הכל התחיל כשאזרתי אומץ והחלטתי שהגיע הזמן לעזוב את העבודה. טוב, לא היה לי ממש אומץ לקום וללכת, אז ייצרתי לעצמי כאבי גב, נעדרתי מהעבודה כמעט חודש וחצי, ואז הבנתי או יותר נכון כמה נשמות טובות עזרו לי להבין ..... שהגיע הזמן ללכת אחרי 6 שנים בעבודה שיקומית עם נכים קשים, הגיע הזמן לשקם את עצמי... היות ופחדתי להתפטר- בלי שיש לי אלטרנטיבה מוכנה, אתם בטח מבינים לליבי, החלקים הפולנים שלי עובדים שעות נוספות - החלטתי לקחת חל"ת, בעברית, חופשה ללא תשלום למשך 4 חדשים. וכך בחופשת הפסח, כמה סימלי, החלטתי יחד עם כל עם ישראל לצאת מעבדות, לחירות. מעבדות הפחד.... לחירות האהבה ומה עושה בחורה שעוזבת עבודה? טסה לחו"ל כמובן לחופש באיזה מקום אקזוטי ... עם חופים יפים, חול זהוב, ים והרבה שקט..... אני, בחרתי לרדת לסיני... כמו ילדה טובה, חיכיתי שתסתיים חופשת הפסח כדי שאוכל לרדת לסיני בשקט בלי המוני בית ישראל, להרגע..... לקחתי תרמיל, גזיה, את מיטב השרוואלים שמצאתי בארון ו-2 חברים טובים ויצאתי לי ליציאת המצרים שלי.... לא כ"כ שמתי לב שאני בכיוון ההפוך.... שכן ידוע, שבני ישראל יצאו ממצרים, ולא למצרים פרט שולי- במקרה שלי, ממש לא. הגענו למצרים לחוף הפסטוראלי שלנו.... לא עברו 24 שעות, וכבר התחילו המכות.... מכות מצריים מכה ראשונה היתה שחין..... מסתבר שבאזור נואיבה אחרי הגשם, בריכות החמצון מתמלאות בגשם, האוויר מתחמם- קרקע פורייה ליתושים שמתחילים בחגיגות שאחרי הגשם. לילה שלם לא ישנו, חברים שלי קללו את היום שנולדו ואת כל מי שרק היה ניתן לקלל. אם הייתי מצלמת אותם ביום שאחרי הם נראו כמו בעיצומה של מגיפה קטלנית. המכה השניה, היתה מכת חושך, שבוע שלם בסיני בלי ירח... לא ממש מרגיע....סוף סוף הבנתי מה מקור הביטוי- "חושך מצריים" לגמרי מעוגן במציאות, וממש ממש לא נעים. המכה השלישית והקשה מכולן היתה מכת ההתראות, אחרי שבוע בסיני שסוף סוף התחלתי להרגע... לאחר יום שלם של שנורקלינג ורביצה נעימה בשמש, הגיעו ההתראות. זו היתה המכה הכואבת ביותר. טלפונים היסטריים מהבית, שיש התראה ממוקדת על חוליה שיצאה לחטוף ישראלים בסיני, וההורים התבקשו להתקשר לילדיהם שיחזרו הביתה בהקדם. אני חייבת להודות שזו היתה המכה ששברה אותי., עד שמצאתי פתרון ליתושים, התחלתי להנות מהחושך, כבר כמעט שנרגעתי, בא התקף החרדה הזה ושבר אותי לגמרי. אמנם לקח לי 48 שעות להתארגן לעזיבה, אבל זה באמת שבר אותי סופית. אז מה היה לנו עד עכשיו? בחורה בת 38 אחרי 6 שנים של עבודה קשה בשיקום נכים.. עוזבת את העבודה רוצה לצאת לחופשה להירגע, וחוזרת עם התקף חרדה קשה. בלית ברירה חזרתי הביתה שבורה ומיוסרת ואז גמלה בליבי ההחלטה לצאת לחופשה.. בתל אביב. מה כבר יכול להיות? הרבה תיירים מחו"ל באים לבלות בעיר הזאת... ים יש, חופים יפים יש, בטוח יש לה הרבה מה להציע גם לי (-: מאז שחזרתי אני הולכת ברחובות עירי כמו תיירת –אני, וברב המקרים מלווה אותי בשמחה החבר השעיר הקטן שלי שהולך על 4. ובזכות הבלונד וכובע רחב שוליים התל אביבים קונים את סיפור הכיסוי שלי.
מה גם שנזכרתי שיש לי דרכון בריטי, אז בכלל יהיה לי קל להיכנס לתפקיד.
בשבועות הקרובים אעלה כאן סיפורים קטנים על איך זה להיות תיירת בתל אביב....
שלכם, מהיום- ה"בריטית" |