| על כוחן של בובות :בובה, למה לבובה יש כוחות כה מיוחדים , להביא את האנוש למודעות ולהשלמה עם תכנים שאיימו ומאיימים עליו ? מה מרתק בה בבובה שהיא מקילה מעבר ליצירה אומנותית אחרת ומה יש בה שכשהיא בדיאלוג מאדירה ומעצימה ציור או סיפור?הבובה ראשית כל היא ניטרלית , היא לא שופטת , היא לא מקניטה, היא לא דורשת ניתן לעשות עליה העברות והתקות .האנוש מביא עימו את דחפיו שמחפשים ייצוג וחיים וע"י השחזור באמצעות הבובה , איש לא ניזוק ולהיפך מופנמים התכנים בצורה מאיימת פחות ואינטגרטיבית בשילוב תובנות משתי המציאויות דרמטית-יומיומית. אשוב לרגע לתחילת הווית האנוש, הן משחר ילדותנו , המשחק הוא השפה הטבעית שלנו . אם ההורה מגרה את התינוק או בין אם אחיו ובגיל מעט מאוחר הוא עצמו באמצעות גירויים סביבתיים לאו דווקא אנושיים. בובה היא כלי משחק היולי , (דובי, בובה וכיו"ב) . עולמנו הפנימי מובע דרך המשחק בבובות על רגשותינו , משאלותינו והביטוי העצמי בא לידי ביטוי בגירויים של יצירתיות ודמיון המובנים בנו. בתהליך העבודה עם בובה, חווים תהליך של משחק , במרחב פוטנציאלי , חוויה של חיות מחוץ לעולם היומיומי .היכולת להיות במרחב הזה , מעניקה לאנוש את היכולת להאניש חפצים עפ"י רצונו, הוא בונה מערכות יחסים שונות מגדר הרגיל ויכול לשחזר חוויה מוכרת מהעבר , בדרך הנחוצה לו , מבלי להיות כבול למציאות .היכולת לחוות סיטואציות בדרך חלופית דרך הבובה יכולות להביא לחוויה של תיקון באופן מרפא, או להפנמה מחודשת של חוויה ב" עיניים אחרות". בצבוץ של לא מודע אל המודע , במרחב המשחק עם בובה , יכול להביא את האנוש ליצירת יצירה שתגרום להתפעלות בקרבו עצמו , היכולת לבטא את היצרים בדרך מקובלת , הבובה " מדברת" ולא "אני". גם כאשר דו- השיח מתקיים בהווה עולים דרך הבובה תכנים מן העבר, שהאינטגרציה ביניהם בכסות הבובה , מולידה תובנות חדשות שקל יותר להפנים מחדש ולהקל על הנטל הנפשי.השימוש בבובות התיאטרון , משלב בחובו שני סוגי אומנויות : הפלסטית והבמה. |