"בקשה אדוני, הסלט שביקשת בתוספת הג'וק העסיסי ביותר שמצאתי במחסן", תודה הוא אמר לי והתחיל לזלול בתאווה. "בתיאבון אדוני" אמרתי וחזרתי לעמדה.

טוב זה לא באמת קרה... כלומר... לא בפועל.

בדמיון שלי, זה קורה אפילו כמה פעמים במשמרת.

לא אני לא באמת בנאדם רע, אולי רק קצת מתוסכל. ממה מתוסכל? ממכם אנשים יקרים. 

אתם, אלה החושבים שאם הם יוצאים למסעדה/בית קפה/דוכן מזון מהיר בכפר קאסם הם קנו באותו הרגע את כל העסק ושמו אותו בכיס הקטן שלהם. אלה ששכחו שגם הם פעם עמדו על הרגליים שעות על גבי שעות ומילצרו אנשים מעצבנים. אלה שלא שמים לב שבבית כבר יש להם ילדים משלהם שהם מלצרים. ומה אם הילדים שלכם היו פוגשים לקוחות מגעילים ונוראיים כמוכם? הייתם מרגישים טוב?

אנשים יקרים, צאו, תבלו, תאכלו משהו ותשתו בכייף.

המלצרים שם, שעומדים ומחכים לכם, אלה שרצים מקצה לקצה כדי לספק אתכם, הם גם בני אדם, ממש כמוכם. הם אולי ממש אתם בצעירותכם כשעבדתם בעבודה של אבא, או בתחנת דלק המקומית. אל תהיו מגעילים, אל תרימו את הקול, אל תקראו להם בצקצוק באצבעות, אל תריצו עליהם בדיחות משפילות ואל תעמידו אותם סתם במבחנים  כדי לראות אותם יוצאים מזה. חבל שבסוף, תצטרכו לאכול את הג'וק העסיסי ביותר במחסן, בטעות.

המשך יבוא...

הסרטון שמצורף, אמנם לא בתחום המסעדנות, אבל ממחיש יפה את התסכול המדובר :)