| עוד בפוסט הראשון שלי לפני כארבעה חודשים, ציינתי בקטע על יחסי הסחר הבילטראליים כי תשתית המסחר בין ישראל למקסיקו צפויה לקבל שדרוג משמעותי בקרוב, בדמות אפשור השטעון של סחורות במדינות ביניים.
ובכן, הנני שמחה לבשר כי השטעון אפשרי כבר מזה כחודשיים. והעולם (שלי - היצואנים הישראליים), בינתיים לפחות, שותק. ואולי הוא שותק כי אינו קולט את שלל המשמעויות הגלומות בתיקון זה. כצעד ראשון, משרד התמ"ת, בשיתוף עם איגוד לשכות המסחר ולשכת המסחר ישראל-אמל"ט, מארגן סמינר הסברה בנושא ביום שני הקרוב, ה-24/5/2010 ב-14:00 במשרדי איגוד לשכות המסחר שבתל-אביב. לפרטים והרשמה: http://www.chamber.org.il/Event.aspx?code=7251
בבלוג הזה אני אסביר מהו שטעון, למי הוא טוב, ולמה זה הופך את הסחר עם מקסיקו לכדאי יותר ולמנוף לכניסת חברות ישראליות עם בסיס בארה"ב לשוק המקסיקני.
אלך קצת אחורה ואסביר מהו הסכם הסחר החופשי, מה הוא מאפשר ולמי, מה זה בכלל "שטעון", ואיך זה מיושם לגבי הסחורות היוצאות מישראל.
אס"ח - הגדרות ומשמעויות הסכם סחר חופשי הינו הסכם שבו המדינות החתומות מסכימות להכניס לשיטחן סחורות שמקורן במדינות החתומות האחרות ללא מכס, מה שבמובן מסוים יוצר תנאי תחרות שווה בין מוצרים אלה לבין מוצרים מקומיים [יש גם "חסמים לא-מכסיים", אבל זה לדיון אחר]. מדוע שמדינה תרצה ליצור תחרות לתעשיה מקומית? להלן עיקרי השיקולים המנחים מדינות בבדיקת כדאיות הסכם סחר:
בעת בדיקת כדאיות לגיבוש הסכם שכזה, משוקללים היתרונות מול החסרונות, כולל ההשלכות על התעשיה המקומית ורק אם שני הצדדים הגיעו למסקנה שהיתרונות באופן ברור עולים על החסרונות, רק אז חותרים לחתימה. זאת ועוד, הצדדים יכולים להחליט שלא להכניס למסגרת ההסכם מוצרים ותחומים בהם הם חשים איום ממשי, או ליצור מגבלות של כמות על פרודוקטים מסוימים וכו'
יחסי הסחר מקסיקו-ישראל בעקבות יישום ההסכם עם מקסיקו נחתם הסכם האס"ח לפני עשור בדיוק. לפני שבוע ציינו זאת רשמית פה במקסיקו, באירוע של לשכת המסחר מקסיקו-ישראל. מבט על נתוני הסחר לאורך השנים בין המדינות, מגלה שאכן היה ההסכם כדאי עבור שני הצדדים. מקסיקו הגדילה את היצוא לארץ במאות אחוזים, מפחות מ-20 מליוני דולר למעל למאה מליון, וישראל הגדילה אותו פי שתיים כמעט, ביחס של כשני שליש - שליש לטובת ישראל. סה"כ המסחר הבילטרלי עומד כיום על כחצי מיליארד דולר - סכום לא מבוטל, אך רחוק מהפוטנציאל שקיים על הנייר.
מדוע הישראלים טרם גילו את מקסיקו, שהיא הכלכלה ה-12 בגודלה בעולם, ונמצאת במיקום אסטרטגי בין ארה"ב למדינות אמל"ט? חלק מהתשובה טמון בקשיים של תרבות עסקית, של האתגר המקסיקני בעשיית עסקים (יש להגיע עם המון סבלנות ולהתכונן להשקעה ארוכת תווך). וחלק מהתשובה תלוי להבנתי בלוגיסטיקה ובהשלכותיה הכלכליות. וכאן אנחנו חוזרים לתשתית.
הסכם הסחר החופשי, שאיפשר להכניס סחורות למקסיקו מישראל ללא מכס, היה תקף עד כה רק להעברה ישירה של סחורות. ז"א, שהסחורה היתה צריכה להיות בנתיב ישיר למקסיקו, ולהישאר במחסני המכס במדינת הביניים (כי אין נתיב פיזי ישיר) עד להטענתה על כלי התחבורה החדש לכיוון היעד. אם לא היתה נשארת תחת השגחת המכס, היתה מאבדת את מעמדה כפטורה ממכס. מכאן שלמדינת המעבר לא היתה שום רלוונטיות. היא לא שיחקה תפקיד בסחר הבילטרלי.
המשמעות המסחרית היא של קושי בניהול מלאי. היצואן צריך לאמוד מראש כמה סחורה תידרש לו בפרק זמן נתון או להביא רק סחורה שכבר יש לה קונה וכו'. מה שהכתיב ניהול מחסנים במקסיקו, או תלות במפיץ, וברצונו לרכוש מראש את הסחורה. כאן בא לידי ביטוי החידוש הגדול בדמות השטעון:
השדרוג החדש: "שטעון" - הגדרות ומשמעויות הפירוש המילונאי של "שטעון" הינו: העברת מטען מכלי תחבורה אחד לשני. לכן מבחינה דיקדוקית, כיוון שאין תוואי תחבורה ישיר בין ישראל ומקסיקו, שטעון היה קיים מאז ומתמיד. תמיד צריך היה להגיע לנקודה מסוימת באירופה או בצפון אמריקה על מנת להעלות בה את המטען לקו היוצא למקסיקו. אולם בהקשר של הסכם הסחר ישראל-מקסיקו, למילה "שטעון" משמעות של "טעינה מחדש, לאחר פריקה במדינת הביניים, מחוץ לאיזור המכס".
הגדרת "שטעון" בתיקון החדש להסכם הסחר ישראל-מקסיקו אומרת שסחורה שעוברת במדינת ביניים לה יש כשלעצמה כבר הסכם סחר חופשי עם הן עם מקסיקו והן עם ישראל, ז"א ארה"ב, קנדה ומדינות אירופה, יכולה לצאת מאיזור המכס אל כל איזור בתוך מדינת הביניים מבלי שתאבד את מעמדה כפטורה ממכס, ובלבד שלא עברה שינוי מהותי עד חזרתה לטעינה מחדש לכיוון מקסיקו. מה שמוגדר תחת שינוי מזערי מותר, הוא בעיקר אריזה מחדש. ז"א שחברה תוכל לשלוח למקסיקו סחורה בעלת מקור ישראלי, שישבה במחסניה בצפון אמריקה, בזמן ובכמויות הרצויות לה.
ברצוני להתעכב מעט על המשמעות. רבים במבט ראשון חושבים שמדובר בעזרה לחברות שכבר סוחרות עם מקסיקו. זה אינו מדויק.
השטעון יעזור בראש ובראשונה לחברות ישראליות שיש להן מחסנים במדינות הביניים, בעיקר בצפון אמריקה, ויאפשר לאלה שאינן פעילות עדיין במקסיקו לפתוח שוק חדש.
ארה"ב הינה שותפת הסחר העיקרית של ישראל. בשל כך ובשל המדיניות שלה להעדפת עסקים מקומיים, לחברות ישראליות רבות בסיס פעילות נרחב בארה"ב, כולל מחסנים. עד כה, למרות הקירבה הפיזית למקסיקו, וקיומו של גבול יבשתי המאפשר העברת סחורות בקלות, בזול ובמהירות, החברות הישראליות הפעילות בארה"ב כמעט שלא יכלו להשתמש במלאי האמריקאי שלהם עבור שוק זה. מה שהפך את מקסיקו לאקס-טריטוריה. למרות הקירבה הפיזית, לא יכולות היו החברות לנצלה לקידום מסחר. התיקון החדש משנה כל זאת. כעת ניתן יהיה להתייחס למסחר עם מקסיקו כמעט כמו למסחר פנימי בתוך מדינות ארה"ב.
מבחינת התחרות בטריטוריה, ניתן יהיה להתחרות ביתר הצלחה מול יצואנים קרובים יותר ומול השוק המקומי. ניתן יהיה לשנע סחורה במהירות מהמחסנים בארה"ב, ללא עיכוב בזמני הספקה, ובמקרים מסוימים, ללא צורך בשימוש במחסנים מקומיים.
אני מקווה שהידיעה על דבר האפשרויות החדשות תגיע לכל אותן חברות פוטנציאליות ושאלה יחליטו לבחון כניסה לשוק מעניין ורב הזדמנויות זה.
צעד ראשון כמובן הוא השתתפות בסמינר ביום שני הקרוב. אם פספסתם, תמיד תוכלו לפנות אלינו.
רק במקסיקו:
והפעם ברוח הסכמי סחר - על רצונה של ממשלת מקסיקו לפתוח במו"מ לקראת הסכם סחר חופשי עם ברזיל. ברוח השיקולים לחתימת הסכם המופיעים לעיל, מקסיקו צמאה לשווקים חדשים. המשבר הכלכלי הביא לירידה ניכרת ביצוא אל שותפת הסחר העיקרית של מקסיקו, ארה"ב. למקסיקו כיום תלות רבה בארה"ב הבאה לידי ביטוי בכך שכ-85% מסך היצוא המקסיקני הינו לשכה מצפון. המשבר האחרון הבהיר למקסיקו שהיא חייבת ליצור שווקים חדשים, לפיכך השיקולים המובילים אותה הן סעיפים א' וה' - הגדלת שוק וחוסן פוליטי. אולם הביקורת של התעשייה כלפי הממשל הוא שהוא מתעלם לחלוטין מסעיפים ב'-ד', שכן לשתי הכלכלות תעשייה דומה ויש חשש רב שהסכם כזה יצור לחברות המקסיקניות תחרות בה לא יוכלו לעמוד, בדיוק כפי שקרה לתעשיית הטקסטיל המקומית מול סין, ברגע שהממשלה הקלה על היבוא משם. על האינטרסים המקסיקניים: http://www.bloomberg.com/apps/news?pid=20601086&sid=a.QNgjDQQJ5E ועל אלה הברזילאיים: http://www.ft.com/cms/s/0/18ffbb10-5dd3-11df-b4fc-00144feab49a.html
|