הוא הבטיח לה עולמות...
היא קנתה...
הוא ידע לתת לה בטחון...
אך הייתה זאת אשליה...

הבחור, נראה טוב, חתיך הורס עם שרירים, ואן דאם דה קפריו!
לתומה  לא ידעה היא, שהוא עלול להרוס גם אותה, אם לא תזדרז לשים לזה סוף...

הוא סיפר לה על נסיעות לחו"ל ועל עבודה תקשורתית וסובב אותה בסיפוריו...
היא רצתה בסך הכל אהבה והאמינה...
הוא בעצמו לא ידע להבחין בין מציאות לאשליה...
טווה סביבה חוטים שלא הובילו לשום מקום אלא לאבדון...

הוא הבטיח והבטיח...
לה לא נותר, אלא את ראשה בקיר להטיח...
איך האמינה לבחור..
איך יצאה היא וידה על התחתונה...

ההוא שהבטיח לה אתמול עולמות, החל לגמגם...
אמר שהוא מבולבל... ושמו לא היה כלל  יובל...
לפתע הפך לנבואה שלא התגשמה...
הבחור ששיחרר מלים מבטיחות אל חלל העולם...
היתה עבודת אלילים לשמה...

הוא הבטיח לה עולמות...
היא קנתה...
הוא ידע לתת לה בטחון...
את הבטחון כי היא עודנה שרויה בתמימותה והוא עורבא פרח..

הוא ניגן על חרדותיה שלה...
ידע להשתמש בתומתה כנגדה..
היא רצתה אהבה ובנתה מגדלים באויר...
הוא אהב את עצמו ללא ספק ועבר לתמימה הבאה...