פטריק סוויזי הוא אחד הגברים המדהימים ביותר שהיו אי פעם. כמובן שגם היום יש המון בחורים נאים וחסונים, אבל סוויזי היה הראשון שסחף את ליבי. זה היה כמובן בתחילת שנות התשעים כשראיתי את הסרט 'ריקוד מושחת' בכיכובו. הייתי בת איזה שתים עשרה או משהו כזה, ולא היה לי עדיין מודל גבריות בשל מאוחסן במוח. מרגע שראיתי את הסרט ככה הבנתי שגבר צריך להיות- מקסים, כריזמטי, שרמנטי עד כדי שמיטת לסתות, חטוב ושרירי, יצרי, עני וטוב לב. לבן זוג העתידי שלי לא היה באמת סיכוי. לא היה אפשר להתעלות מעל העלילה הרומנטית של הסרט. ואני, שמיד קיטלגתי את עצמי כיפה מהשחקנית הראשית 'בייבי', הבנתי שמגיע לי פטריק משלי. רק לאחרונה יצא לי לשוב ולחשוב על איך הבניתי את הסטראוטיפ הגברי במוחי. זה היה דווקא כשסוייזי נפטר. פתאום ראיתי אותו כאדם ולא כאליל.

בתור אחת שחושבת על הקמת משפחה חדשה זה דווקא ממש מבורך שאני מסתכלת לאחור ומנסה להבין מה מניע אותי, והאם עדיין דברים מהעבר מכתיבים לי את המציאות היומיומית, אבל האמת זו משימה ממש לא פשוטה, כי אני מגלה על עצמי כל מיני דברים משונים. למשל, הבנתי שקשה לי ליהנות מהזוגיות מבפנים אלא אם אני מסתכלת על הזוגיות מבחוץ, ובתור מישהי חיצונית אני חושבת שזה נראה טוב. זה מחזיר אותי לכל העניין הזה של סוויזי- למדתי דרך סרטים ואמצעי התקשורת איך גבר צריך להיות, ואיך אני אמורה להרגיש בזוגיות, וזה מה שהפנמתי. עכשיו אני צריכה לבחון את זה מחדש, על מנת שלא אעשה את אותה הטעות עם חווית ה הורות שלי.