נועה ירון-מקימי-ישעיהו גלינסקי

‎2

1 תגובות יום ראשון, 23/5/10, 14:43

"רוב האנשים בורחים מהכאב שלהם. רוצחים את עצמם בשקט, בחדרי חדרים, בלי לזהם את הסביבה או להפריע למנוחת השכנים. הצחוקים מוקלטים. וגם מחיאות הכפיים. כולם מסביבי חולים או מתים. מסתובבים שמונים שנה מבוססים בתוך תפאורת החיים. מדי פעם בחושך של איזה אולם קולנוע או אצל הפסיכולוגית או באיזשהו מקום בעולם, רחוק מידי מהבית, לרגע אחד הם שומעים הד עמום מתוך עצמם. זה הכאב ההוא שמתעורר, שמסרב להעלם, שממשיך כל הזמן לדמם. לא מתים מזה, אבל גם אף פעם לא ממש חיים.

לא מזמן שמתי לב שכל האנשים שבאמת הצליחו לחדור את מעטה הפלסטיק ולהיכנס לי ללב, הם אלה שמדממים לך על השטיח בסלון בלי לחשבן לך. צועקים בלי לראות ממטר את השכנים.

יש בתוכי גוש של מועקה, וכל התרחשויות חיי הם ניסיונות לגעת בו. לגרום לו לכאוב. כשאני מרגישה אותו אני מרגישה קיימת. כל שאר הזמן אני סתם מדפדפת עוד דף יומי קדימה ביומן. כהה, צינית, אוטומטית, ובתוך העיניים קרחוני עד.

אני מחפשת את האנשים האלה באובססיביות לא מודעת. מאבחנת כל מי שבסביבה. וכשאני מוצאת, זה בדרך כלל בא עם מזוודה ענקית של בעיות לא פתורות.

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2159869

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3409417,00.html

נועה ירון-דיין (נולדה ב-1 במרץ 1972) היא לשעבר מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו עד שחזרה בתשובה והצטרפה לחסידות ברסלב.

ביוגרפיה

ירון נולדה בגבעתיים למשפחה חילונית. עם תום לימודיה התגייסה לגלי צה"ל והחלה להתקדם במעמדה בתחנת האם ובתחנה החדשה דאז, גלגלצ. היא עבדה לצד אלכס אנסקי בחדשות והחליפה את אמיר אשר בהגשת "מדינה בדרך". עם עלייתו של ערוץ 2 כערוץ שידור רשמי בשנת 1993 הגישה את "שישי חי" לצדן של מרב מיכאלי ואורלי ברבי, באחר הצהריים של ימי שישי. מבקרי הטלוויזיה בתקופה זו הכתירו אותה כפרועה, שנונה ואינטליגנטית.^[^{דרוש מקור}^] ירון גם הגישה את התוכניות "אחלה גבר" ו"גרופיז" באותו ערוץ. עם הצלחתה בנוף הרדיופוני והטלוויזיוני גויסה ירון לתוכנית "הוגו" בערוץ הילדים ב-1995 לצד גיל ססובר וטל ברמן, שניסתה לעצב ולגבש קהל יעד בוגר יותר.

במקביל החלה ירון להתקרב לדת בהדרגה. עם ערוץ הילדים הוסכם שלא תעבוד בשבתות. באותה תקופה יצאה עם יובל דיין, סטודנט לקולנוע בבית הספר "סם שפיגל" בירושלים, שעבד כתסריטאי בערוץ הילדים ובערוץ 2. עם הצטמצמות הנוכחות התקשורתית שלה התברר שירון עוברת תהליכי חזרה בתשובה יחד עם דיין. השניים אמנם נפרדו במהלך ההתקרבות הנפרדת לדת, אבל משחזרו שניהם בתשובה, התחתנו בחתונה חרדית. עם חזרתה בתשובה נטשה ירון-דיין את עולם התקשורת החילוני ונעלמה מהעין הציבורית למספר שנים.

בשנת 2007 יצא לאור ספרה, מקימי (הוצאת עם עובד). הספר מבוסס על התנסותה האישית וחוויותיה כאשת קריירה שחזרה בתשובה. כחלק ממערך הקידום של סיפרה, שבה ירון-דיין שוב אל האקרנים ואל עמודי החדשות והופיעה לראשונה מאז שחזרה בתשובה, בתוכניתו של יאיר לפיד בערוץ 2 ואצל ליאת רגב בתוכנית "עניין אחר" ברשת ב'.

נועה ירון-דיין מתגוררת כיום ברמת בית שמש והיא אם ל-6 ילדים. היא עוסקת בהנחיית ערבי נשים ובמתן הרצאות במסגרות של חסידות ברסלב ובמסגרות חרדיות נוספות, והרצאותיה נחשבות לפופולריות.

נועה ירון-דיין (1972)

Noa Yaron-Dayan

נולדה בגבעתיים למשפחה חילונית. עם תם לימודיה התגייסה לצה"ל והיתה שדרנית בגלי צה"ל. ב-1993 הצטרפה לערוץ 2 של הטלוויזיה והיתה מנחה בתוכניות לילדים ולמבוגרים. תוך כדי עבודתה בטלוויזיה, החלה בתהליך חזרה בתשובה ואז נטשה את עולם התיקשורת החילוני. היא נישאה ליובל דיין, שעבד כתסריטאי בערוץ הילדים ובערוץ 2 ושאף הוא חזר בתשובה. הצטרפה לחסידות ברסלב, מתגוררת ברמת בית-שמש ואם לשישה ילדים.
[צילום: עמנואל אילן]

ספריה:

מקימי (תל-אביב : עם עובד, תשס"ז 2007) <עריכה - יובל שמעוני> על המחברת ויצירתה:

ירון, נועה. הייתי אריזה יפה. עיתון תל-אביב <מקוון>, 26 במארס 2004. על "מקימי" וניג, מרלין. חוזרת עם תשובה. הצופה, המוסף, כ"ו באב תשס"ז, 10 באוגוסט 2007, עמ' 12.

לוי, דפנה. קצת קשה, אז מתחרדים? Y-net ידיעות אחרונות <מקוון>, 11 ביוני 2007.

לויתן, עמוס. הזכות לאושר. עתון 77, שנה ל"א, גל' 326 (טבת תשס"ח, דצמבר 2007), עמ' 39־41.

מאיר, יעקב. איך אפשר להזדהות עם גיבור מאושר. הארץ, תרבות וספרות, ט"ז בתשרי תשס"ח, 28 בספטמבר 2007, עמ' 1, 4.

מלמד, יהודה. שלש הערות על "מקימי". הצופה, המוסף, כ"א בחשון תשס"ח, 2 בנובמבר 2007, עמ' 11.

סרי לוי, גלעד. היא חזרה בתשובה. nrg מעריב <מקוון>, 1 ביולי 2007. (וכן באתרו 'קראתי ספר')

שביידל, זאב. לכל אחד רבי נחמן משלו. מקור ראשון, שבת, כ"ט באלול תשס"ז, 12 בספטמבר 2007, עמ' 26.

שנקר, יעל. מכתב לאשה חילונית, שבטח לא תקרא כי היא בדיוק מתפשטת. הארץ, מוסף ספרים, גל' 751 (ג' באב תשס"ז, 18 ביולי 2007), עמ' 6.

קישורים:

אתרה של נועה ירון-דיין

פתיחה ופרק א' מתוך מקימי באתר

ראיון עם נועה ירון ב-Ynet

יאיר לפיד מראיין את נועה ירון (וידאו)

באנו לחזק, יצאנו מתחזקים

פעם הם לא היססו לחשוף חלקי גוף או ללחוץ ידיים לנשים, והיום הם שומרים שבת, מקפידים על לבוש צנוע ומחתימים כרטיס באומן. לכבוד חג מתן תורה המדור מגיש: החוזרים בתשובה מודל 2010. וגם: מי עושים את הדרך ההפוכה? שתף

היום בו ניתנה התורה לעם ישראל, או במילים אחרות חג השבועות, הוא הזדמנות מצוינת עבורנו לבדוק את יושבי הארץ המובטחת שהחליטו להתחזק, לצד אלה שאמנם קיבלו את התורה אבל החליטו להשאיר אותה לאחרים.

אורי זוהר היה חלוץ יושבי הביצה, שעשה את כל הדרך מ"לא תנאף" הקולנועי עד לתיקון ליל שבועות. אחריו הגיעו רבים: עירית שלג שחטאה ב"נישואים פיקטיביים", יהודה ברקן שאם היה במעמד הר סיני בוודאי היה מחביא את עשרת הדיברות, נועה ירון שעשתה אלוהים אחרים בדמות המסך הקטן, אתי אנקרי שעזבה את הלוליטה לטובת שירי ר' יהודה הלוי, כוכבי "הפוך" דני שטג, גילי שושן ומיכאל וייגל - שאז עוד לא הבדילו בין אדם לחברו לבין אדם למקום, ועוד רבים וטובים. כיוון שאין מזכירים לבעל תשובה את חטאיו, ניגש לפרגן למספר מתחזקים עכשווים.

לך תתחזק איתה. אנקרי (צילום: ענת מוסברג)

חזק חזק והתחזקה: לינור אברג'יל

פעם הייתי: נערת הגוולעד, שאם היתה מסתובבת ברחובות בני ברק היו בוודאי תולים פשקווילים עם הכותרת "ותרעש ותגעש הארץ" בגלל לבושה הלא צנוע.

היום אני: מתחזקת. כבר הולכת בלבוש צנוע שכולל שרוולים מעל המרפק, לימודי תורה וכמובן - אי אפשר בלי החוט האדום, אקססורי שכל נערת זוהר אינה שלמה בלעדיו.

מתלבשת צנוע. אברג'יל (צילום: דניאל כהן, פנאי פלוס)

אולי יום אחד: היא תהיה נועה ירון, תקים בית יהודי כשר בישראל שיסתיר את שערה היפה, תצא להרצאות ברחבי מדינת ישראל ותנסה להציל נערות לא חסודות.

חזק חזק והתחזק: נתן רביץ

פעם הייתי: עושה הכל מהכל ובעיקר מפספס את "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". לפחות בתקופה של "כסף קטלני", אז הרגיש ש"השתן עולה לו לראש".

היום אני: תחת הקטגוריה "מתקרב". לומד בבית חב"ד, מעמיק בתורה ומקיים מצוות כמו כיסוי ראש, טבילה במקווה ושמירת שבת.

השתן עלה לו לראש. רביץ (צילום: ענת מוסברג)

אולי יום אחד: שוב יקראו לו נתי, ואולי הרב רביץ. מה שבטוח שלא נראה שהוא יוכל לחיות בלי עולם הבמה והטלוויזיה.

חזק חזק והתחזקה: איה קרמרמן

פעם הייתי: טרֵפה והחצי השני של שירלי גליק, מה שמוסיף חטא על פשע: גם להיות דוגמנית מצליחה וגם לסקר את עולם הזוהר.

היום אני: מעבירה ערבי נשים בהם היא מדברת על התהליך המתמשך של החזרה בתשובה, על נושא חינוך הילדים, על החברים שרכשה בדרך החדשה ועל החזרה בתשובה כמתנה שהיא קיבלה.

החצי הכשר של איה ושירלי. קרמרמן (צילום: רפי דלויה)

אולי יום אחד: נזכה לראות את הגרסה הכשרה של איה ושירלי, אולי אפילו עם נועה ירון שעשתה את אותו המסלול. משהו בסגנון "איה ונועה עושות את רבי עקיבא". הרחוב הבני ברקי, כמובן.

חזק חזק והתחזק: צביקה יחזקאלי

פעם הייתי: "סוג של מוסלמי" לדבריו, בעיקר בזמן שבו התגורר בג'נין כחלק מעבודתו העיתונאית. "שמור את יום השבת" לא ממש כיכב בלקסיקון שלו, לפחות עד שהגיע הטיול בהודו – שם החליט שאת זה הוא רוצה לחיים שלו.

היום אני: סוג של חסיד ברסלב. מסתובב מדי פעם באומן, משתדל לא ללחוץ ידיים לנשים ונוהג לטבול במקווה.

הטיול בהודו עשה את הסוויץ'. יחזקאלי (צילום: ענת מוסברג)

אולי יום אחד: יהיה כתבנו לענייני העולם החרדי. או שאולי אפילו יצליח להשכין שלום בין הדתות והעמים בעולם. אם ירצה השם.

חזק חזק והתחזקה: אגם רודברג

פעם הייתי: נערת זוהר שלא מצליחה לשלב בין שני העולמות.

היום אני: ביהדות מתקדמת. מקפידה על מצוות מסוימות, הולכת מדי פעם לבית הכנסת ומקפידה להשתמש בביטיים כמו "ברוך השם".

גם שער ב"בלייזר", גם "ברוך השם". רודברג (צילום: ענת מוסברג)

אולי יום אחד: היא תהיה נערת השער של "יתד נאמן" שתדגמן את השביס הלוהט של קיץ 2012.

ויש את אלה שעשו את הדרך ההפוכה:

תחלישו קצת: שרון גל

פעם הייתי: מסתובב עם כיפה על הראש אחרי שעבר תהליך של התקרבות לדת. "זה תורם לי שקט נפשי", סיפר בראיון.

היום אני: בלי כיפה. לדבריו, בשלב הזה בחיים שלו הוא לא יכול לעמוד בזה, אבל האמונה שלו נשארה איתנה כפי שהיתה.

אמונה בערבון מוגבל. גל (צילום: ענת מוסברג)

אולי יום אחד: שוב נראה אותו עם הכיפה, מתווכח עם צביקה יחזקאלי מי יקבל את תפקיד הכתב לענייני הציבור החרדי.

תחלישו קצת: שפרה קורנפלד

פעם הייתי: בת למשפחה חרדית ירושלמית, בעלת ידע נרחב בתורה, כתובים ונביאים.

היום אני: מאמינה שהשיוך היהודי שלה הוא שיוך של לאום, של תרבות, של מסורת - אבל לא שיוך דתי.

לא צריכה יותר את הדת. קורנפלד (צילום: דודו אזולאי)

אולי יום אחד: אין צורך להשתנות שוב – אנחנו אוהבים אותה כמו שהיא.

תחלישו קצת: עופר לוי

פעם הייתי: חילוני הולל. ואז חרדי.

היום אני: שוב התרחקתי מהדת.

הכל פתוח, עוד לא מאוחר. לוי (צילום: עמית שאבי)

אולי יום אחד: אני שוב אחזור.

דרג את התוכן: