איזה מצחיק הספר של מאיר שלו "אבא עושה בושות", נכון?

אבל אני חושבת שאנחנו כבר מדור אחר של הורים, שלא עושה בושות, אחרת לא היה שום סיכוי להגשים חלום מתוק- הורה מלווה

ואם נרצה לחפש איזשהו מדד להורות טובה - כדאי לצפות בתגובת הילד על החלטתך להיות הורה מלווה.

מדי פעם כדאי לקחת את אחד הילדים, להציע לו להצטרף אליך ליום כיף/ סידורים (גבות (-:

ולצפות בתגובתו.

אין דרך אחרת להיות הורה טוב, שנכנס ללבו של ילדו, מאשר

לדבר

ולדבר

ולדבר

איתו.

לתקשר.

וכמה שיותר מוקדם, כי חלון ההזדמנויות נסגר.

ועם זאת יש לזכור כ ילדים יהיו כנראה תמיד ביקורתיים ומצליפים,

נשתדל להיות קשובים מאד לצרכיהם ולעולמם המיוחד, בדגש על חיינו שלנו כהורים ללא רגשות אשם, כאנשים נפרדים, שחיים את חייהם ואת בחירותיהם וכך טוב להם- כך כמו שהם טוב להם!!

ובכן, הסיפור היפה של שכונת הנחלאות בירושלים, הוא, ללא ספק, כפי שהסבה את תשומת ליבי גב' יהודית אוחנה:

האיכויות של פעם לעומת השחיתויות ובצע הכסף של היום- הולילנד.

 רבי אריה לוין הצדיק, שאמר "אני יהודי נמוך, כי אני רואה כל אחד מגובה הלב"

כמה שכחנו באמת להיות בלבנו אחד בשביל השני, בעידן בו יש לנו איזה אלף וחמש מאות חברים בפייסבוק. עידן שבו כוכב ירוק ו LIKE המטופשים האלה יוצרים "קשר" בין אנשים...

שחקן מפציע בינות להסברים, להעביר מעט מאווירת החברה ואנשי הנחלאות. הסגנון הירושלמי- גששי. בוסתן ספרדי. מיד בהמשך.

בית כנסת על שמו של הנדבן מונטיפיורי. ובכן, רעייתו יהודית מונטיפיורי, היא היא ולא אחרת עמדה מאחורי תרומת הענק הזו בבניית ירושלים.

לא רק דירות חינם ניתנו לתושבים, (שסבלו מצפיפות וממחלות), בתחנונים לבוא ולגור מחוץ לחומות העיר.

לא רק דירות חינם, אלא גם כלכלה, מקום תעסוקה וכסף למחייתם ניתן!!

איזו זכות גדולה להיות קבלן המחלק דירות חינם לנזקקים!

אכן איזה הבדל בין פעם לבין היום!

ומשם לשכונת ילדותו של נשיאנו לשעבר מר יצחק נבון

מול בית הכנסת- שורת ציירות:

את באה לכאן הרבה? (זה אקריליק?)

"אני לא, אבל החברות שלי כן"

אז אחותי, חבל שאני לא גרה כאן קרוב (-:

היה מתאים!

ונא להכיר משפחת כהן, שגרה בשכונה בשנת 1925. מרגש...

חזרנו עייפים, אך בכלל לא רעבים.

מרוצים.

(אמא, בטיול השנתי הפעם אין הורים מלווים!!)