מכתב געגועים לאמא

אמא, את כמות הכיסופים שיש לי אלייך לא ניתן לאמוד בשום כלי מידה אופייני מוכר או קיים .אני זוכרת את עינייך החמות ואת ידייך העוטפות ואת החיבוק, החיבוק שעבורו הייתי משלמת היום כל מחיר על מנת ולהרגיש אותו שוב עוד פעם אחת.

את הארוחות שהכנת לי , לא היה ולא ניתן לשכוח, מיני צבעים ניחוחות ומטעמים ששייכים לימים  של פעם.

בבוקר היית משכימה קום עם קרן שמש ראשונה ומוכיחה לעולם ולעצמך שאת ראויה להכנות "אשת חייל".

הבית היה תמיד חם ומזמין, אנשים באו לביקור ואילו רק על מנת ולפגוש בתופעה הקוסמית הפרטית שלי, אמא שלי האחת את אבן שואבת.

אהבת ונהגת לחייך לכל אדם באשר הוא, והחוכמה שלך השאירה אחריה שובל של גלים שמאירים את מחשבותיי ונשמתי בכל פעם מחדש.

אמא,  אני יודעת שאינני ילדה יותר, לכאורה יש לי קרירה ואני מצליחה להיות "גדולה" בדיוק כמו שמצפים ממני. אך עדיין אני זקוקה לך שתהיי כאן בשבילי לתמוך, לאהוב, להחכים ולהקשיב – או פשוט להיות עצמך כמו שרק את יודעת לגעת.

אמא, כמה חבל שאת פרי דמיוני , ואילו המציאות?

המציאות מכה בפנים ובלב ומצלקת את הנפש.