מילים שלוחות
מילים - כמו חיוך, כמו מבט נוקב - יוצרות אדווה. ידיעה זו מטילה אחריות רבה, ומחדשת תדיר את האהבה לבני אדם. אל תוך הים הרוגש הזה, בו אדוות משלכם נוגעות בי, אני שולחת גם מילים משלי - סיפורים, רשמים, שאלות חיים להתבוננות ושאר פירות (-:}>
פוסטים פופולאריים
-
גם אני רק בת-אדם...
19/5/11 | 2567 צפיות
-
יותר לא אבקר שם... [ליום השואה]
29/4/11 | 2224 צפיות
-
אפודה "גם וגם" - בעיקר תמונות
7/4/12 | 4276 צפיות
-
"מה 'כפת לי, הרי מחר כבר לא אהיה כאן!"
13/4/12 | 3108 צפיות
-
ככה הם מדברים [ ב ]
20/1/12 | 2266 צפיות
-
עצמאות - ערך חשוב גם ביחסי אהבה
28/4/10 | 718 צפיות
פוסטים אחרונים
שתי פגישות
שתי פגישות [רומנטיקה של פעם] ~ ♥ ~ משנפטר בן זוגי, לא היה עוד מנוס מלהתייצב בקידמת הבמה גם בעניינים כספיים וכך הגעתי לסוכנות הביטוח, דקות אחדות לפני המועד שנקבע לפגישה. מן הדלת הפתוחה מעט, הבחנתי בלקוח תובעני שלבטח יאפשר לי שהות מספקת להרגיע את נשימתי. קולו העמוק והמפייס של המנהל היה נעים ומרגיע. ההמתנה נתארכה למדיי ומבלי משים הפך קולו השלו של המנהל לפס-קול ברקע הרהורים שהחזירו אותי שלושים שנה לאחור, לפגישה אחרת...
מבקשת להשאיר מאחוריי את העיר הדחוסה והרועשת ולשוב מהר ככל האפשר לפינה השקטה שלי, המתנתי בפינת המושב האחורי של מונית מאובקת נקודות-נקודות, מן הטפטוף הקל שירד בשעה האחרונה. נופה היצרי של הצחנה המרכזית הישנה היה פתטי למדיי. כל חפצי החן הצבעוניים, שנתלו ונשפכו על המדרכה, לפתות, לא הועילו לשוות למקום חן כלשהו. החולפים בה כתמיד אצים-רצים מכל ולכל עבר, מתחככים אלה באלה בגופם, בסלי הפלסטיק המרושתים ובתרמיליהם. "שני מקומות אחרונים לרחובות! ראשון...! נס ציונה...! רחובות...!" קרא הנהג בגרון מלא, כשהוא תר ימינה ושמאלה לצוד לקוחות פוטנציאליים.
לשמע טריקת דלתו של הנהג, הבחנתי בגבר שאך זה נכנס, משתופף לבל ייחבט ראשו וכבר התיישב לידי. נדחקתי מעט לאפשר לו ישיבה נוחה ככל האפשר, אולם הנוסע האחרון כבר נכנס אחריו, כשהוא דוחק את גופו המלא. כך נגזר עלינו לחוש זו את זה לאורך הנסיעה כולה.
מבלי להחליף מבט נוסף ירדנו בזו אחר זה בתחנה האחרונה. רגע ארוך עוד עמדתי לצפות בו שבויה בחלום חדש... •
סוף-סוף סיים הלקוח את שאלותיו והגיע תורי. מבושמת מן התמונות שנתחיו בי, קמתי סמוקה מעט, כשאני מצייתת לרמיזתו האדיבה של המנהל להיכנס. הושטתי לו את היד כמקובל וכשחפן אותה בשתי כפות ידיו, חשתי כיונה השבה אל השובך.
בביטחה רוגעת ידעתי שיסביר ויבאר לי כל מה שאין לי מושג בו, שכן הרגע ההוא פתח לפנינו דיאלוג חם וממושך שהמתין לשעתו היפה, למעלה משלושים שנה... ~ ♥ ~ ♥ ~ ♥ ~ |
תגובות אחרונות
-
דיוטימה
בתגובה על מול חלון ראווה לבגדי גברים...
-
מרב 1956
בתגובה על במענה לתגובות האחרונות על "שיחות עם הילה (15)"
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על הילה גאה בהישגיה בכיתה א' וסבתא גאה בהילה
-
מיכאל 1
בתגובה על שיחות עם הילה - (15) לקט אחרון כתשורה לראש השנה
-
רחלי45
בתגובה על אבן לא שואלים
-
רחלי45
בתגובה על התמונה החסרה
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מתוקה שלי, איך לא הבחנתי ...?!
אכן, ימים אחרים, טמפו אחר...
כל כך אהבתי לנסוע ברכבת, לפני מספר שנים הזמנתי את עצמי לקפולסקי בנהריה [מנס ציונה] וזה היה נפלא! אבל הטלפונים הניידים גרעו מהיכולת לשוט בחלום וחיבלו בחוויה.
אז מה, שתינו מאותו הכפר הרומנטי, מתברר...
תודה מאוחרת, איריתי, מלווה בהתנצלות ♥
הזכרת לי איך פעם שנים לפני שלכל אחד היה רכב משלו. וכשהיינו מתקשרים לא ענתה מזכירה אלקטרונית קרירה ומסועפת. פעם יכולנו לחלום...באוטובוס. ברכבת. לשבת בצפיפות. להרגיש. משהו הלך לאיבוד עם כל הפינוק...הנוחיות. הרומנטיקה שלך נפלאה.לי.
תודה.
בזמנו העברתי אותו כהודעה לכל מי שהגיב, ועכשיו הנה, במיוחד בשבילך!
כתוב: "נופה היצרי של הצחנה המרכזית הישנה".
לא שמתי לב לפליטת המקלדת וכולם סברו שזו
השתעשעות לשונית...
תודה יקירתי ובהזדמנות זו אלחש לך שגם
את תמונת הפרופיל הזו אני אוהבת ♥
ואיפה הקוריוז???
לא הגיע זמן?
איזו רומנטית/קה! חטפתי קֶצרֶ הזרם חזק ישר בלב!
נו, כנראה שגם אני רומנטיקן ללא תקנה!
והנה אותו "מעגל חשמלי" 'פתוח' נסגר לנו [הקורא] פתאום
עם השורותיים הסוגרות את הסיפור.
[אצלך זה נסגר כבר ששמעת אותו כשנכנסת לשם] -
איזה פאנץ' נפלא למעגל רומנטי שחיכה להיסגר 30 שנה.
דיוטימה, סיפור נהדר!
תודה
עוזי
ידעתי-ידעתי שתאהב את הסיפור הזה!
קראתי אותך מבעד למילים בתגובותיך הקודמות
והיה לי ברור שאתה "רומנטיקן ללא תקנה".
שוב איני זוכרת ממתי היינו לחברטואלים,
על כן איני יודעת על מה להמליץ לך...
בשיטוטיך ודאי תגלה עוד פה ושם משהו כלבבך.
עונג לי "לתרגם" את תגובותיך, כך הן מעמיקות לחלחל.
תודה רבה, עוזי יקר ♥
wwuuaaau!!!
eizo romantit/ka! chatafti ketser ve zerem chazak yashar balev!
nu, kanire shegam ani romantikan lelo takana!
ve hine oto "magal chashmali" 'patuch' nisgar lanu (hakore) pitom
im hashurotiem hasogrot et hasipur
[etslech ze 'nisgar' kvar sheshamat oto kshenichnast lesham] -
aize punch nifla lemagal romanti shechika lehisager 30 shana.
dutima, sipur nehedar!
toda
uzi
היי דיוטימה , אהבתי את תגובתך . תודה רבה.
יש משהו בדברייך...
לאנשים רומנטיים ויצירתיים, די לעתים במנה קטנה של ממשות כדי לרקום סביבה עולם שלם!
לדנטה - המשורר האיטלקי, מחבר "הקומדיה האלוהית", די היה באיזו היכרות שטחית קצרה עם עלמה חסודה אחת - ביאטריצ'ה, כדי שזו תהפך להשראה הגדולה של יצירתו.
מחזור השירים שכתבתי בהשראת הפגישות עם האיש מן הסיפור, נקרא: "שירים לביאטריצ'ו"...
תודה דנה יקרה ושבוע טוב לך!
סיפור יפה.
יש כאלה שכל חייהם מורכבים מרגעים כאלה מיקריים ומפנטזיות רומנטיות.
פנטזיה אחת הולכת ואחרת באה וחוזר חלילה.
הדסי יקירתי,
מגיעה רגע שזרימת התגובות נפסקת, עוד יום יומיים והסיפור ירד.
[פה ושם עוד עשויה להופיע איזו תגובה בודדת, אז מי ש"אחר" - יפסיד :-) ]
אני כמעט מתפתה לגלות לך, אבל אתאפק, רק אל תחכי למשהו מרעיש.
שבוע טוב!
אחרי שקראתי את כ ל התגובות,
נשארתי ממתינה בקוצר רוח לקוריוז...
איך תדעי ש כ ו ל ם הגיבו? (-:
שיהיה לך שבוע טוב
ומבורך
יפה שלי,
ועוד איזה!
לא להאמין עד כמה יכול הזיכרון להחיות ריטוטי רגש גם אחרי עשרות שנים!
מכאן אפשר להבין, להבדיל, את התופעה של פוסט-טראומה...
אחרי שכולם יגיבו אביא לידיעתכם קוריוז קטן מתוך הפוסט.
תודה מתוקה ושבוע מוצלח, מכל היבט אפשרי!
אם תרמתי להנעים לך ולו במעט, כי אז באתי על שכרי.
אני יודעת עד כמה זקוקה את להבזקים של השתקעות בנועם...
שבוע רך ומבורך לך, אביה יקרה.
רק מי שטיפח בעצמו נשמה עם רגישות רומנטית, יכול לחוות את שחווית מסיפורי.
[מעניין אם התעכבת על תגובותיי לאחרים לפניך...]
תודה איש רגיש ויקר!
דיוטימה
לך התודה
נהניתי כל כך
כתבת יפה
שבוע מבורך
נהניתי מאוד לקרוא אותך דיוטימה,
זכרונות מהתחנה המרכזית, ומאותו קו לראשון רחובות, שגם אני בשנים עברו, נמנתי עם הנוסעים לכיוון,
אבל בעיקר הסיפור, על צירופי המקרים, וזיקוקי דינור נשמתיים מהסוג שאני אוהבת...
מקסים
תודה מתוקה.
בדיוק מאותה תיבה שלפתי את הסיפור, שנכתב לפני כ-13 שנים!
דיוטימה היקרה.
כתיבה נהדרת.
לחיי קסם החיכוך,
לנצור ולשמור בתיבת זכרון הלב.
תודה.
תודה רמי, שמחה שנהנית!
אכן רוח של תקופה אחרת נושבת ממנו, כמו שכתבתי בתגובה ל"דאז"...
יופי של סיפור.
כמובן מעלה זכרונות מתקופות שרק בני דורנו זוכרים.
נהניתי לקרוא.
שבת שלום,
רמי
אני שמחה ג'אן יקרה שלי, שהסיפור שבה אותך. ידעתי שתהיי בין אלה שהוא יפרוט להם סרנדה על כל הנימים...
בתגובה לאחאב הוספתי כי הרבה שירים כתבתי בהשראת אותה אהבה אפלטונית.
אולי דווקא בשל צביונה זה, זכתה לעלות בסיפור.
לחוויות רגשיות עמוקות שלא הגיעו לידי מיצוי, יש חיי מדף ארוכים במרכול של הנשמה...
הסיפור נכתב לפני 13 שנים, 30 שנה אחרי ההתרחשות ההיא במונית.
קל לחשב את גילי אז, אם בחודש הבא. ימלאו לי 70...
אבל בהחלט - לחיים בגיל אין גיל !
שמחה שנהנית מהסיפור ותודה לך יקירי
ומתוקים מדבששש!
הרומן האפלטוני הזה סיפק השראה לשירים רבים...
מיכלי מתוקה, תודה!
איזה יופי שטרחת להעלות את השיר הקסום במלואו!
כמה תום נשקף ממנו, כל כך משתלב באמת עם רוח הזמן שברקע הסיפור.
[בכל פעם שתמונתך מולי אני מרגישה כאילו החיוך מכוון במיוחד בשבילי!]
מאחר שצעיר אתה ממני בשנים ספורות בלבד, דבריך אכן מעוגנים ברוח אותם ימים, בהם נשים נחלקו ל"ממתינות" ול"נותנות". נערה ראויה הייתה אמורה להמתין לצעד הראשון שייזום "הוא" כלשהו...
הרבה מי ביוב נשפכו לים מאז...
הייתי בהחלט בין "הממתינות" אבל, כפי שהודיתי בסיפור, ממש לא סבלתי מצירוף הנסיבות ההוא...
גם אני שמתי לב שאחד הרווחים מקריאת פוסטים מסוימים הוא היותם גרוי לחוויות נושנות...
תודה מרינקה יקירתי, השופעת כמעיין לא אכזב!
נראה שגם את גלילה היקרה שלי, רווה מאותו מעיין לא אכזב ...
כשפתחתי דף בקפה, נתבקשתי להוסיף כמה מווים כחתימה.
העליתי אמירה שהייתה למוטו מזה שנים:
האהבה לאחד שאיננו ניתנת לרבים שישנם,
ואת ביניהם.
איזה הפי אנד רומנטי ומחשמל... יד הגורל!
מה שמוכיח שאף פעם אי-אפשר לדעת מתי ואיפה זה יקרה...
.
אסתר יקרה,
כל-כך ניהנתי לקרוא אותך!!!
כתיבתך רהוטה, ציורית ומרתקת.
וכחובבת רומנטיקה ואהבה, הסיפור הזה שבה אותי לגמרי.
תודה על סיפור לילה טוב נהדר ומפיח תקווה.
*
דיוטימה
ראשית שאפו על הכתיבה הקולחת, תענוג צרוף לקרוא אותך.
ושנית.
נו, נו, מסתבר שלמגע, תחושה, רגש, ועוד, אין גיל.
נהנתי מאד יקירתי
תודה
סוקראטס
חחחחח רגעים הזויים אמיתיים :)
מלבד אותה תחושת חיכוך מחשמלת של ירך בירך וזרוע בזרוע, תחושה שנתהדקה מעת לעת בפיתולי הדרך.
כמה ויכוחים היו לי בצעירותי על כך שטענתי שיש עלמות שיוזמות את המצב, מינימום משתפות פעולה ביצירתו....
תענוג צרוף לקרוא אותך ואת שפתך
יש בכוכה של הרומנטיקה להפוך מונית מיוזעת
להיכל
אהבה
תודה אהובה
שכמותך
רומנטיקה במיטבה.... כמה זמן שלא ישבתי במונית שירות או אוטובוס... אני כבר לא זוכרת. הספקתי בעבר לפגוש את כולם.. שרמנטים רומנטים, צעירים, זקנים היו גם כאלה דביקים שגם כשהיה מקום היו נדחקים. אין כמו הנוחות של רכב פרטי עם כל השרמנטים המזדמנים באוטובוסים למיניהם. יש מספיק הזדמנויות למי שמחפש... יתכן שאני כבר מיציתי את התקופה הזו...
הייתי בפגישה עם חברה בשנות החמישים לחייה כשמכר שלה חלף על פנינו... כשעזב אמרתי לה... "פפפשששש איזה חתיך".. היא צחקה ואמרה "השתגעת ? הוא ילד ..." אחר כך... צחקה שבעתיים כי היא נזכרה בת כמה אני... [ואני לא מספרת...]
אאאךךךךך... בלי קצת רומנטיקה אנא אנו באים.....
תודה על חזרה למחוזות רחוקים...
שבת שלום יקרה !
יפה כתבת.
הזכרת לי שיר ישן שבוצע ע"י חוה אלברשטיין: "כל יום אני מאבדת"
כל יום, כל יום בכל רחוב
כשהוא עובר קרוב קרוב
לרגע קט ואווילי
אני שלו והוא שלי
אני כבר חשה את שפתיו
ומלטפת פאותיו
הוא כבר שלי, אך תוך שניה
הוא נעלם כלא היה
כל יום, כל יום אני מאבדת
בחור יפה ברחוב, בחור יפה ברחוב
צמוד אלי מבלי לזוז
הוא לצידי באוטובוס
ואנוכי בחלומות
כבר מנקדת לי את שמו
שלשום היה הוא מתולתל
אתמול - מצחיק ועגלגל
היום הוא דק ושחור שיער
נראה את מי אמצא מחר
כל יום, כל יום אני מאבדת
בחור יפה ברחוב, בחור יפה ברחוב
עיני פחם איזה חיוך
כזה רציתי בדיוק
כמוהו רם ומחוטב
יהיה ילדנו המשותף
כל כך גבוה קצת תמים
הוא לצידי לעולמים
אבל גם הוא כמו כולם
פשוט עבר ונעלם
כל יום, כל יום אני מאבדת
בחור יפה ברחוב, בחור יפה ברחוב