנים וחוץ כאילו הכל נורמלי והכיבוש נגמר. פלסטינים ישראלים ופעילי שמאל יושתקו או יגורשו. זה יהיה אפרטהייד יותר בוטה ממה שיש לנו עכשיו.   

       

       

      מה ז'תומרת עלולים להסכים להסדר של שתי מדינות? הם נאבקים על הסדר כזה מאז שוויתרו על מחיקת ישראל. הפלסטינים לאומיים בדיוק באותה מידה כמו הישראלים, משום שהרעיון הלאומי כפי שגובש במאה ה-19 הוא רעיון חדש יחסית ועדיין מהווה גורם מרכזי בפוליטיקה העולמית. אנשים זקוקים לשבט הלאומי כתחליף למה שקדם לו - השיטה הפיאודלית. הרי אנחנו בשמאל נאבקנו כל הזמן על מנת לשכנע את הציבור הישראלי שכמו שהיהודים התגבשו סביב הלאום, כך גם לפלסטינים יש את הזכות הזו - להתקיים במסגרת לאומית שמכבדת אותם כאזרחים שוויי זכויות.

       

      לגבי האג'נדה האזרחית, אני הראשון שתומך בה ברמה האידיאולוגית. לי אף פעם לא היה צורך עז להגדיר עצמי לאומית (אפילו מינית אני לא מצליח לשייך עצמי באמת באמת לקהילה מסויימת :) אבל נדמה לי שרק מאתיים שנה לאחר עליית הרעיון הלאומי, זה קצת אוטופי לחשוב שהוא ייתבטל במאה הנוכחית. מדינה דו-לאומית היא רעיון שיכול להיות באמת סביר עבור כולם, אבל כשמסתכלים סביב, אין כמעט מקרים מוצלחים כאלה. שווייץ היא היחידה שעוד איכשהו מצליחה לנהל קהילה רב-לאומית. בבלגיה - ללא ספק מדינה מוצלחת יחסית - כבר מתחילים לדבר על הפרדה בין פלמים לואלונים. לבנון היא כאוס אחד גדול ואני ממש לא הייתי רוצה שהמקום שבו אני חי ייראה כמו לבנון. קפריסין מחולקת לשניים. ארצות הברית היא מדינה המורכבת מלאומים רבים ושיש בה הפרדת דת מהמדינה, אבל זה רק משום שהיא המציאה לעצמה לאום חדש - "אמריקאי". אולי זו השיטה. להמציא לאום פלסטיני-ישראלי, ישראפלסטיני.  חחחחח  (יש לי תחושה שלא תהיה הסכמה לכך, לא מצד הישראלים ולא מצד הפלסטינים..)

        26/5/10 01:14:
      מי צריך יאוש נוח, כשהכיבוש נאור קריצה
        26/5/10 01:09:

      צטט: יערת דבש 2010-05-25 09:28:36

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-25 01:34:04

      צטט: יערת דבש 2010-05-24 12:57:49


      לא יכולה להאמין שכתבת "חווית לקוח". ראיתי בבוקר, הלכתי לסידורים, חשבתי שבטח לא קראתי טוב. והנה חזרתי, וכן.

       

      אם את זוכרת פעם מזמן גם אנחנו היינו עומדים בתורים שלקחו ימים כדי לקבל שירותים מהמדינה. אין סיבה שתרבות השירות הציבורית לא תגיע גם למחסומים, הרי גם איכות החיים של החיילים במחסומים תשתפר פלאים אם התור ילך יותר מהר והלקוחות שלהם יהיו פחות עצבניים (בלי בכלל לדבר על יח"צ של צה"ל בקרב אזרחי ישראל ובעולם).

      אתה גוזר גזרות שוות היכן שאי אפשר לעשות כך.

      לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. למשל כשהיינו עומדים אנחנו, כאזרחים איתמר, לקבל שירותים ממדינתנו מוכת הבירוקרטיה. כאזרחים. אבל זו בכלל לא הנקודה. אם אתה מבין את בעית המחסומים כבעיה של איכות השירות וחווית לקוח, פיספסת הכל. כי גם ההמתנה תהיה נוחה, ובשעות הגיוניות, וגם אם יהיה כסאות לשבת, וגם אם במערכת הכריזה לא יצעקו פקודות בטון של קלגס, וגם אם וגם אם וכן הלאה - לא זה סיפור המחסום והכיבוש.

       

       

       התפתח בנינו דיון שנוגע לאספקט המסויים הזה של המחסומים. ברור שמהות הבעיה של המחסומים היא לא חוסר השירות אבל לשיטת מדינת ישראל כל עוד לא מוצאים פתרונות חלופיים אפשר לפחות לשפר את האספקט הזה של הבעיה.

       

      אם לצטט את חוה אלברשטיין "הייאוש נעשה יותר נוח "

        25/5/10 09:50:

      צטט: בובה ושסק 2010-05-25 02:33:46


      כבר אין מילים להגיב על התמונות והתיאורים שלך.

      אני כותבת כדי שתדעי שאני כאן, ושהמסר ממשיך להגיע.

      ושיהיה בהצלחה באיפה-שזה-לא-יהיה-שאת-הולכת.

       

      זו דרך להתחיל את הבוקר הזה.

       

        25/5/10 09:28:

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-25 01:34:04

      צטט: יערת דבש 2010-05-24 12:57:49


      לא יכולה להאמין שכתבת "חווית לקוח". ראיתי בבוקר, הלכתי לסידורים, חשבתי שבטח לא קראתי טוב. והנה חזרתי, וכן.

       

      אם את זוכרת פעם מזמן גם אנחנו היינו עומדים בתורים שלקחו ימים כדי לקבל שירותים מהמדינה. אין סיבה שתרבות השירות הציבורית לא תגיע גם למחסומים, הרי גם איכות החיים של החיילים במחסומים תשתפר פלאים אם התור ילך יותר מהר והלקוחות שלהם יהיו פחות עצבניים (בלי בכלל לדבר על יח"צ של צה"ל בקרב אזרחי ישראל ובעולם).

      אתה גוזר גזרות שוות היכן שאי אפשר לעשות כך.

      לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. למשל כשהיינו עומדים אנחנו, כאזרחים איתמר, לקבל שירותים ממדינתנו מוכת הבירוקרטיה. כאזרחים. אבל זו בכלל לא הנקודה. אם אתה מבין את בעית המחסומים כבעיה של איכות השירות וחווית לקוח, פיספסת הכל. כי גם ההמתנה תהיה נוחה, ובשעות הגיוניות, וגם אם יהיה כסאות לשבת, וגם אם במערכת הכריזה לא יצעקו פקודות בטון של קלגס, וגם אם וגם אם וכן הלאה - לא זה סיפור המחסום והכיבוש.

       

        25/5/10 09:25:

      צטט: sard 2010-05-24 22:30:29

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 23:07:14

       

      זה מאוד מאוד החמיא לי. מאוד מאוד. הדבר שהכי הטריד אותי כשהתחלתי את הבלוג היה שאלת האמינות. אם אני לוקחת לעצמי תפקיד של עדה, הרי שעלי להיות אמינה. עלו אצלי שאלות על איך אני מבהירה שאני באמת שם, שאני באמת מדווחת מכלי ראשון, שאני עדת ראיה. אם אני העיניים שלך שיחקתי אותה.      

       

       

      אז שיחקת אותה. בעיני אין שאלה בכלל לגבי אמינות העובדות שאת מאמינה, למרות עומק המחלוקת על הפרשנות.

      וואוו סארד ממך. שבדרך כלל רוצה לקחת אותי לבית משפט.

      לגזור ולשמור.

       

        25/5/10 02:33:


      כבר אין מילים להגיב על התמונות והתיאורים שלך.

      אני כותבת כדי שתדעי שאני כאן, ושהמסר ממשיך להגיע.

      ושיהיה בהצלחה באיפה-שזה-לא-יהיה-שאת-הולכת.

       

       

       

        25/5/10 01:34:

      צטט: יערת דבש 2010-05-24 12:57:49


      לא יכולה להאמין שכתבת "חווית לקוח". ראיתי בבוקר, הלכתי לסידורים, חשבתי שבטח לא קראתי טוב. והנה חזרתי, וכן.

       

       

      אם את זוכרת פעם מזמן גם אנחנו היינו עומדים בתורים שלקחו ימים כדי לקבל שירותים מהמדינה. אין סיבה שתרבות השירות הציבורית לא תגיע גם למחסומים, הרי גם איכות החיים של החיילים במחסומים תשתפר פלאים אם התור ילך יותר מהר והלקוחות שלהם יהיו פחות עצבניים (בלי בכלל לדבר על יח"צ של צה"ל בקרב אזרחי ישראל ובעולם).

        25/5/10 01:20:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-24 16:56:33


      איתמר יקירי

       

      יש תופעות שעדיף לראות בעיניים

      המצלמה של יערה לא קולטת מאות אנשים בחושך (0400-0500 עדין חשוך)

      המצלמה, סטילס, לא קולטת את המולת-הצפיפות. כן. יש דבר כזה.

      המצלמה של יערה גם מתקשה לקלוט את ההשפלה שנשים ערביות חוות כשהן מצטופפות במכלאה אחת עם גברים.

      ברור שהמחסומים נוצרו בכוונה להשמר מפגועים

      אבל

      ברור לגמרי שיש בארכיטקטורה של המחסומים חוסר עבוד מינימאלי לעוברים בהם.

       

      אני נוטה להאמין שאין בארכיטקטורה הזאת ובנהלים שם כוונת זדון

      אבל בודאי חסרה שם גישה אנושית.

       

      נסה לדמיין לעצמך שעליך לעבור כל בוקר וערב את האסתטיקה הזאת: גדרות מתכת. חלקן מחושמלות, חלקן חוט-תייל - דוקרנים!

       

       לצערי אני גר בנכר כך שזה לא התאפשר לי עד עתה אבל אם הבנתי נכון אני ויערה קבענו סיור מחסומים לחודש הבא אם יתאפשר לנו.

       

      אני אישית הייתי מעדיפה לרעוב ובלבד לא לעבור את הגהנום הזה

       

      אתמול ראיתי מערבון ממש לא רע בשם הומברה בכיכובו של רוברט רדפורד. בתחילת המערבון  מישהי אומרת כי היא מעדיפה למות ברעב מאשר לאכול כלבים. לא הייתי יוצא בהצהרות כאילו כי ממילא הן ריקות מתוכן.

       

       

       

       

        24/5/10 22:30:

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 23:07:14

       

      זה מאוד מאוד החמיא לי. מאוד מאוד. הדבר שהכי הטריד אותי כשהתחלתי את הבלוג היה שאלת האמינות. אם אני לוקחת לעצמי תפקיד של עדה, הרי שעלי להיות אמינה. עלו אצלי שאלות על איך אני מבהירה שאני באמת שם, שאני באמת מדווחת מכלי ראשון, שאני עדת ראיה. אם אני העיניים שלך שיחקתי אותה.      

       

       

      אז שיחקת אותה. בעיני אין שאלה בכלל לגבי אמינות העובדות שאת מאמינה, למרות עומק המחלוקת על הפרשנות.
        24/5/10 21:18:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-05-21 18:12:07


      פתאום התות לא מתוק לי.

      -

      פתאום המלה הומני

      לא נשמעת לי עברית

        24/5/10 16:56:

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-24 02:43:36

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 23:38:23


      אולי הפוסט הזה יעזור לך להבין משהו על ארכיטקטורה של מחסומים. אלו המעברים בקלנדיה (צפון ירושלים). אתה רואה כמה המעברים צרים? רק אדם אחד.

       

      צר וצפוף זה לא אותו דבר, שדוחפים למעבר צר הרבה אנשים זה מאוד צפוף אבל אם עושים מעבר צר אבל לא דוחפים בו יותר מידי אנשים אז זה לא צפוף כמו שרואים בתמונה.

       

      אני, כשאני הולכת לבנק לדואר, כשאני עומדת בתור בסופר, בנמל תעופה, אני לא מפסיקה להסתכל על הדרך שבה מאורגנים התורים. אני הרי כבר חולה לגמרי מהדבר הזה. התור תמיד מאורגן בצורה כל אלגנטית. מין מוטות מתכת נמוכים בגובה המתוניים עם חבלים בינהם. המוט נדחף בקלות למשקל הגוף אם צריך. בכניסה לקניונים, אני מסוגלת לעמוד להסתכל על המאבטח, איך הוא בודק את התיקים. ההשוואות האלו גומרות אותי.

       

      מצד שני יגידו שהמעברים הם לא קופת חולים, יש שם חשש אמיתי כי בין העוברים ושבים יש גם מחבלים שעשויים לפגוע בבודקים. יש פה שיקולים לכאן ולכאן. ועדיין אני מסכים איתך שאי אפשר לתת לעוברים ושבים להרגיש כמו קופים בכלוב. אני בטוח שאם בתכנון המעברים היו מנסים לדאוג לחוויה של הלקוחות היו מצליחים לשמר על צרכי הביטחון ולשפר בעשרות מונים את החוויה הזאת. 

       

      ביני לביני עברו המון מחשבות על איך לעשות את הבלוג. היה חשוב לי שיהיה קצר. שמאלנים תמיד כותבים כל כך הרבה, רציתי שכאן אפשר יהיה לקרוא על המחסומים בדקה שתיים. ורציתי עדות מצולמת, כי למרות שגם מצלמה היא כלי מניפולטיבי, היא מניפולטיבית פחות ממילים. ואני לקונית ותמציתית, בעיקר בגללשאת כל יכולת הכתיבה שלי שואב כרגע הדוקטורט שלי. ועל זה היו המון תלונות. הקוראים ביקשו לשמוע עלי. מה אני מרגישה שם, מאיפה אני באה. סיפרתי קצת בתגובות לא בפוסטים. 

       

      היו מריבות קשות. אבל כולן על פרשנות ומיעוטן נגעו בפוסט עצמו. אף פעם לא הצליחו לסתור את המידע שנתתי בפוסט.

       

       "שמאלנים תמיד כותבים כל כך הרבה" זה הכללה לא יפה, אני מבקש להשאר פוליטיקלי קורקט בבלוג הזה :)

       

       באיזה נושא הדוקטורט שלך ?

      איתמר יקירי

       

      יש תופעות שעדיף לראות בעיניים

      המצלמה של יערה לא קולטת מאות אנשים בחושך (0400-0500 עדין חשוך)

      המצלמה, סטילס, לא קולטת את המולת-הצפיפות. כן. יש דבר כזה.

      המצלמה של יערה גם מתקשה לקלוט את ההשפלה שנשים ערביות חוות כשהן מצטופפות במכלאה אחת עם גברים.

      ברור שהמחסומים נוצרו בכוונה להשמר מפגועים

      אבל

      ברור לגמרי שיש בארכיטקטורה של המחסומים חוסר עבוד מינימאלי לעוברים בהם.

       

      אני נוטה להאמין שאין בארכיטקטורה הזאת ובנהלים שם כוונת זדון

      אבל בודאי חסרה שם גישה אנושית.

       

      נסה לדמיין לעצמך שעליך לעבור כל בוקר וערב את האסתטיקה הזאת: גדרות מתכת. חלקן מחושמלות, חלקן חוט-תייל - דוקרנים!

       

      אני אישית הייתי מעדיפה לרעוב ובלבד לא לעבור את הגהנום הזה

       

      שלא לדבר על הסיוט בהשגת רשיון עבודה

      והלחץ האימתני שלא לאבד אותו בגלל איחורים לעבודה

       

      יש כמה וכמה הבדלים בין תורים שהעולם המערבי מציע.

      החבר'ה האלה לא עומדים בתור לנופש באנטליה

      הם עומדים בתור בשביל פת-לחם

       

      לא נראה לי שזה משנה אם אני ימנית או שמאלנית

      מה אתה אומר?

       

        24/5/10 15:02:


      עיקר שכחתי -

      יש יערות דבש פלסטיניות. וגם הם כותבים בלוגים. ותוכל לפגוש אותם בפעילויות של לוחמים לשלום או בהפגנות בימי שישי בגדה.

        24/5/10 14:55:


      תחשוב, עראסל, שאם צעדיהן של יערות הדבש היהודיות מוצרים עוד ועוד, בשנה האחרונה במיוחד, מה קורה לאפשרויות המחאה של יערות הדבש הפלסטניות. ידעת שבהפגנות, העצורים היהודים-ישראלים משוחררים תוך כמה שעות בעוד שהפלסטינים, הישראלים והלא ישראלים, ישארו ללון במשטרה?

      כמו בכל דבר, גם בתחום חופש הביטוי, בישראל כדאי להיות יהודי.   

        24/5/10 13:29:

      "בכל העולם עובדים כדי לחיות, אני עובד כדי למות".

      זה יפה למדי, אפשר גם להגיד שבכל העולם בונים גדרות כדי להתגונן, ואילו אצלנו כדי למות למענם.

      אולם עדיין, היית הרבה יותר שקט, אם "יערות דבש", היו בשני הצדדים, ולא רק אצלנו.

        24/5/10 12:57:

      לא יכולה להאמין שכתבת "חווית לקוח". ראיתי בבוקר, הלכתי לסידורים, חשבתי שבטח לא קראתי טוב. והנה חזרתי, וכן.
        24/5/10 02:43:

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 23:38:23


      אולי הפוסט הזה יעזור לך להבין משהו על ארכיטקטורה של מחסומים. אלו המעברים בקלנדיה (צפון ירושלים). אתה רואה כמה המעברים צרים? רק אדם אחד.

       

      צר וצפוף זה לא אותו דבר, שדוחפים למעבר צר הרבה אנשים זה מאוד צפוף אבל אם עושים מעבר צר אבל לא דוחפים בו יותר מידי אנשים אז זה לא צפוף כמו שרואים בתמונה.

       

      אני, כשאני הולכת לבנק לדואר, כשאני עומדת בתור בסופר, בנמל תעופה, אני לא מפסיקה להסתכל על הדרך שבה מאורגנים התורים. אני הרי כבר חולה לגמרי מהדבר הזה. התור תמיד מאורגן בצורה כל אלגנטית. מין מוטות מתכת נמוכים בגובה המתוניים עם חבלים בינהם. המוט נדחף בקלות למשקל הגוף אם צריך. בכניסה לקניונים, אני מסוגלת לעמוד להסתכל על המאבטח, איך הוא בודק את התיקים. ההשוואות האלו גומרות אותי.

       

      מצד שני יגידו שהמעברים הם לא קופת חולים, יש שם חשש אמיתי כי בין העוברים ושבים יש גם מחבלים שעשויים לפגוע בבודקים. יש פה שיקולים לכאן ולכאן. ועדיין אני מסכים איתך שאי אפשר לתת לעוברים ושבים להרגיש כמו קופים בכלוב. אני בטוח שאם בתכנון המעברים היו מנסים לדאוג לחוויה של הלקוחות היו מצליחים לשמר על צרכי הביטחון ולשפר בעשרות מונים את החוויה הזאת. 

       

      ביני לביני עברו המון מחשבות על איך לעשות את הבלוג. היה חשוב לי שיהיה קצר. שמאלנים תמיד כותבים כל כך הרבה, רציתי שכאן אפשר יהיה לקרוא על המחסומים בדקה שתיים. ורציתי עדות מצולמת, כי למרות שגם מצלמה היא כלי מניפולטיבי, היא מניפולטיבית פחות ממילים. ואני לקונית ותמציתית, בעיקר בגללשאת כל יכולת הכתיבה שלי שואב כרגע הדוקטורט שלי. ועל זה היו המון תלונות. הקוראים ביקשו לשמוע עלי. מה אני מרגישה שם, מאיפה אני באה. סיפרתי קצת בתגובות לא בפוסטים. 

       

      היו מריבות קשות. אבל כולן על פרשנות ומיעוטן נגעו בפוסט עצמו. אף פעם לא הצליחו לסתור את המידע שנתתי בפוסט.

       

       "שמאלנים תמיד כותבים כל כך הרבה" זה הכללה לא יפה, אני מבקש להשאר פוליטיקלי קורקט בבלוג הזה :)

       

       באיזה נושא הדוקטורט שלך ?

        23/5/10 23:40:

      צטט: א י ל ה 2010-05-23 23:11:31


      אוי אוי אוי

             

      זה כי אין מילים...

                  

      אפשר מעשים.

      אני נוסעת עוד מעט וכבר יש כמה יערות כאן שיחליפו אותי. את גם יכולה להיות יערת.  

       

        23/5/10 23:38:

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-23 23:26:02


      לא מצאתי דרך אחרת לקבל את המידע שאת מספקת בבלוג הזה כך שגם אין לי דרך לסתור אותו (נגיד עם צה"ל היה מוציא סירטון תדמית על אדיבות החיילות במחסומים הייתי מתחיל לשאול אותך על זה ולברר מי יותר אמין). את גם מספקת את המידע בצורה פשוטה וקלה לעיקול שזה מאוד תורם.

       

      לגבי אמינות לדעתי ככול שהמידע יותר יבש (תמונות ועדויות) ופחות שיפוטי (דעות, פוליטיקה וכו') כך עולה רמת האמינות. מכיוון שזה נושא מאוד טעון אז למרות שהדעות שלך ברורות עדיין (לדוגמה התור מתעקל) את אומרת אותן בצורה שלא מעוררת התנגדות יותר מידי ועל כן קל להקשיב גם למי שלא מסכים. אני בטוח שבעיני הימניים שביננו את פחות אמינה מאשר בעיני השמאלנים אבל שגם מהימין לא סותרים יותר את המידע שאת נותנת (פעם נהגתי לקרוא את התגובות אצלך יותר אז תסלחי לי אם פיספסתי כמה מריבות) אלא מתווכחים יותר על הפרשנות.

       

      הייתי לא כל כך מזמן בדיון של יצרני תוכן ווידיאו באינטרנט (במקרה, אין לי קשר מקצועי לענף) ואחד הדברים שכמה מהם אמרו היה שלפעמים הרבה יותר חשוב להביא באינטרנט את האישיות החוצה ופחות את המקצוענות (פחות להשקיע בתאורה וסאונד ויותר בחיבור עם הצופים). זה בטח מוסיף שאת כותבת בגוף ראשון.

      אולי הפוסט הזה יעזור לך להבין משהו על ארכיטקטורה של מחסומים. אלו המעברים בקלנדיה (צפון ירושלים). אתה רואה כמה המעברים צרים? רק אדם אחד.

       

      אני, כשאני הולכת לבנק לדואר, כשאני עומדת בתור בסופר, בנמל תעופה, אני לא מפסיקה להסתכל על הדרך שבה מאורגנים התורים. אני הרי כבר חולה לגמרי מהדבר הזה. התור תמיד מאורגן בצורה כל אלגנטית. מין מוטות מתכת נמוכים בגובה המתוניים עם חבלים בינהם. המוט נדחף בקלות למשקל הגוף אם צריך. בכניסה לקניונים, אני מסוגלת לעמוד להסתכל על המאבטח, איך הוא בודק את התיקים. ההשוואות האלו גומרות אותי.

       

      ביני לביני עברו המון מחשבות על איך לעשות את הבלוג. היה חשוב לי שיהיה קצר. שמאלנים תמיד כותבים כל כך הרבה, רציתי שכאן אפשר יהיה לקרוא על המחסומים בדקה שתיים. ורציתי עדות מצולמת, כי למרות שגם מצלמה היא כלי מניפולטיבי, היא מניפולטיבית פחות ממילים. ואני לקונית ותמציתית, בעיקר בגללשאת כל יכולת הכתיבה שלי שואב כרגע הדוקטורט שלי. ועל זה היו המון תלונות. הקוראים ביקשו לשמוע עלי. מה אני מרגישה שם, מאיפה אני באה. סיפרתי קצת בתגובות לא בפוסטים. 

       

      היו מריבות קשות. אבל כולן על פרשנות ומיעוטן נגעו בפוסט עצמו. אף פעם לא הצליחו לסתור את המידע שנתתי בפוסט.

        23/5/10 23:26:

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 23:07:14

      לפני כמה חודשים פנו אלי מאיזו סדנא לסאטרטאפיסטים וביקשו שארצה שם. זה היה ממש משונה. לפני כן פנו אלי מקבוצות שמזוהות עם השמאל, וזה היה לא בלתי הגיוני שאני ארצה שם על הפצת מסרים בתקשורת אלטרנטיבית, אבל מה לי ולסדנת הייטק? מי שהתקשר, אחד המנחים של הסדנא הזו, הסביר שמנהלי החברות שלוקחים את הסדנא רוצים לעצב עבור עצמם תדמית אמינה באתרים שלהם ושאני הבלוגרית הכי אמינה ברשת לדעתו.

       

      זה מאוד מאוד החמיא לי. מאוד מאוד. הדבר שהכי הטריד אותי כשהתחלתי את הבלוג היה שאלת האמינות. אם אני לוקחת לעצמי תפקיד של עדה, הרי שעלי להיות אמינה. עלו אצלי שאלות על איך אני מבהירה שאני באמת שם, שאני באמת מדווחת מכלי ראשון, שאני עדת ראיה. אם אני העיניים שלך שיחקתי אותה.      

       

       


      לא מצאתי דרך אחרת לקבל את המידע שאת מספקת בבלוג הזה כך שגם אין לי דרך לסתור אותו (נגיד עם צה"ל היה מוציא סירטון תדמית על אדיבות החיילות במחסומים הייתי מתחיל לשאול אותך על זה ולברר מי יותר אמין). את גם מספקת את המידע בצורה פשוטה וקלה לעיקול שזה מאוד תורם.

       

      לגבי אמינות לדעתי ככול שהמידע יותר יבש (תמונות ועדויות) ופחות שיפוטי (דעות, פוליטיקה וכו') כך עולה רמת האמינות. מכיוון שזה נושא מאוד טעון אז למרות שהדעות שלך ברורות עדיין (לדוגמה התור מתעקל) את אומרת אותן בצורה שלא מעוררת התנגדות יותר מידי ועל כן קל להקשיב גם למי שלא מסכים. אני בטוח שבעיני הימניים שביננו את פחות אמינה מאשר בעיני השמאלנים אבל שגם מהימין לא סותרים יותר את המידע שאת נותנת (פעם נהגתי לקרוא את התגובות אצלך יותר אז תסלחי לי אם פיספסתי כמה מריבות) אלא מתווכחים יותר על הפרשנות.

       

      הייתי לא כל כך מזמן בדיון של יצרני תוכן ווידיאו באינטרנט (במקרה, אין לי קשר מקצועי לענף) ואחד הדברים שכמה מהם אמרו היה שלפעמים הרבה יותר חשוב להביא באינטרנט את האישיות החוצה ופחות את המקצוענות (פחות להשקיע בתאורה וסאונד ויותר בחיבור עם הצופים). זה בטח מוסיף שאת כותבת בגוף ראשון.

        23/5/10 23:11:


      אוי אוי אוי

             

      זה כי אין מילים...

                  

        23/5/10 23:07:

      לפני כמה חודשים פנו אלי מאיזו סדנא לסאטרטאפיסטים וביקשו שארצה שם. זה היה ממש משונה. לפני כן פנו אלי מקבוצות שמזוהות עם השמאל, וזה היה לא בלתי הגיוני שאני ארצה שם על הפצת מסרים בתקשורת אלטרנטיבית, אבל מה לי ולסדנת הייטק? מי שהתקשר, אחד המנחים של הסדנא הזו, הסביר שמנהלי החברות שלוקחים את הסדנא רוצים לעצב עבור עצמם תדמית אמינה באתרים שלהם ושאני הבלוגרית הכי אמינה ברשת לדעתו.

       

      זה מאוד מאוד החמיא לי. מאוד מאוד. הדבר שהכי הטריד אותי כשהתחלתי את הבלוג היה שאלת האמינות. אם אני לוקחת לעצמי תפקיד של עדה, הרי שעלי להיות אמינה. עלו אצלי שאלות על איך אני מבהירה שאני באמת שם, שאני באמת מדווחת מכלי ראשון, שאני עדת ראיה. אם אני העיניים שלך שיחקתי אותה.      

        23/5/10 22:49:

      צטט: יערת דבש 2010-05-23 19:10:43

      תראה, איתמר, ההבדל ביננו הוא שאני לא רואה תמונות בבלוג. אני עומדת שם. לו היית עומד שם איתי (אגב, אפשר לסדר את זה) לא היית אומר שהפיתולים שיוצרת הגדר תוכננו כך שיעשה מקום ליותר אנשים. לו היית עומד שם היית רואה כמה השביל צר, בזמן שהשטח בין אותו צריף קטן למתקן דווקא רחב מאוד אלא שרובו נותר ריק כי חייבים לעמוד בין הגדרות כדי להכנס למתקן הבידוק. היית רואה גם את גובהן של הגדרות, את חוטי החשמל שעוברים בהן. אני לא חושבת שהיית מסיק שהשביל תוכנן כדי להקטין את הצפיפות.     

       

       

      את העיניים שלי לעניין המחסומים יערה.  מאיך שהסברת את זה בפוסט זה לא ממש ברור לי וגם עכשיו עדיין קשה לי לראות איך תור מפותל מייצר צפיפות. עם זאת אני גם כאמור לא הייתי שם אז אני מקבל את מה שאת אומרת.

       

      אולי אני אצליח להגיע ביולי לארץ. אני אשמח לבוא אם זה יסתדר.

        23/5/10 21:48:

      צטט: יערת דבש 2010-05-21 19:36:52

      הכל בסדר עכשיו, פרג'ון, אני מקווה?

       

       יערה,

       תודה על הדאגה.

       

       אט אט דברים משתפרים,

       בניגוד מוחלט למה שנעשה באמת בשם

      "הכיבוש הנאור".

       

       

        23/5/10 21:19:

      צטט: ערן קידר 2010-05-22 19:50:36

      הי יערה

       

      אז אם נניח שאריאל אף פעם לא תפונה במילא, וגם לא ירושלים וגרורותיה , יש לצפות שההסדר הסביר ביחיד שיוותר יהיה מדינה דו-לאומית, לא?

       

      האם תוכלי לפרט יותר את האופק המדיני כפי שאת רואה אותו (את האופציה החיובית, כמובן, לא את התחזיות הקודרות :)) כי נראה לי שרבים בארץ, גם אלה ללא אמפטיה מיותרת כלפי ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות, לא כל כך יודעים מה לחשוב על העתיד ועל האופציות שהוא טומן בחובו.

      אשמח לשמוע מה יש לך לומר במישור הזה.

      הסדנא הזו של המכון הישראלי לדמוקרטיה יכולה לעניין אותך. הכניסה אמנם רק למוזמנים, אבל הסדנא תשודר באתר המכון. רשימת הדוברים מבטיחה מאוד.

       

        23/5/10 19:10:
      תראה, איתמר, ההבדל ביננו הוא שאני לא רואה תמונות בבלוג. אני עומדת שם. לו היית עומד שם איתי (אגב, אפשר לסדר את זה) לא היית אומר שהפיתולים שיוצרת הגדר תוכננו כך שיעשה מקום ליותר אנשים. לו היית עומד שם היית רואה כמה השביל צר, בזמן שהשטח בין אותו צריף קטן למתקן דווקא רחב מאוד אלא שרובו נותר ריק כי חייבים לעמוד בין הגדרות כדי להכנס למתקן הבידוק. היית רואה גם את גובהן של הגדרות, את חוטי החשמל שעוברים בהן. אני לא חושבת שהיית מסיק שהשביל תוכנן כדי להקטין את הצפיפות.     
        23/5/10 18:58:

      צטט: יערת דבש 2010-05-22 23:21:33

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-22 22:04:50

      צטט: pov 2010-05-22 16:07:03

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

       

       יש לי עוד תוספת קטנה והיא שתור מתעקל נועד על מנת לאפשר ליותר אנשים לעמוד בתור ועל כן להוריד את הצפיפות.

       

      צודקים. זה הבעיה שלהם שהם לא עומדים יפה בתור.

       

       

      לא הגבתי לעניין המחסומים עצמם כי ברור שאני מתנגד להם. אבל כישראלי והומניסט אני מעדיף שאם כבר ישראל עושה מחסומים הם יהיו נוחים ככול הניתן וזה אומר גם תור מתעקל, טיפול זריז ואנושי של החיילים וכו'.

        23/5/10 18:37:

      צטט: pov 2010-05-23 17:08:45

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-22 22:04:50

      צטט: pov 2010-05-22 16:07:03

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

       

       יש לי עוד תוספת קטנה והיא שתור מתעקל נועד על מנת לאפשר ליותר אנשים לעמוד בתור ועל כן להוריד את הצפיפות.

       להבדיל מהערתי בנוגע לאי האחריות של ישראל בנוגע להתנהגות הפלסטינים אחד כלפי השני בתור

      הרי שהערתך לא מורידה דבר בנוגע לאחריות של ישראל , כלומר- העובדה שעשינו שם תור מתעקל ואולי גם גג ופנסים, אינה אלא הפיכת הכלוב לכלוב של זהב, דבר לא מאוד משמעותי כלפי הכלואים שם

      לעומת זאת וכאמור- הדחיפות של תושבי הכלוב אחד את השני- זה כבר עבודה שלהם.

       

       

       

       

       אני לא מוריד את האחריות (או מתייחס אליה בכלל) אלא מתייחס לדבריה של יערה כאילו הפיתול של התור נועד כדי להאט אותו "הן גבוהות ובנויות כך שהן יוצרות שביל נחש שמתפתל פעמיים, במטרה כמובן להאט את קצב המעבר." 

       

      הפיתול לא מאט את הקצב אלא מקטין את הצפיפות ומאפשר ליותר אנשים לעמוד בו.

        23/5/10 17:08:

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-22 22:04:50

      צטט: pov 2010-05-22 16:07:03

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

       

       יש לי עוד תוספת קטנה והיא שתור מתעקל נועד על מנת לאפשר ליותר אנשים לעמוד בתור ועל כן להוריד את הצפיפות.

       להבדיל מהערתי בנוגע לאי האחריות של ישראל בנוגע להתנהגות הפלסטינים אחד כלפי השני בתור

      הרי שהערתך לא מורידה דבר בנוגע לאחריות של ישראל , כלומר- העובדה שעשינו שם תור מתעקל ואולי גם גג ופנסים, אינה אלא הפיכת הכלוב לכלוב של זהב, דבר לא מאוד משמעותי כלפי הכלואים שם

      לעומת זאת וכאמור- הדחיפות של תושבי הכלוב אחד את השני- זה כבר עבודה שלהם.

       

       

       

        23/5/10 16:25:

      ודאי שאני ממשיך לקרוא - אבל בדרך כלל אין לי זמן להגיב (או מה להגיד).

       

      אני לא הייתי שם דגש על מנהיגים - אפילו לא אובמה (או סלאם פיאד).  כמובן שיש להם השפעה אבל גם אובמה לא יוכל להוביל לפתרון שתי מדינות. אני חושב שכוחו של הלובי הישראלי בוושינגטון במגמת ירידה, כתוצאה משינויים דמוגרפים בארצות הברית ובתוך הקהילה היהודית שם. שאלה מעניינת היא מה יקרה אם שרה פיילין תיבחר לנשיאות (אלוהים ישמור) ותוביל קו ימני קיצוני. אבל אני נוטה לחשוב שגם ג'ון מקקיין היה מגיב בעצבים על תקרית ג'ו ביידן / הבנייה בירושלים. נמאס להם, והכוח של איפאק לא מה שהיה פעם.

       

      בראייה קצת יותר רחבה, הסכם אוסלו פתח חלון לבדוק את אפשרות שתי המדינות, ואפשר מבחינת לגיטימציה בינלאומית את המשך הכיבוש הישראלי כעניין "זמני". זה קרה לפני 17 שנים, וכמעט כולם מסכימים שההסכם התרסק. אז אנחנו כרגע עדיין חיים ב"זמן אוסלו", או בתוספת פציעות, אבל קשה להניח שהמסגרת החוקית והמדינית שההסכם הניח יכולה לשרוד ללא מו"מ, ללא אופק מדיני. 

       

      לגבי הענף והקולוניאליזם - כמובן שה"ענף" הוא דימוי פשטני מדי. נכון שההגמוניה היהודית-ישראלית כנראה תישאר בכל מצב, גם אם לא תהיה מוחלטת (זה הלקח שלי מדרום אפריקה אחרי האפרטהייד). פלסטין/ארץ ישראל תמשיך לחיות בצל ההיסטוריה שלה במאה העשרים - האימפריאליזם הבריטי, ההתיישבות הציונית, ההתנחלות. כמי שההיסטוריה המשפחתית שלו כרוכה בהתיישבות ציונית בארץ ישראל, אין לי שום סיבה לנסות למחוק את העבר הזה. אני מוכן בהחלט להסתכל על זה בראייה ביקורתית, ואני תומך בשוויון כקרקע שעליה צריך להיבנות כל בניין חדש.

       

        23/5/10 08:22:


      אתה כמובן צודק. ישראל איננה אומניפוטנטית ושינויים פרסונאליים ייצרו אילוצים שישראל מתקשה להתמודד איתם. אני מתכוונת בעיקר לאובמה (אמרה לימור לבנת בזמנו בסגנונה הוולגארי - זו ממשלה נוראית) וגם לפיאד שמעורר יותר ויותר הערכה. אבל צריך לזכור שדחיינות היא פרקטיקה שפיתחנו לכדי אמנות ושברגע אחד כל האנשים הטובים האלו יכולים להיות מוחלפים באחרים.

       

      בעניין כריתת הענף - בהחלט. הבעיה עם הסדר השתי מדינות הוא לא רק חוסר ההגינות שלו. זה גם חוסר יכולתו להשאר יציב לאורך זמן. אבל הפרויקט הקולוניאלי של ישראל לעולם יחשב כפרויקט מוצלח. כי כשנגמור לכרות את הענף, וזה יקרה בעוד זמן רב אני חוששת, כבר נוצר שינוי מרחיק לכת בעץ. עמים שחיו תחת שלטון קולוניאלי מגלים שקשה להמשיך הלאה. קולוניאליזם זורע הרס שדורש שיקום ארוך. זה לא שהעם הכובש עוזב והכל חוזר לקדמותו.  

       

      עניין אחר הוא שאני שמחה לגלות שהבלוג לא איבד אותך כקורא ושאתה עדיין איתנו. ועניין אחרון הוא שהפוסט הזה הוא פוסט חסר תקדים בבלוגנו הקט. בכמה מובנים - הוא אסף כמות בלתי רגילה של כניסות ושל כוכבים בזמן הכי קצר. ישר קו עם פוסטים ותיקים ממנו תוך בערך 12 שעות. וגם - זה הפוסט היחיד שגם אני וגם אריה תרגמנו עבור המהדורה האנגלית. אני תרגמתי בשבת בבוקר, כי אריה כתב לי שהוא עסוק ובשבת בערב גיליתי שאריה לא ראה את התרגום שלי ותרגם בעצמו. עד שמחקתי את שלי, ישבו שם שני פוסטים דומים.       

        23/5/10 00:17:

       בהמשך לשאלת "מה יהיה", תרשו לי לצטט מהביקורת של פרופסור סלים תמארי על ספרו של אייל וייצמן, "ארץ חלולה", hollow land

       

      The weakness of this paradigm is that it overdetermines the omnipotence of the hegemonic power by attributing to it exaggerated capacities of control both at logistic and intellectual levels. It leaves unexamined its own contradictions; its misadventures; its control by politicians who have myopic ideological visions, whose thirst for land grabbing will make them choke on excessive expansion of limited economic capacities; and who seem to behave as if they are independent from the world around them. But after all, as Weizman points out in “Demographic Architecture,” it is indeed remarkable that Israel’s planning policies in Jerusalem have not succeeded in transferring the requisite number of Palestinians outside of the city; even the most powerful do not operate in a laboratory where they control all the elements.

       

       חשוב לא לבלבל בין היכולת הנוכחית של ישראל לקבוע באופן כמעט מוחלט את מתכונת השליטה שלה בגדה (וגם ברצועה), עם היכולת שלה להכתיב את המציאות לטווח הבינוני. ישראל מנסרת את הענף שעליו היא יושבת. אם הענף הוא עבה, אז הניסור לוקח זמן, אולי שנים, אולי עשרות שנים. בסופו של דבר הענף נשבר. 

        22/5/10 23:21:

      צטט: איתמר פרחי 2010-05-22 22:04:50

      צטט: pov 2010-05-22 16:07:03

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

       

       יש לי עוד תוספת קטנה והיא שתור מתעקל נועד על מנת לאפשר ליותר אנשים לעמוד בתור ועל כן להוריד את הצפיפות.

       

      צודקים. זה הבעיה שלהם שהם לא עומדים יפה בתור.

        22/5/10 23:15:

      עצוב, יערה, ועצוב גם לקרוא את התרחישים שאת צופה, למרות שסביר להניח שאת צודקת. מקווה שאת טועה

      ובכל זאת יהיה פתרון כולל וטוב.

      ותודה, כמובן.

        22/5/10 22:04:

      צטט: pov 2010-05-22 16:07:03

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

       

       יש לי עוד תוספת קטנה והיא שתור מתעקל נועד על מנת לאפשר ליותר אנשים לעמוד בתור ועל כן להוריד את הצפיפות.

        22/5/10 20:56:


      אה וערן -

      אני חושבת שראיתי אותך לא מזמן באוזן. אבל זיהיתי רק בדיעבד.

        22/5/10 20:55:

      צטט: ערן קידר 2010-05-22 19:50:36

      הי יערה

       

      אז אם נניח שאריאל אף פעם לא תפונה במילא, וגם לא ירושלים וגרורותיה , יש לצפות שההסדר הסביר ביחיד שיוותר יהיה מדינה דו-לאומית, לא?

       

      האם תוכלי לפרט יותר את האופק המדיני כפי שאת רואה אותו (את האופציה החיובית, כמובן, לא את התחזיות הקודרות :)) כי נראה לי שרבים בארץ, גם אלה ללא אמפטיה מיותרת כלפי ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות, לא כל כך יודעים מה לחשוב על העתיד ועל האופציות שהוא טומן בחובו.

      אשמח לשמוע מה יש לך לומר במישור הזה.

      הגזמת. קטונתי. אני בורה כמו כל הישראלים. גדלתי כאן, כלומר אף פעם לא למדתי על האזור. היסטוריה, גאוגרפיה, ספרות, שירה, השפות שמדוברות כאן. אני יודעת שהתכנית הזו של כביכול שתי מדינות לא עומדת בשום סטנדרט אתי שאני יכולה לקבל. אני גם לא קונה את 'שתי מדינות לשני עמים', בעיני זה עוד סם הרדמה שאנחנו מכורים לו. אנחנו מדברים על העתיד, תן לי שקל על כל פעם ששמעתי שבעתיד נחזיר את השטחים ואז הכל יגמר, זו הרי מנטרה שאני שומעת מילדות, כדי לא לדבר על ההווה. וההווה הוא הווה של מדינה דו לאומית. כבר מזמן שאנחנו מדינה דו לאומית. אנחנו לא מבחינים בזה כי ישראלים שומעים מדינה דו לאומית וחושבים על אחוות עמים ועל זאבים ועל כבשים ועל תאנים ומה לא, אבל האמת היא שמדינה דו לאומית היא פשוט מדינה שחיים בה שני לאומים ויכולים להתקיים בינהם כל מיני סוגים של יחסים. למשל אפרטהייד.   

       

      לכשעצמי הייתי רוצה לקדם שיח אזרחי. לדבר על אזרחים ולא על לאומים. הכי בעולם כואב לי כשחיילים אומרים לי במחסום "את לא חלק מהעם שלך". ואני רוצה להגיד להם שאני באמת לא חלק מעם אני חלק מחברה אזרחית. 'עם' זה כמו מין דייסה כזו. כולנו זהים. זו הכחשה של המורכבות שבחיים בחברה שיש בה פרטים שונים שרוצים דברים שונים בשביל עצמם. 'חברה אזרחית' הוא מושג שמכיר באינטרסים שונים, בהתגוששות בן אזרחים, במשא ומתן שהם מעורבים בו בינם לבין עצמם ובמורכבות היחסים בין האזרחים לבין הרשות שמנהלת את החברה. בשיח אזרחי השדה האזרחי יהיה שיוויוני ותפקיד המדינה יהיה לדאוג שהזהות הלאומית של כל אזרחיה תוכל לפרוח בשטחה. דת ומדינה יופרדו. המדינה תוודא שהחופש הדתי של אזרחיה נשמר. התפיסה לפיה לאומיות יכולה להתבטא רק דרך הסדר לאומי היא מסוכנת והיא איננה דמוקרטית והכי חשוב, היא לא ברת ביצוע במקרה שלנו ואין ברירה אלא לוותר עליה. בסוף, לא תמיד אנשים חיו במדינות לאום. המצאנו את זה רק במאה ה 19.

       

      יש איזו נטייה לחשוב שהכיבוש יגמר במלחמה נוראה. גוג ומגוג סטייל. מלחמת אחים או מלחמה נוראה בין ישראל לעולם הערבי. גם אני חשבתי כך בעבר. אבל לא לקחתי אז בחשבון את הקלות בה אפשר לסמם את הכיבוש. הכיבוש מאז יוני הוא כיבוש מושתק. זה לא הכיבוש המדמם שהכרתי. והפלסטינים נמצאים במקום שבו הם עלולים להסכים להסדר של שתי מדינות. הם נמצאים במקום כל כך בלתי אפשרי. הם יקדמו כל עצם בברכה. אני מקווה שיהיה להם מנהיג שירחיק לראות.  

       

      כך שישראל, עד כמה שהפרשנות שלי שווה משהו, הולכת לתכנית התכנסות או אצבעות או איך שלא נקרא לזה ולמצג שווא כלפי פנים וחוץ כאילו הכל נורמלי והכיבוש נגמר. פלסטינים ישראלים ופעילי שמאל יושתקו או יגורשו. זה יהיה אפרטהייד יותר בוטה ממה שיש לנו עכשיו.   

        22/5/10 19:50:

      צטט: יערת דבש 2010-05-21 21:17:25

      צטט: lexis 2010-05-21 18:51:18

      בזמן האחרון את מביאה יותר צילומים של המכלאות מאויישות ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לצילומי ה"נדל"ן וארכיטקטורה" הקודמים, היותר סטריליים שלך, של המחסומים הריקים, של רגע אחד טעון בין איש אחד לאיש אחר (חייל), בלי כל הצפיפות הזו. זה כמו סרט אימה רע עם יותר מדי גופות. כן אני יודעת, זה לא סרט.

       

      צ'מעי, אני נרגשת. שמת לב.

       

      אני כותבת עכשיו על מחסומים אחרים. ביוני האחרון חלו שינויים בתפעול המחסומים בעומק הגדה, אלו שכתבתי עליהם את רוב הבלוג, והחיכוך מתמקד במרחב התפר - במחסומי הפועלים כמו אירתח בפוסט הזה ובמה שקוראים 'שערים חקלאיים' כמו חבלה מהפוסט הקודם, ששם העניין הוא סיפוח קרקעות.

       

      הקדשתי חלקים גדולים מהבלוג לתיאור השינויים בארכיטקטורת המחסומים שחלו לפני יוני, וכתבתי גם על השינוי שחל ביוני (בכמה מקומות, למשל כאן). בקצרה - בית איבא, מערב שכם, פורק ובמקומו הוקם דיר שאראף (או החביות), במתכונת פחות מפוארת, והיום גם הוא כמעט לא פעיל. חיילים עומדים לפעמים בשולי הכביש ויש תמיד חייל רק במגדל השמירה. כך גם במחסום הכניסה לקלקליה ובבית פוריכ, דרום מערב שכם, שהיה אחד מהמחסומים הכי מגעילים שראיתי. בכל אלו נשארה הארכיטקטורה של המחסום, כלומר הבטונדות שם, אבל פרט למגדלי השמירה, המחסומים לא מאויישים. במחסומים אחרים כמו חווארה ואפילו זעטרה-תפוח נעשה בידוק הרבה יותר רפוי מבעבר (כלומר לא כל רכב נבדק ונוסעי אוטובוס לא מורדים ממנו). קלנדיה, צפון ירושלים, מתוכנן כבר כמעבר גבול לכל דבר. כבר יש שם משרדי ממשלה ומשרד דואר. זה חלק מאיזרוח המחסומים. והמחסומים הסמוכים למכשול ההפרדה - אייל, אירתאח, אליהו, שומרון - מתוכננים להיות נקודות המעבר באזור של כפר סבא, טייבה, הוד השרון, רובם כבר מתופעלים בידי חברות אזרחיות. 

       

      כפי שאני מבינה את השינויים שחלו במחסומים בשנה האחרונה ישראל בהחלט מתכוננת לרגע שבו בגלל לחץ בינלאומי יהיה עליה להגיע להסדר והממשלה מכינה את ההסדר הזה מתוך הבנה שאם נהנדס אותו מראש, יוכלו לכפות עלינו פחות ויתורים. 

       

      אני חושבת שישראל הולכת ליצור מצג שווא של שתי מדינות. ללא ספק זה מה שממשלת ישראל מוכרת לאזרחיה ולעולם. כפי שישראל יצרה מצג שווא לפיו "נתנו להם את עזה". רוב מכריע של אזרחי ישראל קנה את זה והשתכנע שהאויב שלנו באמת רוצה את כל היד ולא יסתפק רק באצבע. ההתנתקות שירתה נהדר את ההסברה הישראלית מבחינה זו. אלו לא יהיו שתי מדינות מפני שגושי ההתנחלויות גדולים מאוד ויניחו רק מעט שטח לאותה מדינה פלסטינית. תראי את ירושלים ההתנחלויות במזרח העיר קוטעות רצף טריטוריאלי פלסטיני. זו היתה כמובן אסטרטגיה לבנות כך. לא רק ששטח המדינה הפלסטינית קטן, נוצר מה שהכי גרוע הוא שאת הערים הגדולות יחברו מסדרונות צרים מאוד. למשל אריאל - היא הרי נחשבת לשיא הקונצנזוס. היא תקועה במרכז הגדה והיא בנויה כמלבן צר והיום היא מתחברת עם תפוח (פעם היה שם מאחז). המשמעות - רצף טריטוריאלי יהודי שמגיע עד כביש 60, עורק התחבורה הראשי של הגדה, שנמצא כמעט בבקעה, כלומר עמוק במזרח הגדה. זה רצף שמפריד את שכם מראמללה, המרכזים המוניציפליים של הגדה. כלומר, שתי המדינות לשני העמים הן מדינה ישראלית גדולה ומעין פירורי מדינה פלסטינית שיש לה רצף טריטוראלי קלוש, במקרה הטוב. וזה הרי בלי עזה. לצערי זה פתרון שהשמאל הלאומי ציוני מקדם בלהט. לדעתי, אני מקווה, בלי להבין במה מדובר.

       

      הי יערה

       

      אז אם נניח שאריאל אף פעם לא תפונה במילא, וגם לא ירושלים וגרורותיה , יש לצפות שההסדר הסביר ביחיד שיוותר יהיה מדינה דו-לאומית, לא?

       

      האם תוכלי לפרט יותר את האופק המדיני כפי שאת רואה אותו (את האופציה החיובית, כמובן, לא את התחזיות הקודרות :)) כי נראה לי שרבים בארץ, גם אלה ללא אמפטיה מיותרת כלפי ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות, לא כל כך יודעים מה לחשוב על העתיד ועל האופציות שהוא טומן בחובו.

      אשמח לשמוע מה יש לך לומר במישור הזה.

        22/5/10 19:47:


      ראי קשה לחלק ממי שאנחנו את מביאה.

      תודה על מי שאת והעשייה שלך

        22/5/10 19:44:
      את מצלמת וכותבת ואני שב ומצדיע לך - מה היינו עושים בלי אנשים כמוך?
        22/5/10 17:48:

      צטט: irisoded 2010-05-22 16:13:17

      אני הצטרפתי לחרם הזה, כי הוא צודק (בניגוד לחרם על החרדים, לא, לא נכנס לזה).

      פעם ראשונה שאני רואה שהבלוג שלך עלה גם באנגלית, חשוב מאוד ויש לי הרבה שישמחו לקבל לינק.

      תודה על כל זה.

      כבר זמן רב שאני לא קונה מוצרים של התנחלויות. הכי קשה לי עם ג'ינג'ר, רוב הג'ינג'ר (וגם פטריות) בשווקים בישראל גדל בתקוע. ובדיוק בגלל זה יש לחבר טוב שלי מכפר קרע ערוגת ג'ינג'ר חדשה בחצר. עוד לא ברור אם נצליח לגדל ג'ינג'ר. אנחנו מנסים.

       

      המהדורה באנגלית מאוד וותיקה, כבר בת יותר משנה ותמיד תמיד יש לינק. איך פיספסת אותו לא אדע, אבל אני שמחה מאוד על עזרתך בהרחבת התפוצה. היו רגעים מרגשים עם המהדורה באנגלית בהזדמנות אספר לך.   

        22/5/10 16:24:

      את הפוסטים שלך אני קורא בשקיקה ותמיד גולש למשפט:

       

      בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה...

       

      ובכן, לאט לאט אני מתרשם שאין הסבר מניח את הדעת למה שהולך פה, בארצנו.

       

      סתבא חנה, שעזבה הכול כדי לבנות פה ארץ-חדשה-ישנה, כחזון הרצל, ודאי מתהפכת ממה שהולך

       

        22/5/10 16:13:

      צטט: יערת דבש 2010-05-22 08:44:07

      צטט: לכלילדמגיע 2010-05-21 18:12:07


      פתאום התות לא מתוק לי.

      הצטרפי לחרם שהטילה הרשות על מוצרים מההתנחלויות (כאן - כתבה מווינט ובה לינק לחוברת המלאה. החוברת אמנם כתובה ערבית אבל הלוגואים המוכרים יבלטו לעין ישראלית). אני כבר מזמן לא קונה מוצרים מההתנחלויות.

       

      ישראל, ובעיקר המתנחלים, קפצו מייד וטענו שהחרם אינו הוגן ושצריך לסגור להם את הנמלים. כרגיל רק לישראלים מותר להחרים. החרם הוא אסטרטגיה בלתי אלימה והוגנת מאין כמותה. הרי גם גזלנו מהם את אדמתם, גם רואים בהם כח אדם זול שאת תלותו הכלכלית בנו אנו מטפחים וגם נכריח אותם לקנות את המוצרים שלנו.

       

      אני הצטרפתי לחרם הזה, כי הוא צודק (בניגוד לחרם על החרדים, לא, לא נכנס לזה).

      פעם ראשונה שאני רואה שהבלוג שלך עלה גם באנגלית, חשוב מאוד ויש לי הרבה שישמחו לקבל לינק.

      תודה על כל זה.

       

        22/5/10 16:07:

      יש לי הערה קטנה- זה נכון שיש גדרות ויש מחסומים מיותרים שכל תפקידם זה להגן על הכיבוש ולא על המדינה, אבל צה"ל לא הורה לפלסטינים להצטופף בתור ולדחוס שם אחד את השני- זה כבר דחף שלהם.

      אני מעריך שאם הם ירצו לתת ספייס של חצי מטר בין אחד לשני, צהל לא ימנע זאת מהם

      ממש כפי שישראלים שדוחפים אחד את השני בתור, עושים זאת על דעת הטימטום של עצמם.

       

        22/5/10 08:44:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-05-21 18:12:07


      פתאום התות לא מתוק לי.

      הצטרפי לחרם שהטילה הרשות על מוצרים מההתנחלויות (כאן - כתבה מווינט ובה לינק לחוברת המלאה. החוברת אמנם כתובה ערבית אבל הלוגואים המוכרים יבלטו לעין ישראלית). אני כבר מזמן לא קונה מוצרים מההתנחלויות.

       

      ישראל, ובעיקר המתנחלים, קפצו מייד וטענו שהחרם אינו הוגן ושצריך לסגור להם את הנמלים. כרגיל רק לישראלים מותר להחרים. החרם הוא אסטרטגיה בלתי אלימה והוגנת מאין כמותה. הרי גם גזלנו מהם את אדמתם, גם רואים בהם כח אדם זול שאת תלותו הכלכלית בנו אנו מטפחים וגם נכריח אותם לקנות את המוצרים שלנו.

       

        22/5/10 08:35:

      צטט: yochi2323 2010-05-22 00:20:22

      קוראת את כל הפוסטים גם אם לא מגיבה לכולם.  המילים הולכות ומתמעטות.

      אני מבינה שאת כבר בדרך החוצה...

      עם מי אפשר יהיה לתאם ביקור נוסף?

      אני אעביר את מספר הטלפון שלך לחברותי, וכשלא אהיה פה תוכלי לבוא איתן. לא בעיה בכלל.

      אני לא "בדרך החוצה". אני נוסעת וחוזרת. וכשאחזור, אחזור למחסומים. אין שום סיכוי שלא אהיה חלק מהמאבק בפרויקט הישראלי הקולוניאלי.  

       

        22/5/10 08:32:

      צטט: המחסנאית 2010-05-22 06:40:25

      הגעתי לכאן  באקראי תוך שוטטות בבלוגים שונים, (לא בקפה דה מרקר). מתנצלת על  הזיהוי החלקי והמוסווה שלי (נרשמתי בשם שבו אני מופיעה בבלוג חדש שלי)

      תבורכי בעבודה החשובה הזו של הנוכחות והעדות. 

      משמח אותי לראות שיש לזה הד של קוראים ותומכים. גם זה משהו.

      זה מייאש כל כך 

      תודה

      תודה מחסנאית. אני שמחה שבאת. לא ידעתי שאנשים שאני לא מכירה מוסיפים לינקים בבלוגים שלהם לבלוג שלי. אז אני שמחה שבאת גם כי כך גיליתי שלינקים לבלוג מתרוצצים ברשת בלי שאדע על כך בכלל. עוד הישג של הבלוג.

       

      שימוש בניקים מקובל מאוד כאן. אין צורך להתנצל.    

       

        22/5/10 06:40:

      הגעתי לכאן  באקראי תוך שוטטות בבלוגים שונים, (לא בקפה דה מרקר). מתנצלת על  הזיהוי החלקי והמוסווה שלי (נרשמתי בשם שבו אני מופיעה בבלוג חדש שלי)

      תבורכי בעבודה החשובה הזו של הנוכחות והעדות. 

      משמח אותי לראות שיש לזה הד של קוראים ותומכים. גם זה משהו.

      זה מייאש כל כך 

      תודה

        22/5/10 00:20:

      קוראת את כל הפוסטים גם אם לא מגיבה לכולם.  המילים הולכות ומתמעטות.

      אני מבינה שאת כבר בדרך החוצה...

      עם מי אפשר יהיה לתאם ביקור נוסף?

        21/5/10 21:23:

      צטט: forte nina 2010-05-21 21:20:23


      טוב "השיר שדות תות לנצח" של החיפןושיות, לא ממש מתאים.

      אגב ,הקטיף לא קל גם מפני שבשיח יש קוצים

      וגם בגלל רגישות מרקם התות, צריך לקטוף

      אותו בעדינות,ובסך הכל הקטיף

      הוא חודש חודשיים.מעניין במה הן עובדות

      כשהקטיף נגמר.

      לראות כל פעם מכלאה חדשה, זה לא פשוט.

      אני חושבת שבגלל עדינותו של הפרי, קוטפות התות הן נשים.

      ולא זו בכלל לא עבודה קלה. כאבי גב וברכיים.

       

      זה אותו מחסום מהפוסט על תור הנשים. לא מכלאה חדשה, אותה אחת, זווית אחרת. אני כותבת תמיד היכן ומתי צילמתי.

       

        21/5/10 21:20:


      טוב "השיר שדות תות לנצח" של החיפןושיות, לא ממש מתאים.

      אגב ,הקטיף לא קל גם מפני שבשיח יש קוצים

      וגם בגלל רגישות מרקם התות, צריך לקטוף

      אותו בעדינות,ובסך הכל הקטיף

      הוא חודש חודשיים.מעניין במה הן עובדות

      כשהקטיף נגמר.

      לראות כל פעם מכלאה חדשה, זה לא פשוט.

        21/5/10 21:17:

      צטט: lexis 2010-05-21 18:51:18

      בזמן האחרון את מביאה יותר צילומים של המכלאות מאויישות ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לצילומי ה"נדל"ן וארכיטקטורה" הקודמים, היותר סטריליים שלך, של המחסומים הריקים, של רגע אחד טעון בין איש אחד לאיש אחר (חייל), בלי כל הצפיפות הזו. זה כמו סרט אימה רע עם יותר מדי גופות. כן אני יודעת, זה לא סרט.

       

      צ'מעי, אני נרגשת. שמת לב.

       

      אני כותבת עכשיו על מחסומים אחרים. ביוני האחרון חלו שינויים בתפעול המחסומים בעומק הגדה, אלו שכתבתי עליהם את רוב הבלוג, והחיכוך מתמקד במרחב התפר - במחסומי הפועלים כמו אירתח בפוסט הזה ובמה שקוראים 'שערים חקלאיים' כמו חבלה מהפוסט הקודם, ששם העניין הוא סיפוח קרקעות.

       

      הקדשתי חלקים גדולים מהבלוג לתיאור השינויים בארכיטקטורת המחסומים שחלו לפני יוני, וכתבתי גם על השינוי שחל ביוני (בכמה מקומות, למשל כאן). בקצרה - בית איבא, מערב שכם, פורק ובמקומו הוקם דיר שאראף (או החביות), במתכונת פחות מפוארת, והיום גם הוא כמעט לא פעיל. חיילים עומדים לפעמים בשולי הכביש ויש תמיד חייל רק במגדל השמירה. כך גם במחסום הכניסה לקלקליה ובבית פוריכ, דרום מערב שכם, שהיה אחד מהמחסומים הכי מגעילים שראיתי. בכל אלו נשארה הארכיטקטורה של המחסום, כלומר הבטונדות שם, אבל פרט למגדלי השמירה, המחסומים לא מאויישים. במחסומים אחרים כמו חווארה ואפילו זעטרה-תפוח נעשה בידוק הרבה יותר רפוי מבעבר (כלומר לא כל רכב נבדק ונוסעי אוטובוס לא מורדים ממנו). קלנדיה, צפון ירושלים, מתוכנן כבר כמעבר גבול לכל דבר. כבר יש שם משרדי ממשלה ומשרד דואר. זה חלק מאיזרוח המחסומים. והמחסומים הסמוכים למכשול ההפרדה - אייל, אירתאח, אליהו, שומרון - מתוכננים להיות נקודות המעבר באזור של כפר סבא, טייבה, הוד השרון, רובם כבר מתופעלים בידי חברות אזרחיות. 

       

      כפי שאני מבינה את השינויים שחלו במחסומים בשנה האחרונה ישראל בהחלט מתכוננת לרגע שבו בגלל לחץ בינלאומי יהיה עליה להגיע להסדר והממשלה מכינה את ההסדר הזה מתוך הבנה שאם נהנדס אותו מראש, יוכלו לכפות עלינו פחות ויתורים. 

       

      אני חושבת שישראל הולכת ליצור מצג שווא של שתי מדינות. ללא ספק זה מה שממשלת ישראל מוכרת לאזרחיה ולעולם. כפי שישראל יצרה מצג שווא לפיו "נתנו להם את עזה". רוב מכריע של אזרחי ישראל קנה את זה והשתכנע שהאויב שלנו באמת רוצה את כל היד ולא יסתפק רק באצבע. ההתנתקות שירתה נהדר את ההסברה הישראלית מבחינה זו. אלו לא יהיו שתי מדינות מפני שגושי ההתנחלויות גדולים מאוד ויניחו רק מעט שטח לאותה מדינה פלסטינית. תראי את ירושלים ההתנחלויות במזרח העיר קוטעות רצף טריטוריאלי פלסטיני. זו היתה כמובן אסטרטגיה לבנות כך. לא רק ששטח המדינה הפלסטינית קטן, נוצר מה שהכי גרוע הוא שאת הערים הגדולות יחברו מסדרונות צרים מאוד. למשל אריאל - היא הרי נחשבת לשיא הקונצנזוס. היא תקועה במרכז הגדה והיא בנויה כמלבן צר והיום היא מתחברת עם תפוח (פעם היה שם מאחז). המשמעות - רצף טריטוריאלי יהודי שמגיע עד כביש 60, עורק התחבורה הראשי של הגדה, שנמצא כמעט בבקעה, כלומר עמוק במזרח הגדה. זה רצף שמפריד את שכם מראמללה, המרכזים המוניציפליים של הגדה. כלומר, שתי המדינות לשני העמים הן מדינה ישראלית גדולה ומעין פירורי מדינה פלסטינית שיש לה רצף טריטוראלי קלוש, במקרה הטוב. וזה הרי בלי עזה. לצערי זה פתרון שהשמאל הלאומי ציוני מקדם בלהט. לדעתי, אני מקווה, בלי להבין במה מדובר.

        21/5/10 20:57:

      are you here by now? Uri want to come with me today cancelled at the last moment. I am leaving my flat next week thus my timetable is tight but we wil ltry and schedule something.

       

       

        21/5/10 19:51:

      back and about. when am i coming with you?
        21/5/10 19:42:


      למזלי, יערונת, אני לא "עובדת תותים" בהוד-השרון

      אז דפקתי 8 שעות שינה אחרי הלילה הלבן הזה

       

       

        21/5/10 19:36:
      הכל בסדר עכשיו, פרג'ון, אני מקווה?
        21/5/10 19:35:

      "בכל העולם עובדים כדי לחיות, אני עובד כדי למות", אמר לי היום גבר כבן חמישים, פועל בניין מטול כרם.

       

      ואני קורא ונזכר בתמונות של גדרות מזמנים אחרים,

      לא למדנו לקח?...

       

       

      פתאום גם לי התות לא מתוק.

      [ שבתי לבקרך אחרי תקופה אישית לא קלה.]

       

        21/5/10 19:29:
      תודה
        21/5/10 19:17:


      היי כולכם,

      תמיד יש נחמה בגילוי שמישהו קורא. ואתם קוראים אותי כבר חודשים ארוכים. כמה אני מודה לכם על זה.

       

      אירתח נפתח ב 5:00 בימי שישי ולא ב 04:00 כמו בשאר ימות השבוע. זה אומר שגם אני קמתי שעה מאוחר יותר, ב 03:20. בדרך באוטו צחקנו על השעה המאוחרת, ואיך שהכביש עמוס יחסית למה שאנחנו מכירות. אני אפילו הספקתי לתרגל קצת יוגה לפני שיצאתי מהבית. לא רק שהמחסום נפתח היום שעה מאוחר יותר, גם פועלות בו שתי עמדות בדיקה (ולא שלוש). הסיבה, לדעתי, היא הבאעסה של לעבוד בשישי, מצד השכירים שמפעילים את המחסום, ותוספת השכר שיש לשלם לעובדים בימי שישי, מצד המעסיקים.

       

      חשבתי שפחות פועלים יעברו פה היום. הרי יום שישי נחשב ליום מנוחה בישראל. טעיתי. מספר הפועלים כבימים רגילים, ובשל התקצרות שעות הפתיחה, הצפיפות רבה עוד יותר, וגם הבהלה פן לא יגיעו לעבודה בזמן ויפוטרו. נסו לדמיין את הצעקות שעלו מהתור הדחוק.

       

      יום שישי הוא לא יום משתלם בעבודה. הם עובדים רק חצי יום, למעשה - ההגעה לעבודה גוזלת יותר זמן מהעבודה עצמה. כל כך קשה להאמין, אבל אחרי כל זה יום העבודה לפניהם.    

        21/5/10 19:02:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-05-21 18:52:25


      הלילה/הבוקר היה קשה במיוחד

      בחשכה קשה להבחין מרחוק בכמות האנשים המחכים לפתיחת השערים

      כשמתקרבים לגדרות מבחינים בהמולת הצפיפות

      ביום שישי יש פחות עובדים בחברת האבטחה המתחזקת את המחסום

      היום היו שני בודקים בלבד

      ביציאה מהמחסום יכולתי להבחין

      על פניהם של חלק מהפועלים

      באושר הגדול על שהסיוט מאחוריהם

      והחלק האחר? עצבניים:

      "זה בעיה!!! היום זה בעיה!!!"

      הם מטיחים לעברנו

      איך את, גלילה?

      כי היה לנו בוקר לא קל. המראות היום היו קשים.

       

        21/5/10 18:52:


      הלילה/הבוקר היה קשה במיוחד

      בחשכה קשה להבחין מרחוק בכמות האנשים המחכים לפתיחת השערים

      כשמתקרבים לגדרות מבחינים בהמולת הצפיפות

      ביום שישי יש פחות עובדים בחברת האבטחה המתחזקת את המחסום

      היום היו שני בודקים בלבד

      ביציאה מהמחסום יכולתי להבחין

      על פניהם של חלק מהפועלים

      באושר הגדול על שהסיוט מאחוריהם

      והחלק האחר? עצבניים:

      "זה בעיה!!! היום זה בעיה!!!"

      הם מטיחים לעברנו

        21/5/10 18:51:
      בזמן האחרון את מביאה יותר צילומים של המכלאות מאויישות ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לצילומי ה"נדל"ן וארכיטקטורה" הקודמים, היותר סטריליים שלך, של המחסומים הריקים, של רגע אחד טעון בין איש אחד לאיש אחר (חייל), בלי כל הצפיפות הזו. זה כמו סרט אימה רע עם יותר מדי גופות. כן אני יודעת, זה לא סרט.
        21/5/10 18:40:

      זאת לא סתם אמירה - הבושה אוכלת אותי.
        21/5/10 18:23:

      אין לי מילים יותר.

      שוב אומר "מזעזע"? "מחריד"?

      אני בושה ונכלמת להיות, אמנם שלא ברצוני, חלק מהעם הכובש והמדכא הזה.

      לך תאמר "אין לי אחות"???

      אלה, המתעללים במיעוט האומלל הם לא אחיי. הנה אמרתי.

      תודה שהבאת, כמו תמיד, שלך, אנה

       

        21/5/10 18:17:

      "בכל העולם עובדים כדי לחיות, אני עובד כדי למות"

      שירת המציאות הכי עצובה.

       

        21/5/10 18:12:

      פתאום התות לא מתוק לי.
        21/5/10 17:56:


      דווקא בגלל שלא ממש רואים עושה את הפריים מעניין ....

      והמציאות .לא קלה

       

        21/5/10 17:42:

      ולכל מי שלא ממש מצליח לראות מה קורה בין הגדרות הללו אז יש את ההגדלה פה

      http://cafe.themarker.com/nodes/t//160/041/5/file_0_original.jpg

      והאמת ? גם אז..... לא ממש רואים. המון גדרות

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין