| הנושא: תמיכה רגשית, מאת – יוסי קרמר. שאלה. איך לתמוך? תשובה. במאמר שכתבתי, אנסה להסביר את הצורך בהבנה ובתמיכה רגשית, בשלב שבו אנחנו נכנסים לתהליך עם עצמנו, תהליך שתחילתו מפחיד, מבלבל ומבהיל, שמכניס אותנו לנדנדה, לזיגזג הרגשי, שבין הרגש הטוב שבנו ולבין הרגש הרע שבנו, עם כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים ושאר הנושאים שגורמים לנו להתפרק, מצב שצריך להבין איך לצאת ממנו ולבנות את עצמנו מחדש, באופן האיתן ביותר והבריא ביותר. אנסה להסביר: מרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם, הוא מתחיל את מסע החיים שלו לגדילה, לחקירה, להכרות, ללמידה, ולהתפתחות אישית. החקירה, ההכרות, הלמידה וההתפתחות האישית, כוללת בתוכה בשלב מאוחר יותר של חיינו, בעיקר את הנושאים כמו: הכרות גופנו הפיזי, תהליך האבולוציה שאנחנו חלק ממנו, הקוסמי, הרוחני ועוד. מבחינה אבולוציונית, המסע האישי שלנו בחיפוש אחר מהות ומטרת חיינו, בשלב מתקדם יותר בחיינו, שכולל בעיקר הכרות עם הגוף הפיזי שלנו, כולל בתוכו את הניסיון להבין איך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק אותו, מה שמאפשר את תחילתו של התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר מבן אנוש שנולד וחי מתוך אינסטינקט ושהתנהגותו הייתה נעשית באופן אוטומטי, ללא היכולת להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, מעבר לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, ונצחי. מבחינה קוסמית, המסע האישי שלנו, הוא בניסיון להבין מהי המציאות הקוסמית שאנחנו חלק ממנה, ואיך היא מתקשרת אלינו. מבחינה רוחנית, המסע מורכב הרבה יותר, וזאת כיוון, שתוך כדי מהלך המסע לחקירה, להכרות, למידה והתפתחות אישית, מבחינה אבולוציונית קוסמית, עלינו להבין האם קיים בורא לכל, ואת הקשר שלנו כנשמות לעולם הרוחני. כלומר, לחיים שלנו יש מהות ויש להם מטרה, ולשם אנחנו שואפים להגיע, אם המעשה נעשה במודע הדבר או שהוא נעשה שלא במודע. המסע לחיפוש מהות ומטרת החיים מבחינה אישית, הוא מסע שמתחיל עם מעט מאד ידע, כמובן שהדבר הוא יחסי, תלוי במה שההורים הכנו לילד שלהם, ומהי רמת המודעות שלהם, ולכן מרגע תחילתו של המסע, הילד, הנער והבוגר מבולבלים, וזאת בגלל הידע והאין סוף האפשרויות הקיימות בעולם, ומה שמקשה עוד יותר, זהו רגש הפחד והחרדה מהלא נודע, מה שגורם לנו להיות מבוהלים. הורים, אחים ואחיות המשפחה והמכרים, שהכירו את הילד שהחל את מסע חייו, הכירו אותו על פי אותו דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי, ודפוס ההתנהגות שיצרו את האישיות שאיתה הוא נולד ושאיתה הוא גדל וחי. מהשלב שבו הכנסנו את עצמנו למסע חיינו למודעות עצמית, הדבר גורם לנו לפחד, חרדה ובולבל, ולכן דברינו, מעשינו והתנהגותנו, שונה מהמוכר לקרובינו. כלומר, הכניסה לתחילתו של תהליך למודעות עצמית, גורמת לנו להתפרק, מה שמצריך אותנו לבניה עצמית חדשה, אחרת, משהייתה מוכרת לנו ולסובבים אותנו. הפחד, החרדה ובעיקר הנדנדה, הזיגזג הרגשי שבין הרגש הטוב והרגש הרע שבנו, והבלבול שנובע מכך, בעיקר מעצם תחילת השינוי, היא תחילתו של תהליך לגיבוש אישיות חדשה, שתאפשר לנו לשדרג את עצמנו לרמה התפתחותית מתקדמת יותר. כתוצאה מכך, ההורים והמכרים, שרואים את השינוי שחל על ילדם וגם המכרים, אינם יודעים איך להתייחס למצב, מה שגורם להם גם לפחד ולבלבול, מעצם היציאה מאורח החיים השגרתי והיציב שחיו איתו והיו רגילים אליו, וגם מתוך פחד שיקרה לו משהו. כל הורה וכל מכר, מתייחס לשינוי אחרת, ולכן התגובות הן שונות. יש הורה שנלחץ ומפחד והתנהגותו היא בהתאם, ויש הורה שמסביר את דעתו, אך אינו מתערב בתהליך ולא מנסה לעצור את תהליך השינוי, יש הורים שמחרים, ויש הורה שמנסה לעצור את התהליך, ויש הורה שרוצה לכפות את דרכו שלו על הילד, ועוד. יש מכר שתומך, ויש מכר שמתרחק, ויש מכר שמחרים, אך מעטים המכרים שנשארים בקשר, בעיקר בגלל הפחד מהשינוי האישיותי שעובר ויעבור, וגם בגלל השינוי באורח החיים היציב שהיה מוכר לכל המעורבים בדבר ושהשתנה. הקשר הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, בעיקר במשפחה, שנובע מתוך חוסר הבנה של רוב ההורים ורוב המכרים הוא אשר מקשה על המערכת היחסים שבין כל המעורבים בתהליך השינוי. לכן, חשוב שההורים והמכרים קודם כל יבינו את מהות ומטרת החיים ואת התהליך, ויאפשרו ולא יתנגדו וילחמו במי שיוצא למסע חייו, גם אם יש בתהליך זה קושי, כי הקושי הוא חלק מהגיבוש האישיותי. כתוצאה, מחוסר ההבנה לתהליך, ההתפתחות נעצרת, ואז נבלמת היכולת החברתית, לשדרג את עצמה לרמה התפתחותית מתקדמת יותר. כתוצאה מכך, האנשים שנכנסים לתהליך, מתפרקים. צריך לזכור, שמי שנכנס לתהליך, כבר לא יוכל להתאים את עצמו לאורח החיים הקודם של חייו. אורח החיים שהיה, אינו מתאים לגוף הפיזי, והוא גם אינו תואם למהות ומטרת החיים בשלבי ההתפתחות המתקדמים יותר. לכן, התמיכה הרגשית תתאפשר, מעצם ההבנה לתהפוכות הרגשיות הקיצוניות, שמלוות בהתנהגויות אשר אינן שגרתיות. מסקנה: ההורים והמכרים, צרכים להבין ולתמוך בתהליך. צריך להבין, שהכניסה לתהליך, דומה מאד לכניסה למבוך, שיש בו הרבה מאד דרכים שאינם מובילות אל היציאה. כמו במבוך שיש בו כניסה אחת ויש יציאה אחת, יש רק דרך אחת מתוך אין סוף הדרכים שהם ללא מוצא, שמובילה ליציאה. כמובן, שמהכניסה ועד היציאה במציאות האמיתית, לכל אחד/ת יש את הדרך האחת הייחודית להם. סיכום: ההורים והמכרים, צרכים להבין שיש מהות ושיש מטרה לחיים, ולכן צריכים להבין שבשלב מסוים מתחיל מסע חיים. מסע החיים, שהחל מרגע תחילת התהליך למודעות עצמית, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לכן, כדאי להיות בקשר עם מי שחווה את התהליך, עבר אותו, ומבין את הקשיים. כמובן, שהתהליך למודעות עצמית הוא מסע אין סופי, אך חשוב איך לצלוח את השלב הראשוני הקשה מכל. המסר במאמר: רצוי להיות רגועים ועניינים, במערכת היחסים שלכם עם הבן או הבת או המכר, שנמצא בתהליך עם עצמו, מה שיאפשר ולא ימנע ו/או יעכב את תהליך החקירה, ההכרות, הלמידה וההתפתחות, להבנתי ומניסיוני. ממליץ לקרוא את המאמרים שכתבתי בנושאים הבאים: אבולוציה, קוסמולוגיה, רוחניות, רוגע ושלווה, מודעות עצמית, זהות, מציאות, סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, בריאות, זוגיות, הורים, מערכת היחסים במשפחה, ועוד. יוסי קרמר - מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית. לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il טלפון - 04-8224275-6. |