בין הבדים
פוסטים פופולאריים
-
זה לא טריקו – זו סימפוניה
18/7/10 | 7026 צפיות
-
יש אלוהים?
29/6/11 | 1820 צפיות
-
מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות?
18/12/11 | 1055 צפיות
-
בגד או בגידה? (פוסט שישי בסדרה)
25/8/10 | 3677 צפיות
-
לא מערבבים משפחה בעסקים (?)
13/4/10 | 899 צפיות
-
מה ללבוש?
15/11/10 | 3873 צפיות
פוסטים אחרונים
- על יחסים ויחס 23/8/14
- הייתי בגן-עדן 4/10/12
- הרגל של אישתו כואבת להם 26/1/12
- בדיוק היום לפני שנה 15/1/12
- ג'נראל-פיס ג'וניור 23/12/11
- מה קורה כאן? ומה אנחנו יכולים לעשות? 18/12/11
תותים ואופנה במעבר אירתאח
צולם ע"י יערת-דבש (17/5/10 שעה 1630 )
0300, שעה בה אני מורגלת ללכת לישון, הנה אני מתארגנת ליציאה למעבר אירתאח. כבר במקלחת היה לי ברור שהפעם העייפות תכניע את המיומנות שלי בסטיילינג. לבשתי סווצ'ר שחור שהשאיר הרומאן האחרון שלי למזכרת. מכנסי שרוואל קצרים, מהדגמים שאני מחליטה לא לייצר ונעלי-בובה אפורות עם פרח שחור מפלסטיק. ידעתי שפישלתי , ובגדול! אך המאמץ להחליף תלבושת היה מעבר לכוחותיי. רגע לפני היציאה נזכרתי שלא התאפרתי. מרחתי ליפסטיק אדום על שפתי, בתקווה שיעלים את החיוורון והעייפות.
משום מה הפעם היו יותר נשים במעבר. למרות התשישות, אופנת-נשים תמיד מעוררת אותי. כולן, בלי יוצא מהכלל מכסות את ראשן בקפידה רבה שלא תיחשף שערה משערות ראשן. כולן לבושות בשמלות שכבות על שכבות. זה צו-האופנה! או צו-החברה. מבעד להנחיות האופנה הנוקשות הללו אפשר להבחין בשני סגנונות משנה: האחד – נשים צנועות שלובשות בדים פרחוניים בגוונים של חום וכחול. בעדיפות לפרחים גדולים ובהתאמת צבעים קשה לעיכול עבורי. הסגנון השני – אויש כמה אני אוהבת: נצנצים!!! כן, נצנצים. פייטים ואבנים בחזית הבגד באזור החזה. בעלטה היו אלה הנצנצים ששמרו על ערנותי: מה לכל-הרוחות מביא אתכן, בנות יקרות, להתגנדר כך בדרככן ללקט תותים בהוד-השרון?
ביציאה ממתקן הבידוק הפועלים יושבים בקבוצות-קבוצות מחכים שהנהגים יבואו לאסוף אותם. הנשים, כמובן, יושבות בקבוצות נפרדות - ואיך לא? - מרוחקות יותר מקבוצות הגברים. הסתקרנתי לדעת כמה הבנות מקבלות עבור יום עבודה בתותים. בחרתי קבוצת נשים והתקדמתי לעברה. הן ישבו זקופות על אבן סלע ענקית. כשהתקרבתי זיהיתי מיד שהן מנסות להחניק צחוק היסטרי נוכח הלבוש שלי. משהי הצביעה על מכנסי השרוואל שלי ואמרה: "הבת שלי מתלבשת ככה". הצחוק השתחרר ואני הצטרפתי לצחוקים שלהן. לא יכולתי להתכחש לעובדה שנראיתי מגוחכת. מלכת הקבוצה פנתה אלי בהתנשאות: "בת כמה את?" עניתי: "שישים". הצחוק נדם באחת. כבוד למבוגרים. ואז באה החשדנות: "את? בת שישים?" (סלחו לי על שאני מכניסה את הפרט הזה לפוסט, זה נסיון לשכם במעט את כבודי האבוד).
הייתה שם בחורה כהת-עור לבושה בהידוק באפור, שחור ולבן. היא לא הביטה בי. מלכת-הקבוצה הצביעה על כפות רגליה: "תראי, לק בציפורניים בשביל התותים. זאת בוסית!" המהודקת הנהנה באלגנטיות ומלמלה משהו בערבית.
היה לי כיף עם הבנות. בתוך הצחוקים והשחרור לא שכחתי את המטלה לשמה התכנסנו ובקשתי עוד קצת אינפורמציה: "כמה אתן מקבלות עבור יום עבודה בתותים?" פני המלכה הרצינו: "100 שקל. 8 שעות 100 שקל. וזה קשה-קשה. צריך מחליף בגדים. אחר-כך הגב. קשה. בידיים. קשה. הוא נותן חצי שעה אוכל. אחר כך מחליף בגדים. מחסום. בבית. ילדים..."
"ומי מביא את האוכל?" שאלתי. היא שלפה שקית ניילון מהוהה מבין שמלותיה המנצנצות, ונופפה בה: "אוכל. זה. הנה. אני".
|
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על על יחסים ויחס
-
מרב 1956
בתגובה על ביקור באיתמר – פוסט מצולם
-
עינת עופר
בתגובה על הייתי בגן-עדן
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על הרגל של אישתו כואבת להם
-
מטפלת באמנות- איריס
בתגובה על מה ללבוש? (1)
-
גלילה ונגרוב
בתגובה על בדיוק היום לפני שנה
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה ג'נג'ר
וברוכה הבאה
גמאני מודה לך על החוויה
ותודה לנמרי שם למעלה
על המסה
תודה לך יגאל יקירי
על הביקור
איזה פוסט כתבת גלילה!
תודה על החוויה.
*
מה לעשות!
שותפים לחשיבה זו :
בן גוריון. ז"ל.
יגאל אלון. ז"ל.
משה שרת. ז"ל.
גולדה מאיר. ז"ל.
שמעון פרס. נשיא.
משה דיין. ז"ל.
עיזר ויצמן. ז"ל.
אריק שרון. ב"ח.
מנחם בגין. ז"ל.
ו-דווידקה נמרי. ז"ל. אבא שלי!
(סגנו הראשון של יצחק שדה בפל"מח)
(וקצין המבצעים של "ההגנה" )
האם יש בינינו מנהיג חיי?
?????????
ועדת אברהם
"כן ירבה זרעך כחול על פני הים"
ואכן זרעו של אברהם. - היום גדול מחול הים.
האם ניתן להקים ועדה כזו?
שתוכל להחליט, מה חלקו של ישמעאל בנחלה?
(אינני מאמין שכוונתו של אברהם הייתה).
(נישול)
לא בכדי קרא לו ישמעאל.
מאחר וידע שאיש על האדמה לא ישמענו.
וזו בדיוק הסיבה מדוע צריך לשמוע את ישמעאל.
ולממש אותה תכונה אלוהית,
"ולהשיב בנים לגבולם בכל המובנים",
ולממש משאלתו של אברהם,
אשר מצפה לבוא:
האל שישמע את בנו.
זה אשר יתקן עוול זה יחשב "לאל".
מנהיג אדיר:
בעל עוצמות לא מוכרות במאה השנים האחרונות.
החברה האנושית מחכה לו !
אולי הוא יכנס לבית הלבן ?
יתרון גדול לאובמה.
הוא יכול לנהל דיון עם המוסלמים בארה"ב.
וליצור הבנה בין לאומית,
לקראת הסכנות שהחברה הזאת מתמודדת עימה בנושא הגרעין.
דבר שאין לבן שיכול לעשותו.
האם קיים אדם כזה?
בעל סגולות מיוחדות:::::
שמוכן לתת דין צדק על 3500 שנים של טעות.
האם ניתן להסביר לבני ישמעאל, ומי הם...?
שמשפט שלמה איננו מביא בסופו ל"ביתור הילד".
- אלא השבת הבן לאימו הביולוגית.
האם יעד אברהם את יפו לישמעאל ?
לפי מיטב ידיעתי הפלישתים ישבו בעזה.
ובאם נבדוק היטב מה שייך למי, ומי, ומה?
צריך להתעלם מרצף של מלחמות.
שודדים, ביזה, אונס, רצח ועוד, מכל טוב הארץ.
והיא דשנה ורוויה בדם.
ניגע בנקודה החשובה ביותר!!!
הטעות בניווט.
הנקודה בה למעשה השליך אברהם או שרה
את הגר וישמעאל.
אינני משוכנע!!!
(אם אברהם ביצע את האקט בעצמו)
זו הנקודה בה נדון:
מה מתוך הנחלה יעד אברהם לישמעאל?
את זה אני היום מוכן לתת,
ולא דיי בכך,
אני מוכן לעזור בבנית ביתו, מעבר השני של החייץ.
אין. ולא מוזכר באף פרק אברהם ."שבת אחים גם יחד".
זה יותר מתאים לנכדו יעקב.
אברהם גם לא התכוון ששניים אלו יחיו תחת קורת אוהל אחת.
ההיפך הוא הנכון.
"איש תחת גפנו, ואיש תחת תאנתו".
"אפרופו" (בעצי תאנים מקננים יונים),
הפרדה במובן זה, תביא להבנה, שיתוף פעולה,
מסחר חופשי ופיתוח חברתי וכלכלי.
הזמנה לקפה היא כבר רק שאלה של זמן.
אני מתנצל!!!
אהבתי את התבטאותך: "האישה שבהן..."
תודה על הביקור
יקירתי
וערב נעים
הו, יקירתי, קפצתי לפוסט שלך
את מצלמת טוב ממני
עד עכשיו נעזרתי בצילומים של יערת-דבש
להבא אצלם בעצמי
עוד רגע אכנס ברצינות לסיור בבלוג שלך
ערב נעים ותודה על הביקור
..'מה לכל-הרוחות מביא אתכן, בנות יקרות, להתגנדר כך בדרככן ללקט תותים בהוד-השרון..'
האישה שבתוכן
שאוהבת להתאפר ולהתגנדר
להתלבש לפי צו האופנה האחרון
שרוצה להרגיש
אישה
מתחת לשכבות הבגדים
לכיסוי הראש ולרעלה..
*
אוהבת את הראיה שלך
בסיור הבא שלי במחסומים...בקרוב אני מקווה
אהיה גם על תקן צלמת אופנת הנשים במחסומים
קצת כבר צילמתי בביקור הראשון.. בעיקר את התלבושת האחידה של התלמידות..
מוזמנת...
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1539705
יופי של פוסט :)
מעלה אל פני השטח עיוות גדול ומגלה רגישות וחמלה :)
למילים הקטנות על הדרך !
ביציאה ממתקן הבידוק
ישבה אישה שנראתה כבת 60
היא נראתה נסערת
הפלסטינים יודעים שאת טענותיהם הם יכולים להפנות כלפינו
ואננו ננסה, עד כמה שניתן, להיטיב את התנאים
האישה לא ידעה מילה בעברית
לפתע קמה
והסבירה לנו בתנועות ידים גדולות:
אני מבוגרת. לא אכפת לי
אבל הצעירות!!!
כ"כ צפוף שם
גברים נוגעים בנשים
תודה לך צפונית
יקירת הבית
ניצול אמרת?
תוסיפי על 8 השעות הללו עוד לפחות 3 שעות של הגעה וחזרה הביתה
כדי להיתקע במחסום לזמן קצר
הם משתדלים להגיע ראשונים
(כ-2000-3000 איש מנסים להגיע ראשונים)
לשם כך הם מגיעים לפעמים שעה שלמה לפני פתיחת המחסום
חשוב לציין
אלה שעוברים במחסום הם המיוחסים
שהשיגו אישור עבודה
הפרוצדורה הזאת
להשגת אישור עבודה בישראל
שווה פוסט
תודה שבאת
ותודה על תגובתך
רגישות ואחווה נשית..
שאת יודעת לראות את הדברים הקטנים (גדולים) של החיים..
ונצנצים לעולם!!! ללא קשר לגיל או למקום..
(-:
אחלה פוסט גה..
לק בציפורניים בשביל תותים......איזו חינניות נשית..... :-)
לא קונה תותים (בהוד השרון, 2 דק' מהבית שלי) בגלל הריסוס
אולי עכשיו אמשיך לא לקנות בגלל ה 100 ש"ח ליום עבודה?
יופי של פוסט אופנתי וחינני (וברקע הכעס , מה לעשות, לא נעלם)
כנערה בקיבוץ
היינו יוצאים לשעתיים עבודה בחקלאות
בדילול כותנה היינו מתקפלים כלפי האדמה
שעתיים כאלה היו קשות עבורנו פיסית
הבנות במחסום רובן היו אחרי גיל 30
חלק גדול מתוכן מעל 40 ו-50
הן עובדות 8 שעות עם הפסקה של חצי שעה
אמרת עבדות?
תודה לך יקירה
נו, אמרתי לעצמי, כנראה שזה מה שIN הקיץ - "אופנה ותותים"...!
עכשיו תחשבי על זה:
האנשים פה מתענגים על פרי מעדנים זה,
שליקוטו מן השדות הוא בשכר עבדים,
אשר אין בו די כדי להניח מזון בסיסי על השולחן שלהם...
רחלי
מבלי להמעיט בהשפלה האנושית המתרחשת שם
אי-אפשר להתעלם מכוח החיים
והרצון לשמר את כבודם בינם לבין עצמם
כמו-כן את השמחה
או לפחות את השמחות הקטנות
ואת ההומור
טבע-האדם מביע את עצמו
גם בתוך המכלאות
המגודרות
תודה לך יקירה
זה מענין מאוד לכתוב על נשים ערביות
שבאות לעבודה, מהצד האופנתי שלו.
את ראית אופנה ושוני בבדים, בנצנצים, בשכבות,
זה בגלל שיש לך עין לבגדים.
העין הרגילה בסך הכל תראה גלביות...
תמיד עצוב לי לקרוא עליהן, ושמחתי שבכל זאת
יש להן צחוקים ושמחה....
ואת כותבת יופי.
נגיס אהובתי
את קוראת מחשבות!!!
אכן, כבר היו פניות בבקשה לסיור בגדה ובמחסומים
ואני מתכננת להפיק זאת בקרוב.
חפשתי באינטרנט צילומים של נשים פלסטיניות
בשום צילום לא ראיתי את הסגנון שנגלה לעיני באירתאח
זו לא רקמה תימנית
לא שמלות סטרפלס קלאבריות מפוייטות
תארי לעצמך מין נחש מפייטים מתפתל מהכתף עד המותן
או
רקמת ענף מקושטת באבנים מודבקות
אגב
בסיור בגדה לא פוגשים כמעט נשים
רק גברים
ובמחסומים? בד"כ הרוב המוחץ אלה גברים
בשישי הזה הופיעו פתאום המון נשים
לא ברורה לנו הסיבה.
תודה לך חמודה
והחלמה מהירה
(ככה כותב מי שעבד כל השבת.
עכשיו אני יוצאת לשוטט קצת. במקום אתמול).
כל החוויות שחווים איתי הן רבות משמעות. כזו אני. משמעותית.
לו הייתי מעצבת בגדים, הייתי חושבת היטב על עניין שלושת הכיסים. כי זאת יש לדעת, יש אפנת מחסומים ויש אופנת מחסומאיות. בימים היפים של חווארה, כשפעל שם הגהינום במלוא עוזו, היו לי בגדים קבועים למחסום. תמיד חזרתי כל כך מלוכלכלת. היתה המחצבה הסמוכה (אבן שיש הוא אחד המשאבים שאנחנו גונבים מהגדה) ותמיד היה כל כך מאובק.
ביגוד המחסומאית הוא רב היבטים - צריך כיסים גדולים כי יש המון דברים שצריך at hand. טלפון נייד, פנקס, רצוי עם כריכה קשה ועט. וכמובן מצלמה. מה שטוב במכנסי המחסומים הנוכחיים שלי (אני מתכוונת לחומים, גלילה, את כבר מכירה ואפילו להפתעתי חיבבת אותם) הוא שהכיס בו רחב מספיק בשביל המצלמה שלי. וצריך חולצה ארוכה כי פרט לשיא הקיץ, בשעות מסוימות קר במחסום שאיננו מוגן מרוח.
גלילה,
איזו כתיבה יפה. נשמע שאת עוברת חוויות מלאות משמעות עם יערת דבש. אולי תקחי אותי איתכן גם? (משאצא ממיטת חוליי, כמובן)
חיבוק גדול.
לינק לפוסט של יערת-דבש
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1600415
וולאלאק!! איזה יופי!!!
מקווה שזכרוני לא יכגוד בי בביקור ב"שבוע הספר"
אגב, מי שמעוניין לקרוא עוד על אותו יום בתגובה הבאה יש לינק לפוסט של יערת-דבש
לאבא של דיצה
אם אתה מתעניין באופנה - אגלה לך סוד
משהי מהבנות הרימה שכבה עליונה כדי להסתיר משהו מתחתיה
הצצתי וגיליתי שבשכבה מתחתיה תפורים כ- 3 כיסים
לך תדע איזה סודות טמונים שם
תודה לך
וחיבוק לדיצה
נכון פורטה יקרה
יש לנו כאן עוד ראיה חותכת לתפיסתו של ויקטור פרנקל, הא?
תודה לך
וגם על התותים בשיר
תודה אנה'לה,
בקשתי מיערה לצלם מקרוב.
היא מסרבת בתוקף
מפאת שמירה על כבוד הפרטיות.
וגם
לצערי הרב בעלטה, מבעד לגדרות
המצלמה שלי לא קלטה את הנצנוצים
בהזדמנות אני צריכה להראות לך תמונות מחווארה כשעוד עברו שם הולכי רגל. עברו שם הרבה סטודנטיות מא-נאג'ח, האוניברסיטה בשכם. הן עשו מאמצים מרשימים להוסיף מימד אישי אידיוסינקרטי לביגוד המסורתי. זה יעניין אותך.
ועוד דבר הוא הספר שיק פוינט: אופנה למחסמים הישראלים של שריף ואכד בהוצאת אנדלוס. לא יכולה להשאיל לך, אין לי אותו. שנים שאני חושבת לקנות אותו ואיכשהו לא קונה. בטח בשבוע הספר הקרוב.
פוסט משובח!
תמיד את מביאה משהו בלתי צפוי ואינדיווידואלי. זו פעם ראשונה שאני קורא על אופנה פלסטינאית בבלוגוספירה הישראלית.
רוצים עוד...
קחי מותק
http://www.youtube.com/watch?v=IULcx2D83R0
נהדר שהן יכולות להתלוצץ
למרות הדיכוי והחיים בזבל כמו
שנאמר.הן יכולות
לראות נקודות אור והומור.
אני שוקלת איזה שיר להביא לך.
הא, וכוכב לך וליערת דבש על הצילום האותנטי.
תודה לשתיכן, נשים יקרות שלי.
תיאור נפלא, ואף מעלה חיוך על השפתיים, למרות הכל...
תודה לך גלילה היקרה.
חיבוק אנה