שתי פגישות [רומנטיקה של פעם] ~ ♥ ~ משנפטר בן זוגי, לא היה עוד מנוס מלהתייצב בקידמת הבמה גם בעניינים כספיים וכך הגעתי לסוכנות הביטוח, דקות אחדות לפני המועד שנקבע לפגישה. מן הדלת הפתוחה מעט, הבחנתי בלקוח תובעני שלבטח יאפשר לי שהות מספקת להרגיע את נשימתי. קולו העמוק והמפייס של המנהל היה נעים ומרגיע. ההמתנה נתארכה למדיי ומבלי משים הפך קולו השלו של המנהל לפס-קול ברקע הרהורים שהחזירו אותי שלושים שנה לאחור, לפגישה אחרת...
מבקשת להשאיר מאחוריי את העיר הדחוסה והרועשת ולשוב מהר ככל האפשר לפינה השקטה שלי, המתנתי בפינת המושב האחורי של מונית מאובקת נקודות-נקודות, מן הטפטוף הקל שירד בשעה האחרונה. נופה היצרי של הצחנה המרכזית הישנה היה פתטי למדיי. כל חפצי החן הצבעוניים, שנתלו ונשפכו על המדרכה, לפתות, לא הועילו לשוות למקום חן כלשהו. החולפים בה כתמיד אצים-רצים מכל ולכל עבר, מתחככים אלה באלה בגופם, בסלי הפלסטיק המרושתים ובתרמיליהם. "שני מקומות אחרונים לרחובות! ראשון...! נס ציונה...! רחובות...!" קרא הנהג בגרון מלא, כשהוא תר ימינה ושמאלה לצוד לקוחות פוטנציאליים.
לשמע טריקת דלתו של הנהג, הבחנתי בגבר שאך זה נכנס, משתופף לבל ייחבט ראשו וכבר התיישב לידי. נדחקתי מעט לאפשר לו ישיבה נוחה ככל האפשר, אולם הנוסע האחרון כבר נכנס אחריו, כשהוא דוחק את גופו המלא. כך נגזר עלינו לחוש זו את זה לאורך הנסיעה כולה.
מבלי להחליף מבט נוסף ירדנו בזו אחר זה בתחנה האחרונה. רגע ארוך עוד עמדתי לצפות בו שבויה בחלום חדש... •
סוף-סוף סיים הלקוח את שאלותיו והגיע תורי. מבושמת מן התמונות שנתחיו בי, קמתי סמוקה מעט, כשאני מצייתת לרמיזתו האדיבה של המנהל להיכנס. הושטתי לו את היד כמקובל וכשחפן אותה בשתי כפות ידיו, חשתי כיונה השבה אל השובך.
בביטחה רוגעת ידעתי שיסביר ויבאר לי כל מה שאין לי מושג בו, שכן הרגע ההוא פתח לפנינו דיאלוג חם וממושך שהמתין לשעתו היפה, למעלה משלושים שנה... ~ ♥ ~ ♥ ~ ♥ ~ |