כותרות TheMarker >
    ';

    "שחור הוא השחור החדש" - הרהורים אופנתיים

    ארכיון

    0

    מהר מהר לפני שייגמר

    236 תגובות   יום שבת, 22/5/10, 19:27

    פעם חלמו ילדים להיות שוטרים, עורכי דין, רופאים. היצירתיים יותר הלכו על וטרינרים או ביולוגים ימיים.

    היום ילדים חולמים להיות מפורסמים. ל"מקצוע" הנחשק הזה יש גם שם –סלב (ידוען).

     

    הסטאטוס היוקרתי שנלווה בעבר למקצועות מגוונים, חובר היום למקצוע אחד בלבד, שכדי להשיגו, הפלא ופלא, ניתן לוותר גם על הלימודים הבסיסיים ביותר.

     

    תפיסת הידוענות כהגשמה מקצועית ואישית, חבה את הצלחתה לתקשורת הוויזואלית.

     

    התקשורת מציגה את המפורסמים-מעצם-פרסומם, ומסמנת אותם כראויים להערצה.

    אין צורך בכישרון, אין סף כניסה. כל אחד יכול להגשים את חלומותיו, כל שעליו לעשות הוא "לחיות את החלום" (אמירה שקלישאותה מתחרה רק ב-"ללכת עם האמת שלי").

     

    בעיקר מחבבת התקשורת את אפקט סינדרלה. מהביביםהיישר לחיק הפריים-טיים.

     

    בתרגום לעכשווית-מדוברת, הצלחה אינה הצלחה אם לא נחשפה ברבים. הראויים לתואר הנכסף "עשו את זה", הם רק אלה  שעשו את זה מול כולם.

     

    ז'אנר הריאליטי הוא הגורם העיקרי ביצירת התפיסה הזו. בבסיס הריאליטי מובלעת ההנחה ש"כל אחד יכול" , כל אחד ש"עובר מסך" כמובן.

     

    כל מה שנחוץ לכך זה להיות יפה.

     

    עצם ההופעה של אנשים בטלוויזיה, ממקמת אותם, מבחינתנו, שלב אחד מעלינו באבולוציה החדשה.

     

    צעד נוסף בהתפתחות לקראת ה-הומו-סלבוס.

     

    כשאחד היפים האלה ינצח את השאר, הוא יזכה, מן ההפקר, בתכונות נלוות – לא רק יפה, גם חכם, מתוחכם, רב תושייה ובעל הילת "מנצח".

     

    צעירים הצופים בתכניות הריאליטי מפנימים את התובנה שיופי הוא המפתח להצלחה.

    כל מי שהגיע לגיל קשיש (נגיד, שלושים) ולא הצליח לממש את יעודו (קרי – להיות מפורסם) נועד לחיות את שארית חייו בריק גדול ומתסכל.

     

    דקות התהילה, בראייה שעוותה מעל ומעבר לאפשרי, הפכו חשובות יותר מהחיים עצמם.

    (לכן, נראה לי סביר במיוחד, שהריאליטי הבא ייקרא "מי רוצה להיות אנורקסית" או "המתאבד באיי הפנינה")

     

    מי שהצליח, נחטף על ידי עולם האופנה כדי לסחוט עד יובש את 15 הדקות המגיעות לו.

    בית אופנה ש"שיחק אותה", אינו זה שהביא לקמפיין דוגמנית הורסת, אלא זה שהצליח לשים ידו על פליט ריאליטי מדרגה ז', רצוי בעל קוביות בבטן (פליט זכר) או בלונד כובש (פליטה נקבה). ובשני המקרים - בלי כלום בראש.

     

    לפליטי הריאליטי יש מחירון ברור. שכרו המבוקש של מי שיצא אחרון מבית האח הגדול, אינו כשכרו של המודח השלישי מ"מפרץהאהבה".

     

    על המנעד שבין נועם טור שמקבל 250,000 דולר (לפי פרסומים מוגזמים, קרוב לודאי) לקמפיין של "פוקס", לבין רוקסן פלדמן מ"היפה והחנון" עם 100 ₪ + טי שרט (לפי פרסומים מוגזמים, קרוב לודאי, גם) מסתדרים להם בשורה היפים-לשעה.

     

    מה שעצוב בכל העסק הוא, שאותם ריאליטי-סלבס נושאים על חזם את תוית "פג תוקף" מהרגע בו צעק הבמאי את ה"קאט" האחרון.

    מדקה זו ואילך המונה-לאחור דופק. איך שהתחלת לפרוק את המזוודה שלך, אתה כבר שווה 1000$ פחות.

     

    כל מי שיכול, עושה עליהם את הסיבוב שלו. מהר מהר לפני שייגמר .

    כי איך שמתחילה העונה הבאה, ההומו-סלבוס, הופך רלוונטי כמו "החבר מהמושב" של מלכת היופי דקה אחרי ההכתרה.

    (במילים אחרות - "תזכיר לי מי אתה ? ואיפה רוני מאנה ?")

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (236)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/10 12:22:


      פוסט ממורמר עם תגובות ממורמרות....

      חחחח

        27/5/10 15:50:


      גם הילדים שלי בהתחלה מכל הברושורים העדיפו את הקיטנה שמארחת את עדי הימלבלוי

       

      אחרי רגע התעשתו ואמרו שהכי חשוב איפה שהחברים הולכים.

      כך שאיתם עוד יש תקווה :)

        27/5/10 15:09:


      כל כך נכון...

          :-)

        27/5/10 14:28:

      צטט: כוכי ד' 2010-05-27 13:35:51


      סליחה ששאני מתפרצת, אני לא בין החברים פשוט עברתי בסביבה...

       

      לדעתי קשור קצת לטיול "הגדול" שהצעירים עושים אחרי צבא, הם מטיילים

      להנהתם שום דבר לא בוער להם יש להם את כל הזמן שבעולם כך

      כשהם חוזרים הם רוצים הכל מהר מהר, בזמני מיד אחרי הצבא זה עבודה

      לימודים (במקרה הטוב) חתונה ילדים משכנתא ובגיל 38 מלווים ילד לבקו"ם...  

      מותר...מותר.

      אני דווקא בעד "הטיול הגדול" - שום דבר לא בוער במעבר לסקציית המבוגר-האחראי. שימתחו את הנעורים כמה שהם יכולים. אפשר גם ללות את הילד לבקו"ם בגיל 50. (של ההורה, לא של הילד)

      אני חושב שה "מהר מהר לפני שייגמר" מתחיל הרבה קודם - אצל ילדים בגיל 9-10. אלה החשופים על בסיס יומיומי לתכנים הטלוויזיונים והאינטרנטיים ללא סינון וללא הכוונה. מבחינתם - כל רגע שהם מבלים באתר X הוא רגע מפוספס באתר Y . תחושת הפספוס היא חסך שמלווה אותם משם והלאה. הם מוצפים ולא ממש יודעים איך להתמודד עם ההצפה הזו. בנוסף - המודלים לחיקוי המשודרים אליהם הם תמיד כאלה ש"הביאו את המכה" - הגיחו משומקום היישר ללב העשייה ותוך שלוש-דקות-גג, כבשו את הפריים-טיים. קפיצת הדרך הפלאית (והשיקרית) הזו ודאי קוסמת לאותם בני נוער, שבוחלים בעבודה קשה ומחכים לנס מהשמיים שיעשה עבורם את אותו הדבר.

       

        27/5/10 13:35:


      סליחה ששאני מתפרצת, אני לא בין החברים פשוט עברתי בסביבה...

       

      לדעתי קשור קצת לטיול "הגדול" שהצעירים עושים אחרי צבא, הם מטיילים

      להנהתם שום דבר לא בוער להם יש להם את כל הזמן שבעולם כך

      כשהם חוזרים הם רוצים הכל מהר מהר, בזמני מיד אחרי הצבא זה עבודה

      לימודים (במקרה הטוב) חתונה ילדים משכנתא ובגיל 38 מלווים ילד לבקו"ם...  

        26/5/10 11:14:

      צטט: מאיה אור אביב 2010-05-26 10:21:54

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:39:00

      צטט: מאיה אור אביב 2010-05-22 21:46:48


      מי שחי את חייו דרך הפריזמה

      של התשקורת או המידה.. אז חייו עלובים וקשים מאוד

      אני מסכימה איתך...

      ומי שלא מסכים לעליבות הזו.. מוצא דרכים נוספות

      לחיות באור הזרקורים..אבל שהאיכות שלהם

      שונה בתכלית השינוי .. ומאירה באור...

      שהקנאים יכולים רק למות מזה...

      או להתאתגר...לנוע לעברם...

      לכן הפוסטים שלך חשובים כל כך...

      הם דוחפים לקצה... שממנו אפשר רק לעלות... ולעולות..

      וכל אחד בדרכו... היחידה והמיוחדת..

      ובאמת על פי חכמת הקבלה אנו בזמן הייחודים.

      שזה אומר שכל אחד אמור למצוא את הייחודיות שקיימת בו

      כדי לשרוד וכדי לתרום..

      תודה ארז

       היום, כפי שאת ודאי יודעת, יש גם סלבס-של-רוחניות. גם בתחום ה"אור והאהבה" ישנם מובילים חברתיים שהפכו את הרוחניות למדרגה בדרך לידוענות האולטימטיבית. הם סוחרים באמרות השפר שלהם, בדיוק כפי שעושים זאת מתמודדי "האח הגדול" עם תובנות ה-שנקל שלהם.

      ניתן היה לצפות ממי שבאמת ניקה את נפשו והשתחרר ממראית עין חומרית, שיהיה פטור מהצורך לעמוד באור הזרקורים. אבל אם תסתכלי סביבך, תמצאי מאות גורואים-בעיני-עצמם, שהפכו את תורתם קרדום לחפור בו את הנתיב לפרסום ולעושר. 

       

       

       

      ארז,

      אני נמצאת בעולם הרוח כבר עשרים שנה...

      כולל פגישות מדהימות ומבישות עם רבנים כאלו ואחרים..

      אני יודעת באיזה עולם אני חיה..

      ואינני רוצה לשפוט איש...

      ואם בחרת לענות לי בצורה הזו... אני רוצה לחשוב

      שזה כדי לקדם את הרעיון שלך ... והוא נכון

      אבל עם ההיכרות שלנו.. לאורך הפסטים

      היית צריך כבר לדעת שהחשיבה שלי לא שבלונית..

      ושהכוונה שלי באמת עמוקה...

      התרבות שאנו חיים בה... מאמללת אותנו

      אנו מוזמנים כולנו להתבונן על החיים באופן שונה..

      המופלאות הזו שנקראת חיים יש בה אתגרים

      וזה אחד מהם...

      לראות את הקסם, היופי, העומק והאור..

      מעבר לכוכבים של האח הגדול... או איזה רב כזה או אחר...

      או מתקשר כזה או אחר...

      ומעבר אפילו למעצבי על שעוזרים לנו לקשט את העולם

      בתחתונים פרחוניות סקסיות למהדרין... חיוך שאני אישית מתה עלהם..

      ברור שלא התכוונתי אליך. וגם לא באופן גורף לגבי אנשים שהרוחניות מובילה אותם בחייהם.

      מה שרציתי להדגיש בתגובה שלי, שהיום, יש גם הרבה סלבס של "רוחניות" (כזו עם מרכאות). שהעיסוק הפסבדו-רוחני שלהם הוא פשוט עוד צורה של עיסוק אופנתי שמוביל לפרסום, בדיוק כמו מי שמתהדרת בגיזרה מצודדת או מי שמתייהר בלשון עממית. כי היום זה אופנתי לייחס לעצמך מימד רוחני, להצהיר על "חיפוש פנימי" או להודות ב"התחזקות".

      מבחינתי, אותם סלבס-של-הרוח, אינם שונים מסלבס-של-בלונד+ציצי. כי אותה רוחניות שהם מקפידים לטפח, היא , לדידם, עוד חווק בסולם אל הפרסום והכסף (עניין שדי מתנגש עם חיפוש רוחני אמיתי, כפי שאני תופס אותו, ובודאי גם את)

      כל זה, כמובן, לא בא להמעיט בערכם של אלה המתבוננים על היקום באופן שונה ומחפשים משמעות בחייהם שהיא מעבר לגלוי לעין. 

       

        26/5/10 11:03:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2010-05-25 20:13:49


      אצלינו בבית מחלקים את הישראלים לכאלה שיש להם ספרים בבית וכאלה שאין.

      עכשיו נסו לדמיין לעצמכם, בתים של "מפורסמים" שיצא לכם לראות בטלויזיה ונסו לזכור לכמה מהם היתה כוננית עמוסה ספרים מאחורי הגב לעומת כאלה שספות העור נצצו על רצפת שיש/קרמיקה מבהיקה שהחזירה את השתקפות פלזמת הענק התלויה על הקיר. (במקום תמונה,בטח במקום תמונה).

      כיוון שרבים מחנכים את ילדיהם על תרבות "הפלזמה בכל חדר", הטלויזה שהיא משווקת ה"סלבס" מספר אחת, היא המודל לחיקוי. ולכן אם אתה בטלויזיה, אתה כאן, אתה שווה משהו, אחרים שיש להם פלזמה בכל חדר, יראו אותך ויסגדו לך. מכאן באה תרבות הריק הזה, שברגע שהאור הכחלחל כבה, כל אותם סלבס, נשאבים לעולם של בדידות ותככים.

       

      ואפרופו, היום נסעתי במונית וברדיו היתה תכנית עם אחת "מרינה קבישר" נדמה לי "מהשרדות". לא יכולתי שלא לתהות מה עושה אותה מגישת תכניות רדיו. היא חפרה בשאלה, מדוע ביבי צריך מיטה זוגית במטוס הממשלתי, פשוט לא ברור לה למה גבר נשוי צריך לחלוק מיטה עם אשתו (אפילו שזאת שרה לצורך העניין)

       

      (ועל זה נאמר כמה טוב שלי יש דיסקים באוטו ולא רדיו עם דוגמגישות מלהגגות)

       

      ועוד דבר, אני בטוחה שילדי יזכו להתפרסם אבל בזכות יכולותיהם האינטלקטואליות ,כשרונותיהם, ובזכות מעשיהם לתועלת החברה ולא בזכות מראם היפה ממילא.

      לדעתי, חלק מאותם  מפורסמים המצולמים בטלוויזיה על רקע כונניות ספרים, לא פתחו ספר בחייהם. זו פשוט התפאורה המתאימה ל"מפורסמים בעלי ארומה אינטלקטואלית".

      ואותה מרינה קבישר, שהתחת הפוטוגני שלה הביא אותה אל אחרוני המתמודדים ב-"השרדות", יכולה להתגאות בעובדה שהיא המקרה הראשון בהיסטוריה התקשורתית שבה תחת מקבל גם תכנית רדיו וגם תכנית טלוויזיה. 

       

        26/5/10 10:21:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:39:00

      צטט: מאיה אור אביב 2010-05-22 21:46:48


      מי שחי את חייו דרך הפריזמה

      של התשקורת או המידה.. אז חייו עלובים וקשים מאוד

      אני מסכימה איתך...

      ומי שלא מסכים לעליבות הזו.. מוצא דרכים נוספות

      לחיות באור הזרקורים..אבל שהאיכות שלהם

      שונה בתכלית השינוי .. ומאירה באור...

      שהקנאים יכולים רק למות מזה...

      או להתאתגר...לנוע לעברם...

      לכן הפוסטים שלך חשובים כל כך...

      הם דוחפים לקצה... שממנו אפשר רק לעלות... ולעולות..

      וכל אחד בדרכו... היחידה והמיוחדת..

      ובאמת על פי חכמת הקבלה אנו בזמן הייחודים.

      שזה אומר שכל אחד אמור למצוא את הייחודיות שקיימת בו

      כדי לשרוד וכדי לתרום..

      תודה ארז

       היום, כפי שאת ודאי יודעת, יש גם סלבס-של-רוחניות. גם בתחום ה"אור והאהבה" ישנם מובילים חברתיים שהפכו את הרוחניות למדרגה בדרך לידוענות האולטימטיבית. הם סוחרים באמרות השפר שלהם, בדיוק כפי שעושים זאת מתמודדי "האח הגדול" עם תובנות ה-שנקל שלהם.

      ניתן היה לצפות ממי שבאמת ניקה את נפשו והשתחרר ממראית עין חומרית, שיהיה פטור מהצורך לעמוד באור הזרקורים. אבל אם תסתכלי סביבך, תמצאי מאות גורואים-בעיני-עצמם, שהפכו את תורתם קרדום לחפור בו את הנתיב לפרסום ולעושר. 

       

       

       

      ארז,

      אני נמצאת בעולם הרוח כבר עשרים שנה...

      כולל פגישות מדהימות ומבישות עם רבנים כאלו ואחרים..

      אני יודעת באיזה עולם אני חיה..

      ואינני רוצה לשפוט איש...

      ואם בחרת לענות לי בצורה הזו... אני רוצה לחשוב

      שזה כדי לקדם את הרעיון שלך ... והוא נכון

      אבל עם ההיכרות שלנו.. לאורך הפסטים

      היית צריך כבר לדעת שהחשיבה שלי לא שבלונית..

      ושהכוונה שלי באמת עמוקה...

      התרבות שאנו חיים בה... מאמללת אותנו

      אנו מוזמנים כולנו להתבונן על החיים באופן שונה..

      המופלאות הזו שנקראת חיים יש בה אתגרים

      וזה אחד מהם...

      לראות את הקסם, היופי, העומק והאור..

      מעבר לכוכבים של האח הגדול... או איזה רב כזה או אחר...

      או מתקשר כזה או אחר...

      ומעבר אפילו למעצבי על שעוזרים לנו לקשט את העולם

      בתחתונים פרחוניות סקסיות למהדרין... חיוך שאני אישית מתה עלהם..


      אצלינו בבית מחלקים את הישראלים לכאלה שיש להם ספרים בבית וכאלה שאין.

      עכשיו נסו לדמיין לעצמכם, בתים של "מפורסמים" שיצא לכם לראות בטלויזיה ונסו לזכור לכמה מהם היתה כוננית עמוסה ספרים מאחורי הגב לעומת כאלה שספות העור נצצו על רצפת שיש/קרמיקה מבהיקה שהחזירה את השתקפות פלזמת הענק התלויה על הקיר. (במקום תמונה,בטח במקום תמונה).

      כיוון שרבים מחנכים את ילדיהם על תרבות "הפלזמה בכל חדר", הטלויזה שהיא משווקת ה"סלבס" מספר אחת, היא המודל לחיקוי. ולכן אם אתה בטלויזיה, אתה כאן, אתה שווה משהו, אחרים שיש להם פלזמה בכל חדר, יראו אותך ויסגדו לך. מכאן באה תרבות הריק הזה, שברגע שהאור הכחלחל כבה, כל אותם סלבס, נשאבים לעולם של בדידות ותככים.

       

      ואפרופו, היום נסעתי במונית וברדיו היתה תכנית עם אחת "מרינה קבישר" נדמה לי "מהשרדות". לא יכולתי שלא לתהות מה עושה אותה מגישת תכניות רדיו. היא חפרה בשאלה, מדוע ביבי צריך מיטה זוגית במטוס הממשלתי, פשוט לא ברור לה למה גבר נשוי צריך לחלוק מיטה עם אשתו (אפילו שזאת שרה לצורך העניין)

       

      (ועל זה נאמר כמה טוב שלי יש דיסקים באוטו ולא רדיו עם דוגמגישות מלהגגות)

       

      ועוד דבר, אני בטוחה שילדי יזכו להתפרסם אבל בזכות יכולותיהם האינטלקטואליות ,כשרונותיהם, ובזכות מעשיהם לתועלת החברה ולא בזכות מראם היפה ממילא.

        25/5/10 15:05:

      צטט: "מוכר הסיפורים" 2010-05-25 03:04:57

      צטט: "מוכר הסיפורים" 2010-05-22 21:15:13

      צטט: חגית קידום נשים 2010-05-22 20:55:24


        ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

       אעתיק את זה שוב:

      ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

      מצחיק, לא?

       

       

      מצחיק בטירוף.

      ונדמה לי שדיברו על זה שאני כבר יומיים מתייפח מרוב שזה מצחיק.

       

        25/5/10 15:00:

      צטט: טורקיז 2010-05-24 22:50:32

      כרגיל מסכימה עם דעתך .. אבל מה שיותר עצוב שמיד כל סלב כזה ברגע שהוא נפלט מה"אח הגדול" ועד אחרונת הטלנובלות דוברות העברית, מיד מקבל טור בעיתון,תוכנית קקופוניה  ברדיו ו/או תוכנית בישול עם שף באיזה ערוץ .. ואז לפחות למראית עין הם הופכים ליוצרי הבון טון האווילי ,הלא מוכשר ולהעיתים חלול עד כדי מבוכה .

       

      נכון. כי כך לימדו אותנו להתייחס לאותם סלבס-לרגע. מהדקה שבה הם הופרשו כמנצחים מאחת מתוכניות הריאליטי, מייד "נוספו" להם, מן המוכן, תכונות נלוות - לא רק יפים, גם חכמים, מתוחכמים, דעתניים, אמיצים, "מסתדרנים" ובעלי הילת מנצחים. כל התארים שמקנים להם את הכישורים להיות מנחי תכניות, בעלי טור פופולאריים או (תיכף זה מגיע) לרוץ לכנסת.

        25/5/10 14:55:

      צטט: ילדים בתרבות הצריכה 2010-05-24 16:50:08


      תודה על הפוסט,

      מעניין שקצב חלופת "פני השעה" אכן מתקרב ל-15 דקות של פרסום. . . 

       

      ילדים מושפעים ממה שנראה כה זורה על המסך, לא מזמן ראינו

      בכוכב נולד דוגמה ישירה לנושא:

                 צביקה הדר: "מה את רוצה להיות שתהיי גדולה?"
                 טל, בת 16:"להצליח. . . להיות אני. . . להתפרסם"
                 צביקה: "להתפרסם בתור מה?"
                טל: "לא, זהו. . אני רוצה להתפרסם בכל דרך שהיא. . ."

       

      אני שואלת איך מסבירים לילדים על מה שקורה מאחורי הקלעים?

      והאם פרסום הוא המדד היחידח להצלחה?

      כתבתי פוסט על הנושא בהקשר של ילדים, אתם מוזמנים

       

       

      לא רק ילדים, גם מבוגרים אחראיים ונבונים (במידה) מגדירים "הצלחה" במושגים של פרסום ועושר. קנה המידה ה"רישמי" ל-היות מצליחן נקבע על ידי רודני תרבות הצריכה (וההגמוניה הכלכלית שמאחוריהם) על פי שני הגורמים האלה. אנחנו, קטנים כגדולים, הניזונים-אל-הוריד במסרי התקשורת, מפנימים את הקסיומה הזאת ומהנהנים "אמן".

      אותה טל, שכבר הזכרתי כאן, פשוט שכחה לעטוף את האמת המצערת (שהיא נחלת רבים) בבלה-בלה-בלה המקובל והטיחה בפרצופינו את החלום כפי שהוא, עירום מכל קישוט - "כן, רוצה להיות מפורסמת בלהיות מפורסמת"

       

        25/5/10 10:43:


      פוסט מעולה

      כל מילה זהב!!!

        25/5/10 03:04:

      צטט: "מוכר הסיפורים" 2010-05-22 21:15:13

      צטט: חגית קידום נשים 2010-05-22 20:55:24


        ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

       אעתיק את זה שוב:

      ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

      מצחיק, לא?

       

       

        24/5/10 22:50:
      כרגיל מסכימה עם דעתך .. אבל מה שיותר עצוב שמיד כל סלב כזה ברגע שהוא נפלט מה"אח הגדול" ועד אחרונת הטלנובלות דוברות העברית, מיד מקבל טור בעיתון,תוכנית קקופוניה  ברדיו ו/או תוכנית בישול עם שף באיזה ערוץ .. ואז לפחות למראית עין הם הופכים ליוצרי הבון טון האווילי ,הלא מוכשר ולהעיתים חלול עד כדי מבוכה .


      תודה על הפוסט,

      מעניין שקצב חלופת "פני השעה" אכן מתקרב ל-15 דקות של פרסום. . . 

       

      ילדים מושפעים ממה שנראה כה זורה על המסך, לא מזמן ראינו

      בכוכב נולד דוגמה ישירה לנושא:

                 צביקה הדר: "מה את רוצה להיות שתהיי גדולה?"
                 טל, בת 16:"להצליח. . . להיות אני. . . להתפרסם"
                 צביקה: "להתפרסם בתור מה?"
                טל: "לא, זהו. . אני רוצה להתפרסם בכל דרך שהיא. . ."

       

      אני שואלת איך מסבירים לילדים על מה שקורה מאחורי הקלעים?

      והאם פרסום הוא המדד היחידח להצלחה?

      כתבתי פוסט על הנושא בהקשר של ילדים, אתם מוזמנים

       

       

        24/5/10 16:24:

      צטט: ~מיכל~ 2010-05-24 07:25:19

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 21:02:10

      צטט: ~מיכל~ 2010-05-23 15:16:02

      לא מכירה כאלה בסביבתי וגם לא רואה טלוויזיה.

      מה שכן, אני רואה סוגים רבים של נוער. נוער רדוד ומפונק ונוער ערכי ומחונך. אלה ואלה יתבגרו ויעברו כמה וכמה גלגולים לפני שיגיעו ליעדם הסופי. גם פליטי הריאליטי. באשר לסיבות, בראש ובראשונה הייתי בוחנת את ההתנהלות של ההורים. מי שמבקש לגדל דור ערכי יודע בדיוק איך לעשות זאת, גם בעידן הריאליטי.

       

       

       נראה לי שאת ממעיטה בכוחן של השפעות חוצ-ביתיות על הילדים.

      מגיל מסוים (ועד גיל מסוים?) מרכז הכובד עובר מהבית לחברה שסביב. זה לא אומר שכל מה שהופנם דרך החינוך הביתי עד לרגע זה בטל ומבוטל, אבל זה כן אומר שהשפעות חיצוניות מקבלות משקל חשוב במערכת הערכים והשיקולים של המתבגר.

      החברה בה חיים היום בני הנוער היא חלק מתרבות שסוגדת לייצוגים חיצוניים. התקשורת מפמפמת אותם בצורה מאסיבית דרך כל מדיום אפשרי. זו תרבות צריכה פר-אקסלנס, שבעיקר מול גילאי ה"עדר" יש לה כוח עצום.

      ילד ששעות משמעותיות מזמנו החופשי, צורך את עיקרי התרבות שלו מהטלוויזיה ומהאינטרנט, חשוף למסרים המועברים שם ונוטה לקבלם כפשוטם. אלו הם גילאים "נטולי מסננת" (או לפחות מועטי מסננת). וכלי הקיבול מתמלאים (גם) בתכנים לא ראויים.

      ברור שלהורים יש עדיין משקל וחשיבות, וגם תפקיד בהכוונה ובסינון. אבל הורה יכול לעשות רק את המיטב שהוא מסוגל לו. לא תמיד יש בזה די.

      גם ההורים עצמם אינם חסינים מדרישות התרבות הצרכנית, גם הם נוטים להפנים מסרים שמעלים על נס מושגי הצלחה המתורגמים לצריכה מופרזת, והם נדרשים גם לנווט את דרכם מול הדרישות החברתיות שלהם, וגם לנווט את דרך צאצאיהם. זה לא בלתי אפשרי, אבל ודאי לא פשוט. 

       

       

      ארז, אני מסכימה עם כל מה שאמרת כאן בתגובה, אבל עדיין, אני רואה יותר מסוג אחד של נוער ואני כן חושבת שיש חשיבות גדולה להתנהלות של ההורים. ילדה שדופקים לה פאן בגיל ארבע ונעלי עקב בגיל חמש מן הסתם מקבלת מסרים/חינוך שונים מזו שמתעכבים איתה על יצירה, קריאה, העשרה עצמית וכו'. ילדי קניונים מקבלים ערכים שונים מילדי חוגים/צופים. ככה זה. כל הורה בכל דור נאלץ להתמודד עם לחצים חברתיים. גם הורי כשגידלו אותי וגם אני כהורה. נראה לי בעייתי לדבר על הדור החדש בטון גורף. כאמור, לא מכירה את אותם ילדים עליהם אתה מדבר בסביבתי ואני לא בדיוק חיה בבועה. יתרה מזאת, אני חושבת שכן חשוב להדגיש את האחריות ההורית. יש הרבה בכי על הדור החדש שקם כאילו שאין מי שאחראי לו.

       

       

       

       אני לא רוצה "לגרף" ויכול להיות שאני חשוף יותר לסוג מסוים של נוער שגם הוא אינו עשוי מיקשה אחת. אני גם לא חושב שיש בהכרח תואם מוחלט בין צפיה מרובה ב"הרווק" (למשל) לבין הרצון להיות מפורסם ב"משהו-לא-חשוב-מה.

      אני עדיין חושב שכוחה של התקשורת ושל המסרים שהיא מעבירה, רבים יותר מבעבר ושעודף באינפורמציה לא מסוננת גורם להצפה. 

      ברור לי שכהורה יש לי תפקיד אחראי בהכוונה ובסינון. ברור לי גם, שכוח השפעתי כהורה מצטמצם עם הזמן לטובת כוחות חיצוניים אחרים. 

       

        24/5/10 16:18:

      צטט: החתול שאכל יונה 2010-05-24 15:11:32

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-22 20:10:17


       


      ברוטוס:   מילים בסלע, ארז

      נטוס:      חלומם של הילדים הוא רק להיות מפורסם

       


      ברוטוס:   לא חשוב במה או על מה, רק להתפרסם להיות סלב

      נטוס:      ואני, בא לי להקיא מהם, מהוריהם, ומערוצי הטלויזיה שמעודדים את זה

       

      ..

      ..

       

      תתנתקו. כל שפוי היום מתנתק ממשהו. תתנתקו מהקופסא המרעישה.

       להתנתק מהטלוויזיה ??!! אז...אז...איך נדע מה שיודעת "אחת שיודעת" ??!!

       (במילים אחרות - בלייר שולתתתתתת)

        24/5/10 16:16:

      צטט: בלהה ד. 2010-05-24 01:53:47

      היי ארז, מעניין אצלך כרגיל, גם הפוסט וגם התגובות שהוא מניב....

      נראה לי שחלק מהרצון בלהתפרסם הוא גם השאיפה להשאיר עדות בשטח ש"הייתי כאן" ובאמצעות תוכניות הריאליטי זו הדרך הקלה או המהירה יותר. אחרים עושים זאת באופנים שונים כמו בהבעה יצירתית כמו כתיבה, ציור, מוסיקה או כל תחום אחר הזוכה להערכה ושעתיד להשאר אחרי...מעבר לכך גם אני חושבת שהדברים נובעים מהרצון לקבל אהבה. גם אצל כאלו שכבר הפכו לסלבס לא מפסיק הרעב להמשיך ולהשאר בתודעת הצופים....כפי שראיתי הערב בתוכניתו של גיל ריבה שביקר הפעם בביתה של ליטל שוורץ . ליטל דיברה בקטע שראיתי על הרצון להתפרסם ולהוכיח מסוגלות או כישרון נוספים הנובע מהרצון לקבל אהבה (מסביבות הדקה ה-19:45).

       רק בסופו של דבר, בוגרי ריאליטי הם בדיוק ההפך מ"להשאיר חותם בנצח". שהרי העשייה שלהם היא סתמית, זמנית ולרוב רקה מתוכן.

       

      הצורך באהבה הוא יותר אנושי ומובן, אבל יותר מכל - עקר. מי שמחליף בין פרסום והערצת המונים לבין אהבה וקבלה - הוא מסכן (שלא לומר, לא ממש חכם)
        24/5/10 16:12:

      צטט: מיא 2010-05-24 00:38:20

      צטט: איילת קליין 2010-05-24 00:34:46

      אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אחרת.

      מאחורי השטחיות והריקנות שבשאיפה להיות מפורסמים,

      אני מזהה משהו מאוד נוגע ללב -  

      הצורך הבלתי פוסק בתשומת לב, בתחושת "קיימות", ביחס מצד הסביבה.

      לפעמים, אצל לא מעט אנשים, מה שאמור להגיע מצד החברים, בן הזוג והמשפחה,

      לא תמיד מגיע

      ויש חור עצום למלא.

      נכון,

      טוקבקים וכתבות רכילות לא יפצו על יחס, חום ואהבה אמיתיים,

      אבל הם תחליף.

      לכן, כשאני רואה טינאייג'רית שהחלום שלה הוא להיות מפורסמת,

      אני לא חושבת "כמה פתאטי".

      אני חושבת - "כמה עצוב."

       

      אני לא חושבת שאת צודקת. זו פשוט עצלנות והרצון לקיצורי דרך. אתה רוצה הכרה וכבוד והצלחה כלכלית? תלמד ותעבוד. אתה רוצה חיבוקים ואהבה? גמכן תשקיע. תן תשומת לב לזולת. גם חברות וקשר הם הדדיים. הן בין חברים והן בזוג. אנשים פשוט לא שמים זין, לא מוכנים לטרוח ורוצים לקבל הכל ללא מאמץ. 

       

       זה גם עצוב אבל גם עצלני וריק.

      אני לא בטוח שהשאיפה להיות מפורסם היא תוצאה של בור רגשי דווקא. אלא יותר איזה ציווי חברתי "לעשות את זה" ומהר. רצוי בלי שממש נצטרך להזיע.

      בחלום הסלבי יש, לדעתי, שני אלמנטים מקוממים - הראשון - הרצון להיות מפורסם-בלהיות-מפורסם. בלי תשוקה מיוחדת לתחום ספציפי, בלי כשרון יוצא דופן שהפרסום הוא רק בונוס נלווה שלו, ובלי הצורך לבחור כיוון. השני - החשיבה הרווחת ששאיפות אמורות להתמלא מעצמן, רק מעצם היותן. חשיבה המייתרת את "הדרך" על חשבון המטרה, שהיא, בסופו של דבר, נטולת מהות אמיתית, רק מראית עין של זוהר שטחי.  

       

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-22 20:10:17


       


      ברוטוס:   מילים בסלע, ארז

      נטוס:      חלומם של הילדים הוא רק להיות מפורסם

       


      ברוטוס:   לא חשוב במה או על מה, רק להתפרסם להיות סלב

      נטוס:      ואני, בא לי להקיא מהם, מהוריהם, ומערוצי הטלויזיה שמעודדים את זה

       

      ..

      ..

       

      תתנתקו. כל שפוי היום מתנתק ממשהו. תתנתקו מהקופסא המרעישה.


      כל אחד יכול להיות יפה, תלוי כמה יש לך לשלם למנתח:)

      נשמע רדוד ושטחי כל עניין הסלב המזוייף הזה. כוכב.

      אתה רואה?! לקחתי ת'זמן ושוב פספסתי את הכוכב ה101 שלך!
        24/5/10 09:07:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-24 00:29:40

      צטט: Tal Roth 2010-05-24 00:03:33

      איך לדעתך ניתן להשפיע על התופעה הזו?

       כפי שאולי הבנת. אין לי פתרונות.

      אולי לדודה שושנה יש :)) 

       

       

      חח על זה

       

      ונועם הוא מלח הארץ על השאר אין לי מושג.

        24/5/10 07:25:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 21:02:10

      צטט: ~מיכל~ 2010-05-23 15:16:02

      לא מכירה כאלה בסביבתי וגם לא רואה טלוויזיה.

      מה שכן, אני רואה סוגים רבים של נוער. נוער רדוד ומפונק ונוער ערכי ומחונך. אלה ואלה יתבגרו ויעברו כמה וכמה גלגולים לפני שיגיעו ליעדם הסופי. גם פליטי הריאליטי. באשר לסיבות, בראש ובראשונה הייתי בוחנת את ההתנהלות של ההורים. מי שמבקש לגדל דור ערכי יודע בדיוק איך לעשות זאת, גם בעידן הריאליטי.

       

       

       נראה לי שאת ממעיטה בכוחן של השפעות חוצ-ביתיות על הילדים.

      מגיל מסוים (ועד גיל מסוים?) מרכז הכובד עובר מהבית לחברה שסביב. זה לא אומר שכל מה שהופנם דרך החינוך הביתי עד לרגע זה בטל ומבוטל, אבל זה כן אומר שהשפעות חיצוניות מקבלות משקל חשוב במערכת הערכים והשיקולים של המתבגר.

      החברה בה חיים היום בני הנוער היא חלק מתרבות שסוגדת לייצוגים חיצוניים. התקשורת מפמפמת אותם בצורה מאסיבית דרך כל מדיום אפשרי. זו תרבות צריכה פר-אקסלנס, שבעיקר מול גילאי ה"עדר" יש לה כוח עצום.

      ילד ששעות משמעותיות מזמנו החופשי, צורך את עיקרי התרבות שלו מהטלוויזיה ומהאינטרנט, חשוף למסרים המועברים שם ונוטה לקבלם כפשוטם. אלו הם גילאים "נטולי מסננת" (או לפחות מועטי מסננת). וכלי הקיבול מתמלאים (גם) בתכנים לא ראויים.

      ברור שלהורים יש עדיין משקל וחשיבות, וגם תפקיד בהכוונה ובסינון. אבל הורה יכול לעשות רק את המיטב שהוא מסוגל לו. לא תמיד יש בזה די.

      גם ההורים עצמם אינם חסינים מדרישות התרבות הצרכנית, גם הם נוטים להפנים מסרים שמעלים על נס מושגי הצלחה המתורגמים לצריכה מופרזת, והם נדרשים גם לנווט את דרכם מול הדרישות החברתיות שלהם, וגם לנווט את דרך צאצאיהם. זה לא בלתי אפשרי, אבל ודאי לא פשוט. 

       

       

      ארז, אני מסכימה עם כל מה שאמרת כאן בתגובה, אבל עדיין, אני רואה יותר מסוג אחד של נוער ואני כן חושבת שיש חשיבות גדולה להתנהלות של ההורים. ילדה שדופקים לה פאן בגיל ארבע ונעלי עקב בגיל חמש מן הסתם מקבלת מסרים/חינוך שונים מזו שמתעכבים איתה על יצירה, קריאה, העשרה עצמית וכו'. ילדי קניונים מקבלים ערכים שונים מילדי חוגים/צופים. ככה זה. כל הורה בכל דור נאלץ להתמודד עם לחצים חברתיים. גם הורי כשגידלו אותי וגם אני כהורה. נראה לי בעייתי לדבר על הדור החדש בטון גורף. כאמור, לא מכירה את אותם ילדים עליהם אתה מדבר בסביבתי ואני לא בדיוק חיה בבועה. יתרה מזאת, אני חושבת שכן חשוב להדגיש את האחריות ההורית. יש הרבה בכי על הדור החדש שקם כאילו שאין מי שאחראי לו.

       

       

       

        24/5/10 01:53:

      היי ארז, מעניין אצלך כרגיל, גם הפוסט וגם התגובות שהוא מניב....

      נראה לי שחלק מהרצון בלהתפרסם הוא גם השאיפה להשאיר עדות בשטח ש"הייתי כאן" ובאמצעות תוכניות הריאליטי זו הדרך הקלה או המהירה יותר. אחרים עושים זאת באופנים שונים כמו בהבעה יצירתית כמו כתיבה, ציור, מוסיקה או כל תחום אחר הזוכה להערכה ושעתיד להשאר אחרי...מעבר לכך גם אני חושבת שהדברים נובעים מהרצון לקבל אהבה. גם אצל כאלו שכבר הפכו לסלבס לא מפסיק הרעב להמשיך ולהשאר בתודעת הצופים....כפי שראיתי הערב בתוכניתו של גיל ריבה שביקר הפעם בביתה של ליטל שוורץ . ליטל דיברה בקטע שראיתי על הרצון להתפרסם ולהוכיח מסוגלות או כישרון נוספים הנובע מהרצון לקבל אהבה (מסביבות הדקה ה-19:45).

        24/5/10 01:11:

      צטט: Tal Roth 2010-05-24 00:03:33

      איך לדעתך ניתן להשפיע על התופעה הזו?

       לדעתי, ההשפעה כבר ניכרת היטב ... על המסך כמו בלבב פנימה.

       

        24/5/10 00:38:

      צטט: איילת קליין 2010-05-24 00:34:46

      אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אחרת.

      מאחורי השטחיות והריקנות שבשאיפה להיות מפורסמים,

      אני מזהה משהו מאוד נוגע ללב -  

      הצורך הבלתי פוסק בתשומת לב, בתחושת "קיימות", ביחס מצד הסביבה.

      לפעמים, אצל לא מעט אנשים, מה שאמור להגיע מצד החברים, בן הזוג והמשפחה,

      לא תמיד מגיע

      ויש חור עצום למלא.

      נכון,

      טוקבקים וכתבות רכילות לא יפצו על יחס, חום ואהבה אמיתיים,

      אבל הם תחליף.

      לכן, כשאני רואה טינאייג'רית שהחלום שלה הוא להיות מפורסמת,

      אני לא חושבת "כמה פתאטי".

      אני חושבת - "כמה עצוב."

       

      אני לא חושבת שאת צודקת. זו פשוט עצלנות והרצון לקיצורי דרך. אתה רוצה הכרה וכבוד והצלחה כלכלית? תלמד ותעבוד. אתה רוצה חיבוקים ואהבה? גמכן תשקיע. תן תשומת לב לזולת. גם חברות וקשר הם הדדיים. הן בין חברים והן בזוג. אנשים פשוט לא שמים זין, לא מוכנים לטרוח ורוצים לקבל הכל ללא מאמץ. 

       

        24/5/10 00:34:

      אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט אחרת.

      מאחורי השטחיות והריקנות שבשאיפה להיות מפורסמים,

      אני מזהה משהו מאוד נוגע ללב -  

      הצורך הבלתי פוסק בתשומת לב, בתחושת "קיימות", ביחס מצד הסביבה.

      לפעמים, אצל לא מעט אנשים, מה שאמור להגיע מצד החברים, בן הזוג והמשפחה,

      לא תמיד מגיע

      ויש חור עצום למלא.

      נכון,

      טוקבקים וכתבות רכילות לא יפצו על יחס, חום ואהבה אמיתיים,

      אבל הם תחליף.

      לכן, כשאני רואה טינאייג'רית שהחלום שלה הוא להיות מפורסמת,

      אני לא חושבת "כמה פתאטי".

      אני חושבת - "כמה עצוב."

        24/5/10 00:29:

      צטט: Tal Roth 2010-05-24 00:03:33

      איך לדעתך ניתן להשפיע על התופעה הזו?

       כפי שאולי הבנת. אין לי פתרונות.

      אולי לדודה שושנה יש :)) 

       

        24/5/10 00:28:

      צטט: דודה שושנה 2010-05-23 23:50:07

       

         .העולם התחיל את ההתפתחות שלו עם חוסר מוכנות ריגשית ותראה לאן הוא צועד. 

      לכיוון נפלא ומלהיב ?? 

      התקשורת היום מספקת להם אייקוני, מודלים לחיקוי שאין מאחוריהם דבר. לא עשייה, לא תובנות, לא תרומה. -לשמחתי אני לא ממש מסכימה איתך, ובוא נעשה הפרדה בין אלה שמגיעים לזה(המעט)לאלה השואפים לזה, כמו הילדים של רובנו (הרוב).יש להם בהחלט עשיה יש בהם מודעות לסביבה, יש להם תרומה לעולם האישי של כל אחד ואחד מאיתנו ,נתון שבוודאי ישפיע בעתיד על ילדיהם נתון שבוודאי יזכה אותם לפחות במלחמה על זכויות הפרט. וזאת כי יש להם יותר זמן  ויכולת להשקיע בעצמם יכולת שאנחנו במו ידינו עיסוקינו ושאיפותינו יצרנו בהם. הם יותר שלמים עם עצמם, שלחנו אותם לעצמאות בגיל מאוד צעיר והם מנתבים את זה על פי החוקים שאנחנו כהורים מקנים להם.

      אבל אני לא מדבר על הילדים שלנו, אני מדבר על המודלים לחיקוי שהתקשורת מציבה בפניהם - אילו ערכים הם משקפים? איזו עשיה? אילו תובנות? מה את יודעת על נועם טור, מעבר לתלתלים ולחיוך המאמם? מה מייצגת איילה רשף? הגות מעמיקה בתחום הבולבולנות? מודעות סביבתית? או רוקסן פלדמן מ"היפה והחנון" - היא מופת לעשייה למען הזולת? - אני יכול למנות עוד ועוד שמות של גיבורי ריאליטי שכל מה שהם מייצגים הוא פרסומם מעצם השתתפותם בתכניות אלה ותו לא. על הריק הזה אני מדבר. על השמת קרטונים שטוחים במרכז הבמה כמופת ל"דבר הנכון". הרי לא טענתי "ילדינו טיפשים" (ודאי לא בנותי הפרטיות), טענתי שהייצוגים המוצבים מולם כמודלים, ריקים מתוכן. 

       

      אני לגמרי לא בטוח שהילדים של היום אכן שמחים יותר.גם אני לא יודעת אם שמחים יותר (וגם לא אדע לעולם)אבל הם לא פוגשים את הקשיים שהיו לנו, אלא כשאנו מעלים זאת לפניהם בדיוק כמו שהורינו עשו לנו. לדעתי הם גדלים בתחושת חסך שנובעת מחוסר האפשרות שלהם להדביק את הפער בינם לבין הייצוגים המסומנים להם כ"מצליחנים". הם יותר מועדים להשוואות בינם לבין אחרים וניזונים מתחושה אינסופית של "צריך". הם חלק בלתי נפרד מתרבות הצריכה כשלרוב אין להם באמת את הכלים לכך.שוב נאלצת לא להסכים. הם חיים בתקופה של שפע ומודעים לכך ואם אפשר למה לא?

      ואם אי אפשר? קל מידי לעצום את העיניים מול הפיתויים החומריים שהעולם הצרכני מציב בפניהם ולהתעלם מהעובדה הברורה שלא כולם יכולים לרכוש אותם. בעיקר כשהחברה כולה מתגייסת להוכיח לך שאם אין לך איי-פד, חייך אינם חיים.חברת השפע היא בעיקר תדמיתית. את הרף מציבים כל הזמן מטר אחד גבוה יותר. זאת היא בדיוק תחושת החסך המתמיד שהחברה מזינה בה את פרטיה. אולי ילדיך מחוסנים בפני פיתויים חומריים. ילדים אחרים, פחות. 

       

       

       

       

        24/5/10 00:08:

      צטט: Tal Roth 2010-05-24 00:03:33

      איך לדעתך ניתן להשפיע על התופעה הזו?

       

       

      העשרת אורניום

      סתם נפלט לי.. הבמה כולה שלך ארז :))

        24/5/10 00:03:
      איך לדעתך ניתן להשפיע על התופעה הזו?
        23/5/10 23:50:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 22:37:52

      צטט: דודה שושנה 2010-05-23 21:46:55

      יש כאן הרבה מעבר

      מעבר לרצון של להיות מפורסם ולו אם רק לרגע יש כאן אפשרות לחיים הטובים הזמינים כמו שדברים אחרים לנו המבוגרים הופכים להיות יותר זמינים

      הילדים האלה בכלל לא טיפשים,בכלל בכלל לא.

      זה דור חדש ארז

      דור חובב אסתטיקה דור חובב את החיים הטובים,דור שחי התפתחות בקצב יומיומי, הוא לא מתרפק על זיכרונות העבר,זה הפועל היוצא של המפורסמים זו ההשפעה על דור שרוצה לחיות בעושר ואושר בלי להתביש לומר.

      אני לא מוצאת בזה שום פסול, להיפך. כמובן בגבולות הטעם הטוב (בעיניי כמובן ובאחריותי כהורה מחנך)

      והנה הבנות שלי שלושתן כאלה.הגדולה בהצהרה, לקטנות אני מזהה את הזיק בעיניים.הם מקבלים מאיתנו את מה שפיתחנו והתפתחנו להיות.

      וזה מקסים בעיניי לראות את התהליך שהן עוברות

      ב4:00 פעולה בתנועת המושבים, מיד אחכ שחיה במעין, ב 8 מסיבת כיתה מנצנצת.

      אז בהחלט יש להורים חלק עצום בזה כי אם הורה בוחר לגדל את  עצמו ואת הילדים שלו בסביבה כזו או אחרת הוא צריך להבין שכמה שיותר קרוב יותר כחול..(וזו כבר הבעיה, המרכזית, האחרת.)  

      אין מה לעשות מותק החיים טסים קדימה

      ואם נעקוב אחריי החיים של לא יודעת איך קוראים להם נראה שהם שמחים בחלקם וממשיכים הלאה.

      בעיקר לא עושים פרסומות כמו סלבים משנות ה 70-80

      אתה יודע משו?!

      לדעתי הם גם לא יעשו :)

       

       בודאי שאיני רואה רע בשאיפה לחיים טובים. וגם אין בי געגועים לתקופות בהם "היה פחות". האפשרויות הרבות והמגוונות שעומדות היום בפני הילדים (ובפנינו אנו) נראות לי עדיפות על חיי דלות וצנע (אלה המקושרים, לרוב, עם חיים איכותיים יותר)

      וכמובן שהילדים של היום אינם טיפשים.

      עדיין - אנחנו נוטים לבלבל את הידע שלהם עם מוכנות ריגשית.העולם התחיל את ההתפתחות שלו עם חוסר מוכנות ריגשית ותראה לאן הוא צועד. לדעתי, ילדים, בגיל מסוים עדיין נטולי יכולת סינון-ידע מובנה. הם נוחים יותר להשפעה, בעיקר חברתית ושואפים לסיפוקים מידיים  (ילדים באשר הם ילדים, לאו דוקא הדור הנוכחי).

      התקשורת היום מספקת להם אייקוני, מודלים לחיקוי שאין מאחוריהם דבר. לא עשייה, לא תובנות, לא תרומה. -לשמחתי אני לא ממש מסכימה איתך, ובוא נעשה הפרדה בין אלה שמגיעים לזה(המעט)לאלה השואפים לזה, כמו הילדים של רובנו (הרוב).יש להם בהחלט עשיה יש בהם מודעות לסביבה, יש להם תרומה לעולם האישי של כל אחד ואחד מאיתנו ,נתון שבוודאי ישפיע בעתיד על ילדיהם נתון שבוודאי יזכה אותם לפחות במלחמה על זכויות הפרט. וזאת כי יש להם יותר זמן  ויכולת להשקיע בעצמם יכולת שאנחנו במו ידינו עיסוקינו ושאיפותינו יצרנו בהם. הם יותר שלמים עם עצמם, שלחנו אותם לעצמאות בגיל מאוד צעיר והם מנתבים את זה על פי החוקים שאנחנו כהורים מקנים להם.

      והיום, בניגוד לעבר, לתקשורת יש כוח הרבה יותר כביר. היא השתלטה על השיח כולו והיא משמשת כשופט-עליון בענייני מה חשוב, מה ראוי, מה "נכון". בד בבד היא גם כלי שרת בידי כוחות השוק שדוחפים לצריכה מוגברת. האחריות היא עלינו שימת גבולות בידינו.

      התקשורת היא פוסט מודרניסטית בגישתה, היא יוצרת טשטוש הירארכיות בין גבוה לנמוך, בין זבל לזהב ובין תוכן לאריזה.היא מציפה. כי תפקידה להמם את החושים כדי למשוך תשומת לב. התקשורת מתאימה את עצמה לצרכים שלנו.

      אני לגמרי לא בטוח שהילדים של היום אכן שמחים יותר.גם אני לא יודעת אם שמחים יותר (וגם לא אדע לעולם)אבל הם לא פוגשים את הקשיים שהיו לנו, אלא כשאנו מעלים זאת לפניהם בדיוק כמו שהורינו עשו לנו. לדעתי הם גדלים בתחושת חסך שנובעת מחוסר האפשרות שלהם להדביק את הפער בינם לבין הייצוגים המסומנים להם כ"מצליחנים". הם יותר מועדים להשוואות בינם לבין אחרים וניזונים מתחושה אינסופית של "צריך". הם חלק בלתי נפרד מתרבות הצריכה כשלרוב אין להם באמת את הכלים לכך.שוב נאלצת לא להסכים. הם חיים בתקופה של שפע ומודעים לכך ואם אפשר למה לא?

      אין רע ב-לרצות לחיות באושר ועושר, אין רע בלומר זאת בפה מלא. רע כשהאושר והעושר האלה חייבים להיות פומביים, מוחצנים לעיני כל, ידועים לכל זולת. רע כשפרסום-לשם-פרסום נתפס כמטרה ראויה בחיים.

       

      לא כולם נמצאים כל יום כל היום באודישנים :))

       

       

       

        23/5/10 23:27:


      אתה יודע להגיד את זה.

      נפלא!

       

      מירה

        23/5/10 23:10:

      צטט: מיקה קמה 2010-05-23 23:05:17

      אין לי הרבה מה להוסיף על המקצוע החדש הזה, חוץ מבוז.

       

       יום-לא-ירחק, ואת המקצוע החדש הזה ילמדו באוניברסיטאות.

      (פתיחת ההרשמה בבינתחומי, כמובן) 

       

        23/5/10 23:05:

      אין לי הרבה מה להוסיף על המקצוע החדש הזה, חוץ מבוז.

       

        23/5/10 22:37:

      צטט: דודה שושנה 2010-05-23 21:46:55

      יש כאן הרבה מעבר

      מעבר לרצון של להיות מפורסם ולו אם רק לרגע יש כאן אפשרות לחיים הטובים הזמינים כמו שדברים אחרים לנו המבוגרים הופכים להיות יותר זמינים

      הילדים האלה בכלל לא טיפשים,בכלל בכלל לא.

      זה דור חדש ארז

      דור חובב אסתטיקה דור חובב את החיים הטובים,דור שחי התפתחות בקצב יומיומי, הוא לא מתרפק על זיכרונות העבר,זה הפועל היוצא של המפורסמים זו ההשפעה על דור שרוצה לחיות בעושר ואושר בלי להתביש לומר.

      אני לא מוצאת בזה שום פסול, להיפך. כמובן בגבולות הטעם הטוב (בעיניי כמובן ובאחריותי כהורה מחנך)

      והנה הבנות שלי שלושתן כאלה.הגדולה בהצהרה, לקטנות אני מזהה את הזיק בעיניים.הם מקבלים מאיתנו את מה שפיתחנו והתפתחנו להיות.

      וזה מקסים בעיניי לראות את התהליך שהן עוברות

      ב4:00 פעולה בתנועת המושבים, מיד אחכ שחיה במעין, ב 8 מסיבת כיתה מנצנצת.

      אז בהחלט יש להורים חלק עצום בזה כי אם הורה בוחר לגדל את  עצמו ואת הילדים שלו בסביבה כזו או אחרת הוא צריך להבין שכמה שיותר קרוב יותר כחול..(וזו כבר הבעיה, המרכזית, האחרת.)  

      אין מה לעשות מותק החיים טסים קדימה

      ואם נעקוב אחריי החיים של לא יודעת איך קוראים להם נראה שהם שמחים בחלקם וממשיכים הלאה.

      בעיקר לא עושים פרסומות כמו סלבים משנות ה 70-80

      אתה יודע משו?!

      לדעתי הם גם לא יעשו :)

       

       בודאי שאיני רואה רע בשאיפה לחיים טובים. וגם אין בי געגועים לתקופות בהם "היה פחות". האפשרויות הרבות והמגוונות שעומדות היום בפני הילדים (ובפנינו אנו) נראות לי עדיפות על חיי דלות וצנע (אלה המקושרים, לרוב, עם חיים איכותיים יותר)

      וכמובן שהילדים של היום אינם טיפשים.

      עדיין - אנחנו נוטים לבלבל את הידע שלהם עם מוכנות ריגשית. לדעתי, ילדים, בגיל מסוים עדיין נטולי יכולת סינון-ידע מובנה. הם נוחים יותר להשפעה, בעיקר חברתית ושואפים לסיפוקים מידיים  (ילדים באשר הם ילדים, לאו דוקא הדור הנוכחי).

      התקשורת היום מספקת להם אייקוני, מודלים לחיקוי שאין מאחוריהם דבר. לא עשייה, לא תובנות, לא תרומה. והיום, בניגוד לעבר, לתקשורת יש כוח הרבה יותר כביר. היא השתלטה על השיח כולו והיא משמשת כשופט-עליון בענייני מה חשוב, מה ראוי, מה "נכון". בד בבד היא גם כלי שרת בידי כוחות השוק שדוחפים לצריכה מוגברת. 

      התקשורת היא פוסט מודרניסטית בגישתה, היא יוצרת טשטוש הירארכיות בין גבוה לנמוך, בין זבל לזהב ובין תוכן לאריזה.היא מציפה. כי תפקידה להמם את החושים כדי למשוך תשומת לב.

      אני לגמרי לא בטוח שהילדים של היום אכן שמחים יותר. לדעתי הם גדלים בתחושת חסך שנובעת מחוסר האפשרות שלהם להדביק את הפער בינם לבין הייצוגים המסומנים להם כ"מצליחנים". הם יותר מועדים להשוואות בינם לבין אחרים וניזונים מתחושה אינסופית של "צריך". הם חלק בלתי נפרד מתרבות הצריכה כשלרוב אין להם באמת את הכלים לכך.

      אין רע ב-לרצות לחיות באושר ועושר, אין רע בלומר זאת בפה מלא. רע כשהאושר והעושר האלה חייבים להיות פומביים, מוחצנים לעיני כל, ידועים לכל זולת. רע כשפרסום-לשם-פרסום נתפס כמטרה ראויה בחיים.

       

        23/5/10 21:56:

      צטט: דודה שושנה 2010-05-23 21:46:55

      יש כאן הרבה מעבר

      מעבר לרצון של להיות מפורסם ולו אם רק לרגע יש כאן אפשרות לחיים הטובים הזמינים כמו שדברים אחרים לנו המבוגרים הופכים להיות יותר זמינים

      הילדים האלה בכלל לא טיפשים,בכלל בכלל לא.

      זה דור חדש ארז

      דור חובב אסתטיקה דור חובב את החיים הטובים,דור שחי התפתחות בקצב יומיומי, הוא לא מתרפק על זיכרונות העבר,זה הפועל היוצא של המפורסמים זו ההשפעה על דור שרוצה לחיות בעושר ואושר בלי להתביש לומר.

      אני לא מוצאת בזה שום פסול, להיפך. כמובן בגבולות הטעם הטוב (בעיניי כמובן ובאחריותי כהורה מחנך)

      והנה הבנות שלי שלושתן כאלה.הגדולה בהצהרה, לקטנות אני מזהה את הזיק בעיניים.הם מקבלים מאיתנו את מה שפיתחנו והתפתחנו להיות.

      וזה מקסים בעיניי לראות את התהליך שהן עוברות

      ב4:00 פעולה בתנועת המושבים, מיד אחכ שחיה במעין, ב 8 מסיבת כיתה מנצנצת.

      אז בהחלט יש להורים חלק עצום בזה כי אם הורה בוחר לגדל את  עצמו ואת הילדים שלו בסביבה כזו או אחרת הוא צריך להבין שכמה שיותר קרוב יותר כחול..(וזו כבר הבעיה, המרכזית, האחרת.)  

      אין מה לעשות מותק החיים טסים קדימה

      ואם נעקוב אחריי החיים של לא יודעת איך קוראים להם נראה שהם שמחים בחלקם וממשיכים הלאה.

      בעיקר לא עושים פרסומות כמו סלבים משנות ה 70-80

      אתה יודע משו?!

      לדעתי הם גם לא יעשו :)

       

       

      חוזרת בי

      החלק הזה לא קשור לפוסט הזה :))))

        23/5/10 21:52:
      הצלחה אינה הצלחה אם לא נחשפה ברבים :-(( *
        23/5/10 21:46:

      יש כאן הרבה מעבר

      מעבר לרצון של להיות מפורסם ולו אם רק לרגע יש כאן אפשרות לחיים הטובים הזמינים כמו שדברים אחרים לנו המבוגרים הופכים להיות יותר זמינים

      הילדים האלה בכלל לא טיפשים,בכלל בכלל לא.

      זה דור חדש ארז

      דור חובב אסתטיקה דור חובב את החיים הטובים,דור שחי התפתחות בקצב יומיומי, הוא לא מתרפק על זיכרונות העבר,זה הפועל היוצא של המפורסמים זו ההשפעה על דור שרוצה לחיות בעושר ואושר בלי להתביש לומר.

      אני לא מוצאת בזה שום פסול, להיפך. כמובן בגבולות הטעם הטוב (בעיניי כמובן ובאחריותי כהורה מחנך)

      והנה הבנות שלי שלושתן כאלה.הגדולה בהצהרה, לקטנות אני מזהה את הזיק בעיניים.הם מקבלים מאיתנו את מה שפיתחנו והתפתחנו להיות.

      וזה מקסים בעיניי לראות את התהליך שהן עוברות

      ב4:00 פעולה בתנועת המושבים, מיד אחכ שחיה במעין, ב 8 מסיבת כיתה מנצנצת.

      אז בהחלט יש להורים חלק עצום בזה כי אם הורה בוחר לגדל את  עצמו ואת הילדים שלו בסביבה כזו או אחרת הוא צריך להבין שכמה שיותר קרוב יותר כחול..(וזו כבר הבעיה, המרכזית, האחרת.)  

      אין מה לעשות מותק החיים טסים קדימה

      ואם נעקוב אחריי החיים של לא יודעת איך קוראים להם נראה שהם שמחים בחלקם וממשיכים הלאה.

      בעיקר לא עושים פרסומות כמו סלבים משנות ה 70-80

      אתה יודע משו?!

      לדעתי הם גם לא יעשו :)

       

        23/5/10 21:33:

      צטט: שירעד 2010-05-23 21:22:32

      ועל זה סבתא שלי הייתה אומרת:

      it's the oldest story in the book

      רק שבספר שלה מדפדפים עם האצבעות ולא עם עכבר אלחוטי ו/או שלט אוניברסאלי

      אבל על זה העוזרת הפיליפינית שלה הייתה אומרת:

      same same

      וזה בעצם מסכם את הכל

       

      אני זוכרת ימים בהם כל האמהות רצו שהילדות שלהן יהיו מורות

      ורוב הילדות שיתפו פעולה עם הפנטזיה

      בגלל הסיבה הפשוטה שאז, המורות היו הסלבס

      וגם הרופא ילדים

      ואפילו האיש מהמכולת שנתן לנו מסטיק בום חינם עם כל קנייה

      ההבדל היחיד ביניהם לבין הסלבס של היום הוא שהאיש מהמכולת לא היה במרחק מוניטור

      ואם המורה נחמה הייתה שייכת ללסביון העליון, לא ידענו מזה

      וזה בעצם משפט המפתח - לא ידענו. או שיותר נכון, זה כל מה שידענו. זה כל מה שהכרנו.

      להגיד שזה היה יותר עדיף? אני לא בטוחה. יש גם פלוסים מטורפים למגה-ידע שיש לילדים של היום

      ולאפשרויות החשיפה שאמצעי התקשורת השונים מספקים להם

      א-מ-מ-ה

      כמו כל דבר אחר בחיים הכל עניין של פרופורציות, יכולת לאמוד דברים על מהותם האמיתי

      וחשיבות החינוך וההתערבות של הורים בחייהם של ילדיהם

      אפילו שילדיהם לא מנפיקים להם תושי משכורת בסוף החודש או מציעים להם אופציות תמורת שעות נוספות.

       

      אבל מה אני יודעת מהחיים שלי

      כשאגדל אני בכלל רוצה להיות כדורגלן...

       

      <אלוף העולם במשקל כבד אתה>

       ישנם יתרונות למגה-ידע. יש גם חיסרון משמעותי - הוא גורם להצפה. בעיקר כמנגנוני הסינון שלך עדיין אינם מפותחים. 

      זה הדור שיודע הכל, אבל מבין - פחות.

      ילדים רבים נמצאים במצב תמידי של "אובר-לודד" ותחושה שהם מחמיצים משהו אחר בכל שנייה נתונה. זה לחץ גדול וכביר.

      כשאין לך זמן לעכל, לבחון, לסנן, אתה נוטה להישען על "מה שהרוב עושה". נטייה שבהכרח משטיחה ומרדדת. זו ראייה שמתבייתת על הייצוגים הכי פחות מורכבים של החיים (סלבס, למשל) והופכת אותם לאייקונים.כי הם פשוטים להבנה, כי הם לא דורשים מאמץ, כי הם עשויים קרטון ולא צריך לחפש "לעומק", כי אפשר להקליק עליהם LIKE ולסגור עניין.

      (ו- במשקל כבד ??!! אני ??!!) 

       

        23/5/10 21:25:

      צטט: הנריק הצייר 2010-05-23 21:17:05

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-23 08:11:25

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:59:37

      צטט: הנריק הצייר 2010-05-23 00:44:31

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 21:34:18

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

      אם אתם מזמינים אותי לצייר את מפגש הבעת התודה הזה

      אני מוכר אותו בסותבי  

      וזה הופך אותי ל- סלב על המקום

      (אתם מקבלים 20% מזומן בלי קבלה)

       לצייר, זה כל כך המאה שעברה.

      אנחנו מזמינים פפארצי, ומקבלים מליון דולר על כל פריים. 

       ארז, בוא לא נסגור דלתות.

      פפארצי זה בשביל הכסף הגדול אבל תוך דקה נגמר כל הפאן ואתה מסתלק, ואילו הישיבה מול הנריק יכולה לקחת שבועות וגם חודשים, מה שיכול לקשור אותך אלינו (תרתי משמע) לזמן ארוך ומהנה במיוחד.

       

      אין לך מושג כמה אתה צודק 

      ציור רגיל זה 3 חודשים לפחות, מצייר כל קמט וכל קפל

      עכשיו תחשב כמה קפלים וקמטים יהיו לארז הקשור - הציור יימשך שנה או יותר

      וכמו בתמונה של דוריאן גריי, במהלך אותה שנה יהיו עוד קמטים...

      הללויה, אוטוטו סלב על

       

       

       אין לי, אני חוזר, אין לי, קמטים או קפלים.

      לא כשאני קשור, ולא כשאני מותר. (למען האמת, אני תמיד - אסור)

      כנראה התבלבלת ביני לבין הריגבי, שלמרות הפעילות הספורטיבית הענפה בה היא עוסקת, גילה ניכר בה. 

       

        23/5/10 21:22:

      ועל זה סבתא שלי הייתה אומרת:

      it's the oldest story in the book

      רק שבספר שלה מדפדפים עם האצבעות ולא עם עכבר אלחוטי ו/או שלט אוניברסאלי

      אבל על זה העוזרת הפיליפינית שלה הייתה אומרת:

      same same

      וזה בעצם מסכם את הכל

       

      אני זוכרת ימים בהם כל האמהות רצו שהילדות שלהן יהיו מורות

      ורוב הילדות שיתפו פעולה עם הפנטזיה

      בגלל הסיבה הפשוטה שאז, המורות היו הסלבס

      וגם הרופא ילדים

      ואפילו האיש מהמכולת שנתן לנו מסטיק בום חינם עם כל קנייה

      ההבדל היחיד ביניהם לבין הסלבס של היום הוא שהאיש מהמכולת לא היה במרחק מוניטור

      ואם המורה נחמה הייתה שייכת ללסביון העליון, לא ידענו מזה

      וזה בעצם משפט המפתח - לא ידענו. או שיותר נכון, זה כל מה שידענו. זה כל מה שהכרנו.

      להגיד שזה היה יותר עדיף? אני לא בטוחה. יש גם פלוסים מטורפים למגה-ידע שיש לילדים של היום

      ולאפשרויות החשיפה שאמצעי התקשורת השונים מספקים להם

      א-מ-מ-ה

      כמו כל דבר אחר בחיים הכל עניין של פרופורציות, יכולת לאמוד דברים על מהותם האמיתי

      וחשיבות החינוך וההתערבות של הורים בחייהם של ילדיהם

      אפילו שילדיהם לא מנפיקים להם תושי משכורת בסוף החודש או מציעים להם אופציות תמורת שעות נוספות.

       

      אבל מה אני יודעת מהחיים שלי

      כשאגדל אני בכלל רוצה להיות כדורגלן...

       

      <אלוף העולם במשקל כבד אתה>

        23/5/10 21:17:

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-23 08:11:25

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:59:37

      צטט: הנריק הצייר 2010-05-23 00:44:31

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 21:34:18

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

      אם אתם מזמינים אותי לצייר את מפגש הבעת התודה הזה

      אני מוכר אותו בסותבי  

      וזה הופך אותי ל- סלב על המקום

      (אתם מקבלים 20% מזומן בלי קבלה)

       לצייר, זה כל כך המאה שעברה.

      אנחנו מזמינים פפארצי, ומקבלים מליון דולר על כל פריים. 

       ארז, בוא לא נסגור דלתות.

      פפארצי זה בשביל הכסף הגדול אבל תוך דקה נגמר כל הפאן ואתה מסתלק, ואילו הישיבה מול הנריק יכולה לקחת שבועות וגם חודשים, מה שיכול לקשור אותך אלינו (תרתי משמע) לזמן ארוך ומהנה במיוחד.

       

      אין לך מושג כמה אתה צודק 

      ציור רגיל זה 3 חודשים לפחות, מצייר כל קמט וכל קפל

      עכשיו תחשב כמה קפלים וקמטים יהיו לארז הקשור - הציור יימשך שנה או יותר

      וכמו בתמונה של דוריאן גריי, במהלך אותה שנה יהיו עוד קמטים...

      הללויה, אוטוטו סלב על

       

       

        23/5/10 21:16:

      צטט: קרין אלדאה 2010-05-23 17:34:34

      אני עדיין חולמת להיות וטרינרית...

       

       "לפעמים חלומות מתגשמים...:

        23/5/10 21:15:

      צטט: כש-רונית 2010-05-23 17:25:25

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:32:52

      צטט: המחסן של רונית 2010-05-22 21:27:10

      דרך אגב ... יכול להיות שרוני מאנה נמצא כאן אצל אח שלו משה בבוקה ראטון?...

       

      יש מצב?...

       

      דרך אגב אח שלו הרבה יותר עשיר ממנו, אבל עליו שמעו פחות.

       

      אולי כי הוא פחות יפה?...

       

      יאללה הולכת לתפוס חרופ אחרי שעתיים בבריכה.

       

      אחר כך קופצת ל'החלפות' של דברים.

       

      ע' אומר ש'תפסתי אמריקה'.

       

      (:

       כן, יש מצב.

      אח שלו זה מויש המפורסם, מה"מובינג".

      ומה זה "החלפות"? הז'ארגון האמריקאי הזה השתלט עליך לגמרי, ולנו כאן, בארץ הקטנה ונטולת הסלבס, אין מושג על מה את מדברת... 

       

       

       החלפות זה לקנות משהו ואחר כך שלא בא לך עליו זה או החזרות או החלפות במילעייל כמובן !

       

      זה הדבר הכי כייפי שיכול להיות לאישה !

       

      אתם חייבים לנכס את זה שם.

       

      הבעייה עם הישראלים שהם יתחילו מייד עם הקומבינות שלהם ויעשו כמו מרביתם כאן (לא אני) ... ילבשו ויחזירו!

       

      האמת שלא עשיתי החלפות אמש, יעלי הזכירה לי שקניתי לשתינו כרטיסים למופע של 'אלוין איילי' והלכתי איתה.

       

      היה מדהים דרך אגב.

       

      איזה גופות, איזה מחול.

       

      נ.ב

       

      'בת שבע' יותר שווים !

       אהה, מדיניות ה"אפשר להחזיר בלי להסביר" האמריקאית. ברור שכאן זה לא יעבוד.

      ובת-שבע, שווים פי-שבע (אני ב'מוד' חריזה, כפי שאת שמה לב, מהסוג הצולע, זה שאהוב כאן כל כך...) 

       

        23/5/10 21:12:

      צטט: דב הקוטג' 2010-05-23 15:47:49

      חברים יקרים, תסתכלו עלינו, תראו אותם. אנחנו, חבורה של אלטעקעקרים בני שלושים והרבה או ארבעים וקצת, יושבים כאן ומתבכיינים על מה שהיה מכונה פעם "הנוער של היום" (קרי, אנחנו לפני 20-25 שנה), והיום קוראים לו סתם "הצעירים". אבל מי המציא את כל השטויות הללו - הסלבריטאות, הריאליטי, המרדף המחודש אחר הקפיטליזם החזירי? נכון, הגיבורים של דורנו, ארז טל, אברי גלעד, רוני מאנה, או אלוהים רק יודע איך קוראים לכל הטיפוסים האלו, ומקביליהם ברחבי תבל. מה שבטוח, הם יותר בני ארבעים-חמישים מבני 14-16, וכשהם גומרים לשווק את הרעל שלהם, הם נשענים לאחור (לפעמים אפילו באולפן תכנית האירוח שהם עצמם מגישים, ואם לא אז כשהם מתראיינים ל"ידיעות") - ומתבכיינים על איך לנוער של היום אין ערכים ואיך אף אחד כבר לא רוצה להיות כבאי. הנוער הזה לא אשם. הם לא המציאו את האנורקסיה, הם לא המציאו את הפרסום החלול, הריקני וחסר המשמעות, והם לא המציאו את הכסף והיופי כחזות הכל. הם נולדו אל תוך העולם שאנחנו ביססנו עבורם. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, אבל כשנולדתי נולדו גם כל זרעי הפורענות שמלבלבים היום. לא ככה?

       ה"אומרים שהיה פה שמח" מעולם לא איבד את התוקף שלו. דור הפלמ"ח מלין על דור האספרסו, והוא בתורו על דור ההי-טק וזה מקונן על ילדי הקניון.

      לקטר זה תמיד טוב, זה מחליק קמטים.

      אני בכל זאת מוצא הבדלים משמעותיים בין גיבורי התרבות של הדור שלנו, לבין אלה העכשוויים.

      גיבורי הדור ההוא, גם אם לא היו נפילי תרבות, היו אנשים שעשו משהו, ולו קטן, שהביא אותם למקום בו הם נמצאו. את מעמדם כאייקונים תרבותיים הם רכשו בזכות. ניתן להתווכח על משמעות פועלם, או להטיל ספק במניעיהם, אבל אלו אנשים עם רקורד מוכח כלשהוא.

      לא כל שכן גיבורי הדור הנוכחי. חלק גדול מהם מפורסם בזכות פרסומם. זהו. דבר לא עוד. חלק גדול מהם מייצג ריק אחד גדול. מישהו שהגיע למקום הנכון עם ה'לוק' הנכון ותו לא. כשאדם משמש מודל לחיקוי בזכות קוביות הבטן שלו, או הבלונד הגולש שהעניק לו הטבע (או בקבוק מי החמצן), הוא לא יכול שלא לייצג תרבות ריקה מתוכן.

      גם אם אנחנו אשמים ואלה המפלצות שאנחנו בראנו, זה לא אומר שכך זה חייב להיות, שאין אלטרנטיבות, שנועדנו לשלם בבשר בנינו על חטאינו הגדולים. 

       

        23/5/10 21:02:

      צטט: ~מיכל~ 2010-05-23 15:16:02

      לא מכירה כאלה בסביבתי וגם לא רואה טלוויזיה.

      מה שכן, אני רואה סוגים רבים של נוער. נוער רדוד ומפונק ונוער ערכי ומחונך. אלה ואלה יתבגרו ויעברו כמה וכמה גלגולים לפני שיגיעו ליעדם הסופי. גם פליטי הריאליטי. באשר לסיבות, בראש ובראשונה הייתי בוחנת את ההתנהלות של ההורים. מי שמבקש לגדל דור ערכי יודע בדיוק איך לעשות זאת, גם בעידן הריאליטי.

       

       

       נראה לי שאת ממעיטה בכוחן של השפעות חוצ-ביתיות על הילדים.

      מגיל מסוים (ועד גיל מסוים?) מרכז הכובד עובר מהבית לחברה שסביב. זה לא אומר שכל מה שהופנם דרך החינוך הביתי עד לרגע זה בטל ומבוטל, אבל זה כן אומר שהשפעות חיצוניות מקבלות משקל חשוב במערכת הערכים והשיקולים של המתבגר.

      החברה בה חיים היום בני הנוער היא חלק מתרבות שסוגדת לייצוגים חיצוניים. התקשורת מפמפמת אותם בצורה מאסיבית דרך כל מדיום אפשרי. זו תרבות צריכה פר-אקסלנס, שבעיקר מול גילאי ה"עדר" יש לה כוח עצום.

      ילד ששעות משמעותיות מזמנו החופשי, צורך את עיקרי התרבות שלו מהטלוויזיה ומהאינטרנט, חשוף למסרים המועברים שם ונוטה לקבלם כפשוטם. אלו הם גילאים "נטולי מסננת" (או לפחות מועטי מסננת). וכלי הקיבול מתמלאים (גם) בתכנים לא ראויים.

      ברור שלהורים יש עדיין משקל וחשיבות, וגם תפקיד בהכוונה ובסינון. אבל הורה יכול לעשות רק את המיטב שהוא מסוגל לו. לא תמיד יש בזה די.

      גם ההורים עצמם אינם חסינים מדרישות התרבות הצרכנית, גם הם נוטים להפנים מסרים שמעלים על נס מושגי הצלחה המתורגמים לצריכה מופרזת, והם נדרשים גם לנווט את דרכם מול הדרישות החברתיות שלהם, וגם לנווט את דרך צאצאיהם. זה לא בלתי אפשרי, אבל ודאי לא פשוט. 

       

        23/5/10 18:01:

      פוסט מדליק!
        23/5/10 17:34:
      אני עדיין חולמת להיות וטרינרית...
        23/5/10 17:27:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:19:25

      צטט: כש-רונית 2010-05-22 21:09:34

      לי אמרה השבוע אישה זקנה יהודיה מקסימה בבר-מצווה בה הייתי שאני נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6 אבל שאני יותר יפה ממנה.

       

      זה הספיק לי לגמרי.

       

      אם להתפרסם אז על כישרון ולא על יופי, חבל שאין מפורסמי אופי.

       

      אני.

       לי אין בעיה להיות מפורסם על יופי :))

      ואם אותה זקנה מקסימה היתה אומרת לך שאת נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6, אבל את פחות יפה ממנה - עדיין היית מוחמאת? 

       

       

       אין מצב ארז.

       

      קריצה

        23/5/10 17:25:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:32:52

      צטט: המחסן של רונית 2010-05-22 21:27:10

      דרך אגב ... יכול להיות שרוני מאנה נמצא כאן אצל אח שלו משה בבוקה ראטון?...

       

      יש מצב?...

       

      דרך אגב אח שלו הרבה יותר עשיר ממנו, אבל עליו שמעו פחות.

       

      אולי כי הוא פחות יפה?...

       

      יאללה הולכת לתפוס חרופ אחרי שעתיים בבריכה.

       

      אחר כך קופצת ל'החלפות' של דברים.

       

      ע' אומר ש'תפסתי אמריקה'.

       

      (:

       כן, יש מצב.

      אח שלו זה מויש המפורסם, מה"מובינג".

      ומה זה "החלפות"? הז'ארגון האמריקאי הזה השתלט עליך לגמרי, ולנו כאן, בארץ הקטנה ונטולת הסלבס, אין מושג על מה את מדברת... 

       

       

       החלפות זה לקנות משהו ואחר כך שלא בא לך עליו זה או החזרות או החלפות במילעייל כמובן !

       

      זה הדבר הכי כייפי שיכול להיות לאישה !

       

      אתם חייבים לנכס את זה שם.

       

      הבעייה עם הישראלים שהם יתחילו מייד עם הקומבינות שלהם ויעשו כמו מרביתם כאן (לא אני) ... ילבשו ויחזירו!

       

      האמת שלא עשיתי החלפות אמש, יעלי הזכירה לי שקניתי לשתינו כרטיסים למופע של 'אלוין איילי' והלכתי איתה.

       

      היה מדהים דרך אגב.

       

      איזה גופות, איזה מחול.

       

      נ.ב

       

      'בת שבע' יותר שווים !

        23/5/10 17:21:

      צטט: .Rachel 2010-05-22 21:45:21

      צטט: כש-רונית 2010-05-22 21:09:34

      לי אמרה השבוע אישה זקנה יהודיה מקסימה בבר-מצווה בה הייתי שאני נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6 אבל שאני יותר יפה ממנה.

       

      זה הספיק לי לגמרי.

       

      אם להתפרסם אז על כישרון ולא על יופי, חבל שאין מפורסמי אופי.

       

      אני.

       

       


      דווקא יש כמה שהם גם וגם

       

       הבעייה היא שעל אופי יותר מתווכחים. יופי הוא די ברור !

       

      (:

        23/5/10 17:14:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 13:56:07

      צטט: isananes 2010-05-23 12:43:28

      הי ארז,

      זה המקום להזכיר את ההורים.

      ההורים הם אלו שעומדים בתווך בין הטלוויזיה ובין הילד,

      אם הורה דוחף את הילד שלו לכל אודישן כדי שהבן שלו יהיה מפורסם, הרי שהוא בחזקת מי שמוסיף את השמן למדורה, ולו אחריות גדולה לא פחות מזו של התקשורת שממליכה מלכים ל-15 דק', ולא חסרות לכך דוגמאות.

      התפקיד שלנו כהורים היום הוא אמנם קשה יותר בדיוק בגלל הכוח הגדל של התקשורת, אבל מי אמר שלהיות הורים זה קל ולכל דור האתגרים שלו.
      ההורים צריכים לקחת יותר אחריות על הילדים שלהם ובכלל זה גם לווסת את צריכת המדיה ותווך תוך כדי צריכה, ולא לסמוך על זה שהילד יבין שנינט/נועם יש 10 בדור (כמו שציינה אחת המגיבות לעיל).

      אילנית

      סמכות הורית בתקופה העכשווית הוא נושא לפוסט שלם (בקרוב...)

      אני חושב שדור ההורים (אנחנו) איבד אותה.

      קשה לכוון ולחנך כשאתה נאבק בכוחות גדולים. התקשורת הפופולארית השתלטה על תפקיד ה"הורה המחנך" היא מסמנת מה ראוי ומה לא, מה מצליח ומה כושל, והיא נתמכת במנגנונים כלכליים רבי עוצמה שתפקידם להכניס את הילד, כמה שיותר מהר, ללופ הצריכה העולמית.

      אתה, כהורה, יכול לעשות רק כמיטב יכולתך, לפעמים זה מספיק, לפעמים לא.

       

       

      זה בדיוק בגלל שההורה שבוי באותם כוחות אותם אתה מזכיר,

      הוא הוזה על מקומו כחברו הטוב של ילדו במקום להבין שחברים אחרים יהיו לילד בחיים שלו, הורים אחרים לא,

      ולכן במקרים רבים, לא רק שהוא לא עושה כמיטב יכולתו, הוא פשוט לא עושה.

      ישנן דרכים רבות בהן יכולים לנהוג ההורים, כדי לנטרל במידה כזו או אחרת את השפעתה של התקשורת, ולואי והיו עושים לפחות חלק מהן, כי מה שנראה העתיד קדימה לא מזהיר כלל ועיקר.

       

        23/5/10 15:57:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-05-23 15:02:12


      שמע, לא פרסמת - לא עשית. זה ידוע. את השטויות שלי קוראים כמה וכמה אנשים, אבל את בחינת הגמר שלי לתואר שני, שלדעתי יצאה מותק, אף אחד לא קרא. חוץ משני בוחנים. והיא שווה בהרבה מכל מה שכתבתי בבלוג.

      מזווית אחרת, אם תרשה לי - האקדמאים, בעיקר הפרופסורים, לא מבינים - כמעט כולם - שעדיף לצאת לציבור, לדבר בתקשורת, לנסות להביא את הדיון הציבורי לנקודות של יותר ידע ופחות קלישאות. כי אם לא הם, יעשו זאת אחרים. והפקרת השיח הציבורי לאחרים היא מחדל, היא טעות קשה, היא מעשה שעולה לנו בהרבה: באיכות הדיון הציבורי, באיכות הנוער שגדל כאן.

       

      "פרסום" הוא לא דבר שלילי, אלא העובדה שהגענו למצב שדי בעצם העובדה שאדם "מפורסם" כדי לשים תווית של איכות על תופעות שאינן ראויות למאכל אדם.

       

      עוד מונע הפרסום המופרז את האפשרות לפתח חושי ביקורת ולהבדיל בין מדענים, פילוסופים, אנתרופולוגים, אנשים שהקדישו חיים שלמים לידע וליצירה, לבין סתם אנשים. תאבי פרסום שאפילו לנסח משפט רהוט אחד בשפת אמם אינם יודעים.

      היום, מושג ה"מפורסם" כורך בתוכו את כל סוגי המפורסמים, ללא כל הירארכיה או סלקציה. נינט מפורסמת ובר רפאלי מפורסמת ופרופסור עדה יונת מפורסמת. העניין היחידי בו אנחנו מאבחנים הבדלים הוא העובדה ש"זותי עם הנובל, הרבה פחות כוסית מזותי עם הליאונרדו"

      ברור שכשהשיח נשלט על ידי נבובי הראש והמפורסמים-על-לא-דבר, הוא נראה (ונשמע) כשיח קופים.

      כשבר רפאלי, למשל, נדרשת לנאומים על מצב האומה, בתוקף היותה סלב, התובנות שלה תתקבלנה באותה שמחה כמו הצילומים שלה בביקיני ב"ספורט אילוסטרייטד". ודאי בשמחה גדולה יותר מאשר תובנותיו של סופר ישראלי שתמונותיו בעירום חלקי אינן מפארות שום מגזין נחשב.

        23/5/10 15:47:
      חברים יקרים, תסתכלו עלינו, תראו אותם. אנחנו, חבורה של אלטעקעקרים בני שלושים והרבה או ארבעים וקצת, יושבים כאן ומתבכיינים על מה שהיה מכונה פעם "הנוער של היום" (קרי, אנחנו לפני 20-25 שנה), והיום קוראים לו סתם "הצעירים". אבל מי המציא את כל השטויות הללו - הסלבריטאות, הריאליטי, המרדף המחודש אחר הקפיטליזם החזירי? נכון, הגיבורים של דורנו, ארז טל, אברי גלעד, רוני מאנה, או אלוהים רק יודע איך קוראים לכל הטיפוסים האלו, ומקביליהם ברחבי תבל. מה שבטוח, הם יותר בני ארבעים-חמישים מבני 14-16, וכשהם גומרים לשווק את הרעל שלהם, הם נשענים לאחור (לפעמים אפילו באולפן תכנית האירוח שהם עצמם מגישים, ואם לא אז כשהם מתראיינים ל"ידיעות") - ומתבכיינים על איך לנוער של היום אין ערכים ואיך אף אחד כבר לא רוצה להיות כבאי. הנוער הזה לא אשם. הם לא המציאו את האנורקסיה, הם לא המציאו את הפרסום החלול, הריקני וחסר המשמעות, והם לא המציאו את הכסף והיופי כחזות הכל. הם נולדו אל תוך העולם שאנחנו ביססנו עבורם. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, אבל כשנולדתי נולדו גם כל זרעי הפורענות שמלבלבים היום. לא ככה?
        23/5/10 15:44:

      צטט: אן-ג'י 2010-05-23 14:41:28

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 19:43:15

      צטט: מיא 2010-05-22 19:36:16

      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...

       

       היי-טק זה נחמד, אבל נורא-מזיע. צריך לדעת משו על משו, לשבת מול המחשב שלושים שעות ביום, ולוותר על פתיחות חגיגיות של חנות העודפים בקניון איילון+התחככות ברותם סלע.

      ריאליטי שם אותך ישר בראש התור. מי מוכן לפספס הזדמנות כזאת... 

      ושם כל מה שצריך לעשות זה כלום!

       

      איפה שהוא במהלך השבת קראתי על כך שבאח הגדול אין אף ספר (חוץ מהתנך)

      וזה המסר מהתוכנית (חוץ מבולבולון) על תעשה שום דבר שדורש שימוש בשכל..

       

      לעשות כלום, אבל בפוטוגניות. הפוטוגניות הנדרשת לא מחייבת ריבועים בבטן, אפשר גם פה ג'ורה פוטוגני, או עממיות פוטוגנית.

      אכן, אין שם ספרים, כדי ששום דבר לא יסיח את דעתם ויוכלו להתרכז להם בהגות מעמיקה.

       

        23/5/10 15:35:

      צטט: ג.ג.ג. 2010-05-23 13:39:53

      אז כמו ששמת לב

      לא רצה לשום מקום

      בורחת מההמון

      כשהבן שלי רצה לראות האח הגדול

      אמרתי לו עזוב אותך משטויות

      לא אצלי בבית

      בוא נשחק שש בש אני אקרע אותך

      לפחות תפעיל את הראש

      במקום להאמין לרדודים האלה עם השטויות שלהם

      וטוב שפג תוקפם עוד היו נשארים

      לזיין לנו ת'מוח עם השטויות הרדודות

      מה שכן

      אוהבת מאוד את הכתיבה שלך

      איך אתה הולך עד לקצה

      בכדי להראות את האמת

      אתה לרוחי

      בחור כארז

      פג תוקפם, ואז מגיעים חדשים עם שטויות רדודות חדשות.

      הבעיה לא נעוצה בצפיה באח הגדול ודומיו. אלא בהפנמת המסר המובלע שזו חזות הכל ואלו הם מודלים ראויים לחיקוי.

       

        23/5/10 15:16:

      לא מכירה כאלה בסביבתי וגם לא רואה טלוויזיה.

      מה שכן, אני רואה סוגים רבים של נוער. נוער רדוד ומפונק ונוער ערכי ומחונך. אלה ואלה יתבגרו ויעברו כמה וכמה גלגולים לפני שיגיעו ליעדם הסופי. גם פליטי הריאליטי. באשר לסיבות, בראש ובראשונה הייתי בוחנת את ההתנהלות של ההורים. מי שמבקש לגדל דור ערכי יודע בדיוק איך לעשות זאת, גם בעידן הריאליטי.

       

       

        23/5/10 15:13:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:45:55

      צטט: iri20 2010-05-22 22:35:18

       

      שחיקה מסיבית של ערכים

      חבל על הנוער שנחשף לזבל הזה היום... 

      אני קוראת כאן בעיתון.. סלב מקבל סכומים בלתי נתפסים

      אני מדברת איתך ב- K פאונדים.. על כניסה למספר דקות לארוע.

      זוכר מי נבחר שנה שעברה בהשרדות?  הטיפוס הכי סוציומאט, אנטי חברתי, תכמן ומניפולטיבי

      זה אומר משהו..

      פוסט מעניין..כרגיל

       

       

       

       כרגיל, לא המצאנו שום דבר. תרבות הסלבס וההערצה לדמויות עשויות קרטון ופויאסטר מוקצף, היא יבוא שעשינו מאמריקה ומאנגליה.

      אנחנו פשוט מעניקים לכל העניין טאצ' יותר עממי (כי פה, בארץ הקטנה, רוב הסיכויים שאתה מכיר את זוכה הריאליטי כי אחותו שירתה איתך בנצרים או שאתה עושה מילואים עם הגיס של אשתו)

      ולכל התכונות הלא נעימות האלה - סוציומאטיות, תככנות, מניפולטיביות...המצאנו שם חדש, חיובי, "משחק את המשחק" 

       

       

      ארז ההבחנות שלך ממש מדוייקות..בסוף אקרא לך הוגה דעות

      אז למה שלא יאמצו את הדברים החיוביים שבאנגלייה ואנגלייה,

      ובאנגלייה בכלל באירופה לא חסר דברים יפים לאמץ.

      חבל ש- "משחק את המשחק" נקשר לאימוץ תכונות שליליות, כי .. זה מבחינתם המשחק.

       

       

       

       

        23/5/10 15:02:


      שמע, לא פרסמת - לא עשית. זה ידוע. את השטויות שלי קוראים כמה וכמה אנשים, אבל את בחינת הגמר שלי לתואר שני, שלדעתי יצאה מותק, אף אחד לא קרא. חוץ משני בוחנים. והיא שווה בהרבה מכל מה שכתבתי בבלוג.

      מזווית אחרת, אם תרשה לי - האקדמאים, בעיקר הפרופסורים, לא מבינים - כמעט כולם - שעדיף לצאת לציבור, לדבר בתקשורת, לנסות להביא את הדיון הציבורי לנקודות של יותר ידע ופחות קלישאות. כי אם לא הם, יעשו זאת אחרים. והפקרת השיח הציבורי לאחרים היא מחדל, היא טעות קשה, היא מעשה שעולה לנו בהרבה: באיכות הדיון הציבורי, באיכות הנוער שגדל כאן.

       

      "פרסום" הוא לא דבר שלילי, אלא העובדה שהגענו למצב שדי בעצם העובדה שאדם "מפורסם" כדי לשים תווית של איכות על תופעות שאינן ראויות למאכל אדם.

       

      עוד מונע הפרסום המופרז את האפשרות לפתח חושי ביקורת ולהבדיל בין מדענים, פילוסופים, אנתרופולוגים, אנשים שהקדישו חיים שלמים לידע וליצירה, לבין סתם אנשים. תאבי פרסום שאפילו לנסח משפט רהוט אחד בשפת אמם אינם יודעים.

        23/5/10 14:41:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 19:43:15

      צטט: מיא 2010-05-22 19:36:16

      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...

       

       היי-טק זה נחמד, אבל נורא-מזיע. צריך לדעת משו על משו, לשבת מול המחשב שלושים שעות ביום, ולוותר על פתיחות חגיגיות של חנות העודפים בקניון איילון+התחככות ברותם סלע.

      ריאליטי שם אותך ישר בראש התור. מי מוכן לפספס הזדמנות כזאת... 

      ושם כל מה שצריך לעשות זה כלום!

       

      איפה שהוא במהלך השבת קראתי על כך שבאח הגדול אין אף ספר (חוץ מהתנך)

      וזה המסר מהתוכנית (חוץ מבולבולון) על תעשה שום דבר שדורש שימוש בשכל..

       

        23/5/10 14:39:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 12:57:56

      צטט: דליה מ. 2010-05-23 09:42:51

      יש עוד יתרונות בלהיות "סלב" זו דרך מקוצרת

      להגיע לכנסת - ויש אחד עם ג'ל שגם בדרך לשם:-)

       

      אין לחשוד בי בחיבה יתרה אל מר קונצנזוס, יאיר לפיד, וגם אני ממש לא חושב שכישוריו המוכחים מאפשרים לו ללכת לפוליטיקה, אבל הוא, לפחות, עשה משהו בחייו. את מעמד הסלב שלו הוא הרוויח ביושר.

      מה שכן, אני מאמין, שלולא תרבות הסגידה למפורסמים ואווירת השוק במוסדות השלטון, הוא עצמו (וחבר יועציו) לא היה מעלה על דעתו שהוא ראוי לשלטון.

      אכן יש סגידה למפורסמים, אווירת שוק, הון שלטון

      פשע מאורגן וכו'.

      גם אורלי לוי, אנסטטסיה מיכאלי לדוגמה קודם היו סלב.

      לעומת זאת לימור ליבנת לא סיימה תיכון, גם היא

      איזה פיגורה ראוייה לתלמידים שהביאה לכנסת את

      חברה דוברת וביזבזה מאות מיליונים. מי זוכר?

      בעידן הגלובליזציה גם להיות סלב לא קל כאשר

      מייבאים את הדוגמנים/יות מחו"ל להוזיל את

      המחירים ולעשות קופה.

      הכתבה והדיון שהבאת מעניינים, כהרגלך.

       

       

       

        23/5/10 14:11:


      אני מקווה שאני לא חוזר על דברים שנכתבו:

      הסלבריטאות היא סממן ששום ניתוח שלה לא ישנה כלום אלא אם ה"שיטה" תשתנה:

      הסלבריטאות היא הפונקציה של דור השיווק שיש רווח  בצידו. התרבות שרואה בעיקר את השיווק ולא את האיכות, התרבות שמחפשת את החיזוק המיידי ולא את העמידה בפני  אירועי הזמן  (זו התכונה של האמת שהיא נכונה  בחילופי העיתים והאופנות),

      הסלבריטאות היא הפונקציה של ירידת ערך הצניעות, ההכרה בחולשת האני, וההכרה בחוסר השלמות האנושית.

      אלה שרוציםלהיות סלבריטאים, מקבלים, כמובן את החיזוקים שלהם ע"י אנשי  שיווק בעצמם (פוליטיקאים, עיתונאים, פירסומאים, בעלי מפעלים ויזמים) אלה שזקוקים לנצל (למנף=לנצל) את חיי המדף הקצרים של הסחורה האנושית (כמו זו של הסחורה הלא אנושית).

      חלום של "להיות העעיקר מפורסם ולא חשוב  ב-מה" , הוא לא רק בעיית המקבלים את הסלבריטאים, אלא בסופו של דבר פוצע אנושות את הסלבריטאים עצמם...

        23/5/10 13:58:

      צטט: .Rachel 2010-05-23 12:46:56


      חשבתי על זה ושוחחתי עם בני על הענין של לרצות להיות מפורסם הראיתי לו את הפוסט שלך והוא אמר שהשאיפה דווקא להיות כל אותם מקצועות חופשיים שהעלית בראשית הפוסט...אבל מפורסם

      כי אם אתה סתם עורך דין ולא איזה פלדמן או סתם וטרינר ולא קישון אתה נבלע

      טוב, חצי צרה. לפחות הוא ממוקד בתחום בו הוא רוצה להיות מפורסם :)

      (לעומת החפצים בפרסום "כלשהו")

       

        23/5/10 13:56:

      צטט: isananes 2010-05-23 12:43:28

      הי ארז,

      זה המקום להזכיר את ההורים.

      ההורים הם אלו שעומדים בתווך בין הטלוויזיה ובין הילד,

      אם הורה דוחף את הילד שלו לכל אודישן כדי שהבן שלו יהיה מפורסם, הרי שהוא בחזקת מי שמוסיף את השמן למדורה, ולו אחריות גדולה לא פחות מזו של התקשורת שממליכה מלכים ל-15 דק', ולא חסרות לכך דוגמאות.

      התפקיד שלנו כהורים היום הוא אמנם קשה יותר בדיוק בגלל הכוח הגדל של התקשורת, אבל מי אמר שלהיות הורים זה קל ולכל דור האתגרים שלו.
      ההורים צריכים לקחת יותר אחריות על הילדים שלהם ובכלל זה גם לווסת את צריכת המדיה ותווך תוך כדי צריכה, ולא לסמוך על זה שהילד יבין שנינט/נועם יש 10 בדור (כמו שציינה אחת המגיבות לעיל).

      אילנית

      סמכות הורית בתקופה העכשווית הוא נושא לפוסט שלם (בקרוב...)

      אני חושב שדור ההורים (אנחנו) איבד אותה.

      קשה לכוון ולחנך כשאתה נאבק בכוחות גדולים. התקשורת הפופולארית השתלטה על תפקיד ה"הורה המחנך" היא מסמנת מה ראוי ומה לא, מה מצליח ומה כושל, והיא נתמכת במנגנונים כלכליים רבי עוצמה שתפקידם להכניס את הילד, כמה שיותר מהר, ללופ הצריכה העולמית.

      אתה, כהורה, יכול לעשות רק כמיטב יכולתך, לפעמים זה מספיק, לפעמים לא.

       

        23/5/10 13:50:

      צטט: צלילי הלב 2010-05-23 12:57:29

      ועוד משהו...

      הכישורים האישיים תמיד עשו את המקצוע לא המקצוע העניק אותם,

      וזה מאוד חשוב שאימא יהודיהה תזכור:) אגב גם אני נמנאת לאותו הזן .

      מקצוע הוא רק התמחות לנישה מסוימת של האדם, אם אין לאדם להוסיף את האני העצמי שלו או את הערך המוסף הוא יהיה תמיד מהשורה ואין גם בזה  שום רע, כל אדם צריך לנצל את הפוטנציאל הטמון בו.

      לא כולם נועדו  להיות רופאים דגולים וצריך גם רופאים תורנים, ולא כולם נועדו  להיות עורכי דין מפורסמים ותמיד צריך גם ז את ה מהשורה בכדי לדעת להגן על זכויות האזרח, ולא כולם נועדו להיות מדענים מדהימים אבל תמיד צריכים את עובדי המחקר הנאמנים.

      השאיפה לפירסום בכל מחיר היא המחיר שמשלמת היום החברה, המחיר של הריקנות והמציצנות לרוב נטלה כל אסמכתא  מאחוריה .

      ולמה ללכת רחוק, מה עם כוכב נולד, שעם הזמן בעצם הבינו שככוב לא יכול להיוולד לאורך זמן אם אין לו נתונים בסיסיים וההשכלה מינימלית בעיניין.

      תרבות הסינדרלות יפה רק באגדות, בחיים האמיתיים האדם מושך על פי הכוחות שטמונים רק באישיותו.

      אגדת סינדרלה מושרשת חזק בתרבות שלנו. זה הפרס הגדול לכל מי שמתהלך בסחבות, שוטף את הרצפות מבוקר עד ליל ומחכה שהפייה הטובה תגיע ותגאל אותו מחייו העלובים אל החיים הראויים לו.

      קשה לוותר על חלום כזה, הוא נותן תקווה (גם אם ב-99% מהמקרים, זוהי תקוות שווא).

      גם לתקשורת נוח לפמפם את ההיתכנות של סיפור סינדרלה כי זה תמיד "מרגש", ואת הריגוש הזה, הרי, ניתן להפנות לאפיקים צרכניים.

      לכן מקפידים תמיד, מידי תקופה להוציא לאויר העולם סיפור מייצג כזה, שתמשיכו לחלום. 

       

        23/5/10 13:45:

      צטט: Georgi 2010-05-23 11:22:14


      לאחר קריאת הפוסט שלך, רצתי לשאול את ילדתי בת ה-10, מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה ובסתר ליבי התפללתי שלא תגיד שהיא רוצה להיות "מפורסמת"...

      ואכן, היא לא אמרה. היא אמרה שהיא רוצה להיות אשת עסקים.

      אז הקשתי ושאלתי אילו עסקים. ענתה לי שלזה יש לה עוד מספיק זמן לחשוב...

      העיקר שהילדה ממוקדת ולא שטחית... :-)

      אולי היא התכוונה ל"אשת עסקים מפורסמת" והיא רק השמיטה את ה"מפורסמת" כי זה, כאילו ברורררר ??!!

       

       

        23/5/10 13:39:

      אז כמו ששמת לב

      לא רצה לשום מקום

      בורחת מההמון

      כשהבן שלי רצה לראות האח הגדול

      אמרתי לו עזוב אותך משטויות

      לא אצלי בבית

      בוא נשחק שש בש אני אקרע אותך

      לפחות תפעיל את הראש

      במקום להאמין לרדודים האלה עם השטויות שלהם

      וטוב שפג תוקפם עוד היו נשארים

      לזיין לנו ת'מוח עם השטויות הרדודות

      מה שכן

      אוהבת מאוד את הכתיבה שלך

      איך אתה הולך עד לקצה

      בכדי להראות את האמת

      אתה לרוחי

      בחור כארז

        23/5/10 13:37:

      צטט: zehoo 2010-05-23 12:41:18

      צטט: מיא 2010-05-22 19:36:16

      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...

       

       

      פתאום חשבתי, למה בעצם דווקא מקצועות כמו רופא ועורך-דין היו חלומן של אמהות עבריות (ואמהות בכלל אולי)? מעבר לסיבות הידועות, מדובר במקצועות שמציבים את בעליהם כחורצי גורלות יחידים (שלא כמו למשל אדירכל, שבאמת קובע לבדו איך ייראה הנוף שלנו, וכמעט לנצח, או לפחות לשנות דור, אבל בציבור הוא מאחורי הקלעים, "הצייר" העלום של הנוף). רופא חורץ, על בסיס יומיומי, בין חיים למוות; עורך-דין חורץ עשיית צדק (ושופט למעלה ממנו, אבל אולי הוא לא ברשימת החלומות האמהיים כי שופט הוא דרגה, לא לומדים להיות שופטים, מתקדמים לשם). ובמובן הזה להיות סלב הוא המשך ישיר של החלומות הישנים. סלב הוא מודל חיקוי, הוא מעצב את הנוף התודעתי.  

      אני חושב שאמהות (פולניות, עבריות ובכלל) לא העדיפו את הרופא ועורך הדין בגלל האופי חוץ הגורלות שלהם. נראה לי שהסיבה פרוזאית יותר. אלה מקצועות שדורשים שתהיה "מלומד", לא כרוכים בעבודה פיזית מאומצת, ויש בהם בטחון כלכלי, כי לנצח נזדקק לרופאים שירפאו את מחלותינו ולעורכי דין שיריבו את ריבנו.

      הסלב, אין לו צורך בלהיות מלומד והיתרונות הכלכליים שבצידו הם תמיד קצרי טווח. אולי יש תחושה שהסלב, מעצם היותו, מפזר נצנצים מרגשים גם על העומדים לצידו. אלה המבקשים להתחמם באור הזרקורים מיד-שניה שלו. הוא מעצב את הנוף התודעתי , אבל לא באופן פעיל.  אולי הוא טועה לחשוב שהוא בעל מחשבה עצמאית, שהוא מכוון דרך, אבל האמת היא שהוא רק פיון המוסע הלוך ושוב בתוך אותו הנוף.

       

       

       

        23/5/10 13:19:

      צטט: צלילי הלב 2010-05-23 11:55:09

      מדויק,

      עצוב, הזוי...

      וקומץ הסלבס  והמשאבים האדירים שנלקחים מאיתנו מאלה היוצרים האמיתיים של החיים ממומנים על ידינו  עבור  התרבות  של הריק והמציצנות,שחותרת לגדוע את הענף שעליו הוא יושב.

      כי הרי אי אפשר לפרנס את העולם ללא רפואה מתקדמת, הנדסה , טכנולוגיה , תיקשורת.

      כולנו מנוצלים ומשועבדים אל הבועה שעלולה לדעתי להתנפץ מול פרצופנו , כשיחסרו אנשים  רציניים שישקיעו את מרצם ואת  זמנם  למצוינות, לפיתוח מדע  , ולפיתוח הרוח של ההומו ספיינס.

      אבל מי יודע לאן תקח האבולוציה הזאת את התרבות האנושית, מה שבטוח שכל מה שמוקצן מוצא את עצמו מאוזן לבסוף על ידי זרמים קיצוניים יותר, על ידי פונדמנטליזם הקיצוני של הדעת בעיקר.

      אהבתי את הפוסט בגלל אמירתו הנוקבת והביקורת ב מ ק ו מ ה!

      תודה ארז

      מאחר שלא כולנו יכולים להיות מפורסמים, תמיד יישארו אלה שישקיעו את מרצם במצויינות.

      בסופו של דבר, רוב הסלבס-לרגע, לא קורצו מהחומר שעוסק ברפואה מתקדמת, הנדסה, טכנולוגיה וכו'. לא נראה לי שעולם הרוח יצא ניזוק מהעדרם.

       

        23/5/10 13:14:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-05-23 11:12:05

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:30:17

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

      למה לבחור?

      אפשר לשמוע את מיא ולצפות באלינור

      (חלוקת קשב בסיסית)

       

      ומי שהחליט לא לצפות באלינור, וכן להקשיב למיא, עשה את זה על חשבונו  ומצפונו, ושלא יתלונן!

       

       

        23/5/10 13:12:

      צטט: ariadne 2010-05-23 10:18:16


      בעולם שכולו אינסטנט, וגם תואר באוניברסיטה נערך בקיצורים ולפעמים מהבית,

      מערכות יחסים הן מראש ללא התחייבות,

      ספרים הם פאסה,

      וערכים הם הס מלהזכיר,

      ומנגד, הטלויזיה היא מדורת השבט,

      תוכניות הראליטי הם האלילים...

      כל ילדה קטנה מתחפשת בפורים לדיווה מהתוכנית האחרונה,

      זה מה שמקבלים.

      מפחיד לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח של התופעות עליהן אתה כותב כאן,

      כיצד הן ישפיעו על הילדים שלנו והחברים שלהם...

      התקווה שלי היא שבאיזה שהוא שלב ימאס להם מהריק של עצמם ויתחילו

      לעשות משהו משמעותי יותר עבורם בחיים.

       

       

      זהו תהליך השטחה ורידוד שעובר על כל תחומי החיים.

      תכניות הריאליטי (כמו השימוש בLIKE בפייסבוק מפוסט קודם) הן רק מראה-מגדילה של התרבות העכשווית.

      כשהעיסוק מתרכז בייצוגים, הוא מטשטש את התוכן. כל ריאליטיסט נתחב למשבצת שהותאמה לו ובה הוא משמש ייצוג מובלט לתכונה אחת בלבד (הטיפשה, הסקסית, החתיך, הרגיש, התחמן...). כך הופכים אנשים בשר ודם לפיסות קרטון מסומנות.

      הילדים לומדים להעריץ את דמויות הלא-כלום האלה, כי כך מכתיבה להם התקשורת. היא מסמנת אותם כמודלים לחיקוי ראויים, מקשטת בנצנצים ומעמידה למכירה.

      כשאתה מוצא עצמך מוקף בייצוגים שטוחים בלבד, שהם ברירת המחדל שלך, כי דימויים מורכבים יותר מודרים מן התקשורת, קשה מאוד להכיר בריק ולחפש משמעות שהיא מעבר.

       

        23/5/10 13:04:

      צטט: קורעת ספרים 2010-05-23 11:54:57

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:55:50

      צטט: קורעת ספרים 2010-05-23 00:39:34


      כבר ב-1998 כתבה אורלי קסטל בלום (להלן אק"ב):

      "יום אחד הוזמנתי לטוק שואו בתור אחת שעשתה את זה".   

       (מתוך "לְמה לשקר", הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, עמ' 27)

      וחשפה את ערוות כלי התקשורת שמאירים באור יקרות סלבים לרגע על לא עוול בכפם.

      היום אפשר בהרבה פחות מאמץ לחבור לאיזה פפושדו ולקבל מחמאה מחיננית על השמלה השווה חבל על הזמן.

       כן. להתפרסם בזכות ספר שכתבת, זה ממש מעייף ומייגע (צריך לכתוב !!!)

      אפשר לקצר את הדרך על ידי השתחלות פוטוגנית לתוך ביקיני קטנטן.

      (ומחיננית, שאגב, היה תלמיד שלי בשנקר) לא מקבלים מחמאות, רק עלבונות מתוחכמים באוחצ'ית מדוברת) 

       

       

      למען הסר ספק, היא לא באמת כתבה את זה על עצמה.

      אלה היו דבריה של דמות מגוחכת ומגכיחה.

       

      ולגבי הלשון של חיננית - אולי זה שווה פוסט בפני עצמו?

      לו הוא היה הבן שלי (או הבת שלי) הייתי שוטף לו את פיו במים וסבון  :)

      האמת, בתחילת דרכו היה בו חן משעשע וגם השפה האוחצ'ית להחריד לא היתה לגמרי נטולת קסם.

      היום - הוא לגמרי איבד את החן. סתם תגרני ומעייף.

       

        23/5/10 13:00:

      צטט: yochi2323 2010-05-23 09:46:46

      עד שאני מתעוררת להגיב נאמר כבר כמעט הכל. אבל אי אפשר שלא להתפעל  מהכתיבה שלך,  מהראייה המאוד מדוייקת שלך ובכלל..

      ולי אישית נותר רק לברך שבבית שלי  ובסביבה הקרובה זה ממש לא ככה.  הבת והחברות שלה חושבות על מקצועות מאוד רציניים ואפילו ריאליטי לא רואים...

      אז זה אומר שלא אהיה אמא של סלב? גם הן מתפרסמות, לא?

      צר לי. אפסו סיכוייך לסלבריטאות נחשקת. (סלב דרך צד ג').

      כנראה שלא השכלת לכוון כהלכה את צאצאייך ולהורות להם את המסלול המהיר להצלחה.

      (נסי שוב בגלגול הבא)

       

        23/5/10 12:57:

      צטט: דליה מ. 2010-05-23 09:42:51

      יש עוד יתרונות בלהיות "סלב" זו דרך מקוצרת

      להגיע לכנסת - ויש אחד עם ג'ל שגם בדרך לשם:-)

       

      אין לחשוד בי בחיבה יתרה אל מר קונצנזוס, יאיר לפיד, וגם אני ממש לא חושב שכישוריו המוכחים מאפשרים לו ללכת לפוליטיקה, אבל הוא, לפחות, עשה משהו בחייו. את מעמד הסלב שלו הוא הרוויח ביושר.

      מה שכן, אני מאמין, שלולא תרבות הסגידה למפורסמים ואווירת השוק במוסדות השלטון, הוא עצמו (וחבר יועציו) לא היה מעלה על דעתו שהוא ראוי לשלטון.

        23/5/10 12:57:

      ועוד משהו...

      הכישורים האישיים תמיד עשו את המקצוע לא המקצוע העניק אותם,

      וזה מאוד חשוב שאימא יהודיהה תזכור:) אגב גם אני נמנאת לאותו הזן .

      מקצוע הוא רק התמחות לנישה מסוימת של האדם, אם אין לאדם להוסיף את האני העצמי שלו או את הערך המוסף הוא יהיה תמיד מהשורה ואין גם בזה  שום רע, כל אדם צריך לנצל את הפוטנציאל הטמון בו.

      לא כולם נועדו  להיות רופאים דגולים וצריך גם רופאים תורנים, ולא כולם נועדו  להיות עורכי דין מפורסמים ותמיד צריך גם ז את ה מהשורה בכדי לדעת להגן על זכויות האזרח, ולא כולם נועדו להיות מדענים מדהימים אבל תמיד צריכים את עובדי המחקר הנאמנים.

      השאיפה לפירסום בכל מחיר היא המחיר שמשלמת היום החברה, המחיר של הריקנות והמציצנות לרוב נטלה כל אסמכתא  מאחוריה .

      ולמה ללכת רחוק, מה עם כוכב נולד, שעם הזמן בעצם הבינו שככוב לא יכול להיוולד לאורך זמן אם אין לו נתונים בסיסיים וההשכלה מינימלית בעיניין.

      תרבות הסינדרלות יפה רק באגדות, בחיים האמיתיים האדם מושך על פי הכוחות שטמונים רק באישיותו.

        23/5/10 12:53:

      צטט: Guinevere 2010-05-23 08:39:35

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 20:47:21

      צטט: ורוד סוכריה 2010-05-22 19:54:25

      ככה זה בעידן האינסטנט,

      למה ללכת ללמוד, לעבוד קשה?

      כשאפשר לרקום מזימות 

      (אסטרטגיה, אסטרטגיה)

      חודשיים על האי,

      או 3 חודשים בבית האח הגדול?

      גם "בוחטה" של כסף

      וגם פרסום.......

      אז למה לרצות להיות רופא וכד'?

      עדיף להיות סלב....

       

       קראתי , לא מזמן, שיאיר ניצני ועוד מישהו (ששכחתי) עומדים לפתוח בית ספר ל"מקצועות הסלב". הם כמובן מכנים אותו בשם נאה יותר, אבל המטרה היא להכשיר אנשים-מן-הישוב להיות אלירז שדב הבא.

       

       

       מעניין היה לראות שם את המערכת
      קודם באסטרטגיות

      קורס בשרבוב שפתיים

      סדנה בניפנוף שיער..

      מה איתך, אלה הקורסים של ה'מכינה'...

        23/5/10 12:46:


      חשבתי על זה ושוחחתי עם בני על הענין של לרצות להיות מפורסם הראיתי לו את הפוסט שלך והוא אמר שהשאיפה דווקא להיות כל אותם מקצועות חופשיים שהעלית בראשית הפוסט...אבל מפורסם

      כי אם אתה סתם עורך דין ולא איזה פלדמן או סתם וטרינר ולא קישון אתה נבלע

        23/5/10 12:43:

      הי ארז,

      זה המקום להזכיר את ההורים.

      ההורים הם אלו שעומדים בתווך בין הטלוויזיה ובין הילד,

      אם הורה דוחף את הילד שלו לכל אודישן כדי שהבן שלו יהיה מפורסם, הרי שהוא בחזקת מי שמוסיף את השמן למדורה, ולו אחריות גדולה לא פחות מזו של התקשורת שממליכה מלכים ל-15 דק', ולא חסרות לכך דוגמאות.

      התפקיד שלנו כהורים היום הוא אמנם קשה יותר בדיוק בגלל הכוח הגדל של התקשורת, אבל מי אמר שלהיות הורים זה קל ולכל דור האתגרים שלו.
      ההורים צריכים לקחת יותר אחריות על הילדים שלהם ובכלל זה גם לווסת את צריכת המדיה ותווך תוך כדי צריכה, ולא לסמוך על זה שהילד יבין שנינט/נועם יש 10 בדור (כמו שציינה אחת המגיבות לעיל).

      אילנית

        23/5/10 12:41:

      צטט: מיא 2010-05-22 19:36:16

      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...

       

       

      פתאום חשבתי, למה בעצם דווקא מקצועות כמו רופא ועורך-דין היו חלומן של אמהות עבריות (ואמהות בכלל אולי)? מעבר לסיבות הידועות, מדובר במקצועות שמציבים את בעליהם כחורצי גורלות יחידים (שלא כמו למשל אדירכל, שבאמת קובע לבדו איך ייראה הנוף שלנו, וכמעט לנצח, או לפחות לשנות דור, אבל בציבור הוא מאחורי הקלעים, "הצייר" העלום של הנוף). רופא חורץ, על בסיס יומיומי, בין חיים למוות; עורך-דין חורץ עשיית צדק (ושופט למעלה ממנו, אבל אולי הוא לא ברשימת החלומות האמהיים כי שופט הוא דרגה, לא לומדים להיות שופטים, מתקדמים לשם). ובמובן הזה להיות סלב הוא המשך ישיר של החלומות הישנים. סלב הוא מודל חיקוי, הוא מעצב את הנוף התודעתי.  

        23/5/10 12:34:

      צטט: בלאק סמארה 2010-05-23 08:30:57


      לפחות אני מבסוטית שאיילה מהאח הגדול לא מצליחה לגרד אפילו עשר דקות תהילה, ולא משנה כמה מתאמצים הטוקבקיסטים בתשלום שלה, שליחי משרד היחס"צ, להציף את הרשת באיזכורים של שמה.

       

      גם לא נראה לי שייצא משהו מהאלירז הזה.

       

      ואיך קראו להוא של מאיה בוסקילה מהאח הגדול הקודם? גם הוא לא הרים את עצמו וצלל לתהום הנשייה.

       

      אפילו מרינה קבישר והתחת לא הצליחה להישאר בכותרות.

       

      אני טוענת שאם אין משהו מיוחד בסלב לרגע, הוא יתפוצץ בשניות כמו בועת סבון גדולה וצבעונית.

      רובם כאלה - בועות סבון. בעיקר אלה שהגיען אל "התהילה" רכובים על גבי התחת שלהם, ולא בזכות כשרון כלשהו (נינט).

      כשמאחורי הפסאדה שאתה מציג, אין כל תוכן איכותי, אין סיבה שתשאר בכותרות ליותר מאותן 15 דקות מובטחות.

      הבעיה היא שהרבה פעמים, התחת תופס תחת, וחושב שיש לו מה להציע לעולם בזכות עצמו. כשהתחת מגלה (בדרך הקשה והכואבת) שזה הוא כל מה שהוא, אני מניח שהבעיטה חזרה אל המציאות כואבת ושוברת לב.

      לתקשורת יש עניין ברור להמשיך ולהזין אותנו בגדודי הסלבס-לרגע, ככה הם שומרים על תשומת לב צרכנית. התחלופה המהירה של אותם גיבורי תהילה, דווקא משרתת את בעלי ההון. הם שומרים על סף גירוי גבוה ומעבירים לסלב הבא, ברגע שהקודם איבד מזוהרו (או התחיל לדרוש יותר כסף כפועל ישיר מממעמדו המורם)

       

        23/5/10 12:21:


      השאלה הנכונה היא איך תרצה לחיות כשתהיה גדול.

      אנשים חושבים שמקצוע כזה או אחר ישיג להם את האמצעים לחיות בצורה שבה הם היו רוצים לחיות.

      אבל בדרך לאמצעים הם מאבדים את החיים שהיו רוצים.

       

      אלו היו 10 שניות של מחשבות על החיים

        23/5/10 11:55:

      מדויק,

      עצוב, הזוי...

      וקומץ הסלבס  והמשאבים האדירים שנלקחים מאיתנו מאלה היוצרים האמיתיים של החיים ממומנים על ידינו  עבור  התרבות  של הריק והמציצנות,שחותרת לגדוע את הענף שעליו הוא יושב.

      כי הרי אי אפשר לפרנס את העולם ללא רפואה מתקדמת, הנדסה , טכנולוגיה , תיקשורת.

      כולנו מנוצלים ומשועבדים אל הבועה שעלולה לדעתי להתנפץ מול פרצופנו , כשיחסרו אנשים  רציניים שישקיעו את מרצם ואת  זמנם  למצוינות, לפיתוח מדע  , ולפיתוח הרוח של ההומו ספיינס.

      אבל מי יודע לאן תקח האבולוציה הזאת את התרבות האנושית, מה שבטוח שכל מה שמוקצן מוצא את עצמו מאוזן לבסוף על ידי זרמים קיצוניים יותר, על ידי פונדמנטליזם הקיצוני של הדעת בעיקר.

      אהבתי את הפוסט בגלל אמירתו הנוקבת והביקורת ב מ ק ו מ ה!

      תודה ארז

        23/5/10 11:54:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:55:50

      צטט: קורעת ספרים 2010-05-23 00:39:34


      כבר ב-1998 כתבה אורלי קסטל בלום (להלן אק"ב):

      "יום אחד הוזמנתי לטוק שואו בתור אחת שעשתה את זה".   

       (מתוך "לְמה לשקר", הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, עמ' 27)

      וחשפה את ערוות כלי התקשורת שמאירים באור יקרות סלבים לרגע על לא עוול בכפם.

      היום אפשר בהרבה פחות מאמץ לחבור לאיזה פפושדו ולקבל מחמאה מחיננית על השמלה השווה חבל על הזמן.

       כן. להתפרסם בזכות ספר שכתבת, זה ממש מעייף ומייגע (צריך לכתוב !!!)

      אפשר לקצר את הדרך על ידי השתחלות פוטוגנית לתוך ביקיני קטנטן.

      (ומחיננית, שאגב, היה תלמיד שלי בשנקר) לא מקבלים מחמאות, רק עלבונות מתוחכמים באוחצ'ית מדוברת) 

       

       

      למען הסר ספק, היא לא באמת כתבה את זה על עצמה.

      אלה היו דבריה של דמות מגוחכת ומגכיחה.

       

      ולגבי הלשון של חיננית - אולי זה שווה פוסט בפני עצמו?

        23/5/10 11:39:

      צטט: פרטנרית 2010-05-23 08:22:30


      לפני כמה זמן נחרתי בבוז וזזתי באי נוחות ששמעתי -שזה מה שהם רוצים להיות כשיהיו גדולים- מאז ראיתי אנשים שנכנסים לתוכנית טלויזיה מקבלים תוכנית רדיו, תוכניות טלויזיה , משתתפים בפרסומות מקבלים תנאי השתכרות טובים- לעומת אחד שחשב כל הזמן לעבוד בטלויזיה גלי צהל למד תקשורת וכו וניצב היום כתחקירן עם שכר זעום ואי יכולת להתקדם- אז אולי אני זו שצריכה לחשוב פעמיים? (מבחן  תוצאות)

       

      במבחן התוצאה, לפחות מבחינת התוצאה-לטווח -קצר, הטראש-סלבס מנצחים.

      אבל אני בטוח שאם נבדוק את העניין לאורך זמן, כל אותם שולטי מסך בוגרי ריאליטי, יצומצמו מחדש לגודלם המקורי.

      עם חרב ה"פג תוקף" התלוייה על צווארם, רק בודדים מהם ישרדו את השנה.

       

        23/5/10 11:22:


      לאחר קריאת הפוסט שלך, רצתי לשאול את ילדתי בת ה-10, מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה ובסתר ליבי התפללתי שלא תגיד שהיא רוצה להיות "מפורסמת"...

      ואכן, היא לא אמרה. היא אמרה שהיא רוצה להיות אשת עסקים.

      אז הקשתי ושאלתי אילו עסקים. ענתה לי שלזה יש לה עוד מספיק זמן לחשוב...

      העיקר שהילדה ממוקדת ולא שטחית... :-)

        23/5/10 11:12:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:30:17

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

       

       

      ומי שהחליט לא לצפות באלינור, וכן להקשיב למיא, עשה את זה על חשבונו  ומצפונו, ושלא יתלונן!
        23/5/10 10:39:

      צטט: יגאל פישר 2010-05-23 08:14:24

      אני שמח לומר שאצל ילדי להיות מפורסם זה לא מקצוע או שאיפת חיים, הם הרבה יותר ריאליים מצופי הריאליטי.

      הצעיר למשל, בחר במקצוע סולידי :"איש עסקים מליונר"...

       


      שיהיה שבוע טוב.

       

      אני אוהב את הפוסטים לשבת שלך

       

      אכן סולידי. (כנראה כי הוא חיפאי). שאר הילדים כבר ויתרו על ה"איש עסקים" וקופצים ישר ל"מליונר". כי מה זה חשוב איך תגיע לשם, העיקר שבסוף מצפה לך המון-המון כסף.

      (וככה, על הדרך, אתה גם מקבל בונוס - להיות מפורסם בזה שיש לך המון-המון כסף)

       

        23/5/10 10:35:

      צטט: נגיס 2010-05-23 08:14:22

       אני חושבת שבאחד האודישנים האחרונים לכוכב נולד אפשר היה לראות את התמצית המזוככת ביותר לתופעה הזו, כאשר אחת המתמודדות, משנשאלה מה היא רוצה לעשות, אמרה: (ציטוט מהזיכרון)

       

      "להצליח, להיות אני. אני רוצה להתפרסם בכל דרך שהיא".

       

      "להיות אני", אתם מבינים?! מסתבר ש"להיות אני" שווה עכשיו ל"להגשים את גרעין הפרסום שטמון בי באופן טבעי ועכשיו משיש תוכנית כמו שלכם אני יכולה לשחרר אותו מכלובו לחופשי, שיתחיל לפעול מעצמו, כי זהו הייעוד שלי עלי אדמות". 

       

      וכתבה על זה גם יפה וחותך איילה פנייבסקי.

      כן, ראיתי.

      משתתפי הריאליטי אימצו לעצמם ז'ארגון אחיד ותואם. "אני מגשים את החלום" "הולך עם האמת שלי". "נאמן לעצמי". אמירות ריקות ונטולות משמעות שנועדו לעטוף את הזהות המוחלטת בין תפיסת האני שלהם למושג "הצלחה". הם משעינים את כל הוויתם על הגשמת החלום האולטימטיבי של "להיות מפורסם". בדרך אליו, נמחקת כל תובנה אחרת שאינה משרתת את היעד הנחשק.

      אותה מתמודדת היתה צעירה ותמימה מכדי לעסוק בטשטוש והסתרת ה-מניע. ושפכה אותו, ככה, גלוי, חשוף ועלוב על מרקע הטלוויזיה. 

       

        23/5/10 10:30:

      צטט: מירי-ב 2010-05-23 06:33:19

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:23:23

       זה אכן הפרדוקס העצוב של גיבורי הריאליטי. הם מתחילים להתיישן בשנייה שהם הופכים לכאלה. כל סיבוב שלוקחים עליהם, מוריד את ערך השוק שלהם. הם כמו קוטג' באוגוסט מחוץ למקרר. אני מניח שאף אחד לא מספר להם מראש על תאריך התפוגה המקועקע על חזם. (וגם אם היו מספרים, הם לא היו מאמינים)

      אם הם לא מנצלים ומיד את פרסומם הרגעי, הם נעלמים לחור השחור של "מי אתם בכלל" ואם הם ממהרים לנצל - הם נשרפים. 

       

       נכון, בעצם ההיסטוריוגרפיה המצולמת של השנים האחרונות כבר "מספרת" להם מראש על תאריך התפוגה קצר המועד, אבל הם (כנראה) לא רוצים להאמין (לפחות לא עד הסוף).  או כי "לי זה לא יקרה", או משום שההערכה על התשלום המהותי עבור תאריך התפוגה הקצר, על הכתישה האיומה שלהם אותם, לא חודר לגמרי לתודעתם.  ככה זה כנראה כשאתה ב"קלאב הכל כלול" של החיים, כמו אלו המבלים בגרסת הנופש הקצרצרה בטורקיה - כשאתה "שם", החובות לבנק, הבטן ההולכת ותופחת, החברים שהשארת מאחור ו...החותנת שמחכה בפסח/ראש השנה, ממש לא מעניינים...

       

      לפעמים נדמה לי שכל התרבות שלנו מבוססת על "הכל כלול בכפר הנופש בבודרום" - לאכול כמה שיותר, להעמיס עוד ועוד על הצלחת (כבר שילמנו, מה ? נצא פראיירים ??!!) ובין לבין - לקטר ולעסוק בהשוואות בין מה שקיבלנו אנחנו למה שיש בצלחת של השכנים.

      אני מניח שגם אלה שיודעים את המחיר, משתדלים להתעלם מול הפיתוי הקורץ של "תהילה-עכשיו-ומיד". חוטפים מכל הבא ליד, מהר מהר, כי מחר - אולי לא נהיה פה.

       

        23/5/10 10:24:

      צטט: ruthy 2010-05-23 05:22:45


      מהר מהר לפני שייגמר.....

      עד שאני עושה את כל הדרך מפה אליך לקפה....

      כולם כבר אמרו את הכל.....   :-)

       

       

      סין רחוקה...

      עד שהגעת, כבר התחיל ריאליטי חדש.

        23/5/10 10:22:

      צטט: alfasin 2010-05-23 03:43:28

      תרבות הסלבס מכה עמוק וחזק גם מכיוונים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם:

      פעם היית פותח טלוויזיה בהתרגשות לראות אנשים כמו שלמה ניצן ומני פאר, היום הם לא היו עוברים מסך כי אין להם את ה"לוק".

      בשביל להגיש חדשות את צריכה להיראות כמו יונית לוי, להגיש את תחזית מזג האויר אתה צריך להיות מינימום דני רופ, ככה לאט לאט קהות החושים משתלטת, ואנחנו שמים לב יותר ויותר לאריזה ופחות למה שבתוכה.

      חבל.

      טוב, "האריזה היא המסר". את זה כבר שיננו והפנמנו.

      אבל היום, אפילו "יפה" כבר לא מספיק. אתה צריך להיות גם "ידוע". הדוגמניות מתלוננות שבוגרות הריאליטי חוטפות מהן את כל הקמפיינים השווים. ויש מהן, הרי, אספקה שוטפת שלא נגמרת אף פעם.

      ובאותו עניין. כל לילה יש שידורים חוזרים של התכנית של בוגרות הישרדות ליה ומרינה. קוראים לזה - "השורדות בבית - המיטב" יותר אוקסימורון מזה ??!!

       

        23/5/10 10:18:


      בעולם שכולו אינסטנט, וגם תואר באוניברסיטה נערך בקיצורים ולפעמים מהבית,

      מערכות יחסים הן מראש ללא התחייבות,

      ספרים הם פאסה,

      וערכים הם הס מלהזכיר,

      ומנגד, הטלויזיה היא מדורת השבט,

      תוכניות הראליטי הם האלילים...

      כל ילדה קטנה מתחפשת בפורים לדיווה מהתוכנית האחרונה,

      זה מה שמקבלים.

      מפחיד לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח של התופעות עליהן אתה כותב כאן,

      כיצד הן ישפיעו על הילדים שלנו והחברים שלהם...

      התקווה שלי היא שבאיזה שהוא שלב ימאס להם מהריק של עצמם ויתחילו

      לעשות משהו משמעותי יותר עבורם בחיים.

       

       

        23/5/10 09:46:

      עד שאני מתעוררת להגיב נאמר כבר כמעט הכל. אבל אי אפשר שלא להתפעל  מהכתיבה שלך,  מהראייה המאוד מדוייקת שלך ובכלל..

      ולי אישית נותר רק לברך שבבית שלי  ובסביבה הקרובה זה ממש לא ככה.  הבת והחברות שלה חושבות על מקצועות מאוד רציניים ואפילו ריאליטי לא רואים...

      אז זה אומר שלא אהיה אמא של סלב? גם הן מתפרסמות, לא?

        23/5/10 09:42:

      יש עוד יתרונות בלהיות "סלב" זו דרך מקוצרת

      להגיע לכנסת - ויש אחד עם ג'ל שגם בדרך לשם:-)

        23/5/10 08:39:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 20:47:21

      צטט: ורוד סוכריה 2010-05-22 19:54:25

      ככה זה בעידן האינסטנט,

      למה ללכת ללמוד, לעבוד קשה?

      כשאפשר לרקום מזימות 

      (אסטרטגיה, אסטרטגיה)

      חודשיים על האי,

      או 3 חודשים בבית האח הגדול?

      גם "בוחטה" של כסף

      וגם פרסום.......

      אז למה לרצות להיות רופא וכד'?

      עדיף להיות סלב....

       

       

       קראתי , לא מזמן, שיאיר ניצני ועוד מישהו (ששכחתי) עומדים לפתוח בית ספר ל"מקצועות הסלב". הם כמובן מכנים אותו בשם נאה יותר, אבל המטרה היא להכשיר אנשים-מן-הישוב להיות אלירז שדב הבא.

       

       

       מעניין היה לראות שם את המערכת
      קודם באסטרטגיות

      קורס בשרבוב שפתיים

      סדנה בניפנוף שיער..

        23/5/10 08:30:


      לפחות אני מבסוטית שאיילה מהאח הגדול לא מצליחה לגרד אפילו עשר דקות תהילה, ולא משנה כמה מתאמצים הטוקבקיסטים בתשלום שלה, שליחי משרד היחס"צ, להציף את הרשת באיזכורים של שמה.

       

      גם לא נראה לי שייצא משהו מהאלירז הזה.

       

      ואיך קראו להוא של מאיה בוסקילה מהאח הגדול הקודם? גם הוא לא הרים את עצמו וצלל לתהום הנשייה.

       

      אפילו מרינה קבישר והתחת לא הצליחה להישאר בכותרות.

       

      אני טוענת שאם אין משהו מיוחד בסלב לרגע, הוא יתפוצץ בשניות כמו בועת סבון גדולה וצבעונית.

        23/5/10 08:22:


      לפני כמה זמן נחרתי בבוז וזזתי באי נוחות ששמעתי -שזה מה שהם רוצים להיות כשיהיו גדולים- מאז ראיתי אנשים שנכנסים לתוכנית טלויזיה מקבלים תוכנית רדיו, תוכניות טלויזיה , משתתפים בפרסומות מקבלים תנאי השתכרות טובים- לעומת אחד שחשב כל הזמן לעבוד בטלויזיה גלי צהל למד תקשורת וכו וניצב היום כתחקירן עם שכר זעום ואי יכולת להתקדם- אז אולי אני זו שצריכה לחשוב פעמיים? (מבחן  תוצאות)

       

        23/5/10 08:14:

      אני שמח לומר שאצל ילדי להיות מפורסם זה לא מקצוע או שאיפת חיים, הם הרבה יותר ריאליים מצופי הריאליטי.

      הצעיר למשל, בחר במקצוע סולידי :"איש עסקים מליונר"...

       


      שיהיה שבוע טוב.

       

      אני אוהב את הפוסטים לשבת שלך

       

        23/5/10 08:14:

       אני חושבת שבאחד האודישנים האחרונים לכוכב נולד אפשר היה לראות את התמצית המזוככת ביותר לתופעה הזו, כאשר אחת המתמודדות, משנשאלה מה היא רוצה לעשות, אמרה: (ציטוט מהזיכרון)

       

      "להצליח, להיות אני. אני רוצה להתפרסם בכל דרך שהיא".

       

      "להיות אני", אתם מבינים?! מסתבר ש"להיות אני" שווה עכשיו ל"להגשים את גרעין הפרסום שטמון בי באופן טבעי ועכשיו משיש תוכנית כמו שלכם אני יכולה לשחרר אותו מכלובו לחופשי, שיתחיל לפעול מעצמו, כי זהו הייעוד שלי עלי אדמות". 

       

      וכתבה על זה גם יפה וחותך איילה פנייבסקי.

        23/5/10 08:11:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:59:37

      צטט: הנריק הצייר 2010-05-23 00:44:31

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 21:34:18

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

      אם אתם מזמינים אותי לצייר את מפגש הבעת התודה הזה

      אני מוכר אותו בסותבי  

      וזה הופך אותי ל- סלב על המקום

      (אתם מקבלים 20% מזומן בלי קבלה)

       

       

       

       לצייר, זה כל כך המאה שעברה.

      אנחנו מזמינים פפארצי, ומקבלים מליון דולר על כל פריים. 

       

       ארז, בוא לא נסגור דלתות.

      פפארצי זה בשביל הכסף הגדול אבל תוך דקה נגמר כל הפאן ואתה מסתלק, ואילו הישיבה מול הנריק יכולה לקחת שבועות וגם חודשים, מה שיכול לקשור אותך אלינו (תרתי משמע) לזמן ארוך ומהנה במיוחד.

       

       

        23/5/10 07:24:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:39:00


       היום, כפי שאת ודאי יודעת, יש גם סלבס-של-רוחניות. גם בתחום ה"אור והאהבה" ישנם מובילים חברתיים שהפכו את הרוחניות למדרגה בדרך לידוענות האולטימטיבית. הם סוחרים באמרות השפר שלהם, בדיוק כפי שעושים זאת מתמודדי "האח הגדול" עם תובנות ה-שנקל שלהם.

      ניתן היה לצפות ממי שבאמת ניקה את נפשו והשתחרר ממראית עין חומרית, שיהיה פטור מהצורך לעמוד באור הזרקורים. אבל אם תסתכלי סביבך, תמצאי מאות גורואים-בעיני-עצמם, שהפכו את תורתם קרדום לחפור בו את הנתיב לפרסום ולעושר. 

       

       

       

      כל כך, כל כך מדויק, ארז!!

       

        23/5/10 06:33:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:23:23

       זה אכן הפרדוקס העצוב של גיבורי הריאליטי. הם מתחילים להתיישן בשנייה שהם הופכים לכאלה. כל סיבוב שלוקחים עליהם, מוריד את ערך השוק שלהם. הם כמו קוטג' באוגוסט מחוץ למקרר. אני מניח שאף אחד לא מספר להם מראש על תאריך התפוגה המקועקע על חזם. (וגם אם היו מספרים, הם לא היו מאמינים)

      אם הם לא מנצלים ומיד את פרסומם הרגעי, הם נעלמים לחור השחור של "מי אתם בכלל" ואם הם ממהרים לנצל - הם נשרפים. 

       

       נכון, בעצם ההיסטוריוגרפיה המצולמת של השנים האחרונות כבר "מספרת" להם מראש על תאריך התפוגה קצר המועד, אבל הם (כנראה) לא רוצים להאמין (לפחות לא עד הסוף).  או כי "לי זה לא יקרה", או משום שההערכה על התשלום המהותי עבור תאריך התפוגה הקצר, על הכתישה האיומה שלהם אותם, לא חודר לגמרי לתודעתם.  ככה זה כנראה כשאתה ב"קלאב הכל כלול" של החיים, כמו אלו המבלים בגרסת הנופש הקצרצרה בטורקיה - כשאתה "שם", החובות לבנק, הבטן ההולכת ותופחת, החברים שהשארת מאחור ו...החותנת שמחכה בפסח/ראש השנה, ממש לא מעניינים...

       

        23/5/10 06:28:


      מאחר ורובנו מקוננים על "איך הולך ופוחת הדור..."

      מוטב לעזוב את האומללים (בעיניי הם אומללים) לנפשם

      ומצידי, נתעסק בחיים האמיתיים, כמה שרחוק מהם...

        23/5/10 05:22:


      מהר מהר לפני שייגמר.....

      עד שאני עושה את כל הדרך מפה אליך לקפה....

      כולם כבר אמרו את הכל.....   :-)

        23/5/10 03:43:

      תרבות הסלבס מכה עמוק וחזק גם מכיוונים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם:

      פעם היית פותח טלוויזיה בהתרגשות לראות אנשים כמו שלמה ניצן ומני פאר, היום הם לא היו עוברים מסך כי אין להם את ה"לוק".

      בשביל להגיש חדשות את צריכה להיראות כמו יונית לוי, להגיש את תחזית מזג האויר אתה צריך להיות מינימום דני רופ, ככה לאט לאט קהות החושים משתלטת, ואנחנו שמים לב יותר ויותר לאריזה ופחות למה שבתוכה.

      חבל.

        23/5/10 03:38:

      צטט: קורעת ספרים 2010-05-23 00:39:34


      כבר ב-1998 כתבה אורלי קסטל בלום (להלן אק"ב):

      "יום אחד הוזמנתי לטוק שואו בתור אחת שעשתה את זה".   

       (מתוך "לְמה לשקר", הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, עמ' 27)

      וחשפה את ערוות כלי התקשורת שמאירים באור יקרות סלבים לרגע על לא עוול בכפם.

      היום אפשר בהרבה פחות מאמץ לחבור לאיזה פפושדו ולקבל מחמאה מחיננית על השמלה השווה חבל על הזמן.

       

       

      לפחות היא עשתה משהו בחיים שלה...

      :)

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:40:18

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2010-05-22 21:57:21


      *

       

      זה נכון.

      זה מדויק.

      זה כבר על הקצה (עד איפה אפשר להגיע עם תרבות הסלב)

      הריק הגדיש את הסאה.

       

      מכאן...רק חזרה בתשובה.

       

       

       חשבתי שמבחינתך חזרה בתשובה גרועה מכל פתרון אחר...

       

       

      חחחחחחחחחחחחח

       

      כל מעיין ואפילו הוא גמרא

      עדיף על נחל האכזב שמתחיל בתחת של בר רפאלי עובר דרך השפתיים המנופחות של מירי בוהדנא

      ולא ידוע עוד לאן מסלול הכזב הזה יכול לקחת אותנו .

       

      אני, תודה לאל :-)

      משחקת בחרא (של סוסים)

      זה ממלא לי ת'חיים.

       

       

       

        23/5/10 01:05:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:11:23

      צטט: אלמה מאהלר 2010-05-22 23:58:04

      כאופטימית ידועה, אני טוענת ש-ד'יס טו של פאס.

      עוד איזה דור, אחרי שנזקי הסיפור הזה כבר יהיו ברורים לכל החולמים והחולמות לשעבר, ממורמרי ההווה וחסרי-העתיד לעתיד.

       אכן אופטימית. אני חושב שהחלום הזה ממשיך להזין את עצמו. סיפורי ההתפכחות והאכזבה, נבלעים בים הקלישאות של "אלה שעשו את זה" ש"ניצחו את השיטה". בעיקר, כי הרי, לנו זה לא יקרה. 

      וזה מאוד מזכיר לי את הסיפור של סטיב, מאותה תכנית כושלת של יגאל שילון, שחשב שהנה, הוא נוגע בשמיים, ואז התרסק לקרקע המציאות. אני כמעט-לגמרי-בטוח, שלו היו מציעים לו היום להשתתף בתכנית ריאליטי, הוא היה מסכים בלי לחשוב פעמיים. 

       

      מה, כבר עבר דור מאז התכנית ההיא?!

      איך הזמן טס כשיש תכניות ריאליטי לצפות בהן :)

       

        23/5/10 00:59:

      צטט: הנריק הצייר 2010-05-23 00:44:31

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 21:34:18

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

      אם אתם מזמינים אותי לצייר את מפגש הבעת התודה הזה

      אני מוכר אותו בסותבי  

      וזה הופך אותי ל- סלב על המקום

      (אתם מקבלים 20% מזומן בלי קבלה)

       

       

       

       לצייר, זה כל כך המאה שעברה.

      אנחנו מזמינים פפארצי, ומקבלים מליון דולר על כל פריים. 

       

        23/5/10 00:58:

      צטט: א-ל-י 2010-05-23 00:44:04

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:36:23

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

       

      אפרופו נערי זוהר עד היום לא הבנתי מה זה "אשת חברה" :-))

      אני זוכר שפעם מזמן הייתי קורא בעיתון ש"אשת החברה אודטה" הייתה ממליצה ללכת למקומות חדשים,

      ותמיד שאלתי את עצמי על איזו חברה היא מדברת בדיוק????

      :-))))

       מסתבר שזה היה ה-מקצוע הנחשק, לפני שהוא הוחלף במקצוע ה'סלב'.

       

        23/5/10 00:55:

      צטט: קורעת ספרים 2010-05-23 00:39:34


      כבר ב-1998 כתבה אורלי קסטל בלום (להלן אק"ב):

      "יום אחד הוזמנתי לטוק שואו בתור אחת שעשתה את זה".   

       (מתוך "לְמה לשקר", הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, עמ' 27)

      וחשפה את ערוות כלי התקשורת שמאירים באור יקרות סלבים לרגע על לא עוול בכפם.

      היום אפשר בהרבה פחות מאמץ לחבור לאיזה פפושדו ולקבל מחמאה מחיננית על השמלה השווה חבל על הזמן.

       כן. להתפרסם בזכות ספר שכתבת, זה ממש מעייף ומייגע (צריך לכתוב !!!)

      אפשר לקצר את הדרך על ידי השתחלות פוטוגנית לתוך ביקיני קטנטן.

      (ומחיננית, שאגב, היה תלמיד שלי בשנקר) לא מקבלים מחמאות, רק עלבונות מתוחכמים באוחצ'ית מדוברת) 

       

        23/5/10 00:52:

      צטט: אניגמה 313 2010-05-23 00:36:02

      לא מזמן ראיתי  בטלויזיה שמתנת בת -המצווה האולטימטיבית כיום אינה, חלילה, שעון או מסיבה, או אפילו טיול לחו"ל, אלא 'בוק' של תמונות כדי שיהיה זמין למקרה ש...

      ילדות ממש מצטלמות בפוזות של דוגמניות, לבושות במיטב מחלצות האופנה השטנצית האחרונה.

      ואנחנו בגיל זה היינו בצופים :-)

      מצער

      שבוע טוב

      אילת

      * 


       

       "המועדון" שבו הן חוגגות את בת המצווה, מעניק להם, כבונוס, את האפשרות לבחור בין "בוק" (כולל שירותי סטיילינג ואיפור (!)) לבין "וידיאו קליפ" בו הן מפזזות ומניעות את השפתיים לצלילי בריטני או ליידי גאגא.

      (תנחשי לבת של מי יש "בוק" ממסיבת בת המצווה שלה...) 

       

        23/5/10 00:48:

      צטט: renana ron 2010-05-23 00:34:51

      תחי הרדידות ויחי הכלום שמאחורי זה.

       

      כל דבר שנעשה היום, גם אם לכאורה הוא רציני,

      יש מאחוריו אינטרסים שיווקיים מסחריים.

      אולי זו הסיבה שאני ממעט לצפות בתכניות השונות

       אינטרסים כלכליים היו שם תמיד (הכלכלה המניעה את העולם) רק שפעם, הייתה לפחות מראית עין של בושה. את האינטרס הכלכלי השתדלו להצניע, לטשטש. היום גם הבושה נעלמה. בחברה בה אתה נשפט על סמך "כמה כסף עשית" אין צורך לסלק את הכסף מהפריים-טיים. משתתפים ב"אח הגדול" וב"הישרדות" יכולים להגיד בפה מלא - "אני כאן בשביל הפרס הכספי" וכולם יעריכו אותם על כנותם (כן, עוד פעם אלה ש"הולכים עם האמת שלהם") 

       

        23/5/10 00:44:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 21:34:18

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

      אם אתם מזמינים אותי לצייר את מפגש הבעת התודה הזה

      אני מוכר אותו בסותבי  

      וזה הופך אותי ל- סלב על המקום

      (אתם מקבלים 20% מזומן בלי קבלה)

       

       

       

        23/5/10 00:44:

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:36:23

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

       

      אפרופו נערי זוהר עד היום לא הבנתי מה זה "אשת חברה" :-))

      אני זוכר שפעם מזמן הייתי קורא בעיתון ש"אשת החברה אודטה" הייתה ממליצה ללכת למקומות חדשים,

      ותמיד שאלתי את עצמי על איזו חברה היא מדברת בדיוק????

      :-))))

        23/5/10 00:39:


      כבר ב-1998 כתבה אורלי קסטל בלום (להלן אק"ב):

      "יום אחד הוזמנתי לטוק שואו בתור אחת שעשתה את זה".   

       (מתוך "לְמה לשקר", הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, עמ' 27)

      וחשפה את ערוות כלי התקשורת שמאירים באור יקרות סלבים לרגע על לא עוול בכפם.

      היום אפשר בהרבה פחות מאמץ לחבור לאיזה פפושדו ולקבל מחמאה מחיננית על השמלה השווה חבל על הזמן.

        23/5/10 00:36:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-23 00:06:35

      צטט: חתלתולת צ'שייר 2010-05-22 23:48:48


      כמו פוסט הLIKE שלך, גם כאן אתה מביע תסכול מהשטחיות שאנחנו נגררים אליה, במדרון חלקלק עד מאוד, ואין לי מה לומר חוץ מ"מסכימה".

       

       אכן. אותם אלה ש"מלייקקים" כל דבר, הם אלה שמתבוננים בעיניים פעורות מקנאה בגיבורי דורנו.

      מבחינתי, הכל מגיע מאותו מקום עצוב, של רידוד התכנים וצמצום המשמעויות. השטחיות שבה מתייחסים לשפה, היא אותה השטחיות בה קובעים מה זו "הצלחה" ומי "מצליח".

      זו הגישה הפוסט-מודרניסטית שמבטלת הירארכיות ומייחסת את אותה חשיבות לכל דבר ועניין. 

      כל מילה, ארז, כל מילה.

       

        23/5/10 00:36:

      לא מזמן ראיתי  בטלויזיה שמתנת בת -המצווה האולטימטיבית כיום אינה, חלילה, שעון או מסיבה, או אפילו טיול לחו"ל, אלא 'בוק' של תמונות כדי שיהיה זמין למקרה ש...

      ילדות ממש מצטלמות בפוזות של דוגמניות, לבושות במיטב מחלצות האופנה השטנצית האחרונה.

      ואנחנו בגיל זה היינו בצופים :-)

      מצער

      שבוע טוב

      אילת

      * 


       

        23/5/10 00:34:

      תחי הרדידות ויחי הכלום שמאחורי זה.

       

      כל דבר שנעשה היום, גם אם לכאורה הוא רציני,

      יש מאחוריו אינטרסים שיווקיים מסחריים.

      אולי זו הסיבה שאני ממעט לצפות בתכניות השונות

        23/5/10 00:32:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:31:38

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

      מחלון... לא ידעתי שאתה הומו ! אבל... כלומר... אתה הומו חולה ? אתה קצת מלחיץ אותי מחלון... דבר אלי ! דבר אלי מחלון !

       

       אם תסתמי שניה אולי אוכל להשחיל מילה.

      ובקשר למצבי הבריאותי- אל תדאגי, אני לא מתכוון לקחת לך את המיטה במחלקה הסגורה, אין מי שישמור על כליון.

        23/5/10 00:14:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 23:30:24

      צטט: forte nina 2010-05-22 21:25:20

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

      מיא ,בשביל חברותי ולקוחותיי

      תדברי על שני שקרים הכי פופולאריים שאני לפחות שומעת:

      א.אני לא בוגד בך- רק הולך עם הנייד לאמבטייה

      ב.אני לא נשוי,כלומר עדיין אין לי את ניירות הגט,אבל אני עומד לקבל אותם

      בלית ברירה אני עדיין חי בבית עם אשתי, עד שהדירה תימכר, אבל כבר יש קונה  בדרך...

      אוקיי?

       

       רגע רגע

      לא הסכמנו כבר שהמחקר תקף רק לגברי הממלכה הבריטית (שקרנים ידועים) ואילו הגברים הישראליים אינם יודעים שקר מהו??!!

      גברים הולכים עם הנייד לאמבטיה, כי לטוש יש שיחה.

      ואלה עם ניירות הגט הכמעט מוכנים, פשוט מחכים שהילדים יגדלו. (מה, שנשבור למלאכים הקטנים האלה את הלב, עכשיו, שהם כל כך רכים בשנים, אפילו שלושים עוד לא מלאו להם...) 

       

       הילד רק בן 25... תן לו לפחות לגמור את התואר השני...

       

        23/5/10 00:12:

      צטט: forte nina 2010-05-22 21:25:20

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

      מיא ,בשביל חברותי ולקוחותיי

      תדברי על שני שקרים הכי פופולאריים שאני לפחות שומעת:

      א.אני לא בוגד בך- רק הולך עם הנייד לאמבטייה

      ב.אני לא נשוי,כלומר עדיין אין לי את ניירות הגט,אבל אני עומד לקבל אותם

      בלית ברירה אני עדיין חי בבית עם אשתי, עד שהדירה תימכר, אבל כבר יש קונה  בדרך...

      אוקיי?

       

      ברור. כמובן גם הקלאסיקות - זה לא מה שאת חושבת ואשתי לא מבינה אותי.

      (איחרתי כי ביליתי במועדון לסביות. מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה)

       

        23/5/10 00:11:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:30:17

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

       

      ארז , תן לי גם לנצל כמה דקות של תהילה שלי עכשיו אצלך , ולבשר לך , ברוח הריאליטי, שאני הולכת להיות בעוד חצי שנה הדבר הבא.

       

      שווה יהיה לשריין מקום :-)))

      פוסט מצוין.

        23/5/10 00:11:

      צטט: אלמה מאהלר 2010-05-22 23:58:04

      כאופטימית ידועה, אני טוענת ש-ד'יס טו של פאס.

      עוד איזה דור, אחרי שנזקי הסיפור הזה כבר יהיו ברורים לכל החולמים והחולמות לשעבר, ממורמרי ההווה וחסרי-העתיד לעתיד.

       אכן אופטימית. אני חושב שהחלום הזה ממשיך להזין את עצמו. סיפורי ההתפכחות והאכזבה, נבלעים בים הקלישאות של "אלה שעשו את זה" ש"ניצחו את השיטה". בעיקר, כי הרי, לנו זה לא יקרה. 

      וזה מאוד מזכיר לי את הסיפור של סטיב, מאותה תכנית כושלת של יגאל שילון, שחשב שהנה, הוא נוגע בשמיים, ואז התרסק לקרקע המציאות. אני כמעט-לגמרי-בטוח, שלו היו מציעים לו היום להשתתף בתכנית ריאליטי, הוא היה מסכים בלי לחשוב פעמיים. 

       

        23/5/10 00:07:

      צטט: פאבריציו 2010-05-22 23:51:52

       

       

      עם לבדד יתבהם ויכסיל.

       

       אכן חציר העם

        23/5/10 00:06:

      צטט: חתלתולת צ'שייר 2010-05-22 23:48:48


      כמו פוסט הLIKE שלך, גם כאן אתה מביע תסכול מהשטחיות שאנחנו נגררים אליה, במדרון חלקלק עד מאוד, ואין לי מה לומר חוץ מ"מסכימה".

       

       אכן. אותם אלה ש"מלייקקים" כל דבר, הם אלה שמתבוננים בעיניים פעורות מקנאה בגיבורי דורנו.

      מבחינתי, הכל מגיע מאותו מקום עצוב, של רידוד התכנים וצמצום המשמעויות. השטחיות שבה מתייחסים לשפה, היא אותה השטחיות בה קובעים מה זו "הצלחה" ומי "מצליח".

      זו הגישה הפוסט-מודרניסטית שמבטלת הירארכיות ומייחסת את אותה חשיבות לכל דבר ועניין. 

        23/5/10 00:03:

      צטט: דליה האחת 2010-05-22 23:25:25

      עצוב מאוד  לאן הדרדרה  התרבות  המקומית  בארץ, כמו גם  העולמית.

      כמיהתו של כל  מתבגר/ת להיות  מפורסם  כה  שטחית ורדודה,פני הדור כפני הכלב...

      כבר אין תוכניות  עומק,אין סדרות איכותיות כגון:אני  קלאודיוס,ההגדה לבית  פורסייט...וכו'

      כל  נפלט/ת   ריאליטי  זוכה לכבוד  ויקר...שרון איילון  בזמנו  , כלומניקית  שחיפשה  חתן  עשיר  הפכה  את  עצמה

      לאושיה תרבותית  כאילו היא  מינימום  מדענית חלל  או  זוכת  פרס  נובל  בכימיה....

      אין לי  חלומות על  תהילה ,פרסום או  כסף..

      אני  שמחה  להיבלע  בהמון  האפרורי, כאן  נמצאים  המון  אנשים  נפלאים.

      ומיוחדים  כמוני  שאינם  מנופפים   בדגלים....

       

       המפורסתמים של היום, זוכים להערצה שהיתה פעם מנת חלקם של מדעני החלל או זוכי פרס נובל בכימיה.

      הם הגשימו (במו גופם החטוב וראשם החלול) את החלום האולטימטיבי - מכירים אותם, כ-ו-ל-ם. 

       

        23/5/10 00:00:

      צטט: plantica 2010-05-22 23:08:31

      מה? רק אני חלמתי להיות נהג של כבאית?

       

       עמית, אתה לא קשוב.

      רק לפני איזה שלוש מאות תגובות, כתבתי שחלמתי להיות נהג של אוטו-פח-זבל... 

        22/5/10 23:58:

      צטט: שרון קדם 2010-05-22 23:51:21

      הבן הגדול שלי (19) רוצה להיות סופר והקטן (13) מדבר על הנדסה.

      מה בדיוק אתם עושים לילדים שלכם שהם רוצים להיות סלב? 

       שרון, כבר אמרתי לך, אתה יצור פלא נדיר.

      רק במקרה אתה שותף בעולם שלנו, זן נכחד.

      אנחנו לא עושים לילדינו דבר מלבד להושיב אותם מול הטלוויזיה והמחשב. מכאן - הם כבר פועלים בכוחות עצמם. 

       

        22/5/10 23:58:

      כאופטימית ידועה, אני טוענת ש-ד'יס טו של פאס.

      עוד איזה דור, אחרי שנזקי הסיפור הזה כבר יהיו ברורים לכל החולמים והחולמות לשעבר, ממורמרי ההווה וחסרי-העתיד לעתיד.

        22/5/10 23:55:

      צטט: iri20 2010-05-22 22:46:25

       

      ארז השתלטתי לך על הפריים טיים

      מעניין שבתכנית כוכב נולד הבריטית

      זכתה השבוע קשישה סקוטית בת - 80,

      עם קול מרשים

      אז אולי extreme זה העניין..

       

       

       

       טוב, כבר אחרי אחת עשרה, זה לא נחשב ל"פריים". מקסימום "לייט-ניט שאו" :)

      ראיתי את הקשישה המזמרת, וזה באמת יפה ומרגש, אבל אי אפשר להימלט מקצת ציניות ולהיזכר שבשנה שעברה היית זו סוזן בויל, ויש תחושה שמחפשים, פשוט, ריגושים אחרים, שאולי קצת נמאס לנו מבלונדיניות פותות שמיחצנות את חזה הסיליקון שלהן, ולכן מגוונים לנו את הנוף בגימיקים אחרים. בסופו של דבר, גם הקשישה הסקוטית, עם כל הכבוד ליכולותיה הווקאליות, היא גימיק שכזה, מה שמעיד  שתרבות הסלב, אינה נחלתם של בני הנוער בלבד, גם המבוגרים נלכדו בחלום ה"מפורסם-לרגע-בין-רגע"

       

        22/5/10 23:51:

       

       

      עם לבדד יתבהם ויכסיל.

        22/5/10 23:51:

      צטט: forte nina 2010-05-22 21:25:20

      מיא ,בשביל חברותי ולקוחותיי

      תדברי על שני שקרים הכי פופולאריים שאני לפחות שומעת:

      א.אני לא בוגד בך- רק הולך עם הנייד לאמבטייה

      ב.אני לא נשוי,כלומר עדיין אין לי את ניירות הגט,אבל אני עומד לקבל אותם

      בלית ברירה אני עדיין חי בבית עם אשתי, עד שהדירה תימכר, אבל כבר יש קונה  בדרך...

      אוקיי?

       

       

      לא, הרסת אותי עכשיו, במידת הדיוק בה תיארת את המשפט הזה ששמעתי אותו בדיוק לפני יומיים שלושה, ממישהו כאן בקפה. ברור, עוד שניה הוא עוזב. אחרי 11 שנים. גדולה.

        22/5/10 23:51:

      הבן הגדול שלי (19) רוצה להיות סופר והקטן (13) מדבר על הנדסה.

      מה בדיוק אתם עושים לילדים שלכם שהם רוצים להיות סלב? 

        22/5/10 23:50:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-05-22 22:45:26

      חוק הסלב פועל גם לפי חוק הכלילם השלובים. בעבר היית מצליח בעולם האפנה מדגמן,מצטלם ועוד, יצרת חשך בענף הקולנוע ומהמסלול נקטפת לתפקיד זוטר או ראשי בסרט כלשהו. ראה דוגמת בר רפאלי שממרום מעמדה כדוגמנית מפתח היא הולכת לככב בסרט הוליוודי.

       

      עכשיו אנחנו נמצאים במצב הפוך. תעשיית הריאליטי מגלה אותם יפים וחטובים והופכת אותם לסלבס במהלך התוכנית, ואז, מיד אחרי הקאט כמו שכתבת, הסוכנים מריצים אותם לצילומי אפנה, להופעות מסלול ומה לא, הכל כדי לשמור על מחירם בשוק ולהתנדנד בין שני העולמות.

       

      אני לא רואה את הסדרות ומקבלת את כל מה שכתבת. תעשיית הסלביות היא ממש חלולה. נבחריה בהחלט פאטתיים.  

       

       היום תעשיית הריאליטי היא האחראית על הנפקת הפרזנטורים לתעשיית האופנה. מתוקף כישורי האפס שלהם, הם הופכים לדוגמנים, יח"צנים, מגישי טלוויזיה, משתתפי פסטיגלים, פרשנים פוליטיים, מה לא.

      יש להם את זוהר ה"מנצחים". אם הם גם עשו את כל הסיבוב מהביבים אל הפריים-טיים, אז בכלל - סיפורי סינדרלה, אנחנו הכי אוהבים. הם לא נשפטים בשום קריטריון של כישרון, או כישורים, רק במידת פרסומם, שהוא מלכתחילה, מושתת על לא דבר. 

        22/5/10 23:48:

      כמו פוסט הLIKE שלך, גם כאן אתה מביע תסכול מהשטחיות שאנחנו נגררים אליה, במדרון חלקלק עד מאוד, ואין לי מה לומר חוץ מ"מסכימה".
        22/5/10 23:45:

      צטט: iri20 2010-05-22 22:35:18

       

      שחיקה מסיבית של ערכים

      חבל על הנוער שנחשף לזבל הזה היום... 

      אני קוראת כאן בעיתון.. סלב מקבל סכומים בלתי נתפסים

      אני מדברת איתך ב- K פאונדים.. על כניסה למספר דקות לארוע.

      זוכר מי נבחר שנה שעברה בהשרדות?  הטיפוס הכי סוציומאט, אנטי חברתי, תכמן ומניפולטיבי

      זה אומר משהו..

      פוסט מעניין..כרגיל

       

       

       

       כרגיל, לא המצאנו שום דבר. תרבות הסלבס וההערצה לדמויות עשויות קרטון ופויאסטר מוקצף, היא יבוא שעשינו מאמריקה ומאנגליה.

      אנחנו פשוט מעניקים לכל העניין טאצ' יותר עממי (כי פה, בארץ הקטנה, רוב הסיכויים שאתה מכיר את זוכה הריאליטי כי אחותו שירתה איתך בנצרים או שאתה עושה מילואים עם הגיס של אשתו)

      ולכל התכונות הלא נעימות האלה - סוציומאטיות, תככנות, מניפולטיביות...המצאנו שם חדש, חיובי, "משחק את המשחק" 

       

        22/5/10 23:40:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2010-05-22 21:57:21


      *

       

      זה נכון.

      זה מדויק.

      זה כבר על הקצה (עד איפה אפשר להגיע עם תרבות הסלב)

      הריק הגדיש את הסאה.

       

      מכאן...רק חזרה בתשובה.

       

       

       חשבתי שמבחינתך חזרה בתשובה גרועה מכל פתרון אחר...

       

        22/5/10 23:39:

      צטט: מאיה אור אביב 2010-05-22 21:46:48


      מי שחי את חייו דרך הפריזמה

      של התשקורת או המידה.. אז חייו עלובים וקשים מאוד

      אני מסכימה איתך...

      ומי שלא מסכים לעליבות הזו.. מוצא דרכים נוספות

      לחיות באור הזרקורים..אבל שהאיכות שלהם

      שונה בתכלית השינוי .. ומאירה באור...

      שהקנאים יכולים רק למות מזה...

      או להתאתגר...לנוע לעברם...

      לכן הפוסטים שלך חשובים כל כך...

      הם דוחפים לקצה... שממנו אפשר רק לעלות... ולעולות..

      וכל אחד בדרכו... היחידה והמיוחדת..

      ובאמת על פי חכמת הקבלה אנו בזמן הייחודים.

      שזה אומר שכל אחד אמור למצוא את הייחודיות שקיימת בו

      כדי לשרוד וכדי לתרום..

      תודה ארז

       היום, כפי שאת ודאי יודעת, יש גם סלבס-של-רוחניות. גם בתחום ה"אור והאהבה" ישנם מובילים חברתיים שהפכו את הרוחניות למדרגה בדרך לידוענות האולטימטיבית. הם סוחרים באמרות השפר שלהם, בדיוק כפי שעושים זאת מתמודדי "האח הגדול" עם תובנות ה-שנקל שלהם.

      ניתן היה לצפות ממי שבאמת ניקה את נפשו והשתחרר ממראית עין חומרית, שיהיה פטור מהצורך לעמוד באור הזרקורים. אבל אם תסתכלי סביבך, תמצאי מאות גורואים-בעיני-עצמם, שהפכו את תורתם קרדום לחפור בו את הנתיב לפרסום ולעושר. 

       

       

        22/5/10 23:32:

      צטט: המחסן של רונית 2010-05-22 21:27:10

      דרך אגב ... יכול להיות שרוני מאנה נמצא כאן אצל אח שלו משה בבוקה ראטון?...

       

      יש מצב?...

       

      דרך אגב אח שלו הרבה יותר עשיר ממנו, אבל עליו שמעו פחות.

       

      אולי כי הוא פחות יפה?...

       

      יאללה הולכת לתפוס חרופ אחרי שעתיים בבריכה.

       

      אחר כך קופצת ל'החלפות' של דברים.

       

      ע' אומר ש'תפסתי אמריקה'.

       

      (:

       כן, יש מצב.

      אח שלו זה מויש המפורסם, מה"מובינג".

      ומה זה "החלפות"? הז'ארגון האמריקאי הזה השתלט עליך לגמרי, ולנו כאן, בארץ הקטנה ונטולת הסלבס, אין מושג על מה את מדברת... 

       

        22/5/10 23:30:

      צטט: forte nina 2010-05-22 21:25:20

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

      מיא ,בשביל חברותי ולקוחותיי

      תדברי על שני שקרים הכי פופולאריים שאני לפחות שומעת:

      א.אני לא בוגד בך- רק הולך עם הנייד לאמבטייה

      ב.אני לא נשוי,כלומר עדיין אין לי את ניירות הגט,אבל אני עומד לקבל אותם

      בלית ברירה אני עדיין חי בבית עם אשתי, עד שהדירה תימכר, אבל כבר יש קונה  בדרך...

      אוקיי?

       

       רגע רגע

      לא הסכמנו כבר שהמחקר תקף רק לגברי הממלכה הבריטית (שקרנים ידועים) ואילו הגברים הישראליים אינם יודעים שקר מהו??!!

      גברים הולכים עם הנייד לאמבטיה, כי לטוש יש שיחה.

      ואלה עם ניירות הגט הכמעט מוכנים, פשוט מחכים שהילדים יגדלו. (מה, שנשבור למלאכים הקטנים האלה את הלב, עכשיו, שהם כל כך רכים בשנים, אפילו שלושים עוד לא מלאו להם...) 

       

        22/5/10 23:26:

      צטט: "מוכר הסיפורים" 2010-05-22 21:12:18

      יקירי,

      הגזמת באופטימיזם שלך: פעם חלמו חלומות, היום כבר לא חולמים - אלא רצים על זה. ובכל הכוח. ומהר-מהר. וכמו שכתבת, הם מצליחים תמיד לאחר מכדי להבין את המחיר שכבר שילמו. וכולנו משלמים. ועוד נשלם. וביוקר.

       נראה לי שאתה צודק.

      ה"חלום" הפך למטבע לשון. אנשים ממהרים למחזר אותו "אני הולך עם הלב שלי", "אני חי את החלום" כל האמירות הריקות הללו שמתייחסות להופעה של חצי דקה על המרקע. ואחר כך, מה? 

       

        22/5/10 23:25:

      עצוב מאוד  לאן הדרדרה  התרבות  המקומית  בארץ, כמו גם  העולמית.

      כמיהתו של כל  מתבגר/ת להיות  מפורסם  כה  שטחית ורדודה,פני הדור כפני הכלב...

      כבר אין תוכניות  עומק,אין סדרות איכותיות כגון:אני  קלאודיוס,ההגדה לבית  פורסייט...וכו'

      כל  נפלט/ת   ריאליטי  זוכה לכבוד  ויקר...שרון איילון  בזמנו  , כלומניקית  שחיפשה  חתן  עשיר  הפכה  את  עצמה

      לאושיה תרבותית  כאילו היא  מינימום  מדענית חלל  או  זוכת  פרס  נובל  בכימיה....

      אין לי  חלומות על  תהילה ,פרסום או  כסף..

      אני  שמחה  להיבלע  בהמון  האפרורי, כאן  נמצאים  המון  אנשים  נפלאים.

      ומיוחדים  כמוני  שאינם  מנופפים   בדגלים....

       

        22/5/10 23:23:

      צטט: מירי-ב 2010-05-22 21:11:20

      אופס, נמחקה התגובה עצמה שמתחת לציטוט של הטקסט שלך, אז הנה היא:
      ממש כמו בקניית מכונית חדשה "מהניילון" (או ליתר דיוק "עם הניילונים") -- ברגע שמתניעים אותה (עם או בלי הניילון) היא כבר מאבדת משמעותית מערכה. כמה סימבולי/קריצתי, לכן, שחלק גדול מתוכניות ה"ריאליטי" כוללות איזה מכונית חדשה ונוצצת... מהבחינה הזו, לכן, אלו ש"עושים סיבוב" על פליטי הריאליטי החדשים-דנדשים, לא רק שממהרים לנצל את הסחורה ה"חמה" בטרם תתקרר ומהר, אלא בעצם השימוש שלהם "באותה הסחורה", תורמים להפחתת "ערכה" בשוק...
      בקיצור, פוסט משובח וחשוב!
      תודה ושבוע טוב,
      מירי

       זה אכן הפרדוקס העצוב של גיבורי הריאליטי. הם מתחילים להתיישן בשנייה שהם הופכים לכאלה. כל סיבוב שלוקחים עליהם, מוריד את ערך השוק שלהם. הם כמו קוטג' באוגוסט מחוץ למקרר. אני מניח שאף אחד לא מספר להם מראש על תאריך התפוגה המקועקע על חזם. (וגם אם היו מספרים, הם לא היו מאמינים)

      אם הם לא מנצלים ומיד את פרסומם הרגעי, הם נעלמים לחור השחור של "מי אתם בכלל" ואם הם ממהרים לנצל - הם נשרפים. 

       

        22/5/10 23:19:

      צטט: כש-רונית 2010-05-22 21:09:34

      לי אמרה השבוע אישה זקנה יהודיה מקסימה בבר-מצווה בה הייתי שאני נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6 אבל שאני יותר יפה ממנה.

       

      זה הספיק לי לגמרי.

       

      אם להתפרסם אז על כישרון ולא על יופי, חבל שאין מפורסמי אופי.

       

      אני.

       לי אין בעיה להיות מפורסם על יופי :))

      ואם אותה זקנה מקסימה היתה אומרת לך שאת נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6, אבל את פחות יפה ממנה - עדיין היית מוחמאת? 

       

        22/5/10 23:17:

      צטט: גי'נג'ר 2010-05-22 21:06:58


      חיי מדף קצרים, תוכן חלול ותמצות של כלומניקיות - ועדיין זה מקצוע נחשק שזוהרו לא נשחק : להיות "מפורסם" .

       

      מפורסם במה? למה? - לא ברור. מה שחשוב זה לקשט את רשימת המוזמנים לפתיחה של סנדלריה ולכל השקה של מותג ליגה ג' מסין ושכל יחצ"ן יזכור אותך כי אחרת אתה לא קיים.

       

       

      מה זה אומר על הילדים האלו, ששם מתחיל ונגמר רף הציפיות שלהם? ומתי בדיוק זה קרה לנו?

       אני מניח שהשאיפה להיות מפורסם, הייתה קיימת תמיד. אבל היא התקיימה לצד שאיפות נוספות, אולי כסוג של "בונוס" למי שמשקיע את כל מאודו בתחום מסויים. היום השאיפה הזו הפכה לחזות הכל. הפרסום מכוח הפרסום עצמו. לכן, ממש לא חשוב על מה ולמה. מדובר במקצוע לכל דבר.

       

        22/5/10 23:13:

      צטט: mikiy-makara 2010-05-22 21:05:51

      אין מה למהר... יש מספיק 15 דקות לכווווווווולם.

       

       

       

       אבל על משבצת חמש עשרה הדקות שלך, יש עוד מאה ששירטטו אותה בשביל עצמם.

        22/5/10 23:11:

      צטט: חגית קידום נשים 2010-05-22 20:55:24


      יפה כתבת.

      צודק לגמרי.

      ולעניין רוני מאנה - הוא דווקא מאלה שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין מופיע באמצעי התקשורת מדי פעם - יוצא עם דוגמניות, איש עסקים, נדלניסט ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

       כן, זהו האיש ופועלו.

      בשזמנו - הוא היה חותמת הכשרות של כל מלכת יופי נבחרת. אחת מהתחנות הקבועות בדרך אל האושר - דמעות ההכתרה, הראיון אצל אחד ממנהיגי השבט הטלוויזיוני ("אני לא אשתנה, אני אשאר מי שאני, כן, כשאגדל אהיה רופאה או אסטרונאוטית, אבל לפני זה - אביא שלום עולמי"), ואז - זריקת החבר מ"הבית" ומציאת ניחומים בין זרועותיו של רוני מאנה.

       

        22/5/10 23:08:
      מה? רק אני חלמתי להיות נהג של כבאית?
        22/5/10 23:07:

      צטט: צפונית אחת 2010-05-22 20:49:27


      החיים באינסטנט,הכל בכאילו,ארוז ושטוח...

      (-:

       

       כמו באיקאה, ואפילו לא צריך להרכיב לבד :)

        22/5/10 23:06:

      צטט: הטרמילר 2010-05-22 20:48:31


      יש ממש בדברים שהבאת אבל לא הכל כך.

      חלקו הגדול של העול המוטל על ההורה העכשיווי

      והוא דווקא מבין זאת,

      זה לנטרל את הילדים מהטלביזיה והמחשב ולמצוא להם עניין בעשיה אחרת

      כמו ספורט אתגרי לא ממונע, נגרות ציור פיסול...

      לפחות כך אני רואה את נכדיי ודורם.

       

      אני חושב שההורים האחראים מבינים שזה בידיים שלהם.

      הגבלת זמן ותכנים בטלביזיה ובמחשב זו התחלה טובה.

       

       

       

       

       בתור הורה עכשווי, אני יכול לספר לך, שכוחי תש מול השפעת הטלויזיה והמחשב. בגליאי הנוער, הכוחות החברתיים משמעותיים ביותר. אם אני אציע לאחת מבנותי ספורט אתגרי, היא תביט עלי כעל ג'וק מסומם.

      הייצוגים השולטים בחברה הם אלה המוזנים אליה דרך אמצעי התקשורת. גם אם אגביל את זמן הצפיה, עדיין, התכנים השולטים והמכוונים את החברה, יישארו על כנם.

      זוהי התרבות הנוכחית, היא נשלטת על ידי הסלב-בשקל, הם המייצגים את המדד הראשי ל"הצלחה". קשה להיות נער ולהתנתק ממה שמשדרת החברה סביב (בקול אחד, כמעט אחיד). הנה, אפילו אני, המבוגר-האחראי, לא משוחרר מהשפעות הייצוגים האלה. 

       

        22/5/10 22:46:

       

      ארז השתלטתי לך על הפריים טיים

      מעניין שבתכנית כוכב נולד הבריטית

      זכתה השבוע קשישה סקוטית בת - 80,

      עם קול מרשים

      אז אולי extreme זה העניין..

       

       

       

        22/5/10 22:45:

      חוק הסלב פועל גם לפי חוק הכלילם השלובים. בעבר היית מצליח בעולם האפנה מדגמן,מצטלם ועוד, יצרת חשך בענף הקולנוע ומהמסלול נקטפת לתפקיד זוטר או ראשי בסרט כלשהו. ראה דוגמת בר רפאלי שממרום מעמדה כדוגמנית מפתח היא הולכת לככב בסרט הוליוודי.

       

      עכשיו אנחנו נמצאים במצב הפוך. תעשיית הריאליטי מגלה אותם יפים וחטובים והופכת אותם לסלבס במהלך התוכנית, ואז, מיד אחרי הקאט כמו שכתבת, הסוכנים מריצים אותם לצילומי אפנה, להופעות מסלול ומה לא, הכל כדי לשמור על מחירם בשוק ולהתנדנד בין שני העולמות.

       

      אני לא רואה את הסדרות ומקבלת את כל מה שכתבת. תעשיית הסלביות היא ממש חלולה. נבחריה בהחלט פאטתיים.  

        22/5/10 22:42:

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ראיתי את הכתבה הזו השבוע בדיילי טלגרף

      אני אשתדל להקשיב לך מחר, זה 07:00 בבוקר כאן.. 

       

        22/5/10 22:35:

       

      שחיקה מסיבית של ערכים

      חבל על הנוער שנחשף לזבל הזה היום... 

      אני קוראת כאן בעיתון.. סלב מקבל סכומים בלתי נתפסים

      אני מדברת איתך ב- K פאונדים.. על כניסה למספר דקות לארוע.

      זוכר מי נבחר שנה שעברה בהשרדות?  הטיפוס הכי סוציומאט, אנטי חברתי, תכמן ומניפולטיבי

      זה אומר משהו..

      פוסט מעניין..כרגיל

       

       

       

        22/5/10 22:29:

      בדיוק כךחיוך

      עוד סיבה שמזכירה לי לעולם לעולם לא לקנות טלויזיה 

        22/5/10 22:08:

      צטט: xtra skinny 2010-05-22 20:47:30

      ונזכרתי שפעם היה מישהו שהיה אומר "אין לי זמן". הוא אינו שייך לדור הריאליטי ולא היה כוכב אינסטנט, אבל עדיין, הסיפור שלו מייצג הרבה מהרעות והחולות של תרבות התהילה. נו. 

       

       הוא ודאי אינו דוגמא לפרסום-אינסטנט, אבל אולי דוגמא לערך הבלתי מציאותי שאנחנו נותנים למושג "מפורסם" והזהות הנרכשת בין הצלחה לפרמטרים של ידוענות.

       

        22/5/10 22:06:

      צטט: אטיוד5 2010-05-22 20:45:55


      רגע, אז מה עדיף? לעשות 250000 דולר ברבע שעת תהילה כמו נועם טור, או לעשות 36 שעות במשמרת כמו רופא מתחיל עם משכורת 8000 ש"ח בחודש. אם כבר יצא לך להיות להיות סלב לרבע שעה, סחתין, שיחקת אותה, ואין שום רע ברצון להיות כזה. ודרך אגב, זה שאין דרישה שיהיה משהו בראש, לא אומר שאין שם משהו. חלק מהסלבס האלו נראים לי די אינטילגנטים.

       

      הבעיה היא, כמובן, קצת ריאליזם. נועם/נינט יש לכל היותר עשרה בשנה. הסיכוי של הילדים שלך ושלי להשתבץ שם הוא אפסי. לכן כדאי להם להשכיל ולשאוף למקצוע כלשהו. רוב הילדים עם אייקיו נורמלי מבינים את זה ושום טמבלויזיה לא מוציאה אותם מאיזון. כשהם אומרים, והם באמת אומרים, אני רוצה להיות מפורסם, הם מתכוונים לזה. אבל בד בבד הם יודעים שמה לעשות, זה כנראה לא יתממש, וכדאי להם ללכת לבית ספר מחר בבוקר. כלומר, צריך לקחת את האמירות האלו בפרופורציה.

       אני לא בטוח שהם, הילדים, "יודעים שזה לא יתממש". התקשורת מפמפמת ללא הרף שזה יכול לקרות לכל אחד, ושהפרסום-לשמו, הוא חזות הכל.

      אני, בתוך עמי אני חי. השאיפה "להיות מפורסם", אפילו אם מדובר רק ברמת ההצהרה, היא שאיפה המבוטאת כבר מפיהם של ילדים בגיל גן.

      מבחינתם זו פירושה של הצלחה. כך היא נמדדת.

      הצורך שלהם ב"קיצורי דרך", בא לידי ביטוי גם בתחומי בית הספר. אז נכון שרובם לא יושבים בבית, מול הטלוויזיה ומחכים שהחלום הידועני יפול עליהם משמיים, אבל הם גם יודעים באילו פרמטרים נבחנת ההצלחה היום, הם מודעים למדרוג הגבוה אותו מעניקה החברה ל"פרסום בין לילה" והם נוטים לשפוט גם את האחרים לפי אותם פרמטרים.

      (ולא, לא מדובר רק בילדי סמולנים שגרים בצפון תל אביב :)

      מספיק לראות את ילדי הפריפריה המגיעים לאודישנים ל"כוכב נולד" ונשבעים שמבחינתם זה "להיות או לחדול" שזו ה-הזדמנות עבורם ואין בילתה. הם מאמינים באמת ובתמים שההשתתפות בריאליטי היא האמצעי היחיד שדרכו הם יוכלו להגשים את חלומם. 

       

        22/5/10 22:03:

      בקרוב הגיל המקסימלי יהיה 13 כמו המטפס על האוורסט
        22/5/10 21:58:

      צטט: guitarwoman 2010-05-22 20:38:01


      פוסט נהדר. כל מילה, וכו וגו, ולא נותר לי אלא לספוק את כפיי בייאוש כי לא נראה לי שיתרחש איזה מרד נגד הדבר הזה.

       

       כנראה שלא. כי מי שאמור למרוד, שותף לאותו חלום.


      *

       

      זה נכון.

      זה מדויק.

      זה כבר על הקצה (עד איפה אפשר להגיע עם תרבות הסלב)

      הריק הגדיש את הסאה.

       

      מכאן...רק חזרה בתשובה.

       

       

        22/5/10 21:46:


      מי שחי את חייו דרך הפריזמה

      של התשקורת או המידה.. אז חייו עלובים וקשים מאוד

      אני מסכימה איתך...

      ומי שלא מסכים לעליבות הזו.. מוצא דרכים נוספות

      לחיות באור הזרקורים..אבל שהאיכות שלהם

      שונה בתכלית השינוי .. ומאירה באור...

      שהקנאים יכולים רק למות מזה...

      או להתאתגר...לנוע לעברם...

      לכן הפוסטים שלך חשובים כל כך...

      הם דוחפים לקצה... שממנו אפשר רק לעלות... ולעולות..

      וכל אחד בדרכו... היחידה והמיוחדת..

      ובאמת על פי חכמת הקבלה אנו בזמן הייחודים.

      שזה אומר שכל אחד אמור למצוא את הייחודיות שקיימת בו

      כדי לשרוד וכדי לתרום..

      תודה ארז

        22/5/10 21:45:

      צטט: כש-רונית 2010-05-22 21:09:34

      לי אמרה השבוע אישה זקנה יהודיה מקסימה בבר-מצווה בה הייתי שאני נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6 אבל שאני יותר יפה ממנה.

       

      זה הספיק לי לגמרי.

       

      אם להתפרסם אז על כישרון ולא על יופי, חבל שאין מפורסמי אופי.

       

      אני.

       

       


      דווקא יש כמה שהם גם וגם
        22/5/10 21:44:

      צטט: ARMAND 2010-05-22 20:34:36

      הגעתי מאוחר מדיי...

      כבר אין טעם להגיב... מי בכלל ישים לב אליי ???

       

       נו, טוב, זה בגלל שאתה לא מפורסם.

      לו היית חושף שיזוף פוטוגני באחד מאיי הפנינה, הייתי מארגן לך תרועות חצוצרה הולמות.  

        22/5/10 21:42:

      צטט: א י ל ה 2010-05-22 20:42:20


      כן.

      ו...?

       

       

       ו...

      בבניין ציון ננוחם (מה חשבת ??!!) 

        22/5/10 21:41:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-22 20:31:33

      ארז היקר

      מתחברת מהר מאוד לפוסט שלך

      יש לך יכולת לנתח באיזמל של מלים רכות ומכבדות כל מצב קש ה  כקל

      אוהבת את הדרך שבה אתה מציג את הדברים

      בקלות ניסחפתי

      תודה לך וסופשבוע נעים

       אלינוריגבי ביקשה שלא אענה לך. מאחר שהיא שולטת בי ביד ברזל (גם אם ענוגה ומלטפת) אין לי אלא לציית לה.

       

        22/5/10 21:39:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:30:17

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

       כשאת צודקת

       את צודקת 

       (לא לחינם את צדקת מפורסמת) 

       

        22/5/10 21:37:

      צטט: שיווה 2010-05-22 20:27:48

      ארז, מה אני אגיד לך, כל אחד

      מדבר מהרהורי ליבו

      אז אני ברגע זה מעדיפה שהבן שלי

      יהיה סלב שלא בא מביב שופכיןחיוך

      כי היום בצהריים הוא בא בהצהרה

      שבחופשה הסטודנטיאלית הוא

      נוסע לעשות בהתנדבות בכפר מצורעים

      בדרום הודו.

      לצרעת נמצאה תרופה לסלבס כנראה שטרםקריצה.

      ולרגע אחד של התיחסות חיובית

      בכל זאת ניתנת הזדמנות לככב ולא לשעה קלה

      כאלו שלא שפר עליהם מזלם להשיג את התהילה

      בכוחות עצמם ובכח כיס ופרסום הוריהם.

      העולם משתנה ארז, כסף ופרסום בכל מחיר.

      כתיבתך מענגת ומבדחת ואין עליךנשיקה

       

       

      להתנדב בכפר מצורעים בדרום הודו??!! זה משהו שגיא פינס מסקר?  

       (ודווקא יש תרופה לסלביזם. קוראים לה "התחילה עונה חדשה". התרופה הזו מכחידה, באחת, את כל המחלות של העונה הקודמת) 

        22/5/10 21:34:

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

       

       צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.

      רציתם פוסט שלם שמוקדש לכם, במקום, אני מכניס אתכם בקטנה, כל פעם קצת (אפקט מצטבר)

      תודו לי בהזדמנות (אתם יודעים איך...כן, זה כולל שוט, שרשראות ועמוד) 

        22/5/10 21:31:
      הוליווד זה כאן
        22/5/10 21:27:

      צטט: אישה1 2010-05-22 20:24:23

      אז רגע, רק הבת שלי חלמה להיות בעלת פיצוצייה??? לשון בחוץ

      טוב, האמת שהיא החזיקה בשאיפה ההזוייה-חיננית הזו עד גיל 14 בערך. עכשיו, בתור חיילת קרבית "מורעלת" יש לה תכניות אחרות, והן לא כוללות פרסום אגב (אם כי לא אתפלא אם יום אחד השאיפה ההיא מהילדות תתורגם לתחום של מינהל עסקים).

      אולי כי יש לה אמא "סלב" (עאלק) וזה לא "IN" לרצות להידמות לאמא...מופתע

      דווקא אני הגעתי לפני כשנתיים, ולגמרי במקרה (ותודה לקפה דה-מרקר) לתחום הפרסומות, כולל אחת נחשבת במיוחד לחברה סלולרית.

      מה שמוכיח שאפשר גם להיות "מפורסתם" בגיל 40...תמים

      ארז, היית צריך לראות את ההיסטריה רבתי שאחזה בתלמידיי לדורותיהם כשפרצופי הפציע על המסך הקטן...מזל שהיו אלו ימי שלהי החופש הגדול, אחרת לא הייתי מצליחה לחזור ללמד.

      מה שכמובן מחזק את דבריך, ובזמנו קצת חיזק את משכורת המורה שלי קריצה

      את כל נושא הפרסום והתהילה צריך לקחת בפרופורציה. זה נחמד כשעשוע, כתחביב, כחוויה (מהניסיון שלי), בייחוד בגיל ובמעמד שבו יש לך מקצוע "אמיתי". הבעיה אצלינו שאנשים, בייחוד הדור הצעיר, משתוקק לחיות את זה כדרך חיים. ולרובם לא מובן שדרך החיים הזו אורכת, במקרה הטוב, 15 דקות של תהילה. עיין ערך פליטי "כוכב נולד" וכיו"ב. 

       

       אני, עד גיל שש (ככה לפחות אמא שלי טוענת) רציתי להיות נהג של אוטו-פח-זבל.

      ממש לא מקצוע זוהר, לכל הדעות.

      תהילת-האינסטנט, ודאי, מאוד מפתה. במושגים העכשוויים, מי שעובד קשה כדי להצליח נחשב ל"פראייר". כולם חולמים "לעשות את המכה הגדולה", ורצוי שהיא לא תהייה כרוכה במאמץ יתר.   

      הדור הצעיר חונך לצפות לניסים שינחתו עליו מן השמים. הוא אפילו חש מאוכזב כשאלה לא מתרחשים. התקשורת, ובעיקר תכניות הריאליטי, מסמנת לו שכך הדברים אמורים לקרות. כשחייו עוברים ומן השמיים יורד עליו רק גשם (בחורף) הוא מרגיש מרומה. 

       

        22/5/10 21:27:

      דרך אגב ... יכול להיות שרוני מאנה נמצא כאן אצל אח שלו משה בבוקה ראטון?...

       

      יש מצב?...

       

      דרך אגב אח שלו הרבה יותר עשיר ממנו, אבל עליו שמעו פחות.

       

      אולי כי הוא פחות יפה?...

       

      יאללה הולכת לתפוס חרופ אחרי שעתיים בבריכה.

       

      אחר כך קופצת ל'החלפות' של דברים.

       

      ע' אומר ש'תפסתי אמריקה'.

       

      (:

        22/5/10 21:26:
      תפקידנו המבוגרים לתרגם את המציאות לעוללים התמימים.
        22/5/10 21:25:

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

      מיא ,בשביל חברותי ולקוחותיי

      תדברי על שני שקרים הכי פופולאריים שאני לפחות שומעת:

      א.אני לא בוגד בך- רק הולך עם הנייד לאמבטייה

      ב.אני לא נשוי,כלומר עדיין אין לי את ניירות הגט,אבל אני עומד לקבל אותם

      בלית ברירה אני עדיין חי בבית עם אשתי, עד שהדירה תימכר, אבל כבר יש קונה  בדרך...

      אוקיי?

       

        22/5/10 21:15:

      צטט: חגית קידום נשים 2010-05-22 20:55:24


        ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

       אעתיק את זה שוב:

      ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

      מצחיק, לא?

        22/5/10 21:13:

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

       מממ...אולי בבריטניה. אצלנו בארץ, גברים לא מוציאים דבר שקר מפיהם - לעולם.

        22/5/10 21:12:

      צטט: bonbonyetta 2010-05-22 20:19:10

      *

      כנראה שהפעם הפוסט שלך מוצלח במיוחד כי תמונת המצב הזו, תיארת זאת כל כך טוב, שזה עשה באססה רצינית.

      ורק בגלל שאני יודעת שזה די ככה.

      וזה לא אמור להיות כך,

      כך נראה הלך הרוח, בימנו של נוער של צעירים, עם ערכים וחינוך מינימום של תרבות האח הגדול ...לא נחמד

      שמת מראה מול הפנים, ומה שרואים מבאס לגמרי.

      תחילת שבוע מחר, צריכים לקום לעבודה,

      בחייאתק ארז, תצחיק אותנו עכשיו, תעשה לי חיוך טוב?! רחמנות..

       

       

       הנה, עכשיו הזכרת לי שמחר יום ראשון וצריך לקום לעבודה, אז גם אני קיבלתי את הפרצוף של החתול הזה שלך.

      (אם הייתי עובד ב"להיות מפורסם" בטוח לא הייתי צריך לקום מחר מוקדם) 

       

        22/5/10 21:12:

      יקירי,

      הגזמת באופטימיזם שלך: פעם חלמו חלומות, היום כבר לא חולמים - אלא רצים על זה. ובכל הכוח. ומהר-מהר. וכמו שכתבת, הם מצליחים תמיד לאחר מכדי להבין את המחיר שכבר שילמו. וכולנו משלמים. ועוד נשלם. וביוקר.

        22/5/10 21:11:

      לא הספיקותי לכתוב את ה- נ.ב. שלי

       

      אחלה פוסט ארז ונראה לי גם שאתה די סלב כבר.

       

      סלב כאן דרך אגב זה קוֹרָה.

       

      כוכבים מהמחסן הפעם.

       

      אחר כך אעבור לשם. יש שם כבר מלא אבק, חייבת לעשות שם סדר.

       

      (:

        22/5/10 21:11:
      אופס, נמחקה התגובה עצמה שמתחת לציטוט של הטקסט שלך, אז הנה היא:
      ממש כמו בקניית מכונית חדשה "מהניילון" (או ליתר דיוק "עם הניילונים") -- ברגע שמתניעים אותה (עם או בלי הניילון) היא כבר מאבדת משמעותית מערכה. כמה סימבולי/קריצתי, לכן, שחלק גדול מתוכניות ה"ריאליטי" כוללות איזה מכונית חדשה ונוצצת... מהבחינה הזו, לכן, אלו ש"עושים סיבוב" על פליטי הריאליטי החדשים-דנדשים, לא רק שממהרים לנצל את הסחורה ה"חמה" בטרם תתקרר ומהר, אלא בעצם השימוש שלהם "באותה הסחורה", תורמים להפחתת "ערכה" בשוק...
      בקיצור, פוסט משובח וחשוב!
      תודה ושבוע טוב,
      מירי
        22/5/10 21:09:

      לי אמרה השבוע אישה זקנה יהודיה מקסימה בבר-מצווה בה הייתי שאני נורא דומה לאיזו קומיקאית בצ'אנל 6 אבל שאני יותר יפה ממנה.

       

      זה הספיק לי לגמרי.

       

      אם להתפרסם אז על כישרון ולא על יופי, חבל שאין מפורסמי אופי.

       

      אני.

        22/5/10 21:09:
        22/5/10 21:09:

      צטט: ענת** 2010-05-22 20:16:07

      רק הזכיניות של הרשות השניה אשמות.

      הפקות הזבל מניבות עבורן זהב ומייצרות דור מטומטם וריקני.

       

       הזכייניות, לדעתי, רק מייצגות את ערכי התרבות השולטת. את "מה שעובד" באמריקה, ולכן אין שום סיבה שלא נוכל "לעשות לו עלייה" לארץ.

      כשחיים בואקום תרבותי, קל למלא אותו בזבל טהור. אנחנו תמיד נפתח את הפה ונבקש "עוד".

      גם לאינטרנט יש חלק לא מבוטל בסגידה ללא-כלום. כל אידיוט שמעלה שטות ליו-טיוב, זוכה במיליוני צפיות והופך לסלב-ברגע. קיצורי דרך לתהילה הם הדבר הכי חם ברשת, יחד עם השיקוי המשכר (והמשקר) שמוכרים לנו על ה"כל אחד יכול". 

       

        22/5/10 21:07:
      מה שעצוב בכל העסק הוא, שאותם ריאליטי-סלבס נושאים על חזם את תוית "פג תוקף" מהרגע בו צעק הבמאי את ה"קאט" האחרון.

      מדקה זו ואילך המונה-לאחור דופק. איך שהתחלת לפרוק את המזוודה שלך, אתה כבר שווה 1000$ פחות

        22/5/10 21:06:


      חיי מדף קצרים, תוכן חלול ותמצות של כלומניקיות - ועדיין זה מקצוע נחשק שזוהרו לא נשחק : להיות "מפורסם" .

       

      מפורסם במה? למה? - לא ברור. מה שחשוב זה לקשט את רשימת המוזמנים לפתיחה של סנדלריה ולכל השקה של מותג ליגה ג' מסין ושכל יחצ"ן יזכור אותך כי אחרת אתה לא קיים.

       

       

      מה זה אומר על הילדים האלו, ששם מתחיל ונגמר רף הציפיות שלהם? ומתי בדיוק זה קרה לנו?

        22/5/10 21:05:

      אין מה למהר... יש מספיק 15 דקות לכווווווווולם.

       

       

        22/5/10 21:02:

      צטט: forte nina 2010-05-22 20:14:15


      זה הוא פוסט ביקורתי אבל הפעם

      הוא בא מדאגה קשה למול הריק הזה.

      בעבר אמרתי לעצמי שלא אהיה "זקנה רוטנת" וזה נורא

      לא סקסי להגיד:בזמננו היה כך וכך..ואני מתכוננת להמנע מזה כל עוד רוחי בי.אבל אי אפשר

      שלא לשחרר אנקת חרדה קלה,באיזו שפה אנחנו אמורים לדבר עם נכדינו

      שיוולדו יום אחד ובשעה טובה? [משפט פולני טוב,נכון?]

      כמי שבחרה לפני הרבה שנים בעיסוק בלתי מקובל אז

      יש בי פתיחות לשונה ולאחר.אבל אינני יודעת

      איך מגיבים למול ההומוגניות ואחדות

      הקולות ,כמעט כמו במקהלה כולם רוצים להיות מפורסמים, או יה בייבי !!!

      ובאמת העיקר בלונד וצילומי פוטושופ וסוכנת שעושה קופונים

      על כל הפסאודו סלב, ובטח יהיו יותר בתי ספר יסודיים  למשחק,כבר מהגיל הרך

      והורים ישלחו את ילדיהם להעשרה בריקוד /משחק/תקשורת.ושלא

      נשכח את הבוק המפואר שיהיה צמוד כמו תעודת זהות.אפוקליפטי?

      יללה שיסגרו את האוניברסיטאות, החננות האלה.

      קח ארז,סלבס מסתלבטים על סלבס

      http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3207488

       

       האחידות הזאת, באמת מוציאה מן הדעת.

      כולם רוצים להיות מפורסמים, וממש לא אכפת להם איך, מה ובאיזה תחום (לדעתי, הם אפילו לא יודעים שיש תחומים שונים).

      הפרסום, הוא לא ערך נלווה, הוא הדבר עצמו.

      כשאתה מפורסם, אתה מגלם בפרסומך את הטוב שבכל העולמות, בילט-אין. אתה יפה, עשיר, מוכשר, מוכר (ברורררר). ואולי באמת כדאי לסגור את כל הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות ולהקים במקומן את הפקולטה למדעי הידוענות (אני כבר רואה בדמיוני את הפרסומות לפקולטה החדשה, ברייכמן, כמובן)

      מבחינתי, גם בתכניות הריאליטי הקיימות, יש סוג של הירארכיית-זבל. יש את אלה שאתה חייב להצטייד עבורן באיזה שהוא סוג של כשרון (נגיד - שירה, או ריקוד) ויש את אלה שכל מה שנדרש להן הוא אישיות-אפס ומבט מזוגג.

      בדפדוף אקראי בירחונים השונים (כן, גם בזה "שלנו") אני רואה כל כך הרבה אנשים שהם מפורסמים מעצם פירסומם. איש לא יודע על מה ולמה הגיעו למעמד "הנחשק" הזה. הם פשוט "שם" כי הם "שם". 

       

        22/5/10 20:55:


      יפה כתבת.

      צודק לגמרי.

      ולעניין רוני מאנה - הוא דווקא מאלה שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין מופיע באמצעי התקשורת מדי פעם - יוצא עם דוגמניות, איש עסקים, נדלניסט ונדמה לי שדיברו על זה שהוא מקורב לביבי ורעייתו.

        22/5/10 20:53:

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:56:08

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 19:48:39

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:36:23

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

       תעשי סיבוב בכל בית ספר באזור מגוריך ותמצאי את כל חולמי תהילת התהילה.

      בניגוד למה שסיפרה לנו לידיה, המורה למחול ב- 'פיים" - תהילה לא עולה, לא בזיעה, לא בשרירים מתוחים, לא באימוץ מיותר של תאי מוח.

       

      ו

      איזו אכזבה מרה - רק בגלל התעקשותך לדבוק בצבע שיערך המקורי, הפסיד העולם את השתתפותך יקרת הערך ב"פעמיים בוסקילה" 

       

       

       

      לא אמרתי שאין חולמי תהילה מהסוג שאתה מדבר עליו,  אלא שאני לא מכירה אותם.

       

      העולם הרוויח פעמיים.. היה עוד סירוב מסיבות יותר ענייניות, אבל עליו כבר לא אדבר :)

       אנא שתפי.

      (הסיבות הענייניות נשמעות לי מסקרנות הרבה יותר...) 

       

        22/5/10 20:52:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-22 20:10:17


       


      ברוטוס:   מילים בסלע, ארז

      נטוס:      חלומם של הילדים הוא רק להיות מפורסם

       


      ברוטוס:   לא חשוב במה או על מה, רק להתפרסם להיות סלב

      נטוס:      ואני, בא לי להקיא מהם, מהוריהם, ומערוצי הטלויזיה שמעודדים את זה

       

      ..

      ..

       באחד האודישנים ל"כוכב נולד" הנוכחי, ענתה אחת הנבחנות על השאלה "למה הגעת לכאן" בתשובה ה-"אני בכלל מתפלאת על השאלה שלכם..." - כי אני רוצה להיות מפורסמת. "כזמרת?" היקשו עליה השופטים. "לאו דווקא, פשוט להיות מפורסמת".

      היא, בתמימותה, עדיין לא השכילה לעטוף את החלום של כ-ו-ל-ם, במיני בלה-בלה-בלה אופייניים, כמו "הגשמה עצמית" "להשאיר חותם" "ללכת עם האמת שלי"

       

        22/5/10 20:52:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 20:47:21

      צטט: ורוד סוכריה 2010-05-22 19:54:25

      ככה זה בעידן האינסטנט,

      למה ללכת ללמוד, לעבוד קשה?

      כשאפשר לרקום מזימות 

      (אסטרטגיה, אסטרטגיה)

      חודשיים על האי,

      או 3 חודשים בבית האח הגדול?

      גם "בוחטה" של כסף

      וגם פרסום.......

      אז למה לרצות להיות רופא וכד'?

      עדיף להיות סלב....

       

       

       קראתי , לא מזמן, שיאיר ניצני ועוד מישהו (ששכחתי) עומדים לפתוח בית ספר ל"מקצועות הסלב". הם כמובן מכנים אותו בשם נאה יותר, אבל המטרה היא להכשיר אנשים-מן-הישוב להיות אלירז שדב הבא.

       

       

      גם זה לא מקורי, מסתבר.

      ראיתי סרט בערוץ 8,

      שיש כבר כזה בי"ס בניו יורק.

      מכין לתכניות ריאליטי.

      (בהמשך לתגובתו של הבדואי).

        22/5/10 20:49:


      החיים באינסטנט,הכל בכאילו,ארוז ושטוח...

      (-:

        22/5/10 20:48:


      יש ממש בדברים שהבאת אבל לא הכל כך.

      חלקו הגדול של העול המוטל על ההורה העכשיווי

      והוא דווקא מבין זאת,

      זה לנטרל את הילדים מהטלביזיה והמחשב ולמצוא להם עניין בעשיה אחרת

      כמו ספורט אתגרי לא ממונע, נגרות ציור פיסול...

      לפחות כך אני רואה את נכדיי ודורם.

       

      אני חושב שההורים האחראים מבינים שזה בידיים שלהם.

      הגבלת זמן ותכנים בטלביזיה ובמחשב זו התחלה טובה.

       

       

       

       

        22/5/10 20:47:

      ונזכרתי שפעם היה מישהו שהיה אומר "אין לי זמן". הוא אינו שייך לדור הריאליטי ולא היה כוכב אינסטנט, אבל עדיין, הסיפור שלו מייצג הרבה מהרעות והחולות של תרבות התהילה. נו. 

       

        22/5/10 20:47:

      צטט: ורוד סוכריה 2010-05-22 19:54:25

      ככה זה בעידן האינסטנט,

      למה ללכת ללמוד, לעבוד קשה?

      כשאפשר לרקום מזימות 

      (אסטרטגיה, אסטרטגיה)

      חודשיים על האי,

      או 3 חודשים בבית האח הגדול?

      גם "בוחטה" של כסף

      וגם פרסום.......

      אז למה לרצות להיות רופא וכד'?

      עדיף להיות סלב....

       

       

       קראתי , לא מזמן, שיאיר ניצני ועוד מישהו (ששכחתי) עומדים לפתוח בית ספר ל"מקצועות הסלב". הם כמובן מכנים אותו בשם נאה יותר, אבל המטרה היא להכשיר אנשים-מן-הישוב להיות אלירז שדב הבא.

       

        22/5/10 20:45:


      רגע, אז מה עדיף? לעשות 250000 דולר ברבע שעת תהילה כמו נועם טור, או לעשות 36 שעות במשמרת כמו רופא מתחיל עם משכורת 8000 ש"ח בחודש. אם כבר יצא לך להיות להיות סלב לרבע שעה, סחתין, שיחקת אותה, ואין שום רע ברצון להיות כזה. ודרך אגב, זה שאין דרישה שיהיה משהו בראש, לא אומר שאין שם משהו. חלק מהסלבס האלו נראים לי די אינטילגנטים.

       

      הבעיה היא, כמובן, קצת ריאליזם. נועם/נינט יש לכל היותר עשרה בשנה. הסיכוי של הילדים שלך ושלי להשתבץ שם הוא אפסי. לכן כדאי להם להשכיל ולשאוף למקצוע כלשהו. רוב הילדים עם אייקיו נורמלי מבינים את זה ושום טמבלויזיה לא מוציאה אותם מאיזון. כשהם אומרים, והם באמת אומרים, אני רוצה להיות מפורסם, הם מתכוונים לזה. אבל בד בבד הם יודעים שמה לעשות, זה כנראה לא יתממש, וכדאי להם ללכת לבית ספר מחר בבוקר. כלומר, צריך לקחת את האמירות האלו בפרופורציה.

        22/5/10 20:45:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:33:28

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-22 20:31:33

      ארז היקר

      מתחברת מהר מאוד לפוסט שלך

      יש לך יכולת לנתח באיזמל של מלים רכות ומכבדות כל מצב קש ה  כקל

      אוהבת את הדרך שבה אתה מציג את הדברים

      בקלות ניסחפתי

      תודה לך וסופשבוע נעים

      ואחרי ככלות יקרה !

       

      נסחפת קצת ? קצת ? את פונה לגבר שיש לי קשר איתו, ומפלרטטת איתו כאן מול כל העולם !

      אני לא אתן לזה יד !

      ארז אל תענה לה !

       

       

      אבל אחרי ככלות הכל כתבה לגופו של ענין

        22/5/10 20:45:

      צטט: הבדואי 2010-05-22 19:53:19

       

      ומה לא נעשה בשביל 5 דקות של תהילה בפריים-טיים...

      אבל זו לא רק אשמת הריאליטי ועולם הידוענים. מכאן זה נראה יותר כמו השרשת מושגים אמריקקים של ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. כל אחד יכול להיות מליונר (למרות שמעטים עושים זאת בעצמם. ודווקא כולם רוצים להיות כמו המעטים האלה) החלום האמריקאי זה כאן ועכשיו, גם בדרום תל אביב. והמדיות השונות של העשורים האחרונים הן אלו שהורידו את רמת הגיבור והמצליחן מרמת קלינט איסטווד וJFK לרמת כוכבי טלויזיה לסדרות ילדים. או לחליפין, לזה שמשקר ומתחמן את כולם כדי להיות שורד האחרון על איי הפנינה. 

       האייקונים שאנחנו סוגדים להם, השתנו לבלי הכר בשנים האחרונות.

      תופעת ההאלהה, לא התחילה אתמול, אבל פעם לפחות היו ה"מורמים מעם" אנשים שעשו "משהו". אלה רכשו את מקומם בהיכל התהילה בזכות. בעיקר היו אלה אנשים שהוכיחו את עצמם לאורך שנים. עמדו באיזה שהוא סוג של מבחן היסטורי.

      גם בהתייחסות שלנו אליהם, היה טבוע איזה ריחוק. היום, בריאליטי-טיים, הריחוק הזה אבד. שהרי הם כמוני-כמוך, (רק עם טיפה יותר ריבועים בבטן, או טיפה יותר מי חמצן בשיער) הם לרוב נטולי כל כישורים מעבר לכשרון להתפרסם, ואת הכשרון הזה, הרי גם לנו יש, בשפע (אנחנו רוצים להאמין).

      ב"מי רוצה להיות מליונר", לפחות נדרשת להפגין ידע יוצא דופן (גם אם מהסוג השטוח והנוסחתי), בריאליטי-דור-שלוש-וחצי, אתה נדרש אך ורק לדגמן בלונד.

       

        22/5/10 20:43:

      מיהרתי להגיע..

      אני קשישה ..

      כבר לא יקבלוני..

      אמשיך בדרכי

      :)

       

        22/5/10 20:42:


      כן.

      ו...?

            

        22/5/10 20:39:

      צטט: אלינוריגבי 2010-05-22 20:30:17

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

       

       

      אלינורי, אם לא היית כבר, היתה חובה להמציא אותך!
        22/5/10 20:38:

      פוסט נהדר. כל מילה, וכו וגו, ולא נותר לי אלא לספוק את כפיי בייאוש כי לא נראה לי שיתרחש איזה מרד נגד הדבר הזה.
        22/5/10 20:34:

      הגעתי מאוחר מדיי...

      כבר אין טעם להגיב... מי בכלל ישים לב אליי ???

        22/5/10 20:33:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-05-22 20:31:33

      ארז היקר

      מתחברת מהר מאוד לפוסט שלך

      יש לך יכולת לנתח באיזמל של מלים רכות ומכבדות כל מצב קש ה  כקל

      אוהבת את הדרך שבה אתה מציג את הדברים

      בקלות ניסחפתי

      תודה לך וסופשבוע נעים

      ואחרי ככלות יקרה !

       

      נסחפת קצת ? קצת ? את פונה לגבר שיש לי קשר איתו, ומפלרטטת איתו כאן מול כל העולם !

      אני לא אתן לזה יד !

      ארז אל תענה לה !

       

        22/5/10 20:31:

      צטט: מחלון ו כליון 2010-05-22 20:25:23

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

      מחלון... לא ידעתי שאתה הומו ! אבל... כלומר... אתה הומו חולה ? אתה קצת מלחיץ אותי מחלון... דבר אלי ! דבר אלי מחלון !

       

      ארז היקר

      מתחברת מהר מאוד לפוסט שלך

      יש לך יכולת לנתח באיזמל של מלים רכות ומכבדות כל מצב קש ה  כקל

      אוהבת את הדרך שבה אתה מציג את הדברים

      בקלות ניסחפתי

      תודה לך וסופשבוע נעים

        22/5/10 20:30:

      צטט: מיא 2010-05-22 20:20:41

      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.

       

      ארז, תן גם לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך, ולבשר לך, ברוח הריאליטי, שאני הולכת לאונן מחר אצלי בבית, מיד אחרי שמונה בבוקר, ולהשאיר את חלון המרפסת פתוח...

       

      כי כשאלינוריגבי הרבנית מרוגשת

      זה שווה צפיה יותר ממיא עשת !

        22/5/10 20:27:

      ארז, מה אני אגיד לך, כל אחד

      מדבר מהרהורי ליבו

      אז אני ברגע זה מעדיפה שהבן שלי

      יהיה סלב שלא בא מביב שופכיןחיוך

      כי היום בצהריים הוא בא בהצהרה

      שבחופשה הסטודנטיאלית הוא

      נוסע לעשות בהתנדבות בכפר מצורעים

      בדרום הודו.

      לצרעת נמצאה תרופה לסלבס כנראה שטרםקריצה.

      ולרגע אחד של התיחסות חיובית

      בכל זאת ניתנת הזדמנות לככב ולא לשעה קלה

      כאלו שלא שפר עליהם מזלם להשיג את התהילה

      בכוחות עצמם ובכח כיס ופרסום הוריהם.

      העולם משתנה ארז, כסף ופרסום בכל מחיר.

      כתיבתך מענגת ומבדחת ואין עליךנשיקה

       

       

        22/5/10 20:25:

      אני הומו רגיל בדרך להיות הומו סלבוס.

      זו כבר פעם שניה שאתה מזכיר אותנו בפוסט שלך, עוד פעם אחת ואנחנו בראש מצעד הפזמונים.

        22/5/10 20:24:

      אז רגע, רק הבת שלי חלמה להיות בעלת פיצוצייה??? לשון בחוץ

      טוב, האמת שהיא החזיקה בשאיפה ההזוייה-חיננית הזו עד גיל 14 בערך. עכשיו, בתור חיילת קרבית "מורעלת" יש לה תכניות אחרות, והן לא כוללות פרסום אגב (אם כי לא אתפלא אם יום אחד השאיפה ההיא מהילדות תתורגם לתחום של מינהל עסקים).

      אולי כי יש לה אמא "סלב" (עאלק) וזה לא "IN" לרצות להידמות לאמא...מופתע

      דווקא אני הגעתי לפני כשנתיים, ולגמרי במקרה (ותודה לקפה דה-מרקר) לתחום הפרסומות, כולל אחת נחשבת במיוחד לחברה סלולרית.

      מה שמוכיח שאפשר גם להיות "מפורסתם" בגיל 40...תמים

      ארז, היית צריך לראות את ההיסטריה רבתי שאחזה בתלמידיי לדורותיהם כשפרצופי הפציע על המסך הקטן...מזל שהיו אלו ימי שלהי החופש הגדול, אחרת לא הייתי מצליחה לחזור ללמד.

      מה שכמובן מחזק את דבריך, ובזמנו קצת חיזק את משכורת המורה שלי קריצה

      את כל נושא הפרסום והתהילה צריך לקחת בפרופורציה. זה נחמד כשעשוע, כתחביב, כחוויה (מהניסיון שלי), בייחוד בגיל ובמעמד שבו יש לך מקצוע "אמיתי". הבעיה אצלינו שאנשים, בייחוד הדור הצעיר, משתוקק לחיות את זה כדרך חיים. ולרובם לא מובן שדרך החיים הזו אורכת, במקרה הטוב, 15 דקות של תהילה. עיין ערך פליטי "כוכב נולד" וכיו"ב. 

       

        22/5/10 20:20:
      ארז, תן לי לנצל את דקות התהילה שלי עכשיו אצלך כיוון שפוסטך צובר ברגעים אלה כמות צפיות עזה - ולבשר ברוח הפוסט והריאליטי, שאני הולכת לדבר מחר אצל קרן נויבך ברשת ב' מיד אחרי חדשות 9 בבוקר על מחקר בריטי שמצא שגברים משקרים יותר מנשים.
        22/5/10 20:19:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-22 20:10:17


       


      ברוטוס:   מילים בסלע, ארז

      נטוס:      חלומם של הילדים הוא רק להיות מפורסם

       


      ברוטוס:   לא חשוב במה או על מה, רק להתפרסם להיות סלב

      נטוס:      ואני, בא לי להקיא מהם, מהוריהם, ומערוצי הטלויזיה שמעודדים את זה

       

      ..

      ..

       

       

      קח אתך שקית הקאה, כי זה כאן להשאר!
        22/5/10 20:19:

      *

      כנראה שהפעם הפוסט שלך מוצלח במיוחד כי תמונת המצב הזו, תיארת זאת כל כך טוב, שזה עשה באססה רצינית.

      ורק בגלל שאני יודעת שזה די ככה.

      וזה לא אמור להיות כך,

      כך נראה הלך הרוח, בימנו של נוער של צעירים, עם ערכים וחינוך מינימום של תרבות האח הגדול ...לא נחמד

      שמת מראה מול הפנים, ומה שרואים מבאס לגמרי.

      תחילת שבוע מחר, צריכים לקום לעבודה,

      בחייאתק ארז, תצחיק אותנו עכשיו, תעשה לי חיוך טוב?! רחמנות..

       

       

        22/5/10 20:16:

      רק הזכיניות של הרשות השניה אשמות.

      הפקות הזבל מניבות עבורן זהב ומייצרות דור מטומטם וריקני.

        22/5/10 20:14:


      זה הוא פוסט ביקורתי אבל הפעם

      הוא בא מדאגה קשה למול הריק הזה.

      בעבר אמרתי לעצמי שלא אהיה "זקנה רוטנת" וזה נורא

      לא סקסי להגיד:בזמננו היה כך וכך..ואני מתכוננת להמנע מזה כל עוד רוחי בי.אבל אי אפשר

      שלא לשחרר אנקת חרדה קלה,באיזו שפה אנחנו אמורים לדבר עם נכדינו

      שיוולדו יום אחד ובשעה טובה? [משפט פולני טוב,נכון?]

      כמי שבחרה לפני הרבה שנים בעיסוק בלתי מקובל אז

      יש בי פתיחות לשונה ולאחר.אבל אינני יודעת

      איך מגיבים למול ההומוגניות ואחדות

      הקולות ,כמעט כמו במקהלה כולם רוצים להיות מפורסמים, או יה בייבי !!!

      ובאמת העיקר בלונד וצילומי פוטושופ וסוכנת שעושה קופונים

      על כל הפסאודו סלב, ובטח יהיו יותר בתי ספר יסודיים  למשחק,כבר מהגיל הרך

      והורים ישלחו את ילדיהם להעשרה בריקוד /משחק/תקשורת.ושלא

      נשכח את הבוק המפואר שיהיה צמוד כמו תעודת זהות.אפוקליפטי?

      יללה שיסגרו את האוניברסיטאות, החננות האלה.

      קח ארז,סלבס מסתלבטים על סלבס

      http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3207488

       

        22/5/10 20:10:

       


      ברוטוס:   מילים בסלע, ארז

      נטוס:      חלומם של הילדים הוא רק להיות מפורסם

       


      ברוטוס:   לא חשוב במה או על מה, רק להתפרסם להיות סלב

      נטוס:      ואני, בא לי להקיא מהם, מהוריהם, ומערוצי הטלויזיה שמעודדים את זה

       

      ..

      ..

        22/5/10 19:56:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 19:48:39

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:36:23

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

       תעשי סיבוב בכל בית ספר באזור מגוריך ותמצאי את כל חולמי תהילת התהילה.

      בניגוד למה שסיפרה לנו לידיה, המורה למחול ב- 'פיים" - תהילה לא עולה, לא בזיעה, לא בשרירים מתוחים, לא באימוץ מיותר של תאי מוח.

       

      ו

      איזו אכזבה מרה - רק בגלל התעקשותך לדבוק בצבע שיערך המקורי, הפסיד העולם את השתתפותך יקרת הערך ב"פעמיים בוסקילה" 

       

       

       

      לא אמרתי שאין חולמי תהילה מהסוג שאתה מדבר עליו,  אלא שאני לא מכירה אותם.

       

      העולם הרוויח פעמיים.. היה עוד סירוב מסיבות יותר ענייניות, אבל עליו כבר לא אדבר :)

        22/5/10 19:54:

      צטט: ארזעמירן 2010-05-22 19:53:09

      צטט: כמעין המתגברת 2010-05-22 19:50:50


      הלוואי והיה משהו מצחיק להגיד על זה, אבל ממש אין.

      תנסו להכנס לכתה כלשהי בכל בית ספר ולשכנע תלמידים שהם ילמדו משהו חוץ מלעדכן את הסטטוס של בטוויטרפייס-בוק,בזמן

      השעור...

       

      אלא מה?!

       

       מזתומרת ??!! אם לא תעדכן את הסטטוס שלך, איך ידע העולם שעכשיו התחיל השיעור עם המורה המכשפה למתמטיקה ואתה משתעמם נורא...?

       

       

      ואני בכלל מורה לאנגלית
        22/5/10 19:54:

      ככה זה בעידן האינסטנט,

      למה ללכת ללמוד, לעבוד קשה?

      כשאפשר לרקום מזימות 

      (אסטרטגיה, אסטרטגיה)

      חודשיים על האי,

      או 3 חודשים בבית האח הגדול?

      גם "בוחטה" של כסף

      וגם פרסום.......

      אז למה לרצות להיות רופא וכד'?

      עדיף להיות סלב....

       

       

        22/5/10 19:53:

       

      ומה לא נעשה בשביל 5 דקות של תהילה בפריים-טיים...

      אבל זו לא רק אשמת הריאליטי ועולם הידוענים. מכאן זה נראה יותר כמו השרשת מושגים אמריקקים של ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. כל אחד יכול להיות מליונר (למרות שמעטים עושים זאת בעצמם. ודווקא כולם רוצים להיות כמו המעטים האלה) החלום האמריקאי זה כאן ועכשיו, גם בדרום תל אביב. והמדיות השונות של העשורים האחרונים הן אלו שהורידו את רמת הגיבור והמצליחן מרמת קלינט איסטווד וJFK לרמת כוכבי טלויזיה לסדרות ילדים. או לחליפין, לזה שמשקר ומתחמן את כולם כדי להיות שורד האחרון על איי הפנינה. 

        22/5/10 19:53:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-05-22 19:50:50


      הלוואי והיה משהו מצחיק להגיד על זה, אבל ממש אין.

      תנסו להכנס לכתה כלשהי בכל בית ספר ולשכנע תלמידים שהם ילמדו משהו חוץ מלעדכן את הסטטוס של בטוויטרפייס-בוק,בזמן

      השעור...

       

      אלא מה?!

       

       מזתומרת ??!! אם לא תעדכן את הסטטוס שלך, איך ידע העולם שעכשיו התחיל השיעור עם המורה המכשפה למתמטיקה ואתה משתעמם נורא...?

        22/5/10 19:51:

      צטט: יהודית ש 2010-05-22 19:41:45

      ואני חשבתי שלהיות רופא, עו"ד, רוא"ח , 

      זה הרבה יותר פופולרי אבל.......

      מי אני הקטנה שחושבת

      כאלה דברים כאשר

      יש אפשרות להיות סלב.....

      ולהצליח הרבה יותר......

       

      שבוע טוב 

       זה בסדר להיות רופא, כל עוד אתה הרופא שזכה ב"השרדות - איי הפנינה".

      וגם עו"ד זה אפשרי, אם את שומרת את ה"אובג'קשן" שלך לישיבת ההדחה של השבט. 

       

        22/5/10 19:50:


      הלוואי והיה משהו מצחיק להגיד על זה, אבל ממש אין.

      תנסו להכנס לכתה כלשהי בכל בית ספר ולשכנע תלמידים שהם ילמדו משהו חוץ מלעדכן את הסטטוס של בטוויטר\פייס-בוק,בזמן

      השעור...

       

      אלא מה?!

        22/5/10 19:48:

      צטט: .Rachel 2010-05-22 19:36:23

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

       תעשי סיבוב בכל בית ספר באזור מגוריך ותמצאי את כל חולמי תהילת התהילה.

      בניגוד למה שסיפרה לנו לידיה, המורה למחול ב- 'פיים" - תהילה לא עולה, לא בזיעה, לא בשרירים מתוחים, לא באימוץ מיותר של תאי מוח.

       

      ו

      איזו אכזבה מרה - רק בגלל התעקשותך לדבוק בצבע שיערך המקורי, הפסיד העולם את השתתפותך יקרת הערך ב"פעמיים בוסקילה" 

       

        22/5/10 19:43:

      צטט: מיא 2010-05-22 19:36:16

      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...

       

       היי-טק זה נחמד, אבל נורא-מזיע. צריך לדעת משו על משו, לשבת מול המחשב שלושים שעות ביום, ולוותר על פתיחות חגיגיות של חנות העודפים בקניון איילון+התחככות ברותם סלע.

      ריאליטי שם אותך ישר בראש התור. מי מוכן לפספס הזדמנות כזאת... 

        22/5/10 19:41:

      ואני חשבתי שלהיות רופא, עו"ד, רוא"ח , 

      זה הרבה יותר פופולרי אבל.......

      מי אני הקטנה שחושבת

      כאלה דברים כאשר

      יש אפשרות להיות סלב.....

      ולהצליח הרבה יותר......

       

      שבוע טוב 

        22/5/10 19:39:

      צטט: הבדואי 2010-05-22 19:34:19

       

      ואני שני באיחור אופנתי....

       

       שני, אבל כל הדרך מהמדבר... זה בטח שווה משהו...

       

        22/5/10 19:37:

      צטט: הבדואי 2010-05-22 19:34:19

       

      ואני שני באיחור אופנתי....

       

       

       

      איחור כמעט אקדמאי :)
        22/5/10 19:36:

      אחלה פוסט ארז למרות שאני לא מכירה כאלה שרוצים להיות סלבס. פעם קראו לזה נערי זוהר נדמה לי.

      אני תמיד מספרת את אותו סיפור, מי ששמע שיסתום את האוזניים.

      הייתי בת 18 כשזאב רווח נעמד לידי בתחנת אוטובוס ליד האופרה ושאל אם אני יודעת מי הוא עניתי שלא . שאל אם אני רוצה להופיע בסרט . זוכרת ששאלתי בתור מה :)))) הוא ענה רקדנית ושאני רק  צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני.. מילא לנסות להזיז את הרגליים השמאליות שלי אבל לצבוע לבלונדיני, הרי כל הפושטקיות צבעו לבלונדיני.

        22/5/10 19:36:
      מה, כבר לא חולמים על הייטק? עד לפני שניותיים זה היה - במה אתה עובד? בהייטק. מי, מה, מו? מה אתה עושה? הייטק. חלומה של כל אם יהודייה היה בן הייטק ש"מבין במחשבים". כל חנון מוקצה הפך פתאום לתאום ותואם ביל גייטס. כל יצור מוקצה לשעבר התחיל לככב פתאום במדורי הרכילות אחרי שעשה אקזיט וקנה פנטהאוז במגדלי אמו. זה היה קיצור הדרך הראשון אל התהילה אחרי השילוש הקדוש של פעם: רופא/מהנדס/עו"ד. אחרי שאופציית הסטארט אפ התבררה כקצת יותר ארוכה ומפרכת משחשבו בתחילה, עברו לריאליטי...
        22/5/10 19:34:

       

      ואני שני באיחור אופנתי....

       

        22/5/10 19:33:

      מהר מהר לפני שייגמר, מה?

      (ואני עדיין עורך) 

        22/5/10 19:30:

      מיהרתי הגעתי ראשונה

      פרופיל

      ארזעמירן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין