רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
נערה עם שמשייה -הסיפור הרומנטי השבועי
בלמתי בחדות.למה תמיד כשאני ממהר, כל הרמזורים אדומים? נצח עבר, והרמזור עדיין אדום. הדלקתי באנחת תסכול סיגריה, ומבטי שוטט בחוסר סבלנות למסלול מימיני, כאשר נתקל במפתיע בשמשייה בצבע שמנת, מחוברת ליד נשית ענוגה עוטה כפפה באותו צבע. כפפה בסוף יוני! מה הטירוף הזה?
מבטי הנדהם בהה במשקפי שמש חתוליות, שיער בלונדיני גולש על הצד,כתפיים שזופות חשופות במלואן, וחיוך שיכול לשרוף לי את הפיוזים. "הי!", קראה לעברי בעליזות, מנופפת מתוך מכונית הספורט התכולה, פתוחת הגג. "נו, סיימת את התסריט?". הסיגריה החליקה ונפלה מפי הפעור, כשמוחי ההמום ניסה לשווא להבין אם אני חולם, הוזה, או אולי מתי בלי להרגיש, והגעתי לגן עדן...
"את...את...", גמגמתי, מיישר את משקפיי על אפי, מרגיש כאידיוט גמור, 41 שנותיי מכבידות עליי כמו 100 אל מול הנעורים הרעננים, המסנוורים של האלה בת ה-20 ומשהו הזו, ששפתיה האדומות נראות מתוקות ומפתות כמו תפוח מעץ הדעת. אוח, כמה רציתי לטעום מאותו תפוח, אם רק הייתי יכול להיזכר מתי נפגשנו....אך הרמזור התחלף, והאלה השאירה אותי הרחק מאחור בנהמת מנועים, ידה האחת אוחזת בשמשייה, והשנייה מנופפת אלי בחביבות, כמו לחיית מחמד.
בשבועיים שלאחר מכן הטרדתי את כל מכריי בחקירות אין ספור על אותה בלונדינית מסתורית עם שמשייה וכפפות. אף אחד לא ידע על מה אני מדבר. "כפפות בסוף יוני? בטח הזית מרוב חום...", הנידו ראשיהם בסלחנות צלמים, כותבים, תפאורנים, עובדי תאורה, שחקנים. "מכונית ספורט בצבע תכלת? אין דבר כזה!", אמרו כולם. "אולי לא ראית טוב? אולי אשלייה אופטית ?".גם השמשייה בצבע שמנת זכתה לקיתונות של לגלוג. "מה קרה, כבר אי אפשר להוריד את הגג המתקפל? מי זה הולך עם שמשייה בשנת 1952? מה זה, המאה ה-19?".
אבל אני לא ויתרתי. יומם ולילה חיפשתי אותה. ביום הייתי סתם נוסע ברחובות העיר מרמזור לרמזור, מחכה, משוכנע שרמזור אדום יחזיר לי אותה. ולשווא. לא שמשייה ולא כפפה. כאילו האדמה בלעה אותה. עניתי בחיוב לכל ההזמנות למסיבות, נשפים, ארוחות. הלכתי לכל מקום, כשעיניי משוטטות לכל עבר, מחפשות שיער בלונדיני ושפתיים בצבע תפוח אדום. כלום.שום דבר.
זה לא שלא ראיתי בלונדיניות כאלה. יכולת להשיג אותן זוג בעשרה דולר. הן פשוט התחננו להיות אתי, והעיקר שאכניס אותן לתסריט החדש שלי, נושאות אליי עיניים מתחנחנות, מעמידות פנים שגופי הרופס ואפי הארוך מושכים אותן בטירוף... לפעמים הייתה נתלית על זרועי בלונדינית כזו, מפטפטת שטויות כאלה, ועוד קוראת לי "ארתור". לשווא ניסיתי להסביר, שאני רק דומה לו, לארתור מילר, המחזאי המפורסם, שכל אמריקה סגדה לו. "שמי הוא ג'רי. ג'רי ריבר", חזרתי שוב ושוב. "אני אפילו לא מכיר את ארתור מילר, ואני בכלל כותב תסריטים למערבונים בלבד...".
אך זה לא עזר לי. מאחורי כל בלונדינית כזו יש אימא שאפתנית, שדוחפת את הבת שלה בלי בושה אל זרועותיי הממש לא שריריות, ובטח לא מסוקסות, והכול, כדי לקבל תפקיד קטנטן ולא משנה באיזה סרט.... הייתי כבר אחרי שני גירושין, ולהתחתן שוב ממש לא היה בראש שלי. אבל מצאתי את עצמי מזיל ריר בחלומותיי, כורע ברך לפני הבלונדינית האלוהית עם השמשייה, ומציע לה נישואין.
לקח לי חודשיים עד שפגשתי אותה שוב, במסיבה נוצצת בהוליווד. ראיתי אותה מרחוק, ואפילו בלי השמשייה ובלי הכפפות, זיהיתי את שפתי התפוח האדום שלה מחייכות , כשכל הגברים במקום עוטרים אותה כמו זבובים על דבש, מציתים לה סיגריה, מגישים לה שמפניה ורודה בכוס גבוהה, נועצים בה מבטים מעריצים. ההתרגשות הקפיאה אותי. לא יכולתי לזוז. פשוט נעצתי בה את מבטי המזוגג, ולא הרפיתי, עד שהיא, באיזה שהוא אינסטינקט חייתי, הרימה את עיניה וראתה אותי. שפתיה האדומות נפשקו בחיוך. היא הרימה את ידה בחן ונפנפה לי. דהרתי לעברה, מוכן לדרוס את כל הגברים בדרכי. "הי!", היא אמרה, רוכנת לעברי, באותן כתפיים שזופות מרהיבות, חשופות. "נו, מה עם התסריט?". "אני בשלבי סיום!", הודעתי לה בקול חגיגי. "ובוודאי שאת מקבלת את התפקיד הראשי במערבון של כל הזמנים, "נהר האבדון".
היא הרימה את גבותיה המושלמות בהבעת תמיהה. "מערבון? איזה מערבון?", אמרה בקולה הנמוך, החושני."הלא הבטחת לי תפקיד בסרט האיכותי 'יוצאי הדופן', סרט מופת שיוכיח סוף סוף לכולם, שאני לא סתם בלונדינית טיפשה שרק מתפשטת בסרטים!". "אני לא יודע על מה את מדברת...", עניתי בפליאה. "ממתי אני מתעסק בסרטי מופת? בחיים שלי לא קראתי אפילו ספר בספרייה....".
אתה עושה צחוק ממני?", זעמה הבלונדינית, והגצים בעיניה כמעט שרפו אותי לאפר. "עוד מעט גם תגיד שלא קוראים לך ארתור מילר, ושהבטחת לי תפקיד ראשי בסרט מופת, רק כי היית שיכור באותה מסיבה לפני חודשיים!". הדם אזל מגופי בבת אחת. "אני מבין", אמרתי בקור. "עוד אחת שבלבלה ביני ובין המחזאי המפורסם רק על סמך מראה חיצוני דומה. אני מצטער אם חשבתי שאת שונה, שאת אחרת, שאת באמת מתעניינת בי. עכשיו אני תופס שאת בכלל לא ראית אפילו מערבון אחד שעשיתי!".
"מי אתה?", היא שאלה לפתע, מתבוננת בי בתשומת לב. "אני? אני אף אחד. אני כלומניק. סתם תסריטאי של מערבונים. כן, סרטי זבל. לא משהו שיעניין בררנית כמוך, שמחפשת סרטי איכות. ריבר. ג'רי ריבר. ועכשיו שלום לך ולא להתראות!". עשיתי דרכי ברגליים כושלות אך בסנטר מורם לעבר הדלת. הרגשתי כאילו הלמו בי בפטיש אימתני, וריסקו את לבי לאלף רסיסים.
התיישבתי במכוניתי, ובידיים רועדות ניסיתי להצית סיגריה. שוב ושוב לחצתי על כפתור המצית, אך לא יצא משם דבר. כאשר ראיתי את הלהבה האדומה, היה זה במפתיע משמאלי, מכיוון החלון הפתוח. היא עמדה שם מושיטה לי מצית דולק, נשענת על החלון .
"חשבתי לי...", היא אמרה באותו קול נמוך, חושני שלה. "ונזכרתי שכל מערבון שאי פעם נהניתי ממנו בקולנוע, היה חתום עליו ג'רי ריבר. החלום שלי היה לקבל תפקיד במערבון של היוצר המוכשר הזה, אבל עכשיו, הרסתי לעצמי את החלום בטיפשות שלי....". ינקתי מהסיגריה יניקה ממושכת, והפרחתי טבעת עשן מסולסלת אל תוך הלילה. "אני לא בטוח שהכול נהרס", אמרתי בקול מתרונן, מרגיש לפתע עשר שנים צעיר יותר. היא חייכה אלי. הפעם ידעתי שהיא מחייכת אל ג'רי ריבר.
* אני מקווה שאני לא צריכה להגיד לכם שהנערה בסיפור ובצילום היא מרילין מונרו.(הצילום מהגלריה של חברתי לקפה "איזמרגד" - http://cafe.themarker.com/index.php?t=11&c=207397) * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גרמת לי לדאגה -מה זאת אומרת לא במצב קריאת תוכן ארוך? את חולה? אם כן, רפואה שלמה!!!
סליחה אלומה יקירתי
אני לא במצב קריאה של תוכן ארוך
אבל בכל זאת הגעתי
ואגב נתתי לך רשותי להחליף את הצילום בסיפור של שבועות
לצילום שלי כילדונת בחג שבועות
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1596133&p=0
תודה
שטוטית
נחמד,
אילנה
ואני חשבתי לתומי שיהיה כאן הפוך על הפוך- הוא יזהה אותה בתור מרלין ובסוף יסתבר שהיא סתם איזו לוסי-אן מעיירה קטנה בטקסס, שעובדת בתור מלצרית בדיינר, 20 דקות נסיעה מהוליווד...( :
אבל זה כבר סיפור אחר יקירתי.
נהניתי.
חן חן על תגובה כה ריחנית!!!
סיפורי אהבה רבים מתחילים בהערצת כישרון האחר....
מה פתאום עליך? יש לך משקפיים? יש לך אף ארוך? יש לך גוף רופס?תודה יקרה,
על עוד סיפור נפלא!
מצטערת על האיחור
המחשב שלי היה בתיקון,,,
מחבקת באהבה לשבוע נהדר
שלך,גרטה*
הנער בלי השמשייה...
אולי יש לך סיפור על זה.
כוכב* מדליק.
אלומה יקירתי!!!
כמו תמיד את אלופה בסיפורים
מרתקים ומאוד נוגעים
קוסמת גדולה של מילים
רק את יודעת לרקום כך סיפורים
אוהבת אותך.
שבוע מבורך.
הבלונדה העניקה לו את רגע התהילה...
שמו הולך לפניו, חזר לו הצבע לפנים......
כמו בסרטים ......מקסים פוזית*
סיפור מצויין, אבל אפשר להתווכח אם זה סוף טוב או לא.
מי רוצה להיות עם מישהו שמתעניין בו רק בגלל המקצוע שלו?
אבל אולי בכל זאת יש כאן פוטנציאל למשהו אמיתי.
מילא, נישאר אופטימיים.
באמת סיפור מותח ונפלא.
סיפור יפה מבית היוצר של אלומה עברון.
טלי*
איזמרגד, הכול בזכותך!!! גלריית מרילין מונרו שלך משמשת לי השראה מתמדת!!!
נראה לי שמבלי משים נפתחה כאן תחרות השפתיים הכי מתאימות לגיבורה....
אין ספק, אתה גבר שיודע להחמיא בדיוק את המחמאה הנכונה...
תודה, אבל זה לא מסוכן? נדמה לי שגם אשתך קוראת את הסיפורים שלי. איך בדיוק להסביר לה את משלוח השפתיים לאישה זרה...?ומעבר לזה, מה יגיד בעלה של שרי, שעכשיו השארת את אשתו בלי שפתיים....?
ואתה תמיד קורע אותי מצחוק בתגובות שלך.רחמנות, אני כבר לא צעירה,הטחול שלי שברירי.....
איזה כיף להאכיל אותך, המתוקה והמרנינה בעצמך, בתבשילים שלי....
יופי של סיפור...עלילה, טוויסטים ומסר :)
אהבתי ...
כרגיל..
סיפור יפה..
והסוף גם יפה..הכל נפלא.
אוהבת לקרוא את סיפורייך.
****
אלומה, תמיד את נותנת תקווה! וזו מתנה בפני עצמה...
וגם הסיפורים שלך!
אחותי,
טוויסט חדש. בהחלט...
!!!
מקסים!!
סיפור יפה מאד....
גנבתי את השפתיים משרי..
רק עבורך
את תמיד משאירה אותי בחוסר וודאות לגבי האפילוג של הסיפור
אני כבר לא צעיר ויש לי לב חלש, רחמנות
נהדר לשבוע חדש.
*
הי אלומה,
הרסת, לא היית צריכה לספר שזו
מרלין
לשנייה חשבתי שזו את,הלכה האשליה...
נתן
אלומה,
את אלופת הסיפורים,
נהדר לסיים את היום
עם סיפור שיש לו סוף טוב ואופטימי.
המון תודות
שבוע נפלא
דבי
יופי של תסריט בשלת לנו, אלומה.
והפעם הזוכה הוא ג'רי ריבר.
שוב נצחה האהבה והוכיחה שיש תקוה.
ותודה, אלומה על ההנאה.
שבוע נעים !
וואווווווווווווווווווווווו
איזה תקופה..
ארתור מילר,מרלין מונרו...האחת והיחידה!!!
תודה יקירה,
תמיד שמחה להיות כאן.
שבוע טוב.
פה מדובר בספור הוליוודי עם פוטנציאל ייצוא רציני
ובכלל כשמדובר ברומו של עולם - מרילין מונרו וג'רי ריברס
אני נמסה לגמרי
שאת יודעת לכתוב
כרגיל , אוהבת את כתיבתך המיוחדת ..
הפעם שילבת מציאות עם דמיון
ויצא לך תבשיל מתוק ומרנין
אהבתי !
הי, שלום רב שובך ציפורה נחמדת...חן לי הוא גם חבר שלי, אז נהנית גם אני ממנו בכיף!
צללתי בתגובה שלך בכיף ובעונג, ואחר כך ניגשתי לשפתיים...חתיכת שפתיים...אפשר פשוט לטבוע בהן...חחחח איפה את מוצאת את הדברים האלה? צריך כישרון גם בשביל זה, ויש לך, חבל על הזמן!
לרמי, הזריז כמכונית ספורט תכולה....איזה כיף שאתה יודע בדיוק על מה אני מדברת!
תודה אלומה , מרגש כרגיל.
*אלוהית , סיפור מרתק , תודה.
שבוע טוב.
כוכב באהבה
אהבתי את הסוף:)))))
כוכב*
עם הפתעה.
קיבלתי מחבר ברשת
כפליים לתושייה
http://www.jacquielawson.com/preview.asp?cont=1&hdn=0&pv=3265080&path=98481
נא להפעיל רמקולים.
תהנו.
אלומה יקירתי,
סיפור מקסים,
הדרך הכשרונית בה את מתארת את כל הפרטים,
קושרת את כל הקצוות,
זה מה שעושה את הסיפור למה שהוא . . .
=======================
אוהבת את ה"סופים" שלך,
זה נעים ועושה טוב,
לחשוב על Happy End .
בסיפורים שלך,
אפשר לצלול לרגע לעולמות אחרים!
והשפתיים - בהתאמה לגיבורת הסיפור :)
כרגיל נחמד עם סוף מלא תקווה.
קרה לי מספר פעמים שפנו אלי במקום למי שהיה דומה לי, למרות שאבא שלי לא היה כזה שובב...
אבל האבא של ארתור, מי יודע?
בשביל מרילין הייתי מוכן שאבי דוקא כן יהיה...
שבוע טוב,
רמי