אני לא מבקרת מקצועית ולא מחשיבה את עצמי מבינה גדולה באומנויות הבמה(חוץ מהצגת תיאטרון אחת לחצי שנה שאחד מחבריי השחקנים מזמין אותי)אבל זה לא שינה דבר במקרה של המופע הספציפי הזה.
האינטימיות שנוצרת בנוכחות של אורי עם אותה גיטרה קטנה,הכיסא הבודד על הבמה,המבט התיאטרלי והקירבה שלו אל הצופים מדברת בעד עצמה. למרות שאני לא מודעת לסיפור חייו של האומן הוא משתף בכנות מונולוגים הנוגעים לכולנו-על יחסים,אינטימיות,אובדן,מצבי רוח,פחדים וכדומה..אני בטוחה שכל אחד שיראה את המופע יימצא משהו ולו הקטן שייגע בו ויזכיר לו איזו שהיא חוויה נשכחת או נוכחת. בין המונולוגים השונים אורי משלב גם קטעים מולחנים מלווים בגיטרה הקטנה ויוצרים תוספת לא מבוטלת למונולוגים הטקסטואלים שעומדים גם בעד עצמם.
זה מוזר,הייתי אמורה לפי ציפיותיי לצאת מהמופע בתחושה די פסימית!אבל מצאתי את עצמי צוחקת לא מעט והולכת הבייתה די אופטימית מבינה שעל הבמה ובחיים כולם עוברים פחות או יותר את אותם שמחות,צחוקים ודמעות:) מומלץ ממש... מרב ב |