צטט: אהוד עמיר 2010-05-22 10:44:45
נכתב בתגובה להזמנה לתערוכת ציור "הדפסים דיגטליים"
בהצלחה
ומשהו קטן למחשבה
איני מכיר את האמן.........אני מניח ע"פ העבודות כאן, שהוא אומן רגיש וטוב. ואין לי מאומה נגד יצירותיו, אלא כנגד האמנות שנקראת "הדפסים דגיטלים" שאינם אלא העתקים של יצירות אומנות או אומנות שקשורה קשר חזק לתוכנת פוטושופ או תכנות אחרות. כל יצירה היא אמנות גם פיסול בחול על שפת הים, אבל "הדפס דגיטלי" שאפשר להפכו בקלות להדפס "אופסט" בכמויות גדולות, ואפשר בלחיצת על מקלדת לשנות בווריציות שונות, אלף גוונים ויותר, ולהדפיסם. יוצרת אצלי בעיה שבסופה תביא לאובדן פרנסה של מרבית האומנים כשתעשית ההדפסים במזרח תפרח. גם כיום יש להם תעשיה נהדרת של הדפסים שלא היו מביישים אומנים רבים ברחבי העולם, ובעתיד עם היכולות הטכניות החדשות בשילוב עם יכולות אומנותיות גדולות הם יכבשו כל חלקה טובה במחירים של עשר דולר למ"ר, ואנחנו נמשיך להצמד לחתימות של אמנים בתחתיות התמונות כשהם בקושי מפרנסים את עצמם. בשבילי צבע ומכחול, שפכטל ואצבעות, יוצרים קו אישי, אני חוזר "אישי" שמבדיל אומן זה או אחר, שמבדיל אסכולה זו מאחרת, חשיבה זו מחשיבה אחרת, והיא אומנות. אומנות נבנת במוח האמן, במחשבתו, בחושיו, בחושניותו, בסטיותיו, בשריטותיו, בחלומותיו ולא על מקלדת ומדפסת.
כשאני ניכנס לגלריות ותערוכות של הדפסים וצילומים, אני מנסה לשכנע את עצמי, שיש בזה גם אומנות. כשם שאני מסתובב בשוק הכרמל, ובת"א הישנה, על קרותיה המצויירים, ויודע שבכל קו צבוע וקיר ישן יש קו של זמן מקום והסטוריה מספרת, אבל לא קו אישי של אומן. כשאני נכנס למוזיאון ת"א ורואה מגזרות מתכת שנעשו קרוב לוודאי בליזר דרך מעבר של צילומים בפוטושופ, איני רואה קו אישי כלל. כוון שעם קצת ממון והסבר אוכל להפוך כל אדם לאומן ללא קו אישי. אבל כשאני קורא עמוד אחד בספרו של יורם קניוק או עמוס עוז, או ציור אחד של לפשיץ, פשחזדה, ועוד. אני רואה ומזהה את האומן המספר את סיפורו סיפור חייו ומאוויו ולא מקלדת ומדפסת.
ושוב איני מכוון כלפי אמן זה או אחר, אלא מתוך מחשבה וחשש, להמשך קיומם של אמנים ואמנות. ואולי, אני נלחם נגד הקדמה, שכבר ניצחה, ואנחנו לא ראינו.
וסליחה אם פגעתי
מצורף הדפס אופסט שלי "טורו" 90/100 ס"מ $10. לא שווה יותר!!! ויש עוד...האורגינל, נעשה בצבעים תעשיתיים, במברשת, שפכטל, אצבעות ומוזיקת פלמנקו ברקע וקצת ריקוד (הפסדתם)
ואיני יכול לסיים בלי שיר.
בזמן אחר, כתבתי שיר על ציירת "מורג קליגווסר" ב"קפה" שהיא אמנית בנשמתה (זו גם בעיה, אבל תודה ליושב במרומים שזיכה את האנושות בבעיות מסוג זה)
אמנם הקדשתי שיר זה לה, אבל מתאים לכל אמנית שאצבעות ידיה בגבולות צפרניה שאריות יצירותיה