הערנות הזו, המנטאלית, כרוכה ביכולת להתבונן בדקדקנות פרודוקטיבית הן על עצמנו והן על סביבתנו כשתוך כך להצליח להודות בכמה וכמה דברים שאולי עדיף היה לעזוב, להתעלם ולדלג מעליהם, או במילים אחרות - לעצום את העיניים ולהרדים את התודעה!
אם כך, נשאלת השאלה האם ניתן להרדים את התודעה?
כן, ניתן להרדים את התודעה ע"י עיוורון מכוון לרמזים ולאותות, על ידי היעדר תשומת לב לתחושות, ע"י דחיקה והאשמה של כל מי שמציב בפנינו מראה, ע"י בריחה ותירוצים מלומדים, או בעצם כל מה שמסייע להשאיר אותנו באותו מקום, כי הרי הערנות היא דינאמית ואילו השינה סטאטית.
מה המשמעות של תודעה רדומה?
התודעה הרדומה טומנת הפתעות וטעויות, דברים קורים מעצמם והאדם נשלט על ידם, אם כך, במצב זה הופך האדם לשחקן מאוד שולי בתסריט חייו, כשתחושת הניהוג העצמי מאוד מתערערת.
ומהם האותות?
אותות הם סימנים ורמזים המגיעים באופנים שונים ותפקידם לעורר את האדם מ"שנתו" המנטאלית, למשל: כאב גופני (ללא ממצא אובייקטיבי) שחוזר על עצמו בזמנים מסוימים, תחושות בטן, מחשבות "מוזרות", הזדמנות המופיעה לה פתאום, אנשים שמעוררים תחושות מיוחדות, משיכה לתחום אחר ומקום אחר, תגובות מאוד מסוימות המתקבלות מן הסביבה, כישלונות שחוזרים על עצמם, חלומות שמותירים רושם עז ועוד..
ההתמקדות הזו, האינטגרטיבית, בכל אוסף המידע והיכולת לעשות הבחנה בין אות לרעש, היא, היא שיוצרת ערנות ומפתחת תוך כך את התודעה, יחד עם זאת הקושי לשמור על ערנות, או לחיות תוך מודעות נובע מכך שלראות, להבין ולנפץ אמונות משמעו לגלות כל הזמן, להטיל ספק ולדייק עד כמה שניתן וזה פעמים רבות מפחיד, אם כך הפתרון לפחד עשוי להיות תרדמת והתרדמת משמעה שעל זה מדלגים ואת זה לא רואים וזה לא רלבנטי ועל זה לא באתי לדבר ואלה, כל הלאווים האלה, הם אותם מקומות שנותרים חתומים וזוכים, לא אחת, לכינויים כמו: הזוי, לא חשוב, מפריע, שטותי ועוד..
לעומת זאת, היבט אחר לאותו רעיון, טמון לא בחוסר רצון לראות, אלא בקושי להבין את האותות האלה, לפענח פשרם ומכאן מפאת העובדה שהאדם אינו מרוצה מחייו, או אפילו סובל, הוא פונה לקבלת עזרה ושם הוא מדבר על הכול, אבל רק כאילו, שכן הוא אינו יודע שהוא לא יודע, הוא אינו מכיר במה שאינו מצוי במודע, הוא אינו מכיר, למשל, בסודות שעברו מדור לדור ואולי מנהלים גם אותו, הוא אינו מודע למה שהדחיק, הוא גם לא מודע לחיזוק המשני שכרוך בלא לדעת ושגורם לו לא לשחרר, אם כך, ישנם ולא מעט, חיזוקים משניים המעודדים תרדמת.
אם כך, מדבר האדם על מה שהוא רואה ויודע וחושב, על מה שזמין לו , במודעותו, כשמאמין הוא שהם אלה הפוגמים בכשירותו, אם כך הכניסה דווקא לאותם מקומות המוגדרים "לא רלבנטיים", או לאותם מקומות המספקים מידע נוסף, לעיתים בשפה שונה, כמו: חלומות, ציורים ורעיונות סתומים (שעלו באגב), דווקא הם אלה אשר באמצעותם ניתן לזכות באותו מפתח להבנה אמיתית ולערנות תודעתית. |